עתלית
| |
 גן זיכרון בעתלית לזכר הנופלים מבני היישוב
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | חיפה |
| מועצה אזורית | חוף הכרמל |
| גובה ממוצע[1] | 11 מטר |
| תאריך ייסוד | 1903 |
| סוג יישוב | יישוב 10,000–19,999 תושבים |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוגוסט 2024 (אומדן)[1] | |
| - אוכלוסייה | 11,455 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 2.3% בשנה |
(למפת הכרמל רגילה)   עתלית | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
8 מתוך 10 |
עַתְלִית (בעבר נכתב גם עטלית[3][4][5]) היא יישוב במעמד מוניציפלי של ועד מקומי במועצה אזורית חוף הכרמל במחוז חיפה בישראל. בעבר, משנת 1950 ועד איחוד הרשויות של שנת 2003, הייתה עתלית מועצה מקומית ששטח השיפוט שלה היה 14,000 דונם.
מקור השם
שמה של המושבה היה "עתלית", אך איכרי המושבה רצו שם עברי. מסופר כי במסע המושבות הרבנים דנו עם האיכרים בנוגע להפרשת תרומות ומעשרות. ההתלהבות שנוצרה גרמה למתיישבים לבקש מהרבנים לתת שם עברי למושבה. בעקבות כך הרבנים הציעו את השם "תרומיה", הלקוח מספר יחזקאל (ספר יחזקאל, פרק מ"ח, פסוק י"ב): "והייתה להם תרומיה מתרומת הארץ". השם נתקבל, אך במהרה נשכח והמתיישבים חזרו להשתמש בשם "עתלית", שכן הוא נחשב לשם עברי קדום.
החוקרים כיום אינם יודעים בוודאות מהו מקור השם "עתלית". לפי סברה אחת נקרא שם המקום על־שם עתליה אשת יורם מלך יהודה שירשה את כיסאו לאחר מותו. ליד המושבה נמצאו שרידים של חציבה בסלע של האותיות "עת" בכתב עברי קדום. יצחק בן-צבי סבר כי האותיות הללו הן חלק מהשם "עתלית". ריצ'רד פוקוק, צליין בן המאה ה-18, סבר כי מקור השם קשור לאתלטיות, והעריך כי היוונים נתנו לו שם זה, בשל כוחו ועוצמתו[6].
היסטוריה
עתלית המודרנית נוסדה בשנת 1903 כמושבה לאחר שהברון רוטשילד רכש את אדמות האזור בשנת 1899.
עתלית בתקופה הקדומה
ערך מורחב – עתלית העתיקה
במפרץ עתלית שרידים ליישוב פיניקי קדום, מתקופת הברונזה התיכונה ועד לתקופה ההלניסטית.
בתקופה הצלבנית הייתה עתלית עיר חשובה ומשגשגת. במפרץ נמצאות כיום חורבות המבצר הצלבני שטו פלרן (Chateau Pelerin) של האבירים הטמפלרים שהוקם ב-1217. המלך לואי התשיעי מצרפת שהה בו וביצר את חומותיו. עתלית הצלבנית ננטשה באוגוסט 1291, לאחר נפילת הממלכה הצלבנית בידי הצבא הממלוכי. המבצר היה המעוז האחרון של הצלבנים בארץ ישראל. [7]
ראשית המושבה
לאחר רכישת אדמת עתלית בשנת 1899 היא עובדה על ידי ערבים, תושבי הכפר הערבי עתל (במבצר הצלבני) וערביי עין חוד. לאחר כשנתיים התעורר החשש שהשטח יחשב מחלול, לכן עלה הצורך להעלות עובדי אדמה עבריים לעתלית. בשנת 1901 (תרס"א) עלו על אדמת עתלית עשרה איכרים צעירים מזכרון יעקב ובת שלמה. עלייה-לקרקע זו לא הייתה לשם התיישבות קבע כי אם להראות נוכחות (לרובם של האיכרים היו משקים ומשפחות במושבותיהם המקוריות).
בין ערביי עתלית לשכניהם מטירה (היום טירת כרמל) לא שררו יחסי שלום. וכשהגיעה אישיות חשובה מטורקיה, נרכשו אדמות עתלית וניתנה הבטחה לערבייה שהם יוכלו להישאר להתגורר בה ואף תינתן להם הגנה כנגד ערביי טירה. כעבור חצי שנה נמכרה האדמה בשנית לברון. המתיישבים הצעירים שאפו להקים חיי חקלאות בארץ האבות. הם הקימו שורה אחת של בתים, צמודים זה לזה, למען ביטחון התושבים. בקצה השורה נבנה בחדר צנוע בית ספר, ובחדר אחר בית כנסת.
בשנת 1903 נתן הברון רוטשילד הוראה ליישב את עתלית בכל תנאי. לשם כך נשלחו אליה עשרה פועלים לתקופת ניסיון של שלוש שנים, כשהם מצוידים בזרעים, כלי עבודה ובהמות עבודה. בסיום תקופה זו היו האיכרים אמורים להגיע לעצמאות כלכלית.
בתחילה היה צורך במאמץ גדול. האזור היה מכוסה בביצות אשר שימשו מדגרות ליתושים. מחלת המלריה הצהובה, אותה נשאו היתושים תקפה את המתיישבים הראשונים ומסביב למושבה הייתה התיישבות של ערבים.
בשנת 1910 הקים אהרון אהרונסון בצפונה של עתלית תחנת ניסיונות חקלאיים על אדמת הקרן הקיימת. התחנה העסיקה כמעט רק ערבים[8]. במהלך מלחמת העולם הראשונה שימשה התחנה גם כבסיס של מחתרת ניל"י. במקום הייתה ספרייה, אך היא ומרבית החווה נהרסו בפשיטה שערכו הטורקים לאחר שהבינו כי שימשה את חברי ניל"י. דקלי וושינגטוניה הגבוהים המיתמרים בכניסה ליישוב כיום הם שרידים לחווה זו.
בימי המנדט
לאחר מלחמת העולם הראשונה, הקימה ועדת המים בשנת 1919 במבצר עתלית העתיק כפר דיג. אחרי מספר ניסיונות התיישבות, התברר כי בדיג אמנם הצליחו אך חלו בקדחת צהובה שגרמה למותם והכפר נותר עזוב[9][10].
המושבה עצמה סבלה בשנת 1920 מקשיים כלכליים וסכסוכים פנימיים[11].
מפעל המלח
בשנות העשרים של המאה העשרים הוקם במושבה מפעל מלח של "חברת המלח בארץ-ישראל". מפעל זה פועל עד היום.
בתחום המנהלי
בשנת 1952 הוקמה בעתלית מעברה של כ-200 משפחות יוצאות עיראק וצפון אפריקה. במקביל הוחל בהקמת שיכונים בעתלית עבור תושבי המעברה[12]. בשנת 1955 הוכרז על חיסול המעברה עם מעבר תושביה לשיכונים בעתלית[13][14].
בשנת 1963 הביא פסח גרופר להכרה בעתלית כעיירת עולים הזכאית לתשלומי ארנונה מהמדינה, לאור העובדה שרוב התושבים בעתלית היו עולים[15].
עד שנת 2003 הייתה עתלית מועצה מקומית. במהלך שנה זו, במסגרת איחוד רשויות מקומיות, הועבר ניהול היישוב לידי המועצה אזורית חוף הכרמל[16].
בשנות ה-2000, החלו להיבנות שכונות חדשות של בתים צמודי קרקע כמו "עתלית החדשה", "פנורמה", "עתלית המושבה" ו"חצרות האיכרים" אשר מושכות ליישוב אוכלוסייה צעירה ומשכילה, בעיקר עובדים במרכז תעשיות המדע (מת"מ) שבחיפה, אשר עתלית משמשת כפרבר שלה מבחינת תעסוקה.
בשנת 2015 קס גרופ סיימה הקמת קניון בשטח של 5000 מ"ר בכניסה לעיר.
ראשי המועצה
ראש המועצה הנבחר הראשון של עתלית היה יעקב כץ שכיהן בתפקיד בשנים 1951-1955[17]. הוא שב ונבחר לתפקיד לאחר הבחירות למועצה בשנת 1955, אך בתחילת 1956 התפטר מטעמי בריאות ובמקומו כיהן בתפקיד מ. פדבה[18]. בשנת 1959 נבחר משה זמל לראש המועצה[19]. במאי 1962 נבחר פסח גרופר לראש המועצה לאחר שיצר קואליציה עם הדתיים והדיח את זמל[20][21][22]. בתחילת 1964 הודח גרופר מראשות המועצה על ידי איש סיעתו, צבי שפירא, שחבר לאנשי מפא"י[23][24]. שפירא טען שבמקור הוא היה אמור להיות ראש המועצה, אך גרופר שכנע את הדתיים להתנות את תמיכתם בליברלים בכך שגרופר יהיה ראש המועצה[25]. בספטמבר 1964 חבר גרופר לחנניה עמר, בהסכם שהביא את עמר לתפקיד ראש מועצה בשכר מלא וגרופר מונה לסגנו[26][27]. לאחר הבחירות בשנת 1965 שב יעקב כץ לכהן בראשות המועצה[28], עד לפטירתו בדצמבר 1967[17]. במרץ 1968 נתמנה אהרן גרינברג ממפלגת העבודה לראשות המועצה, והוא החזיק בתפקיד עד שהודח בנובמבר 1968 על ידי יוסף עמאר איש המפד"ל[29]. לאחר הבחירות בשנת 1969 שב גרופר לתפקיד ראש המועצה, אך בספטמבר 1971 גיבש אלי בן דהן מגח"ל קואליציה והדיח את פסח גרופר מראשות המועצה[30]. ביולי 1972 הוא התפטר בגלל התערערות הקואליציה שלו[31], אך חזר בו ועל כן בתחילת אוגוסט 1972 הוא הודח מתפקידו על ידי אהרן גרינברג ששב לתפקיד[32]. בשנת 1978 נבחר מרדכי עמר לראש המועצה בבחירה ישירה, לאחר שגבר על אהרן גרינברג בסיבוב השני[33]. מרדכי עמר שב ונבחר, הפעם כבר בסיבוב הראשון, בשנת 1983[34] ושוב בשנת 1988. בשנת 1999 נבחר שאול שמאי לראשות המועצה[35] והוא כיהן כראש המועצה האחרון בעתלית.
אתרים בסביבה
בסמוך לעתלית, על רכס הכורכר, שכן בעבר הכפר הארמני שייח' בוריק שהוקם בתחילת שנות ה-20 וננטש סופית בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20.
במפרץ עתלית, דרומית לחוף עתלית, שוכן בסיס הקבע של שייטת 13 של חיל הים. כמו כן נמצא, קילומטרים מעטים ממזרח ליישוב, בית הכלא הצבאי כלא 6. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 קיים תכנון לפנות את מחנות צה"ל לטובת פיתוח למגורים, נופש ותעסוקה[36].
בקרבת היישוב שוכנים הקיבוצים נווה ים ועין כרמל. בכניסה ליישוב נמצאת שמורת טבע חורבת קרתא. בצמוד לבתי היישוב ליד כביש החוף נמצאת אנדרטת בני חוף הכרמל. מזרחית ליישוב שוכן כפר הנוער כפר סיטרין. לנכון אפריל 2022 נמצאת גם קונסליה כבוד של נמיביה.
ביישוב נמצאת תחנת הרכבת עתלית הנמצאת על מסילת החוף, עוצרות בה רכבות נוסעים לכיוון בית שאן, לכיוון נהריה ולדרום.
מחנה עתלית
- ערך מורחב – מחנה המעצר בעתלית
בסתיו 1939 שלטונות המנדט הבריטי בנו בסמוך למושבה מחנה מעצר למעפילים יהודים. המחנה נפתח בינואר 1940. מחנה המעפילים עתלית פעל כמחנה מעצר בריטי עד מאי 1948. אחרי קום המדינה שמש כמחנה עולים ובמשך תקופה קצרה אף ישב בו חלק מהגרעין המייסד של קיבוץ "עין כרמל" שהגיע מקיבוץ רמת רחל.
ב-1967 המחנה הפך למחנה מעצר לשבויי מלחמה ממלחמת ששת הימים.
כיום יושב בתחומי המחנה האתר הלאומי "מחנה המעפילים עתלית", שמנוהל על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
חינוך ותרבות
בעתלית פועלים 3 בתי ספר יסודיים. בית הספר היסודי ממלכתי "גלי עתלית"[37] המונה כ-500 תלמידים. במקביל לשילוב עתלית במועצה האזורית חוף הכרמל שופץ בית הספר והושקע תקציב מיוחד בחיזוק והעשרת התוכניות הפדגוגיות. השקעה שהביאה לזכייה בפרס חינוך ארצי בשנת 2009. בית הספר "משעולים" ברוח דמוקרטית, מבנה בית הספר תוכנן להלום את רוחו. בית הספר "אדוות הים". פעילויות הנוער בשעות אחר הצהריים הן בעיקר חוגי המתנ"ס המקומי שהוא שלוחת מיר"ב (בית ספר בכרם מהר"ל שבשעות אחר הצהריים משמש כמרכז קהילתי אזורי), או במיר"ב עצמו. בעבר פעל ביישוב בית ספר ממלכתי דתי "בית יוסף", אך זה נסגר, ובמקומו נפתחה שלוחת מיר"ב נוספת בה מתקיימת פעילות חדר כושר, ספרייה שנפתחה מחדש בשנת 2006, וכמו כן קן של תנועת הנוער העובד והלומד ומד"צים המעניקים פעילויות העשרה לילדי עתלית החל מכיתה א'. תנועת הנוער העובד והלומד הפסיקה את פעילותה כמה שנים לאחר מכן.
בעתלית פועלת תנועות הנוער צבאות השם, בני עקיבא, תנועת תרבות וכן תנועת הצופים.
בשנת 2010 הוקם בעתלית תלמוד תורה חב"ד ובית ספר בנות חב"ד השוכן כיום בכפר סיטרין הסמוך.
שכונות
- עתלית הוותיקה
- אלון
- ארגמן
- סביוני עתלית
- חופית
- נווה הפרחים - רילף
- נחלים
- שושנת הים
- שיכון קנדי - לב עתלית
- גבעת הבריכות
- שיכון עממי
- הגורן
- נווה משה - על שם משה שרוני
- פנורמה - יפה נוף
- חצרות האיכרים
- עתלית החדשה
- הרכס
- האשל
- הדקל
- החורש
סמל היישוב
סמל היישוב מכיל את המוטיבים הבאים:
- גלי הים בתחתית הסמל מסמלים את הים התיכון, אשר היישוב שוכן לחופו.
- החומה במרכז הסמל מסמלת את המבצר הצלבני השוכן ביישוב.
- שיבולת החיטה מסמלת את אם החיטה שאותה הגדיר אהרן אהרנסון בחוות הניסיונות הסמוכה.
- פירמידת מלח מעל שיבול החיטה מסמלת את חברת המלח שהוקמה בעתלית בשנת 1922
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עתלית |
אתר האינטרנט הרשמי של עתלית- אתר האינטרנט הרשמי של העמותה לשימור מורשת עתלית
- המושבה עתלית - עמוד הפייסבוק של העמותה לשימור מורשת עתלית
- עתלית, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
- מפת נמלי ארץ ישראל, 1918, משאב הוראה מאתר החינוך של הספרייה הלאומית
- מיכאל יעקובסון, סיבוב בעתלית: זו של הצלבנים, של הברון, של הבריטים וזו שלנו, באתר "חלון אחורי", 19 במרץ 2009
- מיכאל יעקובסון, סקירה על שלושה אתרים בעתלית, באתר "חלון אחרי", 29 ביוני 2016
ענת ג'ורג'י, "נפל עליהם בום של כסף שהם לא חלמו לקבל": ביישוב עתלית מרגישים מרומים, באתר TheMarker, 19 במאי 2023- מידע על אתר 6 עתלית, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
עתלית (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ תגלית עתיקות ע"י ממשלת-א"י בקרבת-עטלית, דואר היום, 22 בנובמבר 1928
- ^ עטלית מתפתחת לאיטה, הצופה, 17 במרץ 1953
- ^ מנהרה מימי המחתרת נתגלתה במחנה עטלית, מעריב, 12 באוקטובר 1984
- ^ Pococke, Description of the East, London, 1743, II. 57
- ^ עתלית וסביבתה בתקופות הפרהיסטוריות - עתלית המושבה - היסטוריה ומורשת ישראלית, באתר עתלית המושבה - היסטוריה ומורשת ישראלית, 1 בינואר 2020
- ^ גלוי דעת המורים, הפועל הצעיר, 2 בספטמבר 1912
- ^ עתידה של עתלית, דואר היום, 10 בינואר 1923
- ^ בשנת 1927 היו בעתלית דייגים: עתלית, דבר, 29 במאי 1927
- ^ כתבותינו המיוחדות, דואר היום, 13 בדצמבר 1920
- ^ מחירי דירות בשיכון העממי, על המשמר, 17 באוגוסט 1953
- ^ חוסלה מעברת עתלית, דבר, 8 במאי 1955
- ^ חוסלו מעברות קיסריה ועתלית, דבר, 3 ביוני 1955
- ^ שמואל סולר, לפסח (גרופר) מעתלית הגדה משלו, מעריב, 16 באפריל 1963
- ^ מאת דוד רטנר, יש לה בעיקר חובות ואין לה אפילו חוף - אז מהו סוד הקסם של עתלית?, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2003
- ^ 17.0 17.1 יעקב כץ, דבר, 17 בדצמבר 1967
- ^ נבחר לראש מועצת עטלית, הארץ, 9 בפברואר 1956
- ^ מ. זמל - ראש מועצת עתלית, דבר, 17 בדצמבר 1959
- ^ ההפיכה בעתלית - עובדה ליברלי - בראש המועצה, מעריב, 21 במאי 1962
- ^ שאול בני, פסח גרופר וסגניו הופתעו, חרות, 28 במאי 1962
- ^ שמואל סולר, פייסיק גרופר מקווה להקים שלטון "מקיר אל קיר" בעתלית, מעריב, 25 בנובמבר 1962
- ^ צבי טל, היום הדחת יו"ר עתלית, חרות, 2 בפברואר 1964
- ^ הודח ראש מועצת עתלית, מעריב, 4 בפברואר 1964
- ^ צבי טל, הסיפור מאחורי הכלנתריזם, חרות, 6 בפברואר 1964
- ^ הודח ראש מועצת עתלית, דבר, 14 בספטמבר 1964
- ^ ה"ליברלים" הבטיחו ראשות מועצת עתלית לחנניה עמאר, חרות, 9 בספטמבר 1964
- ^ נציג המערך י. כץ - ראש מועצת עתלית, דבר, 9 בנובמבר 1965
- ^ ראש מועצת עתלית הודח מתפקידו, דבר, 18 בנובמבר 1968
- ^ הודח ראש מועצת עתלית, מעריב, 9 בספטמבר 1971
- ^ יוסף ולטר, התפטר ראש מועצת עתלית, מעריב, 12 ביולי 1972
- ^ הודח ראש מועצת עתלית, דבר, 2 באוגוסט 1972
- ^ הודעה בדבר תוצאות הבחירות לראשות המועצה המקומית עתלית, ילקוט הפרסומים 2496, עמוד 559
- ^ תוצאות הבחירות לראשות המועצה המקומית עתלית, ילקוט הפרסומים 2995, עמוד 758
- ^ אבי שמול, בעתלית אדישים לקריסת היישוב; גם ועדת החקירה הפסיקה להתעניין, באתר הארץ, 18 ביוני 2002
- ^ דורון גרופר השתתף בדיוני הוועדה לפינוי מחנות צבא כ"נציג בעלי קרקע בעתלית" ללא שהוזמן על-ידה, באתר גלובס, 31 באוגוסט 1997
- ^ אתר בית הספר
| ||||||||||||||||||
36474894עתלית