איסטניס
איסטניס (נכתב גם אסטניס) (מיוונית: ασθενης, בתרגום חופשי: אדם חלש[1]) הוא אדם מפונק ועדין הנרתע מכל דבר שיש בו גסות או כיעור, או אדם חלש הממהר לחלות בהצטננות. בעברית מודרנית משתמשים בכינוי זה גם כלפי אדם שהוא אנין טעם.
הרמב"ם[2] כותב שאיסטניס היא מילה עברית משורש צינה - קור הגוף. (הסמ"ך והטי"ת מחליפות את הצד"י).
איסטניס בהלכה
בחז"ל מצינו בכמה מקומות שהקילו לאיסטניס, והחשיבו דברים שנחשבים לצער מועט אצל שאר בני אדם כצער גדול ביחס לאיסטניס. אף כאשר אומרים בטלה דעתו אצל כל אדם לגבי הרגלים אינדבדואליים של אדם, מכיון שכל האסטניסים שווים לעניין זה הם נקראים רבים והם נחשבים לקבוצה בפני עצמה[3].
ההלכה שונה לגבי איסטניס בעניני אכילה בכמה מקומות; האסטניס, שקשה לו לאכול בערב אם טועם דבר בבוקר, אסור לו לאכול בערב פסח כל היום, כדי שיאכל מצה בערב לתיאבון[4], ומנהג טוב שימנע מאכילה בכל ערב שבת משום סעודת ליל שבת[5].
כמו כן, אף על פי שכאשר יורדים גשמים אסור לו לאדם לצאת מהסוכה אלא אם כן מתקלקל המאכל בה, מכל מקום האסטניס שאינו יכול לסבול כשהרוח משירה קסמים של סכך על המאכל - מותר לו לצאת מן הסוכה[6][7].
אבל שהוא אסטניס מותר לו לרחוץ[8] החל מן הלילה שלאחר הקבורה שהאבלות מדרבנן, מפני שרחיצה באבל אינה אסורה אלא לתענוג, אולם על איסטניס שהימנעות מרחיצה גורמת לו צער של ממש לא גזרו חכמים[9]. הגאונים כתבו שמתירים רק למי שידוע שהוא מתנהג בנקיות, ולא לכל מי שמגדיר עצמו איסטניס[10]. יש שהוסיפו שלא התירו לאסטניס אלא כשיבוא לידי סכנה אם לא ירחץ[11]; ויש שחלקו עליהם והתירו אפילו כשאין בו סכנה אלא צער ותחושת סבל בלבד[12], וכן נפסק להלכה[13].
כך גם אסטניס שאין דעתו מיושבת עליו עד שיקנח פניו במים, מותר לקנח ביום הכפורים[14], וכן הוא מותר בנעילת הסנדל[15].
אף למקילים שאין חובה היום ליטול מים אחרונים לפני ברכת המזון, אדם שהוא איסטניס ורגיל ליטול ידים אחרי הסעודה מזוהמת המאכל חייב במים אחרונים לכבוד הברכה[16].
נר שכבה בשבת מוגדר מוקצה ואסור לטלטלו, אך יש מתירים לאיסטניס לסלקו מפני שהוא גורם לו מיאוס ונחשב לגביו כגרף של רעי[17]. בדיני בורר נפסק שמשקה שיש בו פסולת דקה שרוב בני אדם שותים אותו כמו שהוא אין איסור בסינונו, אך מי שהוא איסטניס ונמנע מלשתותו כך נחשב הסינון אצלו מלאכה[18].
אף על פי שהמחזיק בתשמיש שגורם נזק לחברו וחברו שתק, שוב אינו יכול לעכב עליו, שזו הוכחה שמכר לו זכות זו או מחל לו, מכל מקום אם החזיק בתשמיש שאין חברו יכול לסובלו מחמת שהוא אסטניס, אין החזקה מועילה[19], כי אנן סהדי שאינו מוותר על כך[20].
חכמים תיקנו כי לא ישתה אדם מים ויתן לאחר אלא אם כן שפך מהם להדחת מקום פיו, שמא חבירו איסטניס, משום מעשה שהיה באחד ששתה מים ולא שפך מהם ונתן לתלמידו, ואותו תלמיד אסטניס היה ולא רצה לשתות, ומת בצמא[21]. בשו"ת זבחי צדק כתב שנהגו לשתות מכוס של קידוש שטעם ממנו המקדש משום חיבוב מצוה, אך מי שהוא איסטניס לא ישתה משום בל תשקצו[22].
בדברי חז"ל
חז"ל אמרו שחייו של האיסטניס קשים מפני שהוא סובל מכל דבר מיאוס: "כל ימי עני רעים" - זה איסטניס[23], וכן אמרו: "שלושה חייהן אינם חיים; הרחמנים הרתחנים ואניני הדעת"[24]. מבין החכמים תוארו כאיסטניסים רבן גמליאל[25] רב יוסף[26] ורב ששת[27].
קישורים חיצוניים
- מה זה איסטניס באתר מילון עברי-עברי
- איסטניס באתר מילון השפה העברית
- הערך "אסטניס", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הרב יעקב לוי, האסטניסות מעלה או ליקוי, ירחון אור תורה אב תשנ"ב, עמוד תתקטז, באתר אוצר החכמה
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: איסטניס |
הערות שוליים
- ^ תפארת ישראל, מסכת יומא, פרק ג', משנה ה'.
- ^ פירוש המשנה למסכת ברכות "אסטנס גזור ממילת "צינת שלג", ואף על פי שנכתב בסמ"ך, וזה נמצא הרבה בלשונות".
- ^ טורי זהב, אורח חיים, סימן תר"מ, סעיף קטן ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ח עמוד א', ארבעה טורים, אורח חיים, סימן ת"ע, ושולחן ערוך סימן ת"ע, סעיף ג', רמ"א, אורח חיים, סימן תע"א, סעיף א'
- ^ מגן אברהם, אורח חיים, סימן רמ"ט, סעיף ג', משנה ברורה, סימן רמ"ט, סעיף קטן י"ח ובביאור הלכה, סימן רמ"ט כתב שזוהי מידת חסידות
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ט עמוד א'
- ^ מגן אברהם, אורח חיים, סימן תר"מ, סעיף ט' ובט"ז שם סק"ו
- ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ב', משנה ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט"ז עמוד ב' ותוספות שם ד"ה אסטניס
- ^ תשובת רב האי גאון המובאת בתורת האדם שער האבל ענין האבלות
- ^ רא"ש ברכות פרק ב סימן טו, בשם רבנו חננאל; ארבעה טורים, יורה דעה, סימן שפ"א בשם רב האי גאון
- ^ תורת האדם שער האבלות, רא"ש ברכות פרק ב סימן טו, ארבעה טורים, יורה דעה, סימן שפ"א, על פי גירסתם בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ז'
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שפ"א, סעיף ג'
- ^ רא"ש בשם גאון; ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תרי"ג, בשם גאון ורי"ץ גיאת
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק ח', הלכה א'. יש אומרים שמותר לנעול אפילו מנעל של עור (שלטי גיבורים שם ב א מדפי הרי"ף אות א, בשם ריא"ז); ויש אוסרים במנעל של עור, ולא התירו אלא באנפילאות של בגד (ב"ח או"ח תריד ה, על פי הלכות גדולות הלכות יום הכיפורים)
- ^ רא"ש ברכות פרק ח סימן ו, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קפ"א, סעיף י'
- ^ מרדכי ביצה רמז תרמב, רמ"א, אורח חיים, סימן רע"ט, סעיף ב'
- ^ ביאור הלכה, סימן שי"ט, סעיף הואיל וראויי"ן בשם הפרי מגדים
- ^ תוספות, מסכת בבא בתרא, דף כ"ג עמוד א', ד"ה לדידי; משנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק י"א, הלכה ה'; ארבעה טורים, חושן משפט, סימן קנ"ה, ושולחן ערוך סימן קנ"ה, סעיף מ"א
- ^ רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, חושן משפט, סימן קנ"ה, סעיף כ"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף כ"ז עמוד ב', מסכת דרך ארץ פרקי בן עזאי פרק ז, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ק"ע, סעיף ט"ז
- ^ שו"ת זבחי צדק סימן כז, וראו שפתי כהן, יורה דעה, סימן ס"ו, סעיף קטן ט"ו שאסור לאיסטניס לאכול דבר המאוס לו משום בל תשקצו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קמ"ה עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ג עמוד ב'
- ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ב', משנה ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ט עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ח עמוד ב'
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.