מבצע מרגו

מבצע מרגו היה מבצע של מדינת ישראל להעלאתם ארצה לקבורה ב-1970 של עצמות 163 המעפילים, שנכלאו במחנות המעצר בקפריסין ומתו ונקברו שם.

רקע

מעפילים לארץ ישראל שנתפסו על ידי השלטון הבריטי נכלאו במחנות מעצר בקפריסין החל מחודש אוגוסט 1946. המחנות פעלו עד פברואר 1949. בסך הכל נכלאו בהם כ-53 אלף איש. במהלך תקופת פעולת המחנות נפטרו בהם 163 אנשים, מהם כ-113 ילדים ותינוקות. הפטירות התרחשו עקב מחלות ובעיות בריאות שונות של המעפילים ובכמה מקרים בגלל ירי של השומרים הבריטים במחנות.

לאחר הפטירות הראשונות נדרש למצוא מקום לקבורת הנפטרים. לבסוף הם הובאו לקבורה בבית קברות יהודי בכפר מרגו (Margo) שבקרבת העיר ניקוסיה (נמצא כיום בתחומי צפון קפריסין). האתר נוסד במסגרת מושבה יהודית, שהוקמה שם במאה ה-19 וננטשה ב-1927. לפי עדותו של אפרים גילן (להלן) הסכים יהודי תושב קפריסין בשם ויינר לתרום חלקת אדמה שצורפה לבית הקברות הקיים, ובה נקברו המעפילים הנפטרים.

ב-1947 ביקרה במחנות המעצר גולדה מאיר, שהייתה המנהלת בפועל של המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. היא הודיעה באותו מעמד שכל מעפילי קפריסין הם אזרחי ארץ ישראל וכל הקבורים במרגו הם קבורים "על תנאי".

המבצע

בשנת 1969 ביקרה בקפריסין משלחת ישראלית לציון 20 שנה לסגירת מחנות המעצר שם. במסגרת האירועים שנערכו לציון המאורע ביקרה המשלחת באתר בית הקברות היהודי וקיימה בו אזכרה.

מארגן המשלחת היה אפרים גילן, יו"ר ועד מעפילי קפריסין, איש פלמ"ח שפיקד בקפריסין על מחנות 69 70 . לאחר שובה של המשלחת לארץ הוא פנה מטעם הוועד אל ממשלת ישראל, שבראשה עמדה אז גולדה מאיר, ציין את מצבו של בית הקברות היהודי, שרבות ממצבותיו התפוררו, וביקש כי הנפטרים הקבורים בו יועברו לקבורה בישראל. בהשפעתו התקבלה ההחלטה הרשמית להעלות את הנפטרים לקבורה בארץ. שותפים להחלטה היו גם השרים משה דיין, שלמה הלל ויוסף בורג.

נקבע כי פינוי הקברים בפועל ייעשה על ידי חיילי הרבנות הצבאית, אשר ישהו בקפריסין במימון המדינה, אך כי כל יתר הוצאות המבצע (כ-75 אלף לירות שטרלינג) יכוסו על ידי ועד מעפילי קפריסין. הוועד עסק בגיוס הממון במשך יותר משנה. עיריית חיפה הסכימה להקצות מקום לקבורת הנפטרים בחלקה בבית הקברות שדה יהושע החדש בעיר.

הרב הצבאי הראשי שלמה גורן ואפרים גילן יצאו לקפריסין כדי להכין את ההעברה, בסיועו של שגריר ישראל בקפריסין טוביה ארזי. הם נעזרו שם בהשגת האישורים הדרושים בפרודרומוס כריסטקיס פאפאווסיליו (1919–2007)^[1], איש עסקים ופוליטיקאי מקומי, שפעל בשעתו במחנות המעצר בשיתוף פעולה עם ארגון ההגנה והג'וינט^[2].

משלחת הרבנות הצבאית שיצאה לקפריסין בסוף חודש אוקטובר 1970 מנתה כ-20 איש. אנשיה חפרו את הקברים באופן שיטתי ועשו ליקוט עצמות על פי נוהל שהכין הרב גורן. את שרידי הנפטרים בבית הקברות במרגו הכניסו לשקיות ניילות ואת השקיות לארונות. הפעולה ארכה כשבועיים. בתחילה הוטסו הארונות לישראל טיפין טיפין במטוסי חברת אל על, אך בהמשך הועלו מרביתם על "רבקה", אוניית צים שהגיעה לנמל פמגוסטה והובאו לישראל.

הלוויית נפטרי קפריסין נערכה בחיפה ב-17 בנובמבר 1970. בטקס ההלוויה השתתפו כאלף מלווים ובהם ראש הממשלה גולדה מאיר, ראש עיריית חיפה משה פלימן, הרב גורן, נשיא ועד מעפילי קפריסין הרב רחמני (דרבמדיקר), יו"ר הועד אפרים גילן, חברי הועד, אישי ציבור, קרובי הנפטרים ומעפילים רבים.

ארגון מעפילי קפריסין מקיים מדי שנה החל משנת 2017 בשבוע העלייה, שבוע פרשת "לך לך" או בסמיכות לו, אזכרה שנתית בבית הקברות בחיפה למעפילים שנפטרו והובאו שם לקבורה, ולנספי הספינה "רפיח" שמצבותיהם מוצבות בצמוד לחלקת נפטרי קפריסין.

קברי קרוב ל 120 מהנפטרים לא זוהו בשנת 1970 שכן הכיתוב על מצבותיהם בקפריסין התפורר ועל כן הם נקברו בחיפה כאלמונים או עם שם פרטי בלבד. בזכות פעולה מרוכזת של צוות "לתת שמות לאלמונים" של ארגון מעפילי קפריסין זוהו עד שנת 2024 מעל מחצית מקברי האלמונים, ולחלק מהן הוחלפו מצבות אלמוני למצבות על שמם.

העלאת נספי האונייה רפיח

באוקטובר 1972 הובאו לישראל על ידי הרבנות הצבאית ונקברו בחיפה עצמות שבעה מעפילים מן האונייה רפיח, שטבעו ב-7 בדצמבר 1946 ליד האי היווני סירנה ונקברו בו^[3].