חמלה
חמלה היא רגש המבטא תחושה של השתתפות בסבל, המלווה לרוב ברצון להקל או להפחית מן הסבל של האחר; ביטוי של טוב־לב מיוחד כלפי הסובל. חמלה נובעת מתוך אמפתיה ומאופיינת בדרך כלל במעשים בהם בעל החיים החש חמלה מנסה לסייע לאלה אשר כלפיהם הוא חש רגש זה.
בדרך כלל נראה במעשי חמלה מעשים המתחשבים בסבלם של אחרים ומנסים להקל על הסבל כאילו היה זה סבלו של הפועל. במובן זה גרסאותיו השונות של כלל הזהב "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך" מבוססות באופן ברור על תפיסה של חמלה.
חמלה נבדלת מביטויי התנהגות אנושיים ומסייעים אחרים בכך שהיא מתמקדת באופן מיוחד בהקלת הסבל. מעשים של חסד אשר מטרתם העיקרית היא להביא תועלת לאחר, לאו דווקא באופן של הקלת סבלו, נכנסים בגדר מעשי אלטרואיזם, אף שבמובן מסוים גם מעשי חמלה הם קבוצה מיוחדת של מעשים אלטרואיסטיים, מעשים שמטרתם להביא תועלת לאחר בדרך של הקלת סבלו.
יש להבחין בין מובנים שונים של חמלה בתרבויות שונות. כך, למשל, המושג חמלה בנצרות (compassion), מתייחס ל"השתתפות בסבל", לעומת זאת בבודהיזם, החמלה אינה דווקא הזדהות, אלא "הרצון שאחרים לא יסבלו". על פי הגישה הבודהיסטית, חמלה אינה רק רגש, אלא גם מחשבה רציונלית.
חמלה אמיתית אינה רק תגובה רגשית, אלא התחייבות ברורה, המבוססת על היגיון"
— דלאי למה, "חיי החמלה"
על פי הדלאי למה "טמון בכולנו "זרע החמלה",והוא נובט מתוך חוויות הטיפוח שלנו בידי אחרים. חמלה היא למעשה מיומנות שניתנת לשכלול וטיפוח משהו שניתן ללמוד ולפתח".[1]
באופן דומה, מגדיר הפילוסוף הישראלי חן למפרט, את החמלה כמצב-תודעה הכולל היבטים אינסטינקטיביים, רגשיים, הכרתיים, ולעיתים גם דחף לפעולה עבור הזולת:
את החמלה אי אפשר לתאר כחוויה, כרגש או כהכרה, פשוט משום שהיא כולם גם יחד, ומשום שכל אלו, או לפחות חלקם, מופיעים בו-זמנית, ללא סידור היררכי וללא קשר סיבתי הכרחי בין המרכיבים..
— חן למפרט, "חינוך אמפתי" עמ' 165
תשתית עצבית של חמלה
ראיות מצביעות על כך שחמלה משפיעה לא רק על מי שזוכה להתייחסות חומלת, אלא גם על מי שחווה רגשות של חמלה. מחקרים מתאם בין חמלה לבריאות טובה, תוחלת חיים, איזון יתר לחץ דם, רווחה נפשית ואיכות חיים טובה יותר לאורך זמן[2][3][4]. כמו כן נמצא שהתנהגות חמלה מעוררת תהליכים כימיים-עצביים המשרים תחושה טובה כגון שחרור של אופיואידים, דופמין ואוקסיטוצין[5].
על אף הדמיון הרב שקיים בין רגש החמלה לאמפתיה הם רגשות שונים במהותם. חשיפה לסבלו של האחר מביאה לתגובות של אמפתיה וחמלה. תגובה אמפתית היא השתתפות ברגש שחש האחר. על אף התרומה החשובה של אמפתיה להבנה ושיתוף ברגשותיו של האחר, קיימת בה סכנת הזדהות שעלולה להגביר מצוקה אישית, רגשות שליליים ותגובה של הימנעות. לעומת זאת, חמלה, שצירה המרכזי הוא להיטיב עם האחר, מעלה רגשות חיוביים אצל הצופה ומעלה את התנהגויות העזרה על מנת להפחית את הסבל של האחר ולסייע לו[5]. מחקרים מתחום מדעי המוח מצאו כי חמלה מבוססת על רשת עצבית שונה מהרשת העצבית של אמפתיה.
סדרה של מחקרים בחנה את התשתית העצבית של חמלה וכן את גמישותה של תשתית זו לאימון בחמלה. לשם כך השתמשו החוקרים בשיטות שונות לאימון חמלה ומדדו תגובות מוחיות כן אצל מתרגלים וותיקים וכן לפני ואחרי סדנאות קצרות טווח לאימון חמלה[6][5]. אחת השיטות נקראת מדיטציית אהבה חומלת (Loving Kindness Meditation) הכוללת תרגול של מדיטציה הממוקדת בחמלה לטווח ארוך[6]. שיטה מנטלית זו מתבצעת בשקט ובמהלכה מתרגלים ביטויים של חסד, אדיבות וקבלה כלפי אנשים קרובים ובהדרגה כלפי אנשים זרים עד שחווים רגשות אלה כלפי הסביבה[7].
על מנת לבחון כיצד האימון משפיע על התנהגות פרו-חברתית פותח משחק מחשב חברתי שבמהלכו על השחקנים לחפש אוצרות במבוך, כאשר תוך כדי החיפוש הם נתקלים במכשולים שונים. נמצא כי ככל שאימוני החמלה היו יותר אינטנסיביים, כך הייתה עלייה בהתנהגות הסיוע של המשתתפים במשחק המחשב כלפי המשתתף הנוסף שלצדם לעבור את המכשולים שבפניו[8].
בנוסף, נבדקה תגובה מוחית לסרטונים קצרים המראים סבל של אדם אחר, לדוגמה אישה בוכה. המשתתפים במחקר זה התבקשו לדווח אודות מידת החמלה וכן על הרגשות החיוביים והשליליים שהתעוררו אצלם בתגובה לכל קטע שהוצג בפניהם[6][5][7]. הממצאים הראו כי חמלה מפעילה מערכת מוחית, השונה מזו של אמפתיה, כגון הסטריאטום הגחוני (Ventral Striatum) המהווה חלק מגרעיני הבסיס שמתחת למעטפת המוח, קליפת המוח האורביטופרונטאלית (mOFC- Medial OrbitoFrontal Cortex) שמהווה אזור בחלקה הקדמי של האונה המצחית ואזור Pregenual של פיתול החגורה הקדמי. אזורים אלו מאופיינים בקשרים עם רשתות תגמול, אהבה ושייכות[6][5][7].
מחקרים אחרים מרמזים כי ניתן לאמן את המוח בתהליכים המפעילים רגשות חברתיים במטרה לקדם רגשות חיוביים. המחקרים מעידים כי חמלה עשויה להפחית את השפעותיה של המצוקה האמפתית ולהגביר רגשות חיוביים, תוך ירידה בהפעלת אזורי המוח המופעלים באמפתיה. במחקר שנערך על אוכלוסיית צעירים ללא ניסיון קודם באימוני אמפתיה וחמלה, נמצאו הבדלים בהתנהגות לאחר אימון אמפתיה קצר ולאחר אימון חמלה קצר שעברו אחריו. הממצאים מהווים עדות חזקה להבדל בין התגובתיות אל מול אמפתיה וחמלה. נמצא כי לעומת התגובה האמפתית, במצב חמלה התרחשה עלייה ברגשות חיוביים, ירידה ברגשות שליליים, פחות הפעלה של אזורי האמפתיה ויותר הפעלה של מערכת התגמול. ממצא זה יכול להסביר את עליית מידת הגשת עזרה בחמלה לעומת במצב האמפתי[6][5].
אימוני חמלה נועדו לקדם רגשות חיוביים של חמלה ולהפחית התפתחותם של רגשות שליליים[7] מדידת גמישות עצבית תפקודית המושגת באמצעות אימוני חמלה, מסייעת להבנת התשתית עצבית בתחום הרגשי וההתנהגותי. ממצאים אלה מצביעים על גמישות המוח המאפשרת לו לפתח איכויות חדשות בתגובתיות לסבלו של האחר החל מהזדהות רגשית, חמלה וכלה במוטיבציה לעזרה[5].
אימון לחמלה עשוי לעודד רווחה נפשית, רגשות חיוביים והתנהגויות פרו סוציאליות בחיי היומיום. חמלה היא דרך מועילה לחיזוק המשאבים האישיים, כלומר, היא עשויה לחזק את החוסן שבהתמודדות מול מצוקה אמפתית אל מול סבל של האחר[5], ואף מול סבל של האדם עצמו[6]. ידוע כי מצוקה אמפתית היא הגורם המרכזי לשחיקה בקרב אנשי מקצוע אשר עדים לסבלם של אחרים כחלק מעבודתם, כגון רופאים[5]. מכאן, נראה כי אימוני חמלה אינם רק מקדמים התנהגות פרו-סוציאלית, אלא מגבירים רגשות חיוביים וחוסן נפשי אשר יסייעו בהתמודדות טובה יותר במצבי לחץ. לכל אדם יש את היכולת לבצע אימון החמלה וליהנות מהשפעותיה המיטיבות של החמלה[7].
ראו גם
לקריאה נוספת
יהודית כץ, אל תהיו כל כך קשים עם עצמכם- תרגיל מועיל בחמלה עצמית, באתר הארץ, 27 בינואר 2017- ליביה גרשון, המקצוע: חמלה, באתר אלכסון, 27 ביולי 2017
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ טנזין גיאצו, דלאי למה, ספר האושר, הוצאת כתר 2017, עמ'225-226.
- ^ Gilbert, Paul, ed. Compassion: Conceptualisations, research and use in psychotherapy. Routledge, 2005.
- ^ Kok, Bethany E., Kimberly A. Coffey, Michael A. Cohn, Lahnna I. Catalino, Tanya Vacharkulksemsuk, Sara B. Algoe, Mary Brantley, and Barbara L. Fredrickson. "How positive emotions build physical health: Perceived positive social connections account for the upward spiral between positive emotions and vagal tone." Psychological science 24, no. 7 (2013): 1123-1132.
- ^ Steffen, P. R., & Masters, K. S. (2005). Does compassion mediate the intrinsic religion-health relationship? Annals of Behavioral Medicine, 30(3), 217-224.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 5.7 5.8 Klimecki, O. M., Leiberg, S., Ricard, M., & Singer, T. (2014). Differential pattern of functional brain plasticity after compassion and empathy training. Social cognitive and affective neuroscience, 9(6), 873-879.
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 Klimecki, O. M., Leiberg, S., Lamm, C., & Singer, T. (2012). Functional neural plasticity and associated changes in positive affect after compassion training. Cerebral cortex, bhs142.
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 Singer, T., & Klimecki, O. M. (2014). Empathy and compassion. Current Biology, 24(18), R875-R878.
- ^ Leiberg, S., Klimecki, O., & Singer, T. (2011). Short-term compassion training increases prosocial behavior in a newly developed prosocial game. PloS one, 6(3), e17798.
| רגשות | |
|---|---|
| |
| מצב רוח • אפקט |
22355119חמלה