קבורת נספי האונייה סלבדור בישראל

קבורת נספי האונייה סלבדור בישראל נערכה ב-31 באוגוסט 1964. הנספים היו בין 238 מעפילים מאוניית המעפילים סלבדור, שטבעו לאחר שהאונייה אבדה בדצמבר 1940 בים השיש. הם נקברו בטורקיה ושרידי 199 מהם הובאו לישראל.

רקע

ערך מורחב – סלבדור (ספינת מעפילים)

האונייה סלבדור, מפרשית בת 100 טון, נרכשה במסגרת מפעל ההעפלה הפרטי של ד"ר ברוך קונפינו. היא הייתה כשירה לשיט אך בקושי. היא יצאה ב-3 בדצמבר 1940 מנמל וארנה שבבולגריה. בשל מצוקתם של יהודי בולגריה בשל הרדיפות האנטישמיות נגדם ורצונם לצאת את המדינה ובשל רצונה של ממשלת בולגריה להביא ליציאת יהודים ממנה, הפליגה האונייה ועליה 352 מעפילים במקום 250 בלבד שהיו מיועדים לעלות עליה. מקצת הנוסעים הועלו עליה בכוח על ידי המשטרה. האונייה נגררה מוארנה על ידי אונייה אחרת לקרבת הבוספורוס ובהמשך נגררה לנמל איסטנבול. כעבור ימים אחדים נגררה אל מחוץ לנמל אל ים השיש, ולמחרת, 12 בדצמבר, טבעה בסערה. 114 מיושביה ניצלו והגיעו לחוף העיירה סיליברי, אך 238 טבעו. 66 מהנספים היו ילדים. גופות 199 מהנספים נמצאו ונקברו בסיליברי. האסון עורר תדהמה וזעם גדולים בקרב יהודי בולגריה.

העלאת ארונות הנספים לישראל

במשך שנים ביקשו קרובי קרבנות האסון ועולי בולגריה בישראל להביא אליה את עצמות הקרבנות ממקום קבורתם בטורקיה. ב-1960 יצאה לראשונה משלחת מטעמם לטורקיה במטרה להסדיר את העלאת הנספים לישראל. כעבור שנה הקימה הממשלה ועדה משותפת לה ולסוכנות היהודית לטיפול בנושא. הוועדה הפעילה מטה פעולה בריכוז מזכיר הסוכנות בו נציגים של משרדי החוץ והביטחון, חברת צים והתאחדות עולי בולגריה. לאחר שנתקבלה הסכמת השלטונות הטורקיים ארגן המטה את מבצע העברת הנספים לישראל.

הידיעה על מקום קבורתם המדויק של נספי הסלבדור בסיליברי אבדה עם הזמן עד כי נדמה היה שלא יהיה אפשר למוצאו. הוא אותר מחדש רק לאחר מאמצים מיוחדים ואיתור עדי ראייה לקבורה. הקברים נפתחו על ידי אנשי הקהילה היהודית בטורקיה ובמימונה, ושרידי 199 הקורבנות הוכנסו ל-40 ארונות. חברת צים שלחה לאיסטנבול על חשבונה את האונייה צים אשדוד על מנת להעביר את הארונות לישראל. ב-26 באוגוסט 1964, לאחר טקס זיכרון שנערך בבית הכנסת נווה שלום בעיר בנוכחות רבים מיהודי איסטנבול, הועלו הארונות על סיפונה. תפילה נערכה גם בבית הקברות היהודי בעיר על ידי קצין הרבנות הצבאית, בנוכחות אנשי הקהילה, דיפלומטים ישראלים ואנשי המשלחת הישראלית להעלאת הקרבנות לארץ.

הטקסים בישראל

על פי החלטה מוקדמת הגיעה ב-30 באוגוסט 1964, יום הזיכרון השנתי להעפלה, האונייה צים אשדוד לקרבת נמל יפו. הארונות הועברו ממנה אל החוף על גבי דוברה שלוותה על ידי ספינות של חיל הים.

העצרת לזכר נספי ההעפלה

בשעות הערב ב-30 באוגוסט התקיימה בנמל יפו עצרת לזכר נספי מפעל ההעפלה, שהיוותה את האירוע המרכזי של יום ההעפלה. בעצרת השתתפו הנשיא זלמן שזר ורעייתו, שרים וחברי כנסת וקהל של אלפי אנשים. על גבי שובר הגלים של הנמל הוצבו מפרשים סמליים מוארים של חמש אוניות המעפילים שטבעו בדרכן לארץ ישראל - סטרומה, פאטריה, לילי, מפקורה וסלבדור. שתי רפסודות שצפו בנמל שימשו כבמה לטקס. על אחת מהן ישבו נשיא המדינה ואשתו והנואמים בטקס. על האחרת ניצבו זמרי מקהלת צדיקוב.

בעצרת נשא דברים מנכ"ל משרד הביטחון אשר בן נתן, שהיה גם יושב ראש ועדת הביצוע של שנת ההעפלה. אחריו נאמה שרת החוץ גולדה מאיר. המקהלה שרה את השיר "בחשאי ספינה גוששת". קריין קרא תפילת יזכור לזכר 2,000 המעפילים שנספו בים בדרכם לארץ, בטקסט מיוחד שחיבר הסופר אהרן מגד.

בים הודלקו חמישה אורות ירוקים ולפידים הודלקו לאורך שובר הגלים. חמישה ילדים מקהילת עולי בולגריה ושלושה מניצולי סלבדור בסירת חיל הים הניחו על פני מי הנמל חמישה זרים לזכר אוניות המעפילים שטבעו.

בתום העצרת יצא קהל המשתתפים ברגל אל אצטדיון בלומפילד לעצרת זיכרון לנספי סלבדור. ארונות הנספים הוסעו שמה על גבי משאיות צבאיות בליווי אופנועים.

העצרת לזכר נספי האונייה

ארונות הנספים, שנעטפו בדגלי ישראל, נישאו לתוך אצטדיון בלומפילד על ידי 160 עולים מבולגריה, מהם ניצולים מהאסון. חזנים שצעדו לפניהם נשאו תפילות. הארונות הונחו על במת העצרת משני צידיה. שלושה ילדים מבני ניצולי סלבדור הדליקו נר זיכרון. דגל הלאום הורד לחצי התורן. קריין הקריא את סיפורה של האונייה סלבדור. חנה רובינא קראה את השיר "לנוכח החוף" מאת יעקב פיכמן. חזן קרא את תפילת יזכור וא-ל מלא רחמים. נאמרה תפילת קדיש.

הנואמים בעצרת היו שלמה זלמן שרגאי, ראש מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, דוד יוספאור, יושב ראש התאחדות עולי בולגריה ונציג הממשלה, שר העבודה יגאל אלון. בתום העצרת הוצבו ליד הארונות משמרות כבוד אזרחיים וקהל עבר על פניהם.

ההלוויה בהר הרצל

ב-31 באוגוסט הובאו ארונות הנספים לירושלים. לפני ההלוויה נערך טקס ברחבת מוסד יד ושם הסמוך. אל הקהל הצטרפו סגן ראש הממשלה אבא אבן, נשיא בית המשפט העליון יצחק אולשן, שלישו של נשיא המדינה אלוף-משנה א. רז, ראש עיריית ירושלים מרדכי איש-שלום ונכבדים נוספים. משה שרת, יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, נשא דברים ובין השאר אמר:

”אנו מביאים היום לקבר ישראל במדינת-ישראל את עצמותיהם של מעפילים מגלות בולגריה, אשר מתו מות קדושים בהיטרף ספינתם בים השיש. בקרב קהל המלווים ניצבים נציגים רבים אחרים של יהדות בולגריה המהוללת, אשר ביום פקודה קמה כאיש אחד ועלתה לארץ, כשזכר מעפילי "סלבדור" וקרבנותיה משמש להם מופת ומורה דרך.”^[1]

לאחר הטקס הובלו הארונות מיד ושם אל מקום הקבורה הסמלי שנקבע להם בבית הקברות הצבאי בהר הרצל - במדרון ההר הפונה אל מוסד יד ושם, לא הרחק מחלקת גדולי האומה. משמר כבוד של חיילים ליווה את הטקס. חיילי הרבנות הצבאית ערכו את הקבורה בפיקודו של הרב הראשי בצה"ל האלוף שלמה גורן, שהספיד את הנספים. נאמרו פרקי תהילים ותפילות א-ל מלא רחמים וקדיש.

המצבה שנבנתה על גבי קבר האחים היא משטח בטון מוקף בערוגת צמחים, שעליו נקבעו 236 לוחות אבן לבנה ללא כיתוב. שלט אבן רחב בשולי החלקה מונה את שמות כל הנספים בטביעת הסלבדור. שני שלטי אבן נוספים הניצבים בצד החלקה מספרים את סיפור טביעת האונייה והעלאת שרידי הנספים באסון לקבורה בישראל.

בדצמבר 1992 הובאו לקבורה בחלקה צמודה לחלקת נספי הסלבדור ונמוכה ממנה 22 ארונות של נספים בטביעת האונייה אגוז. האונייה טבעה ב-1961 מול חוף מרוקו כשעל סיפונה עולים שיצאו בדרכם לישראל. הנספים הובאו לישראל ממקום קבורתם המקורי במרוקו. באותה חלקה ניצבות מצבות לזכר 22 נספים נוספים בטביעת האגוז, שגופותיהם לא נמצאו.