גולי מאוריציוס
גולי מאוריציוס היו 1,634 מעפילי האונייה אטלנטיק שגורשו על ידי הבריטים בדצמבר 1940 לאי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי.
רקע
עם התגברות ההעפלה של יהודים שברחו מאירופה בתחילת מלחמת העולם השנייה בקשו הבריטים להעביר מסר ברור שלא ישנו ממדיניות הספר הלבן האוסר על עלייה מעבר למכסות, והחליטו לגרש את המעפילים למאוריציוס. השם מאוריציוס כיעד הגירוש לא פורסם בעיתונות, אולם בעיתונות פורסמה ב-10 בנובמבר סקירה על האי מאוריציוס, מיקומה ואקלימה[2]. בעיתון דבר אף נכתב בסקירה: "שם זה נישא עתה בפי רבים בחיפה לרגל תלאות של נודדים באוניות"[3].
בנובמבר 1940 תפסו הבריטים שלוש אוניות מעפילים גדולות: "מילוס", "פסיפיק" ו"אטלנטיק", ובהן 3,500 מעפילים מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה. בהודעה רשמית שפורסמה ב-21 בנובמבר 1940 הודיעו השלטונות שהמעפילים יועברו למושבה בריטית בה יוחזקו עד סוף המלחמה[4]. 1,800 נפש מהם הועברו לאוניית הגירוש פאטריה שנועדה להובילם למאוריציוס. ההגנה החליטה לחבל בפאטריה כדי למנוע את הגירוש, אולם, מחוסר ידע, הוכן מטען גדול מדי והחור הגדול שנפער בפאטריה עקב הפיצוץ גרם לשקיעתה על צידה במהירות. מרבית המעפילים הצליחו להינצל אך 216 טבעו, בנוסף ל-51 אנשי צוות וחיילים בריטיים. בעקבות לחץ ציבורי, ניצולי פאטריה הושארו בארץ ישראל[5] במחנה המעצר בעתלית ורק מעפילי האטלנטיק שלא היו על הפאטריה, גורשו למאוריציוס, במסע שהחל ב-9 בדצמבר 1940 והסתיים באמצע ינואר 1941 בהגעתם בשלום למאוריציוס[6].
במאוריציוס
הגולים יושבו במחנות בפור לואי ובבו-באסין ובבתים פרטיים[7], שם שהו עד סיום מלחמת העולם השנייה. בריטניה מימנה את שהות הפליטים במאוריציוס[8]. במהלך השהות במאוריציוס, מתו 126 מהגולים ונולדו 50[9]. בקיץ 1945 נפגעו חמישה מהגולים במגפה של שיתוק ילדים שהשתוללה באי[10]. לטענת המזכיר של ממשלת ישראל, עליית הגולים התעכבה כדי למנוע את התפשטות המחלה לארץ ישראל[11].
כבר בשנת 1941 הביעו מאות מגולי מאוריציוס את רצונם להתגייס לצבא בריטניה כדי להילחם נגד הנאצים. אולם רק בסתיו 1944 הורשו הגולים להתגייס[12]. אלו מהם שהתגייסו קיבלו לאחר המלחמה רישיונות עלייה לארץ ישראל, להם ולמשפחותיהם[13].
השיבה
בפרסום של הממשלה הבריטית בעת גירושם, נטען שגולי מאוריציוס לא יורשו לעלות לארץ ישראל לאחר המלחמה. בחורף 1942-1943 הוסכם עם הסוכנות היהודית, שלא לפרסום, שגולי מאוריציוס יורשו לעלות ככל יהודי אחר, במסגרת מכסת הסרטיפיקטים. בנובמבר 1944, במענה לשאלות בפרלמנט הבריטי, אישר שר המושבות את האישור לגולי מאוריציוס לעלות, בפומבי[14].
לאחר תום המלחמה באירופה הורשו הגולים לבחור לאן ישובו. ב"המשקיף" ייחסו את הרשות שניתנה לעולים לעלות לארץ ישראל לגישתו היחסית נוחה ליהודים של הנציב העליון לורד גורט[15]. לקראת שובם לארץ ישראל, נשלחה משלחת רפואית למאוריציוס לטפל בהם ולהכין אותם לקראת השיבה. 81% מהמגורשים בחרו לשוב לארץ ישראל והגיעו אליה באוגוסט 1945. הבאת העולים חזרה לארץ ישראל מומנה על ידי ההיאס[16].
על פי מניין הסוכנות היהודית הגיעו בשנת תש"ה 1198 עולים מגולי מאוריציוס[17]. העולים התפזרו ברחבי ארץ ישראל ונקלטו במקומות שונים. חלקם התגוררו באופן זמני במחנה עולים בקריית שמואל[18]. עשרה מגולי מאוריציוס הצטרפו לקיבוץ העוגן[19]. כפר סבא בנתה דירות עבור 20 משפחות מגולי מאוריציוס[20] וחדרה קלטה כ-30 משפחות[21]. מקומות נוספים שקלטו מגולי מאוריציוס כוללים את פתח תקווה[22], רחובות[23], נהריה, קריית מוצקין וחיפה. כ-100 עולים התיישבו בקיבוצים[24]. 96 פליטים שבחרו לשוב לאירופה הועברו למחנה אונרר"א בנוסיראת[25][26]. לאחר כחודש הם הועברו עם הפליטים היוונים בנוסיראת למחנה פליטים בסיני ומשם הושבו לאירופה[27].
תיעוד
סיפורם של גולי מאוריציוס מתועד בספרה של ילידת מאוריציוס ג'נבייב פיטו, "השקל המאוריציוני".[1] הספר "לימונים מתוקים" מאת רחל שפרינגמן ריבק הייתה בת 3 כשהגיעה עם משפחתה למאוריציוס.
לקריאה נוספת
- אריה ל. אבנרי, מוֶלוֹס עד טאוּרוּס - עשור ראשון להעפלה 1944-1934, יד טבנקין, 1985, ע' 300-280.
- יהודה סלוצקי, ספר תולדות ההגנה, כרך ג': ממאבק למלחמה, חלק ראשון, עם עובד, 1973, ע' 158-152
-
הספריה במחנה המעצר של גולי מאוריציוס
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מיכל מרגלית, 5 שנים בכלא במאוריציוס: סיפורם הנשכח של 1,600 פליטים יהודים במלחמת העולם השנייה, באתר ynet, 20 בדצמבר 2014
- ^ האי מאוריציוס - הטבע והתושבים, הצופה, 10 בנובמבר 1940
מוריציוס, המשקיף, 10 בנובמבר 1940 - ^ האי מאוריציוס ליד מאדאגאסקאר, דבר, 10 בנובמבר 1940
- ^ הודעה רשמית, הצופה, 21 בנובמבר 1940
- ^ מעפילי פאטריה נשארים בארץ, הצופה, 5 בדצמבר 1940
- ^ מעפילי "אטלנטיק" הגיעו למאוריציס, הבוקר, 26 בינואר 1941
- ^ מצב הפליטים שהועברו למאוריציוס, הצופה, 25 במרץ 1941
- ^ על מכסת העליה שלא ניתנה ועל גירוש מעפילים לאיי מאוריציוס, הבוקר, 24 בינואר 1941
- ^ 1303 גולי מאוריציוס שבו למולדת, המשקיף, 27 באוגוסט 1945
- ^ מגפת שתוק־ילדים במאוריציוס, הבוקר, 25 ביולי 1945
- ^ עליית גולי מאוריציוס, משמר, 2 באוגוסט 1945
- ^ פרשת גולי מאוריציוס, דבר, 28 בפברואר 1945
- ^ מגוייסי מאוריציוס אזרחי הארץ, משמר, 25 באוקטובר 1945
מגוייסי מאוריציוס - עולים חוקיים, הצופה, 17 בינואר 1946 - ^ עליית גולי מאוריציוס לא נאסרה לצמיתות, מודיע מיניסטר המושבות, משמר, 16 בנובמבר 1944
- ^ מ. סוקר, אגרות מבירת הארץ, המשקיף, 11 בנובמבר 1945
- ^ היאס נתנה 25,000 דולר, הבוקר, 30 באוגוסט 1945
- ^ מפעל הבניין בשנת תש"ה, הצופה, 7 בינואר 1946
- ^ נשי מזרחי למען העולים, הצופה, 21 באפריל 1946
- ^ קיבוץ העוגן קולט עולים, משמר, 28 באוגוסט 1945
- ^ דירות לשבי־מולדת בכפר־סבא, דבר, 20 במאי 1946
- ^ חדרה, נקלטו עולי מאוריציוס, דבר, 20 בדצמבר 1945
חדרה, לקראת פעולה ממשית בשיכון עולים, דבר, 13 ביוני 1946
דיון על קליטת העלייה בחדרה, משמר, 11 ביוני 1946 - ^ 80 משפחות עולים השתכנו בפ"ת, משמר, 27 בינואר 1946
- ^ רחובות, הצופה, 30 באוגוסט 1945
- ^ מה עשו למען קליטת עולי מאוריציוס?, דבר, 24 בספטמבר 1945
היישוב דואג לסידורם של העולים, לחייל, 8 באוקטובר 1945 - ^ Mauritius Refugees Do Not Smile, פלסטיין פוסט, 27 באוגוסט 1945
- ^ לא כפו איש להשאר בארץ, משמר, 18 בספטמבר 1945
- ^ Last Greek Refugees Repatriated, פלסטיין פוסט, 25 בספטמבר 1945
25266081גולי מאוריציוס