שאר ישוב (אוניית מעפילים)

שאר ישוב

אונית המעפילים "שאר ישוב"
ארגון	המוסד לעלייה ב'
קורות ההפלגה
מפקד האונייה	מנחם כהן, דוד בן-חורין
גדעוני	עובד שדה
יום היציאה	7 באפריל 1947
נתוני האונייה
תאריך רכישה	(נחכרה)
הדחק	350 טון
אורך	25 מטר
מהירות	8 קשר

שאר ישוב בחוף, 1947

מסלול ההפלגה של "שאר ישוב"

שְׁאָר יָשׁוּב הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב' של "ההגנה". נקראה על שם מילות הפסוק בתנ"ך, ספר ישעיהו, פרק י', פסוק כ"ב.

תולדותיה

"גיאן פאולו" – אוניית משא

"גיאן פאולו" הייתה אוניית משא חופים באורך 25 מטר, היו בה ארובה אחת, תורן אחד, חדר הסקה בירכתיים ומחסן גדול. שימשה להובלת משאות לאורך החופים, והייתה רשומה באיסטנבול.

רכש והכנה

לאחר שנרכשה על ידי המוסד לעליה ב', נבנתה בה קונסטרוקציה של צינורות מתכת ל-620 מיטות ברזנט בשש קומות. הוקמו מרפאה של שני חדרים, מטבח, שישה תאי שירותים. היו בה שתי סירות, כל אחת לעשרה איש, וכן מזון ומים ל-14 יום. כמות המים 40 טון בחמישה מיכלים, ופחם ל-12 ימי הפלגה.

מפקד האונייה היה איש הפלי"ם מנחם כהן, לצדו דוד בן חורין ויצחק לנדאור (בחלק מההפלגה). הגדעוני היה עובד שדה.

רב החובל והצוות שכלל קצין ראשון, שלושה מלחים, שני מכונאים, שלושה מסיקים וטבח, היו איטלקים.

המעפילים

770 המעפילים, נאספו מאתרים אחדים; מהם 483 גברים, 280 נשים, 9 ילדים, ותינוק שנולד בדרך; רובם בגיל 25. רוב המעפילים נאספו בבוליאסקו, (במבנה שכונה 'הארמון') ליד גנואה, באיטליה (ומיעוטם הועלו אליה מהאונייה "אלברטינה" במהלך ההפלגה). השלטונות האיטלקים לא התערבו בהתארגנות לקראת ההפלגה.

האונייה נקשרה לסלע במרחק כ-40 מטר מהחוף. ב-7 באפריל 1947, הגיעו המעפילים, והועברו אליה באמצעות סירות גומי. האחראי באתר ההעמסה מטעם הפלי"ם היה אליעזר טל.

בשעה 03:00 החלו המעפילים לעלות אל סיפון האונייה. בשעה 04:30 הסתיימה העברתם.

על-פי התוכנית הייתה הספינה צריכה להיפגש עם "השומרת" (כינויה של אוניית המעפילים "תיאודור הרצל"), בנקודה סמוך לקלדוניה שבחופי טורקיה, ולהעביר אליה את המעפילים לשם הפלגה לארץ. ואחר כך להמשיך לאלכסנדרטה, להצטייד במים ופחם ולחזור לאיטליה. אופציה נוספת הייתה להעביר את המעפילים לאונייה "אלברטינה".

ההפלגה

הפליגה ב-7 באפריל 1947 בשעה 05:00 מגנואה באיטליה, כשעל סיפונה 619 מעפילים. יצאה ללא תקלות מבוליאסקו, כאשר נתיב השיט המתוכנן עבר בחוף המערבי של איטליה, דרך מצר מסינה, הים האגאי, מפרץ ספיניצה, כף מטפן, כרתים, רודוס, ולאורך החוף המצרי לכיוון חיפה.

ב- 10 באפריל בשעות אחר הצהריים עברה הספינה את מיצר מסינה, כשהמעפילים מסתתרים מתחת לסיפון. במהלך הדרך התבטלה ההעברה ל"תיאודור הרצל", מפני שלא היה עימה קשר ובגלל שהיא הגיעה כבר לארץ ישראל ב-13 באפריל. ב- 12 באפריל הודיעו כי עליה להיפגש עם "אלברטינה" כדי לקבל 151 מעפילים נוספים. למחרת פרצה סערה ונתקבלה הודעה כי מנוע "אלברטינה" מקולקל ויש להמתין לה ליד כף מטפן. ב- 14 באפריל 06:00 נכנסה הספינה לעגון במפרץ ספיניצה, חוף שומם ובו ארבעה עובדי מגדלור יוונים.

ב- 17 באפריל ב-15:00 התקיימה הפגישה עם "אלברטינה" מחוץ למפרץ, במרחק חמישה מיל מכף מטפן. ב- 19 באפריל 03:00, הועברו המעפילים הנוספים. דוד בן חורין מלווה האלברטינה הצטרף. רב החובל האיטלקי ויצחק לנדאור חזרו עם "אלברטינה" לאיטליה. לאחר ההעברה, הוחלף שם הספינה ל GALATA, טושטשו סימני הזיהוי האיטלקים והונף דגל טורקי. עמוסה ב-770 מעפילים עשתה האנייה את דרכה לחופי ארץ ישראל.

עימות עם הבריטים

ב- 21 באפריל בשעה 14:00 הופיע לראשונה מטוס בריטי. מטוס נוסף הופיע מאוחר יותר ליד פורט סעיד, וכן משחתת. ב- 22 באפריל הצטרפה עוד משחתת. בצוהרי אותו יום הגיעו שתי משחתות נוספות.

המעפילים הונחו על ידי המלווים, כי אם יתגלו על ידי מטוס, יש להמשיך לשמור על קשר, עד שיעלו חיילים בריטים על הסיפון. יש להסתיר את רב החובל והמלווים כדי לחלצם בשלב מאוחר יותר. כאשר התגלו על ידי הבריטים ומשחתות החלו ללוותם, הגיעה הוראה להתנגד באופן פסיבי מחוץ למים הטריטוריאליים, ואחר כך להסכים להגיע לחיפה ולהניח לבריטים לעלות על הסיפון.

אבל בפועל בוצעו הוראות שונות והתכוננו לעימות, כשהכוונה הייתה להגיע לחיפה באור יום, כדי שהמאבק ייערך לעיני כל. המעפילים חולקו לקבוצות ואספו גרוטאות ומקלות לניהול קרב פנים אל פנים. ב- 22 באפריל נדרשו להפליג לכיוון חיפה, כשארבע משחתות סובבות אותם.

ב- 23 באפריל הצטרפו שתי משחתות נוספות. שתיים מהן נגחו משני צדי הספינה, ירו פצצות גז וסילוני מים, וחיילים בריטים חמושים באלות ונשק זינקו אל הסיפון. מנחם כהן ניהל קרב אישי נגד שני נחתים בריטים על שליטה בחדר ההגאים. ב-08:30 הסתיימה ההשתלטות הבריטית.

באותו יום, ב-23 באפריל, הועברו המעפילים לאוניות שהפליגו למחנות המעצר בקפריסין.

על פי הוראות נכנסו המלווים לסליק שהיה במיכל המים בחלק הקדמי של המחסן. המעפילים נעלו את הפתח לאחר שנכנסו לתוכו. למחרת חולצו בשלום מנחם כהן, דוד בן חורין ועובד שדה, על ידי פועל הניקיון של חברת 'העוגן' (סולל בונה).

קישורים חיצוניים

• "שאר ישוב", באתר מוזיאון ההעפלה וחיל הים
• מנחם כהן "שאר ישוב" דו"ח הפלגת ספינת המעפילים באתר הפלי"ם וההעפלה.