משה בארץ כוש
סיפור משה בארץ כוש הוא אגדה אודות שהייתו והמלכתו של משה רבנו בארץ כוש, לאחר בריחתו ממצרים טרם הגעתו למדין. מקור הסיפור בספר הישר ובדברי הימים של משה רבנו, והובא בכמה ממפרשי המקרא[1].
רקע
משה גדל בארמון פרעה, לאחר שבתיה בת פרעה הצילה אותו מן היאור, וכל בית פרעה פחד ממנו ואף בלעם שהיה מיועציו של פרעה ברח עם שני בניו לכוש מחשש שמא משה יהרגם. ובאותה תקופה היו בני ישראל משועבדים לעבודת פרך תחת הנהגת פרעה מלך מצרים. כשבגר משה, וידע את מוצאו, יצא על מנת לבחון ולעקוב מקרוב אחר סבלות אחיו. משה עצמו היה פטור מאותן עבודות. באחד הימים כשראה משה איש מצרי שנוגש בעבד עברי, הרג את המצרי והציל את המוכה מידיו. למחרת היום יצא משה פעם נוספת לראות בסבלות בני ישראל, וראה איש עברי מכה איש עברי אחר, אנשים אלו על פי חז"ל היו דתן ואבירם. כאשר ראה משה שאחד מהם רוצה להכות את חבירו קרא לעברו 'למה תכה רעך'. הלה התרעם על משה באומרו 'מי שמך לאיש שר ושופט', והוסיף 'האם אתה חפץ להורגני כאשר הרגת אמש את המצרי'.
משה, שהבין שדבר הריגתו את המצרי התגלה ברבים, חשש שמא יגיע הדבר לאוזני פרעה, שירצה בהריגתו. ואכן דתן ואבירם מספרים לפרעה שאף מבקש להרוג את משה[2]. משה אכן נתפס ונלקח להריגה, אך בזמן ניסיון הריגתו מתרחש נס, כשצווארו נעשה קשה כשיש, והחרב המונפת על צווארו אינה מזיקה לו[3] שיטה נוספת מבארת את הנס שירד מלאך מהשמים ושינה את פרצופו לפרצוף שר הטבחים ואת של שר הטבחים למשה והרג את שר הטבחים והיו בטוחים שמשה מת[4]. שיטה נוספת שפרעה נהיה אילם, ומשרתיו חרשים, וההורגים עורים, וכך לא יכלו להורגו[5]. מיד לאחר מכן משה בורח ממצרים לכוש[6].
באותו זמן פרצה מלחמה בין מדינת כוש לבין ארם ובני המזרח. קוקונוס מלך כוש יצא למלחמה, והשאיר בכוש את בלעם[7] ושני בניו ינוס וימברוס, לשמור על המדינה. לאחר יציאתו החליט בלעם למרוד במלך קוקונוס ולמלוך תחתיו. העם נשמע לו והמליך אותו, ואת בניו ינוס וימברוס מינו לשרי הצבא. בכדי להתגונן מצבא קוקונוס הגביהו מאוד את החומות משני צדדי העיר. מהצד השלישי חפרו בארות גדולות לרוב והזרימו אליהן את נהר כוש שמילא הכל מים, ומהצד הרביעי הביאו נחשים לרוב בכח הכישוף, והנחשים מנעו את אפשרות הכניסה והיציאה. לאחר הניצחון במלחמה והטלת מס על ארם ובני המזרח, חזר המלך קוקנוס עם כל הצבא וראו שהחומות הוגבהו מאוד. בתחילה חשבו שמחמת העדרותם הממושכת הגביהו התושבים את החומות מאימת מלכי כנען. הם ניגשו אל השערים אבל הם היו נעולים והשומרים לא הסכימו לפתוח להם. הם התחילו להילחם ובקרבות על השערים מתו מאה שלושים חיילים. ביום השני ניסו להילחם מהצד של הנהר אך שם טבעו בבארות שלושים פרשים. המלך קוקנוס ציווה לעשות רפסודות כדי לעבור לעיר, ואכן עשו עשר רפסודות וניסו לעבור אך התהפכו מעל הבארות, כיון שהמים התגלגלו כזרם ריחיים וטבעו שם מאתיים חיילים. ביום השלישי ניסו מהצד של הנחשים אך מתו מאה שבעים חיילים, ולכן הפסיקו להילחם, והטילו מצור על כוש במטרה להכניע אותה.
משה בכוש
משה בורח ממצרים בגיל שמונה עשרה ומגיע למחנה המלך קוקנוס בזמן המצור, ומצטרף אליהם. המלך וכל העם אוהבים אותו בגלל תוארו המאיר וגבורתו הרבה, והמלך בוחר בו ליועץ.
המלכת משה
לאחר תשע שנים של מצור, מת המלך קוקנוס. לאחר מותו החליט העם שאי אפשר להמשיך במצור ללא מלך, פן ישמעו ארם ובני המזרח שהמלך מת ויבואו להילחם איתם. הם החליטו למנות את משה למלך עליהם, ונשבעו לתת לו את אלמנת קוקנוס המלך לאישה. הדבר היה בשנת מאה וחמשים ושבע שנה לירידת בני ישראל למצרים.
כיבוש משה את כוש
למחרת המלכתו[8], הגיעו למלך משה להתייעץ איך אפשר לכבוש את כוש, כי לא פגשו את משפחתם כבר תשע שנים. משה הורה להם ללכת ליער ושכל אחד יביא אפרוח של חסידה. הם הביאו את האפרוחים וגידלו אותם. לאחר שגדלו האפרוחים ציווה המלך משה לא לתת לחסידות לאכול במשך יומיים. ביום השלישי ציוה המלך משה ללכת להילחם מהצד של הנחשים, ואכן הלכו להילחם והחסידות המורעבות אכלו את כל הנחשים. מיד פרצו אל כוש ונלחמו עד שכבשו אותה. כתוצאה מהקרבות מתו מתושבי כוש אלף ומאה אנשים, אך מחיילי המלך משה לא מתו כלל. המלך משה נכנס אל כוש ומלך עליה, ובלעם ובניו ברחו דרך השערים ושבו למצרים אל פרעה[9].
מלוכתו בכוש
לאחר שהמליכו אותו, נתנו לו את אלמנת קוקנוס המלך כמו שנשבעו לו, אך משה לא נשא אותה אלא רק כלפי חוץ, כיון שרצה לקיים את שבועת האבות שלא לקחת אישה מבנות כנען לו. אדום ובני המזרח ששמעו שמת המלך קוקונוס מרדו בשיעבוד שהטיל עליהם ולא רצו לשלם את המס. משה יצא עליהם למלחמה עם שלושים אלף חיילים, והרג בהם שלוש מאות איש, והכניע אותם תחתיו. הוא הנהיג את הממלכה בחכמה ובצדק והעם כבדוהו מאד. כך נמשכה מלכותו ארבעים שנה. בכל אותה העת משה עבד את השם ולא סר מדרך האבות.
הדחתו מהמלוכה
לאחר ארבעים שנות מלוכה, פרסמה המלכה שהוא לא באמת נשא אותה לאישה, ושהוא גם לא עובד את אלוהי כוש, ולכן בקשה שבנה מונחם יהיה המלך. העם דנו בדבר עד הלילה, והחליטו שמונחם יהיה המלך אך לא פגעו במשה, כיון שנשבעו לו לפני שכבשו את כוש שהוא יהיה המלך, ולכן שלחו אותו בכבוד גדול עם הרבה מתנות.
המפרשים מסבירים שגלגלו זאת מן השמים בכוונה כדי שילך ויושיע את עם ישראל ממצרים[10].
משה במדין
ערך מורחב – בריחת משה למדין
משם הלך משה למדין, והוא בן ששים ושבע שנה. יתרו סבר שהוא נמלט מכוש, ולכן שם את משה בבית הסוהר כדי לרצות את אנשי כוש שכניו[11]. באותן שנים כלכלה אותו ציפורה בת יתרו ללא ידיעת אביה. כעבור עשר שנים ציפורה שכנעה את יתרו לבדוק מה שלום משה, ויתרו בדק את הבור וכשראה שמשה חי הוציא אותו משם, וכשמשה פנה להתפלל ראה מטה ספיר נטוע בגינת יתרו שחקוק בו שם המפורש שאותו לאז נשא משה את ציפורה.
הזכרת הסיפור במקרא
האברבנאל מסביר למה סיפור גדולת משה בכוש לא מוזכרת בתורה:
האמנם קצרה התורה בספור מה שקרה לו בארץ כוש לפי שכל מה שעשה משה בזה היה אבוד זמן ולא היה אותו מלכות אשר בחר בו השם ולא הארץ אשר השם דורש אותה והעם היושב בה הוא עם בזוי ושסוי נמשל כבהמות נדמו על כן לא נזכר דבר מזה בכתוב
התרגום יונתן ורשב"ם והדעת זקנים מפרשים את הפסוק:
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח
— במדבר י"ב א'
שמדובר על לקיחת המלכה של כוש שלא ידעו שלא נשא אותה באמת[12]. האבן עזרא דוחה את אמינות הסיפור ומעדיף את דעת חז"ל שהאשה הכושית היא צפורה[13].
עונש משה
לפי האריז"ל כיון שלקח את המלכה הכושית לאישה אע"פ שזה היה למראית עין נענש שלא זכה לקבורה בארץ ישראל.[14]
לקריאה נוספת
- ילקוט שמעוני שמות רמז קס"ח
- ספר הישר פרשת שמות
- ספר מעם לועז פרשת שמות פרק ב' פסוק טו'.
הערות שוליים
- ^ ילקוט שמעוני שמות רמז קס"ח, ספר הישר פרשת שמות, רשב"ם על ספר שמות, פרק י"ב, פסוק א'
- ^ רש"י על ספר שמות, פרק ב', פסוק ט"ו
- ^ פירוש רש"י, וביתר הרחבה בפירוש דעת זקנים.
- ^ ספר הישר פרשת שמות
- ^ מדרש תנחומא שמות אות י'
- ^ זה רק למפרשים המקבלים את סיפור משה בכוש, אבל רוב המפרשים סבורים שהוא ברח ישירות למדין
- ^ שהיה מיועצי פרעה וייעץ לשעבד את בני ישראל ולאחר שעלה משה לגדולה בבית פרעה פחד מפניו וברח עם בניו לכוש
- ^ בחלק מקומות מופיע שבאו ביום השביעי, מעם לועז שמות ב' טו'
- ^ הם היו ראשי החרטומים שעמדו כנגד משה בזמן עשרת המכות
- ^ ילקוט שמעוני שמות רמז קסח' בסוף
- ^ ילקוט שמעוני שמות רמז קס"ח, במדרש ויושע (על הפסוק עזי וזמרת) כתוב שיתרו הכניסו לבור למשך שבע שנים, כי היה לו בחצרו מקל מהאבות שהיה בולע את מי שהיה מתקרב אליו, ויתרו ראה שלמשה לא עושה המקל כלום, והבין שהוא זה שעתיד לגאול את ישראל ולהחריב את מצרים.
- ^ החזקוני, האבן עזרא והאברבנאל מציעים זאת בתור אחד מההסברים
- ^ "ואשר כתוב בדברי הימים דמשה אל תאמין. וכלל אומר לך כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו, ואף כי יש בו דברים שמכחישים הדעת הנכונה" (אבן עזרא על ספר שמות, פרק ב', פסוק כ"ב)
- ^ מהרח"ו, שער הפסוקים פרשת בהעלותך
| משה רבינו | ||
|---|---|---|
| אישים | ציפורה • גרשום • אליעזר • אהרון • מרים • עמרם • יתרו • בתיה | |
| שונות | משה בארץ כוש • מעמד הר סיני • נבואת משה רבינו • מטה משה • האישה הכושית • הסנה הבוער • משה הרועה והגדי • מי מריבה • קרינת פני משה • קריעת ים סוף • שירת הים • עשרה נסים שנעשו לבני ישראל על הים • הר נבו • מות משה • ז' באדר | |
| יציאת מצרים | מכות מצרים • דם • צפרדע • כינים • ערוב • דבר • שחין • ברד • ארבה • חושך • בכורות • דצ"ך עד"ש באח"ב | |