בית מרחץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בית מרחץ הוא מבנה המשמש לרחצה. המונח מתייחס בדרך-כלל לבתי מרחץ ציבוריים. בבתי מרחץ ציבוריים שונים יש מידה שונה של פרטיות לרוחצים. מרביתם כוללים הפרדה בין המינים, אחרים כוללים גם הפרדה בין גילאים שונים, ובמיעוטם יש חדרים המאפשרים רחצה בפרטיות מלאה.

בתרבות הרומית פותחו מאד בתי המרחץ. הרומאים נהגו לבנות בתי מרחץ בארצות כיבושיהם. אף בארץ ישראל שבה המים מצויים בצמצום הוקמו בתי מרחץ רבים, גם אם היה צריך לשם כך לבנות אמות מים ארוכות כמו בקיסריה.

בתי המרחץ נדירים יחסית בתרבות המערבית בימינו, כיוון שמרבית בני תרבות זו משתמשים במתקני רחצה פרטיים (חדרי אמבט בבתי המגורים). בתרבויות אחרות קיימת מסורת ארוכה של שימוש בבתי מרחץ ציבוריים - למשל, הסנטוס ביפן. גם בקתות ההזעה של התרבויות האינדיאניות השונות עשויות להחשב לבתי מרחץ, למרות שהשימוש בהן אינו כרוך בטבילה במים, וכך גם הסאונה הפינית.

בתי מרחץ בתרבות המערבית כן מקובלים במקומות בהם ישנם מעיינות חמים או מעיינות שמיוחסות להם תכונות מרפא (מעיינות מרפא או "ספא"). בתי מרחץ כאלה קיימים בבאת' (Bath) שבדרום-מערב אנגליה, בבודפשט, ובמקומות רבים נוספים.

ביהדות, נהוגה הטבילה במקווה אך יעודה אינו לשם רחצת הגוף, כי אם לצורך היטהרות רוחנית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22440997בית מרחץ