אקסודוס (אוניית מעפילים)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יציאת אירופה תש"ז)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אקסודוס
אוניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז - EXODUS-1947"
אוניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז - EXODUS-1947"
אוניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז - EXODUS-1947"
שם צופן "הנשיא"
ארגון המוסד לעלייה ב'
קורות ההפלגה
נמל המוצא נמל סט - Sète בדרום צרפת
מספר מעפילים 4,554 איש
רב החובל אייק אהרונוביץ'
מפקד האונייה יוסף המבורגר (לימים יוסי הראל)
שם קוד: "אמנון"
גדעוני עזריאל ענב (עוזי) וגם מקס כהן
יום היציאה 11 ביולי 1947
מקום ההגעה נמל חיפה
נתפסה 18 ביולי 1947 על ידי משחתות בריטיות והובאה לנמל חיפה. המעפילים הועברו ל-3 אוניות גירוש ב-18 ביולי והוחזרו לאירופה, לצרפת ומשם לגרמניה.
נתוני האונייה
סוג האונייה אוניית נוסעים בעלת 2 סיפונים עליונים מעץ
מספנה Pusey and Jones Corp, וילמינגטון, דלאוור
הושקה 6 בפברואר 1928
בעלים קודמים ממשלת ארצות הברית וחברות פרטיות שם
שם קודם SS President Warfield
תאריך רכישה 9 בנובמבר 1946
תפוסה 1,814 טון ברוטו
הדחק 3,200 טון
אורך 98 מ'
רוחב 17.2 מ'
שוקע 5.6 מ'
גודל הצוות 70 איש
הנעה מנוע קיטור
מהירות 15 קשר עם יכולת לפתח מהירות של 20 קשר למספר שעות.
גורלה נשרפה בנמל חיפה באוגוסט 1952
מקום טביעתה חוף שמן
"אקסודוס" - מסלול ימי
חיילים בריטים מחפשים נשק על ילדים שיורדים מהאוניה
"אקסודוס"
יציאת אירופה תש"ז לאחר שנתפסה בידי חיל הים המלכותי
חיילים בריטים מורידים מהספינה מעפילים לפני גירושם
המנון האקסודוס ביידיש כפי שפורסם במחנה פפנדורף בשנת 1947
אתר הנצחה לאקסודוס בנמל חיפה
"אות המעפיל" למעפילים שהעפילו בים, ביבשה ובאוויר
תעודת המעפיל והאות

אקסודוס או יציאת אירופה תש"ז הייתה אוניית מעפילים, שיצאה מנמל סט שלחופי דרום צרפת ב-11 ביולי 1947, כשעל סיפונה 4,554 נוסעים ניצולי השואה, במטרה להגיע לארץ ישראל. בין הנוסעים היו 1,284 נשים, 1,568 גברים, 1,017 נערים ו-685 ילדים. הנוסעים לא הורשו להיכנס לתחומי הארץ, וגורשו בכוח לצרפת, ומשם למחנות העקורים בגרמניה, לאחר מאבק מר.

שם הספינה

אקסודוס, במקור, היא מילה יוונית שמשמעותה "יציאה". בתרגום התנ"ך ליוונית נעשה שימוש במונח אקסודוס לאירוע שנקרא בעברית יציאת מצרים, ומכאן גם התקבע אקסודוס כשמו היווני (שאומץ בלשונות רבות אחרות) של ספר שמות. בחירת שם האונייה כוונה ליצור הקבלה היסטורית בין יציאת היהודים מתלאות אירופה שלאחר השואה, לבין האירוע המכונן בעברו ההיסטורי של עם ישראל. מכאן נקבע השם "יציאת אירופה תש"ז" בעברית ו"EXODUS 1947" בשפות אירופיות.

הנחיית מפקדי ההגנה למפקדי האונייה הייתה להרכיב את שם האונייה משני השמות יחד, העברי והלועזי, אך כתוצאה מהפרעות בתקשורת נקלט רק השם הלועזי והשם העברי נקלט משובש כ"יציאת תש"ז". רק מאוחר יותר התבאר שמה המלא של האונייה, יציאת אירופה תש"ז EXODUS 1947[1].

משה סנה, מראשי "ההגנה", היה האיש שהציע את השם "אקסודוס". מאוחר יותר אמר משה שרת שזה היה "שם גאוני". התרגום העברי, "יציאת אירופה תש"ז", מעולם לא נרשם על האונייה עצמה וגם לא הופיע על השלטים שהחזיקו המעפילים[2]. רק מאוחר יותר "שופצו" תצלומי הספינה והוסף עליהם השם העברי, כאילו היה רשום על דפנות הספינה[3].

קורות הספינה

פרזידנט וורפילד

האונייה נבנתה ב-1928 על ידי חברת פוסיי וג'ונס, בוילמינגטון, דלאוור, עבור חברת הספנות בולטימור סטים פאקט קומפני (Baltimore Steam Packet Company). שמה המקורי של האונייה היה פרזידנט וורפילד (President Warfield) על שם נשיאה הראשון של החברה, סלומון דייוויס וורפילד. האונייה נבנתה במקור כספינת נהר והייתה בעלת גחון שטוח, דבר שאיפשר בהמשך את הפעלתה כנחתת המסוגלת להגיע עד החוף. אורכה היה 98 מטרים, רוחבה כ-17 מטרים, והייתה לה תפוסה של 1,814 טון. האונייה השיטה נוסעים ומטען במפרץ צ'ספיק, בין בולטימור, מרילנד לנורפוק, וירג'יניה[4].

האונייה שימשה בתפקיד זה מ-1928 עד 12 ביולי 1942. בתאריך זה נרכשה האונייה על ידי מינהל ספנות מלחמה, סוכנות של ממשל ארצות הברית, שהסב אותה לאוניית תובלה עבור המשרד לתובלת מלחמה של בריטניה, במסגרת הסכמי החכר השאל. האונייה אוישה על ידי צוות בריטי ויצאה מסנט ג'ונס, ניופאונדלנד, ב-21 בספטמבר 1942, בשיירה עם אוניות תובלה נוספות שנרכשו בארצות הברית, בדרך לממלכה המאוחדת. ב-25 בספטמבר הותקפה השיירה על ידי צוללת גרמנית כ-1,500 קילומטרים ממערב לאירלנד. "פרזידנט וורפילד" הצליחה לחמוק מטורפדו אחד, אך השיירה התפזרה. האונייה הצליחה להגיע לבלפסט, בצפון אירלנד בשלום. בבריטניה שימשה האונייה כאוניית קסרקטין ואימונים בחופה הצפוני של דבון.

האונייה הוחזרה לארצות הברית וצורפה לצי ארצות הברית ב-21 במאי 1944, וגם בשורותיו נקראה "פרזידנט וורפילד". לאחר הפלישה לנורמנדי שימשה האונייה כאוניית תובלת לוחמים מול חוף אומהה. לאחר שירות באנגליה ועל נהר הסיין בצרפת, שבה האונייה לנורפוק, וירג'יניה ב-25 ביולי 1945 ונמחקה מרשימות אוניות הצי הפעילות ב-13 בספטמבר. ב-11 באוקטובר נמחקה האונייה מרשימות הצי, והושבה למינהל ספנות מלחמה ב-14 בנובמבר. האונייה הועברה לגריטה בחברת פוטומק שיפרקינג (Potomac Shipwrecking), על גדת נהר הפוטומק, של האחים לוין[4].

הרכישה והכנתה להפלגה

"פרזינדט וורפילד" ב-1947 בדרכה מארצות הברית לאירופה, שם תהפוך ל"אקסודוס"

כאשר הייתה האונייה כבר ברשות חברת הגריטה רכשה אותה חברה בשם "תאגיד התעשייה הסיני-אמריקני" (The Chinese American Industrial Corporation), תמורת 50,000 דולר. הייתה זו למעשה חברת קש של המוסד לעלייה ב', בניהולו של ראש שלוחת המוסד לעלייה ב' בארצות הברית זאב שינד (כינוי "דני")[5]. הרעיון שעמד בבסיס הרכישה של ספינה זו דווקא היה להגיע לחופי הארץ מכיוון מצרים ולנחות עם הספינה על החוף ממש מבלי להזדקק לסירות או להורדה מסובכת של אלפי בני אדם[4].

מארגני ההפלגה ידעו שהבריטים ינסו לעצור את האונייה בדרכה לארץ ולגרש את נוסעיה למחנות המעצר בקפריסין. ה"פרזידנט וורפילד" התאימה להתמודדות הצפויה: האונייה הייתה מהירה ובעלת מבנה חזק, שיקשה על המשחתות הבריטיות לנגח. בנוסף, סיפון האונייה היה גבוה מזה של המשחתות הבריטיות, עובדה שהייתה אמורה להקשות על ניסיון השתלטות בריטי. מאידך, מצבה המוזנח של האונייה נתפס גם הוא כיתרון, בתקווה שהבריטים יחששו לפגוע באונייה ולגרום לטביעתה, דבר שיגרור גינוי בין לאומי.

האונייה נועדה מלכתחילה למלא תפקיד במאבק המדיני של התנועה הציונית. עיתוני ארצות הברית הוזמנו לסקר את סיפורה, בין היתר באירועים חגיגיים שקדמו ליציאתה. גם סיפור רכישתה, הכנתה להפלגה מארצות הברית לאירופה והשבעת צוותה לא נשמרו בסוד.

באמצע אפריל 1947 הגיעה האונייה למרסיי. במשך קרוב לשלושת החודשים הבאים היא עוברת הסבה לשימושה כספינת מעפילים בנמלי לה ספציה, איטליה, ופורט דה בוק, צרפת, בניצוחו של אברהם זכאי. במקביל, המוסד לעלייה ב' הוציא כ־5,000 יהודים ממחנות העקורים בגרמניה, העביר אותם לצרפת בסיוע פקידי ממשל צרפתים, ויעד את האונייה לקחת אותם לארץ. הכומר המומר וחסיד אומות העולם אלכסנדר גלסברג עזר למוסד לעלייה ב' בהסדרת תעודות המעבר דרך צרפת עבור הפליטים. הבריטים ניסו למנוע את הפלגת האונייה באמצעים דיפלומטיים. כאשר הגיעה לנמל סט בצרפת שם הועלו נוסעיה, כבר ידעו עליה הבריטים מידע רב, כולל שמותיהם של אנשי הצוות – מתנדבים יהודים ילידי ארצות הברית[4].


האונייה היא אחת מתוך 10 אוניות המעפילים המכונות "האוניות האמריקאיות" של מפעל ההעפלה – אוניות שנרכשו בארצות הברית/קנדה ואשר גודלן יחסית לספינות שנרכשו באירופה אפשר שינוי משמעותי בהיקף ההעפלה אחרי מלה"ע[6] (מורי גרינפילד – מתנדב באחת מהן – כתב עליהן ספר בשם "הצי הסודי של היהודים").

ההפלגה

בימים שלפני ההפלגה הסתבר למפקדי המבצע שהצרפתים עלולים להיכנע ללחץ הבריטי ולמנוע את הפלגת האונייה. בשל כך פקד שאול אביגור, מפקד המוסד לעלייה ב', לצאת מיידית לים, מבלי להמתין לסירת הנתב שהייתה אמורה להוביל את האונייה אל הים הפתוח, פעולה מסוכנת ביותר בלילה. האונייה יצאה מנמל סֵט הנמצא כ-100 ק"מ ממערב למרסיי ב-11 ביולי 1947 בשעה 3:30, אך נתקלה בקשיים טכניים ועלתה על שירטון חול, ורק בשעה 06:30 יצאה לים הפתוח. בנוסף שהו על האונייה עוד שמונה מלווים ארץ-ישראליים, חברי ה"הגנה".

עם יציאתה לים החל מעקב בריטי אחרי האונייה, מן האוויר על ידי מפציץ בריטי ובים על ידי ארבע משחתות, פריגטה והסיירת הקלה אה"מ איג'אקס (אנ') מצי האגן המזרחי של הים התיכון הבריטי בפיקודו של אדמירל אלג'רנון, ו. ויליס - Algernon U. Willis, שליוו אותה עד חופי ישראל[7].

להלן המשחתות שליוו את האקסודוס מרגע יציאתה מנמל סט:- המשחתת צ'פטיין - (אנ') HMS Chieftain (R36) ; המשחתת צ'לדרס - (אנ') HMS Childers - R91 ; המשחתת צ'קרס R61 (אנ') HMS Chequers) ; המשחתת צ'ריטי - (אנ') HMS Charity (R29) ; הפריגטה קרדיגן באיי - (אנ') HMS Cardigan Bay (K630)

על סיפון האקסודוס שהו 4,554 נפש, רובם הצטופפו בבטן האונייה שנבנתה לתכולה של כ-600 נוסעים בלבד. החלל בבטן האונייה חולק למאות דרגשים, והנוסעים הצטופפו חמישה בדרגש. במהלך ההפלגה פעלו חברי תנועות הנוער החלוציות בקרב הנוסעים בעידוד, לימוד שירים עבריים והתגוננות עצמית. רוב הנוסעים היו ניצולי שואה. חלקם משפחות וחלקם בני נוער, חברי תנועות חלוציות שאורגנו על ידי עליית הנוער. בין הנוסעים היו גם תינוקות ונשים הרות, שני תינוקות נולדו בדרך ואם אחת נפטרה במהלך הלידה על האונייה ונטמנה בים בקבורה ימית[7]. התינוק שנולד לה נפטר אף הוא כעבור שלושה שבועות[8].

אין רשימה מלאה הכוללת את שמותיהם של כל המעפילים על אקסודוס, אך ישנה רשימה הכוללת 2,100 משמות המעפילים, וזאת מאחר שאנשי ה"הגנה" אמרו למעפילים שלא ימסרו פרטים מזהים לבריטים. ברשימות מסומן גם לאיזו אונייה הופנה כל מעפיל ומה היה גילו בשנת תש"ז. הרשימות מוזכרות בספר בשם "יציאת אירופה תש"ז, מעפילי אקסודוס 1947"[9],וכן באתר של מעפילי אקסודוס המעודכן בעוד שמות, שנוספו מאז יציאת הספר לאור[10].

הספינה בוצרה היטב על ידי כוחות ה"הגנה" מפני ניסיונות טיפוס אפשריים עליה מצד חיילים בריטים. כל גובהה מעל פני המים כוסה בגדרות תיל והוכנו זרנוקים להתזת מים ושמן על מי שיטפס על האונייה. כמו כן רוכזו במצבורים מיוחדים קופסאות שימורים, תפוחי אדמה ויתדות ברזל ככלי נשק ליידוי על כוחות אויב. חברי תנועות הנוער בגילאי 16 - 18 חולקו לחוליות, הופקדו על גזרות שונות ותורגלו בתרחישים שונים.

בעת ההפלגה שהתה בארץ ישראל משלחת ועדת אונסקו"פ, שתפקידה היה לבחון את שאלת ארץ ישראל. מפקדי ההגנה ראו תועלת הסברתית רבה בשידור רדיו שייערך מעל סיפון האקסודוס על מנת להשפיע על דעת הקהל בארץ ישראל ומחוצה לה. ב-17 ביולי בערב שודר באמצעות עמדת הגדעונים רבת העוצמה שהייתה על האונייה שידור רדיו בעברית, שהועבר בקול ישראל[11], התחנה המחתרתית של תנועת המרי העברי. השידור נקלט היטב בארץ, ועורר התרגשות רבה ביישוב. תעתיקי השידורים מאקסודוס מופיעים בספר "אקסודוס משדרת"[12][11]

תפיסת האונייה והקרב

ב-02:30 לפנות בוקר 18 ביולי 1947, כיממה לפני שהייתה אקסודוס אמורה להגיע לחופי ארץ ישראל, נגחו בה, משני צדיה, משחתות בריטיות. באותה עת נמצאה "אקסודוס" במרחק כ-20 מייל ימי מחוף עזה. הבריטים הצליחו להעלות לאונייה 50 חיילי חיל הנחתים המלכותי, תוך ירי פצצות עשן ורימוני גז מדמיע ולכבוש את תא ההגה. כיבוש זה לא סייע בתפיסת האונייה כיוון שרב החובל אייק אהרונוביץ' נהג את הספינה מהגה חלופי שהיה בחדר המכונות. חיילי הנחתים נרגמו ב"תחמושת" שהוכנה מראש - קופסאות שימורים, תפוחי אדמה ושמן שהותז מזרנוקים. עקב כך פתחו חיילי הנחתים באש חיה כנגד המעפילים. מים החלו לפרוץ לתוך האונייה והופעלו משאבות. כ-30 חיילי נחתים בריטים נלקחו בשבי על ידי יחידות המגן של האונייה. במהלך מאבק קשה, נהרגו שלושה מנוסעי האונייה:[8] שני מעפילים ניצולי שואה - מרדכי בומשטיין וצבי (הירש) יעקובוביץ (נער בן 15) - וקצין יהודי אמריקאי, יליד ארצות הברית, ויליאם (ביל) ברנשטיין, ממתנדבי מח"ל, ששימש כקצין השני של האונייה[13]. שלושתם נקברו בחלקת קדושי ההגנה וההעפלה[14], בבית העלמין "חוף הכרמל" בחיפה[15]. כמו כן, נפצעו עשרות מנוסעי האונייה. לאור זאת, הורה מפקד האונייה יוסי הראל על כניעה. האונייה הפליגה לנמל חיפה מלווה על ידי שייטת בריטית. האונייה הגיעה לנמל בשעות אחר הצהריים של יום שישי, סמוך לפני כניסת השבת. בהיכנסה לנמל אלפי הנוסעים החלו לשיר את "התקווה", ובסופו של דבר הורדו בכוח לאוניות הגרוש. אמיל סנדסטרם משוודיה, יושב-הראש של ועדת אונסקו"פ, וחבר הוועדה מיוגוסלביה, ולדימיר סימיץ, נענו לקריאתו של משה שרתוק (שרת), ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, וצפו במשך כשעתיים בהורדת המעפילים מהאונייה. הם ראו את פינוי גופות הרוגי הקרב, ושמעו מקצינים בריטים וממפקדי 'אקסודוס' את גרסאותיהם הסותרות על קרב ההשתלטות. סנדסטרם וסימיץ היו חיוורים והמומים. "זוהי העדות הטובה ביותר שאפשר היה להביא לפנינו", אמר סימיץ, ולא פצה את פיו משך כל הנסיעה חזרה לירושלים. סנדסטרם אמר כי "ללא עדות זו, חקירתנו לא הייתה שלמה"[16].

הגירוש

בליל 18 ביולי (ראש חודש אב) הועלו המעפילים בנמל חיפה על שלוש אוניות גירוש מדגם ליברטי[17] : אושן ויגור (SS Ocean Vigour) עם 1,494 מעפילים, אמפייר רייוול (SS Empire Rival) עם 1,526 מעפילים וראנימיד פארק (SS Runnymede Park) עם 1,409 מעפילים[18]. סיפון האוניות היו מגודר בגדרות תיל, וצילומים שהועלו בתקשורת של פליטי מחנות הריכוז מאחורי גדרות תיל עוררו הדי זעם בארץ ישראל ומחוצה לה.

שעות לאחר גירוש המעפילים מהאונייה אייק, יוסי הראל, חלק מהמתנדבים האמריקאים ויתר חברי הפלמ"ח והפלי"ם שהובילו את "אקסודוס" יצאו ממקומות המסתור[19] שהוכנו מבעוד מועד באונייה, וירדו בחשאי בחיפה מלובשים כעובדי נמל (דבר שעורר ביקורת כלפי צורת ההתנהלות של הפלמ"ח). רק פלמ"חניק אחד, מיכה פרלסון (פרי) ("גד") והאחות סימה שמוקלר המשיכו עם המעפילים[20] ולקחו פיקוד על אוניית אמפייר רייוול. על הראנימיד פארק נטל את הפיקוד מרדכי רוזמן, מנהיג המעפילים מה"שומר הצעיר", שהצליח להלהיב את המעפילים בנאומיו. לאושן ויגור הצליח לעלות שליח המוסד לעליה ב', מאיר שורץ ("חיים"), רק לאחר שהאונייה עגנה בפורט דה-בוק, וזאת לפי הוראות שאול אביגור ומשה סנה (ששהה באותו הזמן בפורט דה-בוק).

כשמחנות המעפילים בעתלית ובקפריסין התמלאו במגורשים ובניגוד למדיניות הקודמת של גירוש לקפריסין החליטו הבריטים ליישם החלטת ממשלה שנקראה "ריפולמנט (Refoulement)", שהתקבלה ימים אחדים לפני כן, ועל פיה יגורשו המעפילים ובראשם מעפילי ה"אקסודוס" לנמל ממנו הפליגו. ב-29 ביולי עגנו האוניות בנמל פורט דה-בוק בדרום צרפת. ניסיון הבריטים להוריד את המעפילים נכשל לאחר שהמעפילים התבצרו על גבי האוניות במשך שלושה שבועות. ממשלת צרפת סירבה להיענות לדרישה הבריטית להוריד את המעפילים לחוף בכוח, והודיעה שההורדה תתבצע רק אם המעפילים ירדו מרצון. השהות בנמל בצרפת עוררה מהומה תקשורתית עולמית רבה, וכן סערה ומחאות ברחבי העולם היהודי, שהתחזקו בשל סרבנותם הראשונית של הבריטים לספק מזון לאסיריהם. העיתונות העולמית שהוזמנה לנמל, תיארה את המעפילים כאסירים ב"אושוויץ צפה"[21]. על שלוש אוניות הגירוש היו מלווים מארץ ישראל, שחלקם הצליחו לעלות אליהן בפורט דה בוק. אחד מהם התחפש לספק לחם ואחר הסתתר בארגז מזון שהועלה לסיפון. נוכחותם עודדה את המעפילים. המוסד לעלייה שכר סירות ששייטו סביב אוניות הגירוש ושידרו אליהן ברמקולים הוראות וסיסמאות עידוד. כמו כן, הצליחו כמעט מדי יום להבריח מכתבים מהאוניות ואליהן[22]. במהלך תקופה זו ארגנו המעפילים אירועי מחאה שונים ובהם שביתת רעב של יום אחד ב-18 באוגוסט, ב' באלול, בדרישה להחזירם לארץ ישראל. רק 130 מעפילים ירדו אל החוף בצרפת מסיבות רפואיות, בעידוד הנהגת הספינה. במהלך תקופה זו התנהלו על גבי האוניות חיים חברתיים ותרבותיים עצמאיים (כולל הוצאת עיתון), בין היתר בסיועם של נציגי ה"הגנה" בצרפת ומלווים ארץ-ישראליים שהסתננו לאוניות. גם מעפילים ששקלו לרדת מאוניות הגירוש, נמנעו מלעשות זאת משום שידעו שבעיני האחרים ייחשבו כעריקים ומשום שחששו שיוותרו לבדם, ללא עזרה, ללא מסמכי זיהוי וללא מטענם - שלא ידעו היכן הוא והיה כל מה שנותר להם[21]. בספר הפלמ"ח נכתב: "ציבור המעפילים התגלה כבעל משמעת עצמית, תחושת סולידריות וכוח סבל, היודע להתלכד למען המשימה הלאומית שהוטלה עליו כמעט באקראי"[23].

כעבור שלושה שבועות מהיום בו עגנו אוניות הגרוש בפורט-דה-בוק. במסגרת מבצע אואזיס (Operation Oasis) הודיעה ממשלת בריטניה על כוונתה להחזיר את המעפילים אל אזור הכיבוש הבריטי בגרמניה[21]. ביום שישי, 22 באוגוסט 1947, ו' באלול תש"ז, הפליגו אוניות הגירוש מפורט דה-בוק דרך נמל גיברלטר לכיוון נמל המבורג בגרמניה (אזור שהיה בשליטת בריטניה באותה עת). במפרץ ביסקאיה הובא תינוק בן יומו לקבורה ימית בקופסת פח שהורדה לים[21][8]. ב-6 בספטמבר הגיעו שלוש אוניות הגירוש לשפך נהר האלבה, הנתיב ימי מההאוקיינוס האטלנטי ותעלת למאנש לנמל המבורג. עקב ערפל כבד ששרר מעל לנהר וסופה עזה, הוחלט שהאוניות תעלינה במעלה הנהר אחת אחת ובאור יום. על פי הסדר הבא: האושן ויגור הראשונה, ב-7 בספטמבר השכם בבוקר, האמפייר רייוול השנייה ב-8 בספטמבר בבוקר והראנימיד פארק השלישית ב-9 ספטמבר. בין ה-7 בספטמבר ל-9 בספטמבר (כ"ב וכ"ד באלול) הורדו בכח רבים מהמעפילים מהספינות ושוכנו בשני מחנות בצפון גרמניה ליד ליבק. מעפילי האושן ויגור והראנימיד פארק נשלחו למחנה פפנדורף (Pöppendorf) ומעפילי האמפייר-רייוול למחנה אם-סטאו (Am Stau), באזור הכיבוש הבריטי. בשתי אוניות גירוש, אושן ויגור ובראנימיד פארק, גילו המעפילים התנגדות נמרצת וסירבו לרדת לחוף. אולם באמפייר רייוול ירדו המעפילים לחוף במהירות וללא התנגדות. עובדה זו עוררה את חשדם של הבריטים. תוך זמן קצר הבריטים גילו על האונייה מטען חומר נפץ שהוטמן באונייה על ידי חברי ה"הגנה", מיכה פרלסון (פרי) - "גד" ואלחנן ונחוצקר - "גיורא". המטען לא גרם כל נזק.

לקראת החורף הועברו יושבי המחנות לשני מחנות חורף: אחד באמדן והשני בזֶנְגְוָוארְדֶן שליד וילהלמסהאפן[24]. ב-13 בספטמבר כ"ט באלול, תפילת סליחות של מוצאי השבת שלפני ראש השנה במחנה פפנדורף עשתה רושם הן על הבריטים והן על המעפילים וחיזקה את נחישותם[25].

לאחר שהות של כשנה במתקני המעצר בגרמניה, עלו רוב נוסעי האונייה לישראל, חלקם בעזרת ניירות מזויפים (עלייה ד'). ב-7 בספטמבר 1949 הועלו אחרוני מעפילי "אקסודוס" ארצה.

החשיבות ההסברתית

החשיבות הגדולה של פרשת "אקסודוס" הייתה במהומה התקשורתית שהיא עוררה ברחבי העולם. הכומר האמריקאי ג'ון סטנלי גראוול היה חלק מצוות האונייה. הכיסוי שלו היה עיתונאי של העיתון הנוצרי "The Churchman", ותפקידו היה לפרסם את סיפור אוניית אקסודוס ומסעה ברחבי העולם. לאחר שגראוול נעצר עם הצוות, הוא הזדהה בשמו וירד מהאונייה[26]. הוא נחקר והושם במעצר בית במלון סאבוי בחיפה, שם הפקיד אמר לו שיש עיתונאים רבים בלובי. גראוול ניצל את ההזדמנות לספר לעיתונאים מכל העולם על האקסודוס. לאחר מכן, בעוד שהמשטרה באה לעוצרו, ארגון ההגנה עזר לו להימלט, ולהגיע לירושלים כדי להעיד בפני חורחה גרסיה גרנדוס, נציג אונסקו"פ. לאחר שמיעת עדותו, הוא הוזמן להעיד בפני שאר חברי הוועדה. הוא העיד כי לא היה נשק בספינה במהלך הקרב מול הבריטים[27]. עדותו, כאיש דת נוצרי, הייתה משמעותית ביכולתה לשכנע את חברי הוועדה[28][29]. ההד התקשורתי הגדול והתגובות המזועזעות בעולם היו בין הגורמים שהביאו את ממשלת בריטניה לידי מסקנה כי אין באפשרותה לטפל בבעיית הפליטים היהודיים ועליה למסור את הטיפול בארץ ישראל לידי האו"ם. גם שהותה של ועדת אונסקו"פ בארץ והתרשמות חבריה מכלי ראשון הכריעה כנגד המשך המדיניות הקשוחה אותה הנהיג שר החוץ של בריטניה, ארנסט בוין.

לא כל ההיסטוריונים מסכימים שיש קשר ישיר בין פרשת 'אקסודוס' ומסקנות ועדת אונסקו"פ. בפרט, ההיסטוריונית פרופ' אביבה חלמיש חקרה את פרשת אקסודוס לעומקה ולא מצאה הוכחות לקשר ישיר כזה; אך היא בהחלט מצביעה על מפעל ההעפלה – ש"אקסודוס" הפכה לסמלה – כגורם מרכזי בבניית התדמית של התנועה הציונית ברחבי העולם כתנועה לאומית אחראית, מלוכדת, שולטת באנשיה, בעלת כושר ביצועי מרשים, ומתפקדת כאילו כבר הייתה ישות מדינית עצמאית – תדמית שעמדה בבסיס הנכונות של מדינות העולם להעניק ליישוב בארץ עצמאות מדינית[30]. שאול אביגור, בסיכום של מפעל ההעפלה ממרץ 1949, מציג רשימת תרומות ההעפלה בכלל ופרשת 'אקסודוס' בפרט למפעל הציוני, וגם בה נפקדת השפעה על מסקנות ועדת אונסקו"פ. שאול מדגיש לעומת זאת את התרומות העיקריות הבאות: חיזוק הרגשת הסולידריות בין היישוב לפליטים באירופה, החזקת הרוח הציונית בקרב הפליטים במחנות העקורים באירופה, הגברת המוטיבציה בקרב יהודים בעולם להתגייס ולסייע למפעל הציוני, ועידוד ידידיה הרבים של התנועה הציונית ברחבי העולם להמשיך ולתמוך בה[31].

סופה של האונייה

לאחר שהמעפילים הורדו ממנה בנמל חיפה, האונייה נשארה נטושה בנמל מספר שנים.

ב-10 באפריל 1950 פנה ד"ר אהרוני, מנהל בית הספר הימי בחיפה, במכתב אל שאול אביגור בבקשה "שאניית המעפילים 'יציאת אירופה תש"ז' תועמד לרשות בית הספר הימי, ותהפוך לבית מלאכה בשביל המחלקה למכונאות ימית... אנו חושבים, שבית מלאכה, אשר נערים יעבדו בו, יכול להפוך את אניית המעפילים למצבה חיה לצי המעפילים ועלילותיו...".

עיריית חיפה החליטה להציב את האונייה ליד שכונת בת גלים ולהקים בה את מוזיאון ההעפלה. באוגוסט 1951 דרשה העירייה מחברת שהם להפסיק לפרק את האונייה כדי שתוכל לשמש כמוזיאון[32].

ב-25 באוגוסט 1952, במהלך עבודות שימור שבוצעו באונייה כאשר זו עגנה ליד שובר גלים בחיפה, פרצה בה שרפה והאונייה עלתה באש[33].

מחשש שהאונייה תטבע ליד הרציף ותסתום אותו ואת הנמל היא נגררה מיד לחוף שמן וטובעה שם. לימים חברת "הנדסה ימית" זכתה במכרז לניקוי חוף שמן מגרוטאות האוניות שטובעו בו. צולל בשם דניס יורדן העיד שעבד במקום בחיתוך גוף האונייה העשוי ברזל על מנת שניתן יהיה להוציא את חלקי הברזל מהים ושילוחם לקריית הפלדה הנמצא ליד עכו, להתכה.

הנצחה

המדליה שיזם וממש ד"ר צבי חטקביץ
המדליה שיזם וממש ד"ר צבי חטקביץ
  • ב-6 במאי 2019, משרד המורשת וירושלים בראשות השר זאב אלקין, קיים במחנה המעפילים בעתלית טקס לחלוקת "אות המעפיל". בטקס חולקו אותות ותעודות למעפילים כהוקרה של מדינת ישראל את מורשת הגבורה של כלל המעפילים שהגיעו ארצה, בים, באוויר וביבשה. יזם וממש ד"ר צבי חטקביץ.
  • ב-12 ביולי 2019, טקס הסרת הלוט מלוח הזיכרון לאוניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז - 1947 EXSODUS" ביער עופר שבכרמל בנוכחות נציגי הקק"ל ומשפחות המעפילים. יזם ומימש ד"ר צבי חטקביץ[34].
  • בספטמבר 2019 ערך "צוות מורשת אקסודוס" מסע זיכרון לאזור המחנות בהם שוכנו המעפילים בגרמניה אמדן, פפנדורף וזנגוורדן. במסגרת המסע הוצבו לוחות הנצחה במרכז ההכפר זֶנְגְוָוארְדֶן ובבסיס חיל הים הגרמני שבמקום. יזם וממש ד"ר צבי חטקביץ[34].
  • 14 יולי 2022, כנס 75 שנה לאקסודוס בקבוץ גן שמואל. חלוקת מדליית 75 שנה לאקסודוס[35]. יזם וממש ד"ר צבי חטקביץ. המדליה עוצבה על ידי המעצב מוטי עמית.
המדליה שיזם וממש ד"ר צבי חטקביץ
המדליה שיזם וממש ד"ר צבי חטקביץ

לוחות זיכרון בארץ ישראל ומחוצה לה

  • לוח הזיכרון שהוצב בשנת 1995 ברציף המעבורות 3 בכתובת Bei den St. Pauli-Landungsbrücken 3, Hamburg מול נמל המבורג.
    לוח הזיכרון שהוצב בשנת 1995 ברציף המעבורות 3 בכתובת Bei den St. Pauli-Landungsbrücken 3, Hamburg מול נמל המבורג.
  • לוח הזיכרון שהוצב בשנת 1982 ברציף סנט לואיס בנמל סט שבדרום צרפת ממנו יצאה האקסודוס לארץ.
    לוח הזיכרון שהוצב בשנת 1982 ברציף סנט לואיס בנמל סט שבדרום צרפת ממנו יצאה האקסודוס לארץ.
  • לוח הזיכרון החדש לאקסודוס בנמל סט בדרום צרפת משנת 2017
    לוח הזיכרון החדש לאקסודוס בנמל סט בדרום צרפת משנת 2017

אקסודוס בתרבות

  • 1947 - לולה פולמן כתבה את הלחן ובעלה, יצחק פרלוב את המילים לשיר ביידיש "דאס יידעל פון אקזודוס" (הידוע כ"המנון האקסודוס") נתן אלתרמן כתב שיר על המרד באקסודוס בספרו עיר היונה (1954) בשם "חופת ימים"
  • ב-1958 יצא הספר אקסודוס שמחברו, ליאון יוריס, יהודי-אמריקאי, התבסס על סיפור ההעפלה והתקומה הציונית באופן כללי ואינו מתמקד בספינה אקסודוס
  • ב-1960 הופק הסרט אקסודוס. הסרט, שבויים על ידי אוטו פרמינגר ומבוסס ברובו על הספר של ליאון יוריס, זכה להצלחה קופתית גדולה גם בגלל השחקן הראשי פול ניומן. הסרט צולם ברובו בארץ והפך לשגרירה של ישראל בעולם
  • האקסודוס משחק תפקיד מרכזי בעונה השנייה של סדרת הנוער הפלמ"ח, שבה נראות הדמויות מנסות לגרום לספינה להצליח להגיע לישראל.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אקסודוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ פרופ' אביבה חלמיש, פרק שישי "שבעה ימים", אקסודוס הסיפור האמיתי, עם עובד, 1990, עמ' 68-71
  2. ^ ספינת פליטים מתקרבת אל תופי הארץ, קול העם, 18 ביולי 1947
  3. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ג, 2, עמ' 116–117, הערה.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 תום שגב, המיליון השביעי, ג, 2, עמ' 117.
  5. ^ שמעון פינס, ממנו נרכשה "אכסודוס", דבר, 31 במאי 1960
  6. ^ על חשיבות "האוניות האמריקאיות" במפעל ההעפלה ראו: מח"ל בהעפלה, באתר הפלי"ם ההעפלה והרכש
  7. ^ 7.0 7.1 שידור רדיו מ-17 ביולי 1947 בתוך: יהודה ואלך, אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה, ירושלים 1974, עמוד 105
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 יעקב וימן, סיפורי מצבות: שלושה 'קברים' של מעפילי אקסודוס, בבלוג "עונג שבת", 7 באפריל 2021
  9. ^ מאיר שוורץ, "יציאת אירופה תש"ז" מעפילי "אקסודוס 1947", ירושלים: אות ועד, 2007, עמ' 148-183
  10. ^ יעקב ויימן, אודות | exodus-1947hb, באתר אקסודוס, ‏06.2021
  11. ^ 11.0 11.1 ניסן דגני, אקסודוס משדרת, ישראל: משרד הבטחון, תשנ"ד 1994, עמ' 110
  12. ^ ניסן דגני, אקסודוס משדרת, ישראל: משרד הבטחון, תשנ"ד 1994, עמ' 85-131
  13. ^ אחר התנגדות נואשת הועברו 4,529 מעפילים לקפריסין, דבר, 20 ביולי 1947
  14. ^ נדב ברקאי, לזכרם של מעפילי אקסודוס 1947, באתר google maps
  15. ^ הישוב מפגין את זעמו על גירוש מעפילים ומתאבל על חללי-העם, דבר, 21 ביולי 1947
  16. ^ אלעד בן-דרור, 4, הדרך לכ"ט בנובמבר: פרשת אונסקו"פ וראשית מעורבותו של האו"ם בסכסוך הערבי-ישראלי, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2019, עמ' 129, מסת"ב 9789652174338. (בעברית)
  17. ^ ז'ק דרוז'י, תרגום: צבי אדר, פרשת אקסודוס באור חדש, תל אביב: עם עובד, 1971, עמ' 197, 149
  18. ^ הנתונים מ-מרכז המידע של הפלמ"ח
  19. ^ ז'ק דרוז'י, תרגום: צבי ארד, פרשת אקסודוס באור אחר, תל אביב: עם עובד, 1971, עמ' 154
  20. ^ ז'ק דרוז'י, תרגום: צבי ארד, פרשת אקסודוס באור חדש, תל אביב: עם עובד, 1971, עמ' 151
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 תום שגב, המיליון השביעי, ג, 2, עמ' 118.
  22. ^ תום שגב, המיליון השביעי, ג, 2, עמ' 119.
  23. ^ ספר הפלמ"ח, כרך א', עמוד 592.
  24. ^ על העברת הפליטים לשני מחנות בגרמניה, באתר יד ושם
  25. ^ מפורט דה בוק עד המבורג - אקסודוס מאיר שוורץ, מתוך "בשדה חמד" עיתון לחינוך הממלכתי דתי, גיליון 4, תשנ"ד (סביבות 1994, אתר דעת)
  26. ^ רשימת אנשי הצוות על האקסודוס
  27. ^ "John the Priest" (PDF). palyam.org. נבדק ב-28 באוגוסט 2018. {{cite web}}: (עזרה)By Jerry Klinger from the June 2009 Edition of the Jewish Magazine
  28. ^ García Granados, Jorge (1948). HathiTrust Digital Library (ed.). The birth of Israel : the drama as I saw it. babel.hathitrust.org. New York, NY, USA: Alfred A. Knopf. pp. 173–187. נבדק ב-24 באוגוסט 2015. {{cite book}}: (עזרה) Testimony of Grauel before UNSCOP
  29. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, הכומר האמריקאי שהיה על האקסודוס שכנע את העולם להקים מדינה ליהודים, באתר הארץ, 10 ביולי 2022
  30. ^ הדרמה האנושית והמדינית של פרשת אקסודוס 1947 - יציאת אירופה תש"ז, הרצאה של פרופ' חלמיש בכנס במוזיאון בית הפלמ"ח לציון 60 שנה לפרשת אקסודוס
  31. ^ לסיכומו של מפעל ההעפלה, שאול אביגור – קבוצת כנרת, משרד הביטחון - י"א אדר תש"ט, יום תל חי הראשון במדינת ישראל
  32. ^ פוגעים באונייה שהוכרזה כמוזיאון, מעריב, 13 באוגוסט 1951
  33. ^ כובתה הדליקה ב'יציאת אירופה', הצופה, 27 באוגוסט 1952
    עלה באש המבנה העליון של "יציאת אירופה תש"ז", הארץ, 27 באוגוסט 1952
  34. ^ 34.0 34.1 דף אירועי אזכור - המשך-2, באתר exodus-1947hb
  35. ^ דף אירועי אזכור - המשך-3, באתר exodus-1947hb
  36. ^ ניסן דגני, אקסודוס משדרת עמוד 129, ישראל: משרד הבטחון, תשנ"ד 1994
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי משטרת המנדט
מפקדי המשטרה פרסי בראמלי • הנרי טיודור • ארתור סטיבן מאברוגורדאטו • רוי ספייסר • אלן סונדרס • ג'ון מורי ריימר-ג'ונס • ויליאם ניקול גריי
יחידות צבא ומשטרה קשורות המשטרה המעולה • הז'נדרמריה הבריטית • חיל הספר העבר-ירדני • משטרת היישובים העבריים • כלניות • מחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט • משטרת תל אביב • המשטרה הניידת • הנוטרים • המשמר הנע • משמר הרכבת
אישים אברהם זלינגר • תומאס ג'יימס וילקין • ריימונד אוסוואלד קפראטה • הרברט דאוביגין • רוי פאראן • ג'פרי מורטון • דאגלס דאף • צ'ארלס טיגארט • פאיז ביי אל-אידריסי‎ • הנרי טיודור • ויליאם דובי • ברנרד פרגוסון • שלמה שיף • דוד תדהר • חביב כנען • גרו גרא • ירחמיאל ירון
אירועים בולטים מאורעות תר"פ • מאורעות תרפ"א • מאורעות תרפ"ט • מאורעות אוקטובר 1933 • המרד הערבי הגדול • מבצע עוגן • סטרומה • השבת השחורה • אקסודוס (אוניית מעפילים) • המצור על גבעת חיים • פרשת הרצח בחולות תל נוף • רצח ארלוזורוב
מבנים ואתרים מגרש הרוסים • בווינגרד • מצודות טיגארט • גדר הצפון
המנדט הבריטי • משטרת ישראל • פורטל היישוב
ההעפלה, העפלה מארצות המזרח
פעילי עליה שאול אביגור • יעקב אבידוב • יצחק (אייק) אהרונוביץ' • אמנון (זיסט) ברמן • נפתלי גולומב • שלמה הלל • יוסי הראל • מנשה הראל • רחל ינאית בן-צבי • ציון כהן • מרדכי לימון • דוד מימון • עדה סרני • ברוך קונפינו • רות קליגר-עליאב • זאב שינד
אוניית המעפילים "פלמ"ח"
אוניית המעפילים "פלמ"ח"

אוניית המעפילים טייגר היל
אוניית המעפילים טייגר היל

אוניית המעפילים חנה סנש
אוניית המעפילים חנה סנש

אוניית המעפילים אליהו גולומב
אוניית המעפילים אליהו גולומב

אוניית המעפילים אקסודוס
אוניית המעפילים אקסודוס
ארגונים ארגון מעפילי קפריסין • הגדעונים • המוסד לעלייה ב' • עליית אף על פי • פלי"ם • שורות המגינים
אירועים אסון הפאטריה • אסון סטרומה • גולי מאוריציוס • הפאנים • ליל וינגייט • מבצע אואזיס • מבצע איגלו • מבצע איילת השחר • מבצע מבוכה • מבצע מייקלברג• מבצע מרגו • עלייה ג' • עלייה ד' • פיצוץ תחנות הרדאר • פיצוץ הרדאר בגבעת אולגה • פריצת מחנה עתלית • פרשת לה ספציה • פרשת קלאדובו-שאבאץ • צי הצללים • קבורת נספי האונייה סלבדור בישראל
אתרים מחנות המעצר בקפריסין • מחנה המעצר בעתלית • מחנה המעצר בלטרון • זנגווארדן • אמדן • מחנה פפנדורף • מחנה אם שטאו
מסמכים סרטיפיקט
אוניות העפלה
1934 אוניון • ולוס • כוכב (כאוכב)
1937 אף-על-פי א', ב'
1938 אלי • אף-על-פי ג'-ו' • אטרטו א' • ארטימיזיה א', ב' • ג'יפו א' • דלפא • דראגא א', ב' • פוסידון א', ב'
1939 אגיה זוני • אגיוס ניקולאוס א', ב' • אוזיריס • אטרטו ב'-ז' • אסימי • ג'יפו ב' • דורה • דמטריוס • טייגר היל • טריפולי • ליזל • נעמי יוליה • סנדו • פאריטה • פרוסולה • קאטינה • קולורדו א' • קרוטובה • קרליצה-מריה • רודניצ'אר א'-ג' • רים
1940-1944 אוריון • אטלנטיק • הילדה • ליברטאד • מילוס • סלבדור • סקריה • פאטריה • פנצ'ו • פאסיפיק • רודניצ'אר ד' • דאריין 2 • סטרומה • ריטרול • לילי • בולבול • טאורוס • מילכה א', ב' • מריצה א', ב' • מפקורה • צלח א-דין • קזבק
1945 ברל כצנלסון • גבריאלה • דלין • חנה סנש • נתן א', ב' • פטר א', ב'
1946 אורד וינגייט • אליהו גולומב • אנצו סרני • ארבע חירויות • ביריה • ברכה פולד • דב הוז • הגנה • החייל העברי • הנרייטה סאלד • ווג'ווד • חביבה רייק • יגור • כ"ג יורדי הסירה • כנסת ישראל • כתריאל יפה • לטרון • מקס נורדאו • עמירם שוחט • פלמ"ח • רפיח • תל חי
1947 אף-על-פי-כן • אקסודוס • בן הכט • גאולה • המעפיל האלמוני • הפורצים • התקוה • חיים ארלוזורוב • י"ד חללי גשר הזיו • יהודה הלוי • כ"ט בנובמבר • לא תפחידונו • לנגב • מדינת היהודים • מולדת • מורדי הגטאות • עליה • קדימה • שאר ישוב • שבתאי לוז'ינסקי • שיבת ציון • תיאודור הרצל
1948-1961 אגוז • בונים ולוחמים • האומות המאוחדות • טירת צבי • יחיעם • ירושלים הנצורה • ל"ה גיבורי גוש עציון • לניצחון • לקוממיות • מדינת ישראל • משמר העמק • נחשון • עצמאות • קיבוץ גלויות • קרב עמק איילון
אוניות גירוש אושן ויגור • אמפייר הייווד • אמפייר רייוול • אמפייר לייף גארד • ראנימיד פארק
מורשת והנצחה
כללי אות המעפיל
ספרים וסרטים אקסודוס (ספר) • אקסודוס (סרט) • בדרך המחתרת לפלסטינה • הבלתי חוקיים • הספינה מפקורה (סרט) • הצי הסודי של היהודים
שירים זמר לספינה • נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי • שושנה שושנה
אתרים אנדרטת אוניית המעפילים אקסודוס • חלקת המעפילים בהר הרצל • יד למעפיל האלמוני • מוזיאון ההעפלה וחיל הים • מוזיאון סטרומה • פסל-ים
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39164905אקסודוס (אוניית מעפילים)

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אקסודוס_(אוניית_מעפילים)&oldid=2653312"