מוסף ראש חודש

מוסף ראש חודש
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר במדבר, פרק כ"ח, פסוק י"א
משנה	מסכת שקלים, פרק ח'
ברייתא	תוספתא שקלים פ' ג יג
תלמוד בבלי	מסכת סוכה, דף נ"ד עמוד ב' מסכת זבחים, דף פ"ט ו-דף ק"ג עמוד ב'
תלמוד ירושלמי	מסכת שקלים, פרק ח', הלכה ז'
משנה תורה	הלכות תמידים ומוספין, פרק ו'

קרבן מוסף ראש חודש היה קרבן ציבור שהקריבו בבית המקדש בראש חודש, והוא הורכב משני פרים, איל אחד ושבעה כבשים, כולם קרבנות עולה, וכן שעיר אחד לחטאת.

הציווי בתורה

פרשת קרבנות ראש חודש מופיעה בפרשת פינחס (ספר במדבר, פרק כ"ח, פסוק י"א) ”וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַה' פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם... וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה' עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ”.

סדר שחיטתם והקרבתם

כאשר קיימים מספר קרבנות להקרבה בתורת קרבן מוסף, הכלל הוא כלשון המשנה ש”מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש, מוספי ראש חודש קודמין למוספי ראש השנה”, ומקור הדברים הוא מהפסוק ”מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה” פסוק שבא להקדים את קרבן התמיד לכל הקרבנות מפני שהוא תדיר וקבוע יותר. המילה "תעשו" מתייחסת לעשיית הדם, כלומר לשחיטה.

מקום הנחת איברי הקרבן

במשנה מובא שבעוד שאיברי כל הקרבנות הונחו לפני ההקרבה בתחתית הכבש, הרי שאיברי המוסף של ראש חודש הונחו בטרם הקרבתם במקום מיוחד ושונה משאר הקרבנות - כנגד או על הכרכוב.

הגרסאות חלוקות

בהקשר למיקום המדויק, קיימות גרסאות חלוקות: ”אֵבָרֵי הַתָּמִיד, נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בַּמִּזְרָח, וְשֶׁל מוּסָפִין נִתָּנִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בַּמַּעֲרָב, וְשֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים נִתָּנִין מִתַּחַת/עַל כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמַטָה/וּלְמַעֲלָה”.

המחלוקת בין הגרסאות גם משליכה על זהות אותו 'כרכוב' שעליו מדובר במשנה. לפי גרסת רש"י הכוונה היא לכרכוב המזבח שהיה באמצעו ושימש לנוי. אך לפי שיטת רוב הראשונים, וכפי שמפורש בברייתא, וכמובא ברמב"ם הכוונה לכרכוב העליון, ששימש כמקום הליכת הכהנים, ולשיטתו איברי הכבש ניתנים על המזבח מלמעלה בין קרן לקרן במקום הילוך רגלי הכהנים. וכן מפורש בתלמוד ירושלמי. כך גם שיטת התוספות וכן לפי רבי עובדיה מברטנורא. לפי שיטה זאת איברי הקרבן הונחו על הכרכוב לצד מערבו של מזבח, לשמאל העולה בכבש בשטח שבין קרנות המזבח.

קיום מצוות זריקת איברי הקרבן ממקום הילוך הכהנים

הפרשנים מתמודדים עם קביעת הירושלמי שמסדרים את איברי הקרבן על מקום הילוך רגלי הכהנים, דבר שלא מאפשר לכהנים לקיים את המצווה להעביר את איברי הקרבנות מהכבש למזבח דווקא בזריקה דרך האוויר הקיים בין הכבש למזבח, והם קובעים שדברי הירושלמי הם לפי שיטת רבי שמעון בר יוחאי שניתן לבצע את חובת הזריקה מהמזבח עצמו, ולא דווקא מהכבש.

בכך פירש הערוך לנר את התמיהה מדוע שינה רש"י מדברי הירושלמי ופירש שמניחים את איברי קרבנות ראש חודש על הכבש כנגד הסובב התחתון, ולפי האמור שדברי הברייתא והירושלמי נאמרו רק לפי שיטת רשב"י, אך לפי רבנן החולקים שצריכים לזרוק את האיברים מהכבש - לא ניתן לשים את האיברים על גג המזבח, ולכן פירש רש"י שהכוונה לסובב התחתון..

טעם ההנחה על מקום הכרכוב

בטעם ההנחה על מקום הכרכוב מפורש בתלמוד בבלי ובתלמוד ירושלמי שמכיון שחידוש הירח אינו נראה לכל אדם, שהרי העדים באים להעיד רק לפני בית הדין הגדול, עשויים בני אדם לפקפק ביום ראש החודש, לכן משנים את מקום ההנחה באופן שיהיה סימן בולט שיהא בלתי ניתן להתעלם ממנו, ובכך יתפרסם הדבר שהוקבע ראש חודש בזמנו.

שעיר ראש חודש

ערך מורחב – שעיר ראש חודש

חלק מקרבן המוסף היה השעיר שהוקרב כקרבן חטאת, ונועד לכפר על חטאים של אדם שעבר בשוגג על דיני "טומאת מקדש וקדשיו".

שעיר זה הוא אחד מהקרבנות הראשונים שהוקרבו בבית המקדש, בראש חודש ניסן שהוא לפי דעה אחת הראשון מתוך שבעת ימי המילואים ולפי דעה אחרת - האחרון מתוכם, שעיר זה הוא השעיר שנשרף במצוותו של אהרן הכהן, ועליו נאמר במקרא כי משה רבינו קצף על שריפתו.