שאול אביגור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שאול אביגור
Shaul Avigur.jpg
לידה 22 באוקטובר 1899
דווינסק, לטביה, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 29 באוגוסט 1978 (בגיל 78)
ישראל ישראלישראל
תאריך עלייה 1912
השתייכות Hahaganah.png ההגנה
משרד הביטחון
Nativlogo.jpg נתיב
תקופת הפעילות 19201970 (כ־50 שנה)
תפקידים בשירות
מייסד ש"י ותע"ש, ראש המוסד לעלייה ב', ממייסדי משרד הביטחון, ראש נתיב
הנצחה
נקראו רחובות במספר ערים בישראל; בית ספר ברמת גן

שאול אֲביגוּר (מאירוֹב) (22 באוקטובר 189929 באוגוסט 1978) היה מראשוני קבוצת כנרת, ממגיני תל חי, מראשי "ההגנה", מפקד המוסד לעלייה ב' ברוב שנות קיומו, סגן שר הביטחון במלחמת העצמאות וראש ארגון "נתיב" (העוסק בקשר עם קהילות יהודיות בברית המועצות) בשנות החמישים והשישים. בין היתר הקים את הש"י (שירות הידיעות של "ההגנה"), שעל בסיסו קמו שירותי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל, ועסק בארגון רכש נשק להגנה ולצה"ל בראשית דרכו.

ביוגרפיה

מאירוב נולד בשנת 1899 ליהודה מאירוב ופרידה (לבית מאירוביץ) בדווינסק שבפלך ויטבסק של האימפריה הרוסית (כיום דאוגבפילס, בלטביה) – עיר שבאותה תקופה כמעט חצי מתושביה היו יהודים. אביו נמנה עם "חובבי ציון" ובילדותו זכה לחינוך עברי וציוני. מאירוב עלה לארץ ישראל בגיל 12 ולמד בגימנסיה "הרצליה". בשנת 1917 גורש על ידי השלטונות העות'מאניים ובתום מלחמת העולם הראשונה שב ארצה. בתחילת שנת 1918 הצטרף לקבוצת כנרת, בה היה חבר כל חייו.

אחותו של אביגור, צפורה, נישאה למשה שרת, ואחיותיו של שרת נישאו לדב הוז ולאליהו גולומב. בצעירותם התחנכו ארבעת הנערים יחד בגימנסיה הרצליה, ולימים הפכו לחלק מההנהגה הפוליטית והצבאית של היישוב וכונו "ארבעת הגיסים".

כשהגיעתו הבשורה על נפילתו בקרב של חברו אהרן שר בשדות תל חי בתחילת 1920 עזב את קבוצת כנרת, עלה לגליל והצטרף למגיני תל חי. לימים העיד שקרב תל חי עיצב את דרכו בשורות כוח המגן העברי למשך כל חייו. לאחר מכן הוא הצטרף לאחדות העבודה ומטעמה מונה בשנת 1922 למרכז "ההגנה". בשנת 1924 נשא לאשה את שרה לבית סילצנסקי, שאותה הכיר בכנרת. באותה שנה התבקש על ידי ברל כצנלסון לערוך את "ילקוט אחדות העבודה", בטאונה של התנועה ועבר לשם כך לתל אביב. בשנים הללו טיפל בהקמת יישובים, ארגן רכישת נשק מחו"ל, ואף עסק בארגון נוער חלוצי בפולין.

בשנת 1934 הקים את הש"י. בנוסף הקים את הר"ן ותע"ש. בעקבות פרסום הספר הלבן של מקדונלד בשנת 1939, ריכז את המאבק נגדו. לאחר מכן הצטרף למוסד לעלייה ב' (בלתי חוקית) ועמד בראשו. בהנהגתו פעל המוסד ביבשת אירופה, במזרח התיכון וצפון אפריקה ושלוחותיו הגיעו גם לארצות הברית.

במלחמת העצמאות, ריכז את הרכש באירופה ולאחר מכן שימש כסגנו של דוד בן-גוריון במשרד הביטחון. הקים את הגוף שנודע לימים בשם "נתיב" אשר ריכז את הטיפול ביהדות מזרח אירופה ובמיוחד ביהדות ברית המועצות. היה חבר בוועדות חשאיות חשובות. יזם את "ספר תולדות ההגנה" והיה מעורכיו.

היה אב לבן ובת. בנו אברהם (גור) נפל בקרבות סג'רה במלחמת העצמאות, והוא החליף את שם משפחתו לאביגור להנצחת זכר בנו.

בשנת תשל"ג קיבל אביגור מידי הנשיא זלמן שזר ושר החינוך וסגן ראש הממשלה יגאל אלון את פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. אביגור זכה באותה שנה לתואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת תשל"ז קיבל גם מאוניברסיטת תל אביב תואר זה.

אביגור שב להתגורר בקבוצת כנרת בתחילת שנות ה-70, ושם גם נפטר ונקבר בבית הקברות כנרת.

בערים ירושלים, תל אביב ובאר שבע נקראו רחובות על שמו. ברמת גן נקרא על שמו בית ספר יסודי.

ספריו

קברם של שאול אביגור ואשתו שרה בבית הקברות כנרת

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שאול אביגור בוויקישיתוף