אליהו גולומב (אוניית מעפילים)

אליהו גולומב הייתה אוניית מעפילים שאירגן המוסד לעליה ב'. נקראה על שמו של מפקד "ההגנה" אליהו גולומב משום שיצאה לדרכה ביום השנה לפטירתו. הפליגה יחד עם האונייה דב הוז לאחר פרשת לה ספציה.

תולדותיה

נבנתה בשנת 1918 כאניית חופים ממנועת במנוע דיזל, עשוית ברזל, בעלת סיפון אחד; מסוגלת למהירות 8 קשר ותפוסתה 735 טון. שמה הקודם היה "Fenice".

נרכשה על ידי אנשי המוסד לעליה ב', עדה סירני ויהודה ארזי בנמל ג'נובה, איטליה. היא הוכנה להפלגת העפלה על ידי אנשי מספנה מקומיים. הם בנו באונייה קונסטרוקציה ועליה דרגשי לינה, מטבח ושירותים. מפקד האונייה היה פטר הופמן איש הפלי"ם ולצדו הגדעוני גרשון עציון, אשר הפעיל מכשיר קשר שהוכן במעבדת ההגנה ומקלט מתוצרת איטלקית. צוות הימאים היה איטלקי ורב החובל היה אנסלדו, שכיהן בתפקידו זה גם באונייה "חנה סנש", ועליו חובר שירו של נתן אלתרמן: "נאום תשובה לרב חובלים איטלקי".

לקראת הפלגת ההעפלה האונייה הפליגה לנמל לה ספציה ועגנה בו. אנשי המוסד לעליה ב' ארגנו את המעפילים, כ-339 נפש, רובם ככולם חניכי תנועות נוער, פרטיזנים, ניצולי מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה. הם נאספו תחילה במחנות ברומא, ונציה ומג'נטה. הוחלט בתיאום עם השלטונות האיטלקים, להסיעם אל נמל לה ספציה במשאיות של הצבא הבריטי. אולם במקביל, השלטונות האיטלקים חשדו כי בין המעפילים חיילים או אנשי ממשל נאציים, המנסים להימלט ממעצר ומשפט. ההסעה במשאיות יצאה אל הנמל ואז נעצרו על ידי כוחות צבא בריטיים, ששהו עדיין באיטליה. במקביל, נעצרו גם מעפילי האוניה "דב הוז". לאחר עימות ומשא ומתן ממושך בין אנשי המוסד לבין הבריטים, עלו המעפילים בגלוי אל הסיפון. יהודה ארזי ארגן את המעפילים בקבוצות וניתנו להם תפקידים של חלוקת מזון, מים ושמירה על הסדר.

האונייה הפליגה לארץ ישראל ב-8 במאי 1946 ונתיבה היה גלוי. הגיעה לנמל חיפה ב-13 במאי. המעפילים הורשו להיכנס לארץ ישראל ברישיון על חשבון מכסת העלייה השנתית.

באוקטובר 1946 חזרה האוניה והפליגה עם מעפילים על סיפונה לארץ ישראל, תחת השם "ברכה פולד".