נתן אלתרמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "אלתרמן" מפנה לכאן. לערך העוסק במשמעויות אחרות של המילה, ראו אלתרמן (פירושונים).
נתן אלתרמן
נתן אלתרמן בשנות ה-40
נתן אלתרמן בשנות ה-40
לידה 14 באוגוסט 1910
ט' באב ה'תר"ע
ורשה, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 28 במרץ 1970 (בגיל 59)
כ' באדר ב' ה'תש"ל
תל אביב-יפו, ישראל ישראלישראל
מעסיק דבר, הארץ
תחום כתיבה שירה, פזמונים, מחזות, תרגום
יצירות בולטות ספרי שיריו "כוכבים בחוץ", "שמחת עניים" ומחזותיו "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", "כנרת כנרת", "מגש הכסף"
תקופת הפעילות 19231970 (כ־47 שנים)
פרסים והוקרה

נתן אלתרמן (14 באוגוסט 1910, ט' באב ה'תר"ע28 במרץ 1970, כ' באדר ב' ה'תש"ל) היה משורר, פזמונאי, עיתונאי, פובליציסט, מחזאי, סופר ומתרגם ישראלי, מחשובי משוררי השירה העברית המודרנית, שהשפעתו עליה הייתה ניכרת. חתן פרס ישראל לספרות לשנת ה'תשכ"ח, 1968.

קורות חיים

יוצרים ואנשי צבא בקפה מאור בתל אביב, במחצית השנייה של 1948. (מימין לשמאל: יצחק שדה ובנו יורם, ישראל זמורה, יצחק שנהר, יעקב הורוביץ, נתן אלתרמן, יודל מרמרי (שלישו של יצחק שדה), צילום: בנו רותנברג, מאוספו של יורם שדה, יפו
אלתרמן נואם בקפה כסית, 1955. בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
אלתרמן נואם בקפה כסית, 1955. בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
עם הסופר יעקב הורוביץ בקפה מאור בתל אביב, ספטמבר 1950. צילום: בנו רותנברג
לוחית זיכרון בפתח ביתם של נתן אלתרמן, רחל מרכוס ותרצה אתר, בשדרות נורדאו 30 בתל אביב

נתן אלתרמן נולד בעיר ורשה שבפולין, אז במערב תחום המושב של האימפריה הרוסית, כבנם הבכור של בלה לבית ליבוביץ, רופאת שיניים (ואחותו של שלמה זלמן אריאל), ויצחק אלתרמן, שלימים יהיה מחלוצי גן הילדים העברי והמנהל הראשון של מחלקת החינוך בעיריית תל אביב. ב-1914 עברה משפחתו למוסקבה וב-1918 נדדה לקייב שבדרום-מערב רוסיה (כיום באוקראינה). ב-1919 ברחה המשפחה מקייב, ושנה אחר כך התיישבה בקישינב, שם למד נתן בגימנסיה העברית "מגן דוד", והחל לכתוב שירים, שפורסמו בעלון הגימנסיה. בשנת 1925, בגיל 15, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בתל אביב, ואלתרמן למד בגימנסיה הרצליה.

בגיל 19 יצא לצרפת, תחילה ללימודים באוניברסיטת סורבון שבפריז, וכעבור שנה עבר ללימודי חקלאות בנאנסי, שם שהה שנתיים והשתלם כאגרונום. במהלך שהותו שם התקרב לחוגי הבוהמה, בהשפעתם ובעזרת אביו התפרסם לראשונה במרץ 1931 שיר מפרי עטו, "בשטף עיר", בכתב העת "כתובים", בעריכת אברהם שלונסקי.[1] במהלך חופשת הקיץ בארץ ישראל באותה שנה, התפרסמה רשימתו הראשונה ב"הארץ" ולאחר מכן הוסיף לפרסם משיריו ב"כתובים" וב"גזית". כששב לארץ ישראל, בקיץ 1932, עבד במשך תקופה קצרה במקווה ישראל, אך במהרה עבר לעסוק בכתיבה עיתונאית – תחילה בעיתון "דואר היום" וב"במחנה", ואחר כך, לזמן קצר, בשבועון "בשער". במקביל המשיך לפרסם גם ב"כתובים" (בשם העט "נ. העזתי"), ב"טורים" וב"הארץ".

ב-1933 החל לכתוב פזמונים לתיאטרון "המטאטא".

ביולי 1934 החל לפרסם בעיתון "דבר" טור שירי אקטואלי בשם "סקיצות תל אביביות", שעליו חתם בשם העט "אלף נון". במהלך ארבעה חודשים הופיעו 26 טורים. בנובמבר 1934 עזב את "דבר" והחל לפרסם ב"הארץ" טור דומה אך בעל אופי פחות לירי ויותר סאטירי, בשם "רגעים". הוא התמיד בכתיבתו שמונה שנים, שבהן התפרסמו 297 טורים שעליהם חתם בשם העט "אגב".

לצד כתיבתו האקטואלית הוא הצטרף לקבוצת המשוררים "יחדיו" של אברהם שלונסקי ולאה גולדברג, שהתרכזה סביב כתב העת "טורים" ומרדה בממסד הספרותי של אותה עת, שהיה מזוהה עם חיים נחמן ביאליק. ספר שיריו הראשון, "כוכבים בחוץ", יצא לאור ב-1938 בהוצאת "יחדיו" (למעשה, הוצאה עצמית של חברי הקבוצה), והתקבל כחידוש בשירה העברית.

ב-22 באוגוסט 1934 נשא לאישה את שחקנית התיאטרון הקאמרי רחל מרכוס. בינואר 1941 נולדה בתם היחידה תרצה אתר, לימים משוררת אף היא. במקביל לנישואיו עם מרכוס ומגוריו עמה בדירה בשדרות נורדאו עד יום מותו, היה בידיעתה בקשרים ממושכים עם הציירת צילה בינדר, אשר איירה אחדים מספרי הילדים שכתב. הוא היה ידוע במצבי רוחו המתחלפים תדירות, בשתיינותו (היה יושב יום יום בקפה "כסית" בתל אביב), בחדות לשונו ובצניעותו החומרית.

בתחילת 1943, עזב את עיתון "הארץ" עקב ויכוח כספי עם המו"ל גרשום שוקן, וחזר ל"דבר", שם החל לכתוב את מדורו האקטואלי "הטור השביעי", שהתפרסם מאז מדי שבוע עד תחילת 1967.

ב-1943 הוצג לראשונה בתיאטרון "האוהל" המחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מאת סמי גרונמן, בתרגומו של אלתרמן, וכן יצא הראשון מספרי הילדים שלו, "האפרוח העשירי".

ב-1944 הפסיק לכתוב לתיאטרון "המטאטא" והחל לכתוב לתיאטרון "לי-לה-לו".

במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל וצורף לגדוד מרגמות שהוקם במסגרת חטיבה 8. באוקטובר 1948 השתתף במבצע יואב, אולם מפקד החטיבה, יצחק שדה, שחרד לגורלו של המשורר, הורה לשחררו (את תחושותיו בקרב כתב בשיר "ליל חניה").[2]

בשנת 1959 פרסם נתן זך את מאמרו "הרהורים על שירת אלתרמן", שהיווה מתקפה על סגנונו השירי של אלתרמן והאשימו במלאכותיות ובחוסר-רגש. מאמר זה הופנה נגד אלתרמן, אך כוון נגד כל חבורת "יחדיו", ופתח פתח לשירה עברית צעירה, ללא חרוז ומשקל על נושאי היומיום, כמגמה מנוגדת לזו שהובילו אלתרמן ובני דורו.

ב-1967 הפסיק לכתוב את "הטור השביעי" ב"דבר" והחל לכתוב מאמרים פובליציסטיים ב"מעריב", שכונסו לאחר מותו בספר "החוט המשולש".

לאורך השנים היה אלתרמן מזוהה עם תנועת העבודה ומפא"י בפרט, ונמנה עם מעריציו של דוד בן-גוריון, אף שהיו ביניהם גם מחלוקות, למשל בעניין הסכם השילומים.[3][4] בן-גוריון מצדו כינה אותו בשם "נתן החכם".[5] בשל קרבתו לבן-גוריון, ספג אלתרמן גם ביקורת, ולעיתים כונה "משורר החצר", או אף אדם שמשתתף בפולחן אישיות של בן-גוריון (על רקע העסק הביש[6]). לאחר מלחמת ששת הימים נמנה עם מייסדי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה". את נכונותו של בן-גוריון לוותר על מרבית השטחים תמורת שלום אמת, תיאר כ"היפותטית - אפילו אוטופית".[7]

בשנת 1970 חלה במחלת מעיים. ב-18 במרץ הובהל לבית החולים, ובמהלך ניתוח מעיים לקה בהתקף לב ואיבד את הכרתו. הוא נפטר עשרה ימים לאחר מכן, ב-28 במרץ.[8] כשהובל באמבולנס לבית החולים כתב את צוואתו. בשל בקשתו "להיקבר כאחד האדם", הוא נקבר בבית הקברות קריית שאול, ולא בחלקת הסופרים בבית הקברות טרומפלדור.

במהלך החודש שלאחר פטירתו התנוסס שמו של אלתרמן בכותרות של עשרות כתבות, בעמודי השער של העיתונים הישראלים, במאמרים, בטורי דעה, בדפים פנימיים ובמוספים שמותגו כמדורי ספרות. ספדו לו בכירי המערכת הביטחונית והפוליטית, נותחו יצירותיו, הוקדשו לו שירים של משוררים ישראלים ידועים ואף נשלח מכתב למערכת דבר שמתח ביקורת על אי־נכונותה של הממשלה לקבור אותו בין גדולי האומה בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב, בהתעלמות מהוראתו לקבור אותו בטקס צנוע וסמלי, כפי שביקש בצוואתו[9]

לאחר מותו החלה הוצאת הקיבוץ המאוחד בכינוס והוצאה לאור של כל כתביו, מפעל שארך שנים רבות, בעריכת מנחם דורמן.

יצירתו

יצירתו העשירה של נתן אלתרמן כוללת שירה לירית ופזמונים, שירי ילדים ומחזות, וכתיבה אקטואלית בשירה ובפרוזה. מלבד כתיבתו המקורית הרבה אלתרמן גם בתרגום יצירות מופת מספרות העולם.

שירה

ספרו הידוע והמוערך ביותר הוא ספרו הראשון "כוכבים בחוץ", שבו מתבונן המשורר בהתפעלות בבריאה ומתאר את חוויותיו ממפגשים רבי-היבטים עם אובייקטים שונים בעולם. הספר נפתח בשיר "עוד חוזר הניגון" – מהידועים בשיריו, שאף זכה לכמה לחנים. בשיר מופיעות כמה מה"דמויות" המלוות את הספר לכל אורכו: ההֶלֶך עובר־האורח והדרך הארוכה שהוא הולך בה, העיר, העצים, ואיתני הטבע – הרוח, הגשם והברקים. ברבים משירי הספר שב ההלך ומופיע, ויחסו אל "הדרך" והנופים שסביבה מביע את חוויית העולם של המשורר – התפעמות מהעולם ומעוצמת הטבע ואיתניו, ותחושת חידלון לעומתם.

עם צאתו לאור ב-1938 התקבל הספר בהשתאות מהחדשנות הרבה שבו, משפתו העשירה בציורים לשונייםמטפורות, אוקסימורונים וסינסתזיה – ומהמסתורין וריבוי המשמעויות שניתן לקרוא בשיריו:

דּוּמִיָּה בַּמֶּרְחָבִים שׁוֹרֶקֶת.
בֹּהַק הַסַּכִּין בְּעֵין הַחֲתוּלִים.
לַיְלָה. כַּמָּה לַיְלָה! בַּשָּׁמַיִם שֶׁקֶט.
כּוֹכָבִים בְּחִתּוּלִים.
- - -
בְּמַגְלֵב זָהָב פַּנָס מַפִּיל אַפַּיִם
עֲבָדִים שְׁחוֹרִים לְרֹחַב הָרָצִיף.
- - -
רֹעַ יְרַקְרַק. תְּסִיסַת אוֹרוֹת וָחֶשֶׁד.
רְתִיחַת מַטְמוֹן בַּקֶּצֶף הַשָּׁחֹר.

"ליל קיץ", כוכבים בחוץ

השיר "פגישה לאין קץ", למשל, זכה לפרשנויות רבות בשל העמימות שבו: האם הנמענת בשיר היא אהובה בלתי מושגת, או שמא השיר הוא פנייה אל העולם או הבריאה בגוף שני יחיד, כאל נקבה, פנייה החוזרת גם בשירים נוספים בספר:

כִּי סָעַרְתְּ עָלַי, לָנֶצַח אֲנַגְּנֵךְ.
שָׁוְא חוֹמָה אָצוּר לָךְ, שָׁוְא אַצִּיב דְּלָתַיִם!
תְּשׁוּקָתִי אֵלַיִךְ וְאֵלַי גַּנֵּךְ
וְאֵלַי גּוּפִי סְחַרְחַר, אוֹבֵד יָדַיִם!

"פגישה לאין קץ", כוכבים בחוץ

את הזדהותו עם גורלם של היהודים הביע בספרו "שירי מכות מצרים", שיצא בתקופת מלחמת העולם השנייה ותיאר לפרטים את סבלם של אב ובנו הבכור תחת עשר המכות. סמוך לפרוץ המלחמה התפרסם ספרו "שמחת עניים", קובץ שירים מלנכולי וקשה שגיבורו הוא מת הבוחן את עולם החיים שעזב – את רעייתו, את חבריו ועוד. אלתרמן מעולם לא פירש ספר זה, והתייחסותו אל המלחמה נותרה עמומה. רמז לעמדתו נמצא בדבריו על הספר – "ראיתי שהעולם הולך לאבדון, ושאלתי את עצמי: מה יישאר ממנו לאחר מכן?"

לאחר קום המדינה התמקד בשירים בעלי נושאים חברתיים ואישיים. שיריו אלה מאופיינים בהתנגשות ובהתנצחות בלתי פוסקת בין עולם "קדוש" לבין עולם "טמא" (הדבר ניכר במיוחד בתארו נשים טהורות או, לחלופין, שפלות). בספרו "עיר היונה" שיצא לאור ב-1957 מתערב הפן האישי עם החברתי והלאומי.

בשנותיו האחרונות נאחז חרדה לגורל בתו, המשוררת תרצה אתר, בעלת הסגנון הייחודי והדיכאוני. לאחר שניצלה מניסיון אובדני, אחד מני אחדים, כתב עבורה את "שיר משמר" ("שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ"), שלימים הולחן בידי סשה ארגוב; בתגובה היא כתבה לו את "שיר הנשמרת".

מחזות

אלתרמן כתב מספר מחזות תיאטרון. שלושה מהם זכו להצלחה גדולה על במות תיאטרון הקאמרי והבימה: "כנרת כנרת" העוסקת בימי ההקמה של קבוצת דגניה, "פונדק הרוחות" על אמן המגלה כי שועבד להצלחה על חשבון זוגתו וחייו הפרטיים ו"שלמה המלך ושלמי הסנדלר", קומדיה על חילופי תפקידים בין שלמה המלך לסנדלר פשוט שאותו תרגם ועיבד למחזמר על פי מחזהו של סמי גרונמן. מחזותיו הנוספים היו "משפט פיתגורס", "אסתר המלכה" ו"ימי אור האחרונים" (מחזה שנמצא בעזבונו ולא הוצג).

תרגומים

אלתרמן תרגם מחזות ויצירות מאנגלית, צרפתית, גרמנית ויידיש, לילדים ולמבוגרים. הוא תרגם לעברית מחזות של ויליאם שייקספיר, בהם "אותלו", "יוליוס קיסר" ו"נשי וינדזור העליזות", את מחזותיו של מולייר "הקמצן", "דון ז'ואן", "תעלולי סקפן" ו"החולה המדומה", את המחזה "אנטיגונה" מאת ז'אן אנוי ואת המחזה "פדרה" מאת ז'אן רסין, עליו זכה בשנת 1946 בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. כמו כן תרגם בלדות ושירי זמר אנגליים וסקוטים, בהם הבלדות הסקוטיות "לורד רנדל", "שלושה בני עורב" ו"אדוארד אדוארד".

כתיבה אקטואלית

בטור "רגעים" שכתב ב"הארץ" מסוף 1934 ועד תחילת 1943, עסקו רבים מהשירים בעיר תל אביב, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עסקו שירים רבים במלחמה זו ובשואה, ונימתם הייתה של עידוד ונחמה. לאחר מותו קובצו שירי המדור בספר "רגעים" (שני כרכים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ד).

לאחר שעזב את "הארץ" וחזר לכתוב בדבר, הופיעו שיריו האקטואליים במדורו "הטור השביעי" שהתפרסם אחת לשבוע במשך 24 שנים. במהלך השנים קובצו שירי הטור בכמה מהדורות של ספרים הנקראים "הטור השביעי".

רבים משירים אלו הביעו מחאה נגד הבריטים וביטויי תמיכה בפלמ"ח וב"הגנה" שלחמו בהם (כגון "נאום תשובה לרב חובל איטלקי" ו"מסביב למדורה"). אלתרמן נמנה עם המתנגדים לדרכם של האצ"ל והלח"י,[10] ובחלק משיריו הוקיע את מעשיהן.[11] אחד משירי "הטור השביעי" הידועים ביותר הוא "מגש הכסף", שהודפס ב"דבר" ב-19 בדצמבר 1947, עם פרוץ קרבות מלחמת העצמאות, המתאר את הקרבתם של הלוחמים להקמת המדינה ואת מחיר הדמים שנדרשה המדינה לשלם.[12]

גם לאחר הקמת המדינה המשיך בפרסום הטור ועסק גם בשאלות מוסר, כבשיר "אלמנת הבוגד", שפורסם בעקבות הוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי, והשיר "על זאת" שבו ביקורת על פשע מלחמה שביצעו לוחמים ישראלים במהלך מלחמת העצמאות, ובן-גוריון הורה להפיצו לקציני צה"ל. אחד הפרסומים, "יום הזיכרון והמורדים", עורר פולמוס רב כשתבע בו כי לא יבדילו בין גבורת מורדי הגטאות לבין תגובתם של שאר היהודים בשואה, כולל זו של היודנראט.[13]

טור אקטואלי שלו, "שתי שיבולים וחנית", שנועד להתפרסם ב-13 במאי 1949 והביע מחאה על פירוק הפלמ"ח נפסל לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית. במחאה על הפסילה הקריא ח"כ יצחק בן-אהרן את הטור במליאת הכנסת.[14]

בשירו האחרון, "אז אמר השטן", שנמצא בעזבונו על ידי בתו, מזהיר אלתרמן את עמו מפני קטרוגו של השטן את צדקת דרכה המוסרית של מדינת ישראל, על ידי זה שיטע בה רגשות אשם וישכיח את ההיסטוריה: ”אכהה את מוחו ושכח שאיתו הצדק”. בשיר אחר, "ארץ ערבית", יוצא אלתרמן נגד טענת ערביי ארץ ישראל, שהם העם הילידי בארץ ישראל: ”נוצצים כוכבי-ליל במצמוץ וזורעים את אורם הרעוד על העיר השוקטת אל-קודס שחנה בה המלך דאוד”.[15]

פזמונים

אלתרמן היה יוצר פורה גם בתחום הזמר העברי. את פזמוניו, שהיו פופולריים מאוד, כתב לתיאטראות "המטאטא" ו"לי-לה-לו" בשנות השלושים הארבעים והחמישים (שנודעו במיוחד בביצוע שושנה דמארי), ולאחר מכן למופעי הזמר משיריו בשנות השישים "צץ וצצה" ו"שוק המציאות" (מופע אותו ביצעו אילי גורליצקי ויונה עטרי). את פזמוניו ניתן לחלק למספר תחומים: שירי אהבת המולדת ("שיר בוקר", "שיר העמק"), שירי המאבק הלאומי לעצמאות ("על אם הדרך", "זמר הפלוגות", "מסביב למדורה", "אליפלט"), שירים 'תימניים' ("בכרמי תימן", "שולמית", "גדליה רבע איש", "אני מצפת", "מרים בת ניסים"), השירים ("כלניות", "זמר שלוש התשובות", "רינה", "אוריאנה"), שירי הומור ("פורים פורימאטו", "חנה'לה התבלבלה", "לימון וצלחת"), שירי תל אביב ("בכל זאת יש בה משהו", "צריך לצלצל פעמיים", "אלימלך", "תיבת הזמרה נפרדת").[16] את פזמוניו הלחינו משה וילנסקי, סשה ארגוב, נעמי שמר, יאיר רוזנבלום ומלחינים נוספים.

חלק משיריו הליריים של אלתרמן הולחנו ובוצעו בידי זמרים אף שלא נועדו להלחנה, בהם "פגישה לאין קץ" ו"ליל חניה".

מספר אלבומים הוקדשו לשיריו של אלתרמן, בהם אלבומי אוסף בביצועם של אמנים שונים וכן אלבומי אולפן של זמרים, בהם האלבום "תוצרת הארץ" של אריק איינשטיין מ-1985, והאלבום "פגישה לאין קץ - יוסי בנאי מגיש נתן אלתרמן" מ-1999, בו יוסי בנאי מגיש משיריו של נתן אלתרמן על רקע מוזיקה.

שירים ותרגומים לילדים

אלתרמן כתב גם שירים לילדים. החל משנת 1932, החל לפרסם שירים וסיפורים במוסף "לילדים" שצורף לעיתון "דבר" ובעיתון "כלנוע". אחד המפורסמים בהם הוא "זה היה בחנוכה" שהומחז לרוב בגני ילדים ובתי ספר.

הוא תרגם קלאסיקות מספרות הילדים העולמית, בהם: "המלחמה לאש" מאת ז"ה רוני, "רדי הזקן", של פרדריק מריאט, את שירי הילדים הכלולים בספר פו הדב, את "לימפופו" של קורניי צ'וקובסקי, את הזמיר מאת אנדרסן ואת שירי הילדים ביידיש של קדיה מולודובסקי שיצאו בספר "פתחו את השער".

בשנת 1958 הוציא ספר שירי ילדים בשם "ספר התיבה המזמרת". השירים בספר עסקו בנושאים ציוניים (כמו בשיר "אנשי העלייה השנייה" העוסק באידיאל ההתיישבות והעבודה) ובסיפורים תנ"כיים והיסטוריים (כמו בשיר "ספני שלמה המלך" העוסק בספנים העבריים בעציון גבר בתקופת המלך שלמה והשיר "מסעות בנימין מטודלה" העוסק בנווד היהודי המפורסם). לדברי חוקרת הספרות זיוה שמיר, אלתרמן הרבה לכלול בשירים בספר זה דיונים ספרותיים מתוחכמים שספק אם ילדים יכלו לקלוט את משמעותם המלאה, וכן אקרובטיות לשונית שבאה "לרמוז לקוראים הצעירים (והמבוגרים) על החשיבות של כל מילה וכל אות וכל תג ניקוד, שכל שינוי בהם יכול לברוא עולם ולהחריבו".[17]

פרסים

במהלך חייו זכה בפרסים רבים, בהם: פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת ב-1946, על תרגומיו למחזות "פדרה" מאת ז'אן רסין ו"נשות וינדזור העליזות" מאת שייקספיר וב-1967, על תרגומיו למחזות מולייר; פרס רופין

ב-1947, זכה בפרס על ספרו "שמחת עניים"; ופרס ביאליק לספרות יפה (1957).

ב-1968 זכה בפרס ישראל לספרות על מכלול יצירתו.

קברו של אלתרמן בבית הקברות בקריית שאול, ליד זה של אברהם שלונסקי.

הנצחתו

אלתרמן בשטר 200 ש"ח

ספריו

  • כוכבים בחוץ הוצאת "יחדיו", 1938; הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995
  • שמחת עניים, הוצאת "מחברות לספרות", 1941
  • האפרוח העשירי, הוצאת "מחברות לספרות", 1943
  • שירי מכות מצרים, הוצאת "מחברות לספרות", 1944
  • הטור השביעי: חלק א', הוצאת "עם עובד" ו"דבר", 1948
  • הטור השביעי: חלק ב', הוצאת "דבר", 1954
  • עיר היונה, הוצאת "מחברות לספרות", 1957
  • ספר התיבה המזמרת, הוצאת "מחברות לספרות", 1958
  • שיר עשרה אחים, הוצאת "מחברות לספרות", 1960
  • כנרת כנרת, מחזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1962
  • כתבים בארבעה כרכים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1962
  • ערדל הפלא, הוצאת "מחברות לספרות", 1962
  • פונדק הרוחות, מחזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1963
  • משפט פיתגורס, מחזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1965
  • חגיגת קיץ, הוצאת "מחברות לספרות", 1965
  • אסתר המלכה, מחזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1966
  • המסכה האחרונה, הוצאת ספריית מעריב, 1968
  • החוט המשולש, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1971
  • ספר החידות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1971
  • לילדים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1972
  • רגעים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1974
  • פזמונים ושירי זמר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976
  • שירים 1931–1935, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1984
  • איזה פלא, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1983
  • על שתי דרכים - דפים מן הפנקס, ההדיר, ביאר והוסיף אחרית-דבר דן לאור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1989, 160 עמ'[21]
  • למה צריכות החיות זנב? (על פי ו. ביאנקי), איורים: דני קרמן, 2011
  • הטור השביעי 1 1945-1943, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010
  • הטור השביעי 2 1948-1945, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010
  • הטור השביעי 3 1952-1948, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012
  • הטור השביעי 4 1954-1952, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013
  • הטור השביעי 5 1959-1955, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016
  • הטור השביעי 6 1965-1959, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017
  • רגעים 1 1935-1934, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012
  • עוד חוזר הניגון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017

לקריאה נוספת

נתן אלתרמן הוא אחד המשוררים המוערכים מבין משוררי השירה העברית החדשה. באינדקס רמב"י של הספרייה הלאומית, רשומים יותר מ-300 מאמרים על יצירתו. עם החוקרים, המבקרים, המסאים ואנשי הספרות שכתבו על יצירתו נמנים: מנוחה גלבוע, חדוה דגן, זיוה שמיר, מרדכי נאור, נסים קלדרון, נורית גוברין, דבורה גילולה, שלמה יניב, סבינה שבייד, ראובן שהם, אריאל הירשפלד, רות קרטון-בלום, חנן חבר, דן לאור, ידידיה פלס, אהוד לוז, חיה שחם, יוחאי אופנהיימר, דן אלמגור, דן מירון, חיים גורי, אהרן מגד, אהרון קומם, עוזי שביט, בועז ערפלי, הלל ברזל, מנחם דורמן, מרדכי שלו, עוזי אורנן, גרשון שקד, חמוטל בר-יוסף, הרי גולומב, דב סדן, אלכס זהבי, יוסף האפרתי, יריב בן-אהרן, דינה פורת, יחיעם ויץ, אבידב ליפסקר, ישראל זמורה, שמואל טרטנר, אורציון ברתנא, אברהם בלבן, עמנואל סיון, מנחם רגב, דוד אבידן, נתן זך, ראובן קריץ, רויאל נץ, אמנון נבות, אידה צורית, יאיר צורן, צור ארליך, דרור אידר ואלישע פורת.

מנחם פינקלשטיין, ‏"הטור השביעי" ו"טוהר הנשק" - נתן אלתרמן על ביטחון מוסר ומשפט, משפט וצבא 20, 2009, עמ' 229-1 (גרסה מוקדמת של הספר)
  • פייר בומרשה: 'הספר מסביליה', מערכה ראשונה, תמונות א-ב בתרגום נתן אלתרמן, בתוך: דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך א, 2011
  • זיוה שמיר. רוצי, נוצה: יצירת אלתרמן בעקבות אירועי הזמן, תל אביב: ספרא, 2013
  • דן לאור, אלתרמן, הוצאת עם עובד, 2013 תשע"ד (ביוגרפיה מקיפה)
  • אורציון ברתנא, החידה הרומנטית של "כוכבים בחוץ"', הוצאת כתר, 2014
  • זיוה שמיר, המוזה בארץ המראות: הדים ממסורות המערב בשירת ביאליק ואלתרמן - מסות ותרגומים, הוצאת אבן-חושן, 2015
  • זיוה שמיר, בעיר וביער: טבע ואמנות ביצירת אלתרמן, הוצאת ספרא והקיבוץ המאוחד, 2017.
  • מרדכי נאור, הטור התשיעי: אקטואליה ופוליטיקה בטורי העיתונות, השירים הליריים ושירי הזמר של נתן אלתרמן, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2018
  • זיוה שמיר, עד קצווי העברית: לשון וסגנון ביצירת אלתרמן, תל אביב: ספרא, 2021.
  • זיוה שמיר, כלניות: על פזמוניו של נתן אלתרמן, תל אביב, ספרא והוצ.הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים, 2022

קישורים חיצוניים

כתבות

מיצירתו

מאמרים על יצירתו

הערות שוליים

  1. ^ "כתובים", שנה ה', גיליון י"ט (רט) (כ"ג באדר תרצ"א, 12 במרץ 1931), עמ' 1.
  2. ^ לימים הולחן השיר בידי יאיר רוזנבלום לפסטיבל הזמר והפזמון 1973, בוצע בידי חנן יובל, ירדנה ארזי ואפרים שמיר והפך לנכס צאן ברזל ישראלי
  3. ^ יחיעם ויץ, נתן אלתרמן וגרמניה: עמדתו כלפי המגעים עמה על רקע יחסיו עם משה שרת, 2004
  4. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ז, 3, עמ' 385; עמ' 527, הערה 30: אלתרמן דרש להחליף "את השם הנורא שילומים" בביטוי "החזרת שוד".
  5. ^ נדב שרגאי, נתן החכם: 40 שנה למותו של אלתרמן, באתר נתן אלתרמן
  6. ^ דן לאור, נתן אלתרמן בימי פרשת לבון, באתר נתן אלתרמן
  7. ^ נתן אלתרמן, האמנם ויכוח סרק?, מעריב, 22 בנובמבר 1968
  8. ^ טל לוי, היום לפני 40 שנה: המשורר נתן אלתרמן הלך לעולמו מהתקף לב, באתר הארץ, 28 במרץ 2010
  9. ^ ברק בר-זוהר, השיר לא תם: סיקור מותם של חיים נחמן ביאליק, ש"י עגנון ונתן אלתרמן בעיתונות העברית, קשר 53, 2019, עמ' 50-38
  10. ^ דן לאור, אלתרמן עמ' 326-327
    דוד טברסקי, ‏היסטוריה במחתרת, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 15 בספטמבר 2017
  11. ^ לדוגמה: בשירו "יום ירושלים" שפורסם ב-26 ביולי 1946, ארבעה ימים לאחר פיצוץ מלון המלך דוד גינה בחריפות את האצ"ל שביצע את הפעולה. קישור לשיר: יום ירושלים, הטור השביעי, דבר, 26 ביולי 1946
  12. ^ דיוויד סלע, ‏70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 12 דצמבר 2017
  13. ^ אבנר הולצמן, נתן אלתרמן ופולמוס ״שתי הדרכים״, בצרון 359–360, אפריל 1986, עמ' 6–15
  14. ^ הישיבה השלושים ­ואחת של הכנסת הראשונה, דברי הכנסת, 17 במאי 1949
    רינת סופר, 1949 - שירת אלתרמן בכנסת - משלטון מנדטורי ו"תרבות מחתרות" למדינה דמוקרטית, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 8 באפריל 2019
  15. ^ מנחם בן, המשורר הלאומי: אלתרמן תופס את ההוויה הישראלית טוב יותר מביאליק, באתר nrg‏, 26 באפריל 2012
  16. ^ קטגוריית הבמה הקלה באתר נתן אלתרמן; מרדכי נאור, אקטואליה ופוליטיקה בשירי הזמר של אלתרמן.
  17. ^ "בכל זאת יש בהם משהו: זיוה שמיר ושירי הילדים של נתן אלתרמן" באתר היקום של אלי אשד
  18. ^ ‏200 שקלים חדשים, באתר בנק ישראל
  19. ^ יונתן ריגר, החיים הכפולים של נתן אלתרמן, באתר N12, ‏17 באפריל 2022
  20. ^ מחווה לנתן אלתרמן: הקוורטט ונתן סלור, באתר עיריית תל-אביב-יפו
  21. ^ ביקורת: יחיעם ויץ, שני הסברים לשתי הדרכים, קתדרה 53, ספטמבר 1989
  22. ^ אתר למנויים בלבד אורין מוריס, איש הדיאלקטיקות המשוכללות, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2019



הקודם:
צבי וויסלבסקי
פרס ביאליק לספרות יפה
1957
הבא:
אליעזר שטיינמן, אברהם שלונסקי
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35313459נתן אלתרמן