נחש הנחושת

פסל נחש הנחושת על הר נבו בירדן

נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת הוא צורת נחש שהכין משה מנחושת בהוראת ה', על מנת להפסיק מגיפה בעם ישראל בעקבות מכת נחשים. כל מי שהוכש על ידי נחש, הסתכל על נחש הנחושת ונרפא. במהלך השנים הפך הנחש למושא פולחן, וחזקיהו המלך השמיד אותו בשל כך.

מקור

בספר במדבר מסופר, כי במהלך הדרך שעברו בני ישראל במדבר, הם באו בטענות כלפי משה ואלוקים: ”לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר?” (כ"א, ה'). כעונש, שילח ה' בעם את ”הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים”, שהפילו בנשיכתם חללים רבים. העם הודה שחטא, וביקש ממשה שיתפלל ויעצור את המכה. אז הורה ה' למשה: ”עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס; וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ – וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי.” (במדבר, כ"א, ח')

במשנה

חז"ל מתייחסים לסגולת רפואתו של הנחש במשנה:

וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לִבם לאביהם שבשמים – היו מתרפאין, ואם לאו – היו נימוֹקים.

— משנה, מסכת ראש השנה, פרק ג', משנה ח'

המשנה מפריכה טענה שיכולה להיות מובנת מהפסוק – שהנחש עצמו הוא זה שיכול להמית ולהחיות והוא שגרם לכך שהנִגפים המביטים בו יחיו. הסבר המשנה לפסוק הוא שמכיוון שנחש הנחושת היה על נס (מקום גבוה) כאשר בני ישראל הסתכלו לכיוונו למעשה הם הסתכלו לשמיים ושיעבדו לבם לאלוקים ולכן נרפאו, ומי שרק הסתכל על הנחש ללא שיעבוד ליבו אל ה' – לא נרפא.

במדרש

המשנה אומרת שלא הנחש ממית ומחייה אלא החטא וכוונתם של בני ישראל.

מסר דומה נמצא בסיפור של רבי חנינא בן דוסא, שנבחן על פי מעשיו:

"תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא".

— ברכות, (לג ע"א)

הרב חיים סבתו במאמרו מבאר כי בני האדם נוטים בטבעם לתלות אמונה בתיאור או צורה מוחשית הנראת לעין, ולכן שימוש בנחש מוחשי יעזור במקרי מצוקה לאמונה המופשטת.

השמדתו

נחש הנחושת השתמר במשך דורות רבים, עד ימיו של חזקיהו. ככל הנראה, היו מבני ישראל שייחסו לנחש הנחושת בעקבות הנס תכונות אלוהיות, ולכן עבדו אותו. המלך חזקיהו השמיד את נחש הנחושת, בין שאר העבודה הזרה שהשמיד: ”הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן.” (מלכים ב', י"ח, ד')

במשנה מובא כי חכמי דורו של חזקיה הסכימו עם מעשהו זה: ”שִשה דברים עשה חזקיהו המלך, על שלושה הודו לו, ועל שלושה לא הודו לו... כתת נחש הנחשת – והודו לו.”

בתרבויות אחרות

בתרבויות אחרות, להבדיל, נחש מופיע כדמות מיתולוגית וכסמל פולחני. תכונותיו היו בעיקר להבריא חולים, וכן תכונות של פיריון, כוח חיים וחוכמה. מטה אסקלפיוס, אשר סביבו כרוך נחש, סמלו של אליל הרפואה היווני, משמש עד היום כסמל הרפואה. בהיפודרום קונסטנטינופול נמצאו עמודי נחושתן, עמודי עקלתון, שבראשם ראשי נחש. מספר ראשי נחש מוצגים במוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול. צלמיות נחשים עשויי נחושת או ברונזה נתגלו בחצור, בתמנע, ובאתרי פולחן מהתקופה הכנענית ונראה שפולחנם רווח באזור. הם נתגלו גם בתוך המקדשים, וניתן להניח ששימשו במשמעות פולחנית. חריטה של נחש מופיעה גם על מזבח הקרנות הגדול בתל-שבע מהתקופה הישראלית, המזבח פורק כנראה על ידי אחד ממלכי יהודה, ככל הנראה חזקיהו.

לקריאה נוספת

• אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 87, מסת"ב 978-965-566-137-8

קישורים חיצוניים

• "נחש הנחושת", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• הרב יהודה זולדן, נחש הנחושת – ממשה רבנו עד חזקיה מלך יהודה, הדף השבועי של אוניברסיטת בר-אילן
• יצחק ברט ואוהד לזר, ד"ת על נחש הנחושת, דף הקשר של ישיבת הר עציון
• הרב עזריאל אריאל, מבוא לפרשת חוקת, אתר ישיבת בית אל
• דוד פרישמן, נחש הנחושת, בפרויקט בן-יהודה
• נחש הנחושת במהלך הדורות, בתוך: ד"ר לאה מזור: על מקרא, הוראה וחינוך
• נחש הנחושת באתר פרשת השבוע
• נחש נחושת, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36448692נחש הנחושת