טבילת כלים
.jpg)
טבילת כלים היא הליך מחייב (הכשר מצווה) על מנת לאפשר שימוש על ידי יהודים בכלי אכילה ושתייה שעברו מבעלות של גוי לבעלות של יהודי. טבילת כלים נעשית על פי רוב במקוואות קטנים מיוחדים ('מקווה כלים') הנמצאים בסמוך למקוואות רגילים, אך יכולה להעשות בכל מקום מים הכשר לטבילה, כדוגמת אגמים, ימים, נהרות, מעיינות ובארות.
המקור בתורה
המקור להטבלת כלים הוא בספר במדבר, פרק ל"א, פסוקים כ"א-כ"ג:
וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה. אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת. כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם
אלעזר הכהן ציווה את השבים ממלחמת מדין לטהר את הכלים שלקחו כשלל ממדין בטרם ישתמשו בהם. חז"ל פירשו ש"מי נדה" כאן הם מי מקווה שהנידה טובלת בהם.[1] מכך שאת הכלים שנלקחו ממדין יש צורך לטבול במקוה, נלמד כל כלי המשמש לאכילה שהיה ברשותו של גוי ועבר לרשות יהודי חייב בטבילה (ואם צריך, גם להגעילם). דין טבילת כלים הוא רק בכלי שנכנס מרשות הגוי לרשות היהודי, אך אכילת אוכל (כשר) בכלים של גוי שאינם טבולים מותרת.
טעם לטבילת הכלים מובא בתלמוד הירושלמי[2]: ”לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל”, ולא כפי שניתן לחשוב, שמטרת הטבילה היא לנקות את הכלי מחומרים לא כשרים שהגוי שם על הכלי, או מאוכל לא כשר שהגוי אכל בכלי.
לפי דעת רבנו תם ועוד ראשונים טבילת כלים היא חובה מהתורה, בהתאם לפסוק המובא לעיל, אולם בדעת הרמב"ם רבים סבורים שטבילת כלים מדברי חכמים והדרשה היא רק אסמכתא[3].
סדר הטבילה
את הכלים מטבילים במקווה כשר. בשעת הטבלת הכלי יש לוודא שאין חציצה בין הכלי למים, כגון היד שמחזיקה את הכלי או מדבקות.
לפני הטבלת כלי אחד מברכים[4]:
”בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל טְבִילַת כֶּלִי”. ובהטבלת מספר כלים מברך ...עַל טְבִילַת כֵּלִים[5]. ברכה זו היא ברכת המצוות. חלק מיהדות תימן טובלים ללא ברכה[6].
כלים הצריכים גם הגעלה, יש להגעילם קודם הטבילה. ואם הטבילם קודם מותרים. ויש אומרים שצריך לחזור ולהטבילם בלי הברכה.[7]
סוגי הכלים החייבים בטבילה
בתלמוד[8] נלמדו מפסוקי התורה שני כללים בסיסים בטבילת כלים:
- כלי אכילה: דעת רבה בר אבוה[9] שרק כלים המיועדים דווקא לצורכי אכילה, כגון צלחות, כוסות, סירים וסכו"ם. לגבי כלים שנועדו לצורך אחסון מאכלים ללא הגשת האוכל בהם במהלך סעודה, נחלקו האם הם חייבים בטבילה.
- כלי מתכות: דעת רבי יוחנן רק כלי מתכת חייבים בטבילה, דעת רב אשי שכלי זכוכית (ארקופל, קוראל, קורנינג, דורלקס, פיירקס נחשבים כלי זכוכית) דינם ככלי מתכות, וחייבים בטבילה, אולם כלים העשויים מעץ או חרס פטורים. לפי רוב הפוסקים גם כלי פלסטיק אינם חייבים בטבילה, אולם לגבי כלי חרסינה יש נוהגים להחמיר ולהטביל ללא ברכה.
כמו כן הוכרע בתלמוד ספק, המחייב טבילה גם לכלים המצופים במתכת או זכוכית אף שעיקר הכלי הוא מחומרים הפטורים מטבילה. הרמ"א הכריע שאין לברך על טבילה זו[10].
בספרות האחרונים
כלי חד-פעמי
כלים חד פעמים העשויים ממתכת כמו תבניות אלומניום, דעת הרב משה פיינשטיין[11] שאינם צריכים טבילה אפילו אם השתמש בהם כמה פעמים. כמו כן התיר הרב בן ציון אבא שאול[12] צנצנות ובקבוקי זכוכית חד פעמיות אף שמשתמש בהם שימוש קבוע[13]. דעת הרב עובדיה יוסף[14] להחמיר גם בכלים חד פעמיים.
חברה בע"מ
- כלי שיוצר על ידי חברה בע"מ, דעת השואל ומשיב[15](מגדולי האחרונים), שפטור מטבילה שכן אם יש יהודי בין בעלי המניות, הרי ששותפות יהודי פוטרת מטבילה, אולם מספק יש להטביל - בלי ברכה[16]. וכן היה מורה רבי חיים קניבסקי מטעם זה להטביל את כל הכלים בלי ברכה. כמו כן דעתו של רבי חיים פנחס שיינברג[17] שאין לברך על הטבילה מאחר שחברה בע"מ היא ישות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה והחברה אינה אדם. מאידך, דעת רבי שלמה זלמן אוירבך[18] ועוד פוסקים[19] שאף כלי שיוצר על ידי חברה בע"מ שרוב בעלי המניות אינם יהודים, טעון טבילה בברכה.
כלים חשמליים
במטבח המודרני כלים רבים הבאים במגע עם האוכל הם כלים חשמליים, כגון קומקום ומצנם. כלים אלה עלולים להינזק במגע עם מים, והתעוררה השאלה כיצד ניתן להכשירם לשימוש. הרב משה פיינשטיין[20] כתב, שיש להטביל את כל הכלי חוץ מהחלק החשמלי. פתרון אחר הוא שטכנאי יהודי יפרק מעט את הכלי פירוק מקצועי וירכיבנו מחדש, וכך למעשה גמר עשיית הכלי נעשתה בידי יהודי, והכלי פטור מטבילה. ישנם הסוברים שמכיוון שכלים חשמליים שימושם במחובר לקרקע הם כלל אינם חייבים בטבילה. פתרון נוסף שהוצע, הוא לתת את הכלי במתנה גמורה לגוי, ואז לקחתו ממנו בהשאלה, וכלי שהושאל מגוי פטור מטבילה.
קישורים חיצוניים
- הערך "טבילת כלים", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הלכות טבילת כלים באתר 'ישיבה'.
- הלכות טבילת כלים ב'שאל את הרב' - אתר כיפה.
- הלכות טבילת כלים באתר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ע"ה עמוד ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ה', הלכה ט"ו
- ^ שו"ת יחווה דעת חלק ד סימן מד
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"כ, סעיף ג'
- ^ ערוך השולחן כתב שגם על טבילת כלי בודד, יש מברכים על טבילת כלים.
- ^ כן כתב גם בחידושי הריטב"א
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קכ"א, סעיף ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ע"ה עמוד ב'
- ^ במענה לרב אשי
- ^ בשם ספר מצוות קטן החושש שמא הציפוי הפנימי הוא רק לנוי.
- ^ אגרות משה, יורה דעה חלק ג סימן כג, ובעניין דומה, אגרות משה, יורה דעה חלק ב סימן מ
- ^ אור לציון חלק א סימן כד
- ^ לדעתו נחשב השימוש המשני, כאילו יהודי ייצר את הצנצנות
- ^ חזון עובדיה שבת חלק ב עמ' נו. לגבי הדיון אם אפשר לקדש בכוס חד פעמית
- ^ מהדורה קמא חלק ב סימן עג וציין גם לפרי תואר סימן קכ סעיף קטן יד
- ^ תשובת הרב יוסף גינזבורג, פורסמה בקובץ 'בית אהרן וישראל', גיליון צד עמוד קיד-קטו.
- ^ הרב אלחנן פרץ, נשך כס, סימן א, עמ' סא
- ^ הרב צבי כהן, ספר טבילת כלים, פרק ב הערה א*
- ^ הרב יצחק אייזיק ליבס קובץ נועם חלק יח; הרב משה שטרנבוך מועדים וזמנים חלק ב סוף סימן תח
- ^ שו"ת אגרות משה, יו"ד א, נז
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
33125164טבילת כלים