משמר העמק (אוניית מעפילים)
 | |
| אונית המעפילים "משמר העמק" | |
| שם צופן | מיכל |
|---|---|
| ארגון | המוסד לעלייה ב' |
| קורות ההפלגה | |
| מספר מעפילים | 782 |
| נתוני האונייה | |
| שם קודם | San Michele |
| תאריך רכישה | (נחכרה) |
| הדחק | 402 טון |
| אורך | 140 רגל |
| מהירות | 7 קשר |
משמר העמק הייתה אוניית מעפילים אשר אורגנה על ידי המוסד לעליה ב' של "ההגנה". נקראה על שם הקרב כנגד גייסותיו של קאוקג'י ליד קיבוץ משמר העמק ב-4 באפריל 1948.
תולדותיה
"סן מיקלה" – אוניית משא
נבנתה[דרושה הבהרה] כספינת משא מעץ, בחרטום מחסן מגורי המלחים, מתחתיו מחסן השרשרת ומחסן ארוך עד הגשר. מעל חדר המכונות 4 קבינות; הדחק 402 טון, לפי מסמכי חברת לוידס, ו-650 טון לפי גירסת מפקד האוניה; הורכב בה מנוע דיזל גרמני משומש; שמה המקורי היה סן מיקלה San Michele.
"משמר העמק" – אוניית מעפילים
רכש והכנה
אנשי המוסד לעליה ב' רכשו אותה ממספנת סטריטה (M. Starita). והכינו אותה להפלגה בנמל נאפולי. מדור המלחים בחרטום הפך למחסן מזון, נבנה מטבח ומבנה שירותים נוסף. נבנו 800 מיטות במחסן, חדר האוכל הפך לבית חולים. הובא מזון ל-14 יום, ו-24 טון מים. הובא מכשיר קשר אשר הושמש מציוד צבאי, כנראה מטנק. כינויה המנהלתי במסגרת 'המוסד לעליה ב' היה "מיכל".
רב החובל וצוות הימאים היו איטלקים, מהם שני מכונאים שהשתתפו בהפלגת ירושלים הנצורה.
מפקד האונייה היה איש הפלי"ם דוד איזן (שהחזיק באקדח פ.נ. עם שבעה כדורים), ולצדו טדי רוזנפלד איש מח"ל עליה ב' מארצות הברית. והגדעוני היה בני ברקוביץ.
ב-10 באפריל, הפליגה מהנמל אל הים הפתוח. שם פגשה ספינת דיג שהביאה את המזון וכלי האוכל, וכן קבוצת מעפילים. תוך כדי הפלגה סודרו המחסנים, והאונייה הגיעה למקום ההעמסה ב-11 באפריל בלילה.
המעפילים
782 המעפילים עלו לסיפון האונייה ליד העיירה פורמיה במפרץ גאטה, באיטליה. הם באו מאתרים שונים מאירופה וכאמור מטריפולי; בהם 48 תינוקות עד גיל שלוש, 150 ילדים עד גיל עשר, כ-100 נשים הרות, היתר בגילים שונים. הם הובאו אל האונייה שעגנה במרחק 600 מטר מהחוף, בשעות הלילה בספינת דיג שהלכה ושבה, 100 נפש בכל פעם. לפנות בוקר, כשעלו כבר 700 איש, נתקבלה הוראה להסתלק ולחזור בערב לקחת את היתר.
ב- 12 באפריל חזרה הספינה להמשך ההעמסה. נקבעו עובדי ניקיון, וסדרנים (מיוצאי טריפולי), ומחלקי מזון. קבוצת צעירים מפולין סייעו בתקשורת בין המעפילים.
ההפלגה
האונייה הפליגה ממפרץ גאטה באיטליה ב-14 באפריל 1948 כשעל סיפונה 782 מעפילים. ביציאה ממיצר מסינה התחוללו שלושה ימי סערה, וכן אירעו תקלות בחלוקת המים לאנשים בגלל בעיות טכניות.
במרחק 100 מיל מקפריסין הגיעה הוראה להיפגש עם "נחשון" ליד כרתים כדי לסייע לה במים עבור המנוע, וכן להעביר ממנה 500 נפש. מפקדי האונייה השיבו כי הדבר ניתן להיעשות רק יממה לפני ההגעה לארץ, בגלל מצבו הגרוע של המנוע. בסופו של דבר לא התבצעה ההעברה בגלל מטוס בריטי שהופיע.
עימות עם הבריטים
במרחק 100 מיל מקפריסין הופיע מטוס ארבעה מנועי מחיל האוויר המלכותי הבריטי, שהמשיך ללוות את האונייה. כשעתיים אחר כך הופיעה משחתת שליוותה בדרך לחיפה. בדרך נוספו משחתות, וחלקן התחלפו ביניהן. נתקבלו הוראות חד-משמעיות לא להגיע לעימות פעיל עם הכוחות הבריטים, אלא רק להתנגד פסיבית.
הסיבה לכך נעוצה בהרכב אוכלוסיית המעפילים: כ- 100 נשים הרות וילדים רבים.
בהמשך הגיעו משחתות בריטיות והחלו ללוות אותה. בשלב זה נמסר לה שמה המבצעי "משמר העמק" והוחלט לשנות את נתיבה לחיפה. בקרבת חיפה הוקטנה המהירות לשנים – שלושה קשרים. במרחק שלושה מיל מחיפה נצמדו המשחתות משני הצדדים, ומלחים וחיילים בריטים עלו על הסיפון ותפסו את הגשר. המכונאים עזבו את חדר המכונות וכיבו את המנוע, לפי ההוראות שקיבלו. כשהחל העימות עם הבריטים נפסק הקשר, הסוללות נזרקו לים ומכשירי הקשר הוחבאו.
לא הוכן סליק למלווים, המלווים עצמם עלו לאונייה רק ערב ההפלגה. בדרך ניסו לאלתר מקום מסתור, אך לא היה נמצא פתרון. בסופו של דבר התערבבו המלווים עם המעפילים והצליחו לעלות עימם לספינות הגירוש. שם הצליחו להיחלץ ממחנה ההסגר. כמו כן, חילצו את הצוות האיטלקי שהיה עימם, והוברחו לאחת מספינות ה"פאן" שעגנו בפמגוסטה.
המשחתות גררו את האונייה לתוך נמל חיפה. והמעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין.
בחיל הים הישראלי
לאחר הקמת המדינה, "משמר העמק" הושמשה לשירות וערכה שתי הפלגות עם עולים מצרפת. בדצמבר 1948 הביאה ארצה מטוסי "מוסקיטו" מעודפי הצבא הבריטי בקפריסין.
סופה היה, ככל הנראה בטביעה בחוף המזרחי של אוסטרליה ב-1954.
קישורים חיצוניים
- "משמר העמק", באתר הפלי"ם
- "משמר העמק", באתר מוזיאון ההעפלה וחיל הים
22447369משמר העמק (אוניית מעפילים)