לטרון (אוניית מעפילים)
 | |
| "לטרון" נוטה על צדה בנמל חיפה | |
| שם צופן | פורטונה |
|---|---|
| ארגון | המוסד לעלייה ב' |
| קורות ההפלגה | |
| נמל המוצא | לה סיוטה, צרפת |
| מספר מעפילים | 1,252 |
| רב החובל | Alvarlaimez Carrion, ספרדי רפובליקני |
| מפקד האונייה | אורי גרינבלט-גורן (אדמוני) |
| גדעוני | יצחק גולן |
| יום היציאה | 19 באוקטובר 1946 |
| מקום ההגעה | נמל חיפה |
| נתפסה | 1 בנובמבר 1946 |
| נתוני האונייה | |
| סוג האונייה | אונייה מעורבת (נוסעים ומשא) לשיט חופי ולאגמים |
| הושקה | 1879 |
| שם קודם | "SS San Dimitrio |
| הדחק | 773 טון |
| גודל הצוות | 16 ימאים |
| הנעה | מנוע קיטור תלת-דרגתי |
| מהירות | 11-8 קשר |
לטרון הייתה אוניית מעפילים, נקראה על שם מחנה המעצר בלטרון, בו רוכזו בין היתר ראשי היישוב ופעילי המחתרות "ההגנה" והאצ"ל לאות מחאה כנגד שלטונות המנדט הבריטי. הפליגה מנמל לה סיוטה (La Ciotat) בדרום צרפת ב-19 באוקטובר 1946; נעצרה על ידי כוחות הצי הבריטי ונגררה לנמל חיפה ב-1 בנובמבר 1946.
אסתר שטרייט-וורצל ביססה את ההפלגה בספר "שבעת המנעולים" על הפלגה בלטרון.
תולדותיה
"סן דימיטריו" – אוניית משא
"סן דמיטריו" (S.S. San Dimitrio) נבנתה בסביבות 1870 כאוניית משא ונוסעים מעורבת ונועדה לשיט חופים, בעלת שני תרנים, ארובה אחת. מנוע קיטור 3 צילינדרים, סוג הדלק - פחם.
"לטרון" – אוניית מעפילים
רכש והכנה
האונייה נרכשה על ידי אנשי המוסד לעלייה ב באמצעות מתווך בשם גילואזיס בשוודיה. ההכנות להפלגת העפלה החלו בשוודיה בחודשים אוגוסט-ספטמבר 1946, ונמשכו עד להפלגה לצרפת. ב-29 בספטמבר הגיעה האונייה למרסיי, ובוצעו בה תיקונים ושינויים. הותקנו דרגשי עץ בשלוש ארבע קומות, סידורי אוורור באמצעות שני מנועים חשמליים, חוזקה מערכת החשמל באמצעות מנוע בנזין שבעה כוח סוס שהניע גנרטור, הותקן מכשיר רדיו, וכן הובאו מסכות גז.
צוות ההכנה כלל את יהושע רבינוביץ'-בהרב, אבינועם (אבישי) מקיבוץ בית השיטה, יוסף (יוסל'ה) דרור, שהשיט אותה לצרפת, צוות הפלי"ם ונגרים צרפתים מקומיים.
ב־12 1946 באוקטובר התפרסמו בעיתונות ידיעות על האונייה. ונראה כי הידיעות הגיעו אל הבריטים.
אנשי צוותה היו ימאים ספרדים. המלווים היו אנשי הפלי"ם. מפקד האונייה היה אורי גורן (גרינבלט) (אדמוני) איש הפלי"ם,[1] ולצדו שלום שוורץ – קצין סיפון, בנימין שטרסברג – נתיב (ירמיהו) – מכונאי, וכן אחראי על ניהול החיים בספינה, והגדעוני יצחק גולן. לרשותם עמד מכשיר קשר מתוצרת צרפת - משדר ומקלט לגלים קצרים וכן משדר ומקלט רזרביים לשעת חירום. משדר שני קילוואט שפעל באמצעות מנוע חשמלי 100 וולט, ומקלט שפעל על סוללות 8 וולט. צוות הימאים היה כולו ספרדי רפובליקני. רב החובל אלווארליימס קאריון (Alvarlaimez Carrión), קצין ראשי חוסה פאצ'או סאאס (Jose Pacheo Saez), מכונאי מנואל פרנאנדס (Manuel Fernández) ו-14 מלחים.
המעפילים
1,252 המעפילים היו יוצאי פולין, הונגריה, רומניה, צרפת, חברי תנועות נוער מאורגנות: הבונים, דרור, השומר הצעיר, בית"ר, תנועות נוער דתיות, וכן בלתי מאורגנים. הם כללו צעירים מגיל 16, וכן מבוגרים עד גיל 50. הם נאספו במחנות אחדים באזור מרסי: סן ז'ירו, לה סיוטה, קיול וסט. יחס השלטונות אליהם היה אוהד ומשתף פעולה. הבריטים, שידעו כי הספינה מיועדת למעפילים כבר כשעגנה במרסיי, ניסו למנוע מעבר המעפילים מבלגיה לצרפת על ידי פנייה לשלטונות, אך נכשלו. צרפת התירה את יציאתם על סמך ויזה לאתיופיה דרך ביירות.
למחרת הגעתה של הספינה ללה סיוטה, ב-18 באוקטובר הועלו המעפילים לסיפון האונייה בסדר ובארגון באמצעות כבש, ושוטר צרפתי השגיח על הסדר. המעפילים אורגנו באונייה בקבוצות על פי השתייכות תנועתית, וצוות המלווים ומדריכי התנועות ניהלו את חיי היומיום בה.
ההפלגה
"לטרון" הפליגה מנמל לה סיוטה (La Ciotat) בדרום צרפת ב-19 באוקטובר 1946, ב-12:00 בקירוב. ההפלגה בים הייתה קשה ולוותה בתקלות טכניות רבות, בעיקר בעיית יציבות. האונייה יצאה ללא נתב וללא גוררת. הייתה רוח חזקה שגרמה לכך שהספינה תיתקל בסלעים בפתח הנמל. בשעה 15:00 הצליחה להיחלץ בכוחות עצמה ולצאת לים הפתוח במהירות שלושה קשר.
הנתיב נבחר על פי מפת המוקשים הימיים; האונייה פנתה לכיוון אז'אקסיו בירת קורסיקה, אחר כך בנתיב לכיוון צפונית מזרחית לאי, משם הפליגה בין האיים האיטלקיים אלבה ומונטקריסטו אל בין חופי קורסיקה המזרחיים. בקטע בין קורסיקה למסינה שטה הספינה במהירות שבעה קשרים, דרך מצר מסינה. המשיכה לכיוון דרום כרתים, האי Capposini, צפונית לכף אנדריאס, משם לכיוון קפריסין, פורט סעיד ולחופי הארץ. הייתה גם סערה בדרך לקורסיקה, ב-20–21 באוקטובר. ב-27 באוקטובר הייתה סערה גם ליד כרתים, והנתיב שונה לכיוון צפון מזרח. בחדר המכונות היו קלקולים מכניים והאונייה איבדה מיציבותה, משום שמלאי הפחם שייצב את הספינה אזל, ואזלו גם המים במיכלים שנועדו גם הם לייצוב הספינה. כן חדרו מים ממקומות שונים. המעפילים ניסו לאזן אותה על ידי התגודדויות בסיפון.
עימות עם הבריטים
טייסי חיל האוויר הבריטי גילו את האונייה ב-29 באוקטובר. ובשעה 20:00 באותו יום, הגיעה משחתת שעזבה לאחר זמן קצר. הספינה הייתה אז בין טורקיה לקפריסין. ב-30 באוקטובר ב-09:20 שוב הגיעה מטוס, ובערב הופיעו שתי משחתות. היה זה בקרבת חופי קפריסין. הבריטים שאלו ליעד ההפלגה והאם יש עולים בלתי לגאליים, ומהספינה השיבו כי יעדי ההפלגה הם: ביירות ופורט סעיד.
הספינה המשיכה בהפלגתה בכיוון דרום מערב. המשחתת דרשה לשנות את כיוון ההפלגה לקפריסין, ונענתה בשלילה.
ב-31 באוקטובר בשעה 04:00 שינתה הספינה כיוון כדי להיכנס לחיפה. שתי משחתות עקבו מאחור ושתיים עמדו בפתח המפרץ כדי לחסום את נתיב ההפלגה.
במהלך ההפלגה נתקבלו הוראות ממפקדת ההגנה להתגונן ולהתנגד באמצעות מקלות ובקבוקים, ומסכות נגד גז מדמיע, במקרה של תפיסת הספינה וניסיון העברת נוסעיה לכלי אחר; יש להניף דגל של מדינה ים תיכונית ולא להעלות אנשים על הסיפון, כדי לא לעורר חשד. כמקום ההורדה נקבעה נהריה; אך נקבע כי אם לא תתאפשר ההורדה בגלל גילוי בריטי, יש להפליג לנמל חיפה. באונייה אורגנו קבוצות להתנגדות אלימה.
ב־31 באוקטובר בצהרים, בהיות הספינה מול חופי ביירות, קפצו ממנה שני מלחים ספרדים ושחו לעבר המשחתת הבריטית שהייתה לא הרחק. ממסמך בריטי עולה, כי הם דיווחו על השתלטות נוסעי הספינה על אנשי הצוות ורב החובל, ובידיהם מצוי גז מדמיע. לאחר שעברה הספינה את בירות שוב נשאלו ליעדם, ואז אמרו כי שם הספינה 'לטרון' ומטרתה להגיע לארץ. הבריטים הפצירו בהם לשוט לקפריסין ולקבל עזרה רפואית, גם בגלל המים שהחלו לחדור לספינה.
האונייה נלכדה בליל 1 בנובמבר בין 01:00 ל-05:00, במרחק 5 ק"מ מחופי ארץ ישראל. כאשר נכנסה לתחום המים הטריטוריאליים של ארץ ישראל המנדטורית, נגחו אותה שתי אוניות הצי הבריטי, "וכֹּח בריטי גדול עלה והשתלט עליה במהירות תוך שימוש בסילוני מים, גז מדמיע, ירי מאקדחים והכאה באלות".[2] שולת המוקשים T-290 ניסתה תחילה להעלות חמישה חיילים, אך המעפילים התגברו עליהם והשליכום למים. שולת המוקשים T-230 באה לעזרה, ושתיהן ניגחו את הספינה בחרטום ובירכתיים. במהלך העימות קפצו 25 מעפילים למים. המלווים גרמו לתקלה מכוונת במנועים, אך הבריטים השתלטו על חדר המכונות והכריחו את הצוות להתניע. הספינה, שנטתה מאוד על צידה, הגיעה בכוחות עצמה לנמל, ובמרחק של מיל אחד עצרה ונגררה פנימה לתוך הנמל, כשהיא נוטה על צדה באופן בולט.
לצוות הזר ניתנה הוראה להתערב בין העולים כדי שניתן יהיה לחלצם מבלי שייאסרו ויישפטו. חלק מהמלחים סירב לכך. רב החובל טען בחקירתו על ידי הבריטים כי נאמר לו שמפליגים לביירות, אך באמצע הדרך השתלטו עליו הנוסעים ובאיומי אקדחים ומקלות הכריחו אותו לשוט לארץ. למלחים נאמר שיסגירו את עצמם מבלי שידברו עד שיגיע עורך דין. בעקבות תפיסת האונייה על ידי הבריטים, הצוות הזר הסגיר עצמו מיד.
שלום שוורץ המלווה הסתתר בספינה בארון לחלקי חילוף, וחולץ למלווים נאמר להסתתר בספינה או להתערב בין העולים, ואחר כך להתחמק בנמל. המלווים אנשי "ההגנה", חלקם התערבבו בין המעפילים וחלק הצליח להימלט בנמל. באמצעות אנשי חברת "העוגן" בנמל חיפה.
המעפילים גורשו למחנה 63 בקראולוס אחד ממחנות המעצר בקפריסין.
לקריאה נוספת
- אורי גורן א/ק לטרון 'מערכות ים' מרץ 1963 עמ' 3–9
- Page, C.L.W. The Royal Navy and the Palestine Patrol. London, Routledge, 2002.
קישורים חיצוניים
- האונייה "לטרון", באתר יד ושם
- האונייה "לטרון", באתר פלי"ם
- האונייה "לטרון", באתר מוזיאון ההעפלה וחיל הים
- אורי גורן, משני צדי הקריפטו, 2008, עמ' 16–31
אניית המעפילים San Dimitrio נכנסת בגרירה לנמל חיפה, נובמבר 1946, ארכיון הסרטונים של AP
- Illegal Immigrants 1946 (video), British Pathé website
הערות שוליים
- ^ על "לטרון" בספרו משני צדי הקריפטו, באתר פלי"ם.
- ^ האונייה "לטרון", באתר פלי"ם.
31125968לטרון (אוניית מעפילים)