פיצוץ תחנות הרדאר
פיצוץ תחנות הרדאר היה סדרת פעולות שבוצעו נגד תחנות מכ"ם בריטיות, אשר הוקמו על הר הכרמל ושימשו לגילוי ספינות מעפילים בשנים 1946 ו-1947. שתיים מפעולות אלו יצאו לפועל בתקופת תנועת המרי העברי על ידי אנשי הפלמ"ח. היו ארבעה ניסיונות לחבל בתחנות הרדאר של הבריטים – שלושה התמקדו במחנה הצבאי בסטלה מאריס ואחד בפגיעה ב"רדאר הקטן" בח'רייבה.
תיאור הפעולות
הפעולה הראשונה
הפעולה הראשונה בוצעה בליל 20 בינואר 1946. הפעולה נכשלה והמתקן לא נפגע. היא עברה ללא קרב וללא נפגעים משני הצדדים.
הרקע
ב-17 בינואר 1946 הבריטים תפסו את אונית המעפילים "אנצו סרני" על 908 מעפיליה. מעפילי הספינה הועברו למחנה המעצר בעתלית. על ארגוני המחתרת הוטל לפגוע בתחנת משטרה הבריטית בגבעת אולגה ובתחנת הרדאר של חיל האוויר המלכותי הבריטי באזור הכרמל הצרפתי, במחנה סטלה מאריס. יעד הפעולות היה פגיעה במטרות שהכבידו על ההעפלה, במסגרת תפיסת "המאבק הצמוד". הרדאר הוקם במלחמת העולם השנייה כדי לגלות ספינות ומטוסים גרמניים וכאשר נודע ביישוב היהודי שרדאר זה הופעל כנגד ניצולי שואה המנסים להגיע ארצה, עלה גל הזעם ביישוב היהודי. בנוסף, לרדאר זה ייחסו תכונות כמעט פלאיות. עקב כך הרדאר נחשב מטרה ראויה לפגיעה במועד מוקדם ככל האפשר[1].
מהלך הפעולה
המשימה לפגוע ברדאר הוטלה על הגדוד הראשון של הפלמ"ח ובראשו נחום שריג. לפני המבצע נעשה איסוף מודיעיני מקיף, נבחרו שישה אנשי פלמ"ח לביצוע המשימה, ביניהם בחורה אחת, מרים לנדאו, אשר השתתפה באיסוף המודיעין. בין היתר במבצע השתתפו מפקד הכוח היה רפאל גינזבורג אשר היה מפקד מחלקה בפלמ"ח ביגור. המבצעים יצאו אל היעד במוניות, בזוגות נפרדים. נקודת המפגש הייתה חורשה כמה מאות מטרים מהיעד. הביצוע היה בליל 20 בינואר, יום ראשון, יום המנוחה של הבריטים. אחד הפושטים חתך שלוש גדרות תוך דקות ספורות, מפקד החוליה עם עוד שני חבלנים זינקו על החומה שהקיפה את הרדאר והורידו בחבלים את התיקים עם חומר הנפץ שהיה עם מנגנון השהייה של 45 דקות. לאחר דקות מתחילת הפעולה יצא הכוח מהבסיס הבריטי בדרך בה נכנס. המבצעים הגיעו לנקודת האיסוף ומשם המשיכו אל דירות המסתור. כל אחד מהם קיבל שתי כתובות שונות, כדי לכסות אחר העקבות שלהם. הבריטים שנמצאו בבסיס הוזהרו בטלפון כדי שיוכלו להימלט ולא ייפגעו. קצין בריטי נטרל את הפצצה וסיכל את הפיגוע[2].
בעקבות הפעולה
בעקבות הכישלון, התעורר ויכוח בפלמ"ח האם היה צריך להודיע לבריטים על הפצצה. מצד אחד, לולא היו מודיעים לבריטים, היו יכולים להיות פצועים והרוגים רבים, דבר שהיה דוחף אותם לפעולות נקם נגד היישוב היהודי. מצד שני, הועלה טיעון שבלתי אפשרי לפגוע במתקן הרדאר בלי לפגוע באף חייל בריטי. כיוון שמטרת המבצע היה רדאר ולא חיילים, הוחלט לחבר לפצצה מנגנון הפעלה ממולכד, שאם ינסו לפרקה, היא תתפוצץ ותגרום למספר נפגעים מצומצם. לאחר האירוע שלח הרמ"א משה סנה איגרת למפקד הצבא הבריטי בחיפה, בה הביע את הערכתו לאומץ הלב שגילה הקצין שניטרל את הפצצה אולם הזהיר שאם הרדאר ימשיך לפעול, הוא יפוצץ ללא אזהרה מוקדמת.
לאחר הפעולה הגבירו הבריטים את האבטחה בבסיס בהר הכרמל בהוספת סיורים של 12 חיילים חמושים בלילה ולצידו של הנוטר הערבי בשער הוצב חיל בריטי. בנוסף, היו חיילים שביצעו סריקות לאורך הכביש ליד חומת המנזר וגם התאורה הוגברה.
פעולה שנייה
לאחר כישלון הפעולה בינואר, התקבלה הוראה לחזור ולתקוף את מתקן הרדאר במחנה סטלה מאריס. הפעולה בוצעה בליל 19 בפברואר 1946. בפעולה זו נפגעו מתקני הרדאר ונפתחה אש על הפושטים. דווח על שמונה חיילים בריטים שנפצעו, שניים באורח רציני וששה קל[3].
מהלך הפעולה
בפעולה זו הוחלט בפלמ"ח על היקף גדול יותר תוך הפעלת כוח של מחלקה מוקטנת. מפקד הכוח היה יוסק'ה יריב (ריבקינד)[4] ששימש בעת ההיא מפקד מחלקת פלמ"ח בשרון. הכוח שלו כלל 22 לוחמי פלמ"ח. כל הלוחמים היו מפקדי כיתות, בעלי ניסיון, ובראש כל כיתה הוצב מפקד מחלקה מנוסה. המחלקה הייתה מחלקה מקובצת ולא יחידה אורגנית, כך שהלוחמים לא הכירו זה את זה. בפעולה זו השתתפו כל מבצעי הפעולה הראשונה, חוץ ממרים לנדאו. הפעם התנאים לפעולה היו קשים יותר. הבריטים ידעו שמתקן זה הוא מטרה של תנועת המרי העברי והבסיס תוגבר בכוחות נוספים ואף הוקמה חומה סביבו. גם גורם ההפתעה שעזר בפעם הקודמת אבד. ב-18 בפברואר, יצא הכוח מיגור בחוליות נפרדות בדרכו אל הר הכרמל בחיפה. יוסף (יוסקה) ריבקינד תדרך את הכוח במקום, חולקו התפקידים, הנשק וחומר הנפץ. עקב מזג אוויר קשה ובהיות השעה המאוחרת, החליט ריבקינד לדחות את הפעולה. הכוח החביא את חומר הנפץ והנשקים בשיחים, השאיר שני שומרים והשאר חזרו ליגור. ביגור התקבלה החלטה לבצע את הפעולה בלילה הבא. הרכב הכוח לא השתנה. בליל 19 בפברואר, התרכז הכוח שוב במקום אותו עזב בלילה הקודם, הוציא נשק וחומרי נפץ מהשיחים ויצא לפעולה. חיתוך הגדרות נמשך זמן רב יותר מאשר בפעולה הקודמת. היו כמה גדרות ובין הגדר האמצעית לגדר הפנימית הפרידו כ-10–15 מטרים. עקב התאורה החזקה, השטח החשוף והסיירים היה על הלוחמים לזחול את המרחק, מה שלקח כשעה וחצי- שעתיים. לאחר שנחתכה הגדר האחרונה, הגיע כוח החבלנים במהירות עד החומה שהקיפה את הרדאר והוריד את התיקים עם חומרי הנפץ פנימה. הפעם מנגנון ההפעלה היה מושהה ל-30 שניות. הכוח התחיל להימלט החוצה במהירות, פיצוץ עז נשמע שניות אחדות לאחר מכן בסביבות השעה 3:30 והעיף אותם קדימה. הבריטים התחילו לירות לכל כיוון ללא הבחנה. איש מאנשי הכוח לא נפגע וכולם הצליחו להימלט. הם מסרו את הנשק לסיירים שחיכו להם בחורשה וחזרו ליגור ברגל. בנין הרדאר ותורן האנטנה נפגעו בחלקם הגדול[3].
לאחר הפעולה
הבריטים הטילו סגר על חיפה וסביב הבסיס הוקמה רצועת ביטחון של כמה קילומטרים. כל היהודים והערבים שחיו ברצועה זו קיבלו צו להתפנות תוך 24 שעות מבתיהם.
הפעולות השלישית והרביעית
שתי הפעולות הבאות היו נגד מתקני הרדאר בסטלה מאריס ובכרמל המזרחי בליל 20 ביולי 1947. המתקן הראשון נפגע בצורה קלה, וביריות השומרים נפגעו ארבעה מהפושטים, אחד מהם נתפס ומת מפצעיו. המתקן בכרמל המזרחי נהרס וחברי החוליה נמלטו ללא פגע[5][6].
הרקע
לאחר גירוש מעפילי "אקסודוס" ב-19 ביולי 1947, הוחלט במטה ההגנה לחבל במתקני הרדאר שעל הר הכרמל במחנה סטלה מאריס, המוכר מפעולות קודמות ובח'רייבה. פעולה זו הייתה הפעולה הקרקעית הראשונה מאז ליל הגשרים ביוני 1946. מאז התקיפה האחרונה הוגברה האבטחה על תחנת הרדאר. בסמוך לתחנה הוצבה יחידה מהדיוויזיה השישית המוטסת. בכרמל המזרחי נבנתה תחנת רדאר נוספת, "הרדאר הקטן". שתי התחנות היו מוקפות גדרות ושדות מוקשים ושמרו עליהן נוטרים ערבים. המטרה של הפעולה הייתה לפגוע ביותר מיעד אחד במחנה. באותה עת היה במחנה רדאר חדש ותחנות אלחוט ורדיו שמכוונות את הפעולות של האוניות והמטוסים נגד אוניות מעפילים.
מהלך הפעולה
לפני הפעולה נערכו שני סיורים מקדימים אחד בבוקר ואחד בלילה, לא היה הרבה זמן לאיסוף המידע וייתכן כי היה מקור פנימי שמסר אינפורמציה על הנעשה במחנה ובסביבתו. שתי יחידות נפרדות של הגדוד הראשון של הפלמ"ח נקראו למלא את המשימה. בראש הגדוד עמד רפי גינצבורג. היחידה מנתה 14 לוחמים ממחלקות ומקורסים של פלמ"ח. הם התאספו בקיבוץ שער העמקים, לשם הובא בסתר חומר נפץ גולמי, והלוחמים הכינו ממנו במקום נפצים ופתילי השהיה. בערב נסעו הלוחמים באוטובוס לחיפה ושם העבירו אותם חברי ההגנה בקבוצות קטנות לבית ספר במרכז הכרמל. סגן מפקד הכוח התמקם בבוקר יום הפעולה על גגו של בית המלון "מגידו", אשר נמצא לא רחוק ממחנה הרדאר, והשקיף עליו. גינזבורג העביר תדרוך והם יצאו למלון "מגידו". למלון הגיעה משאית עם נשק, חומר נפץ ובגדים. לאחר הגעה ליעד, המתינו חובש ואיש אבטחה ליד השער החיצוני בזמן ששני לוחמים חתכו את הגדר החיצונית. שאר הלוחמים חולקו לזוגות וכך הם היו צריכים לחצות את הכביש שליד המחנה ולאחר מכן להתחלק לשתי קבוצות. קבוצה אחת הייתה צריכה להרוס שלושה אובייקטים בחלקו הדרומי של המחנה, והקבוצה השנייה הייתה צריכה להרוס שני אובייקטים בחלקו הצפוני של המחנה. חיתוך הגדרות החל בשעה 12 בלילה ופיצוץ הרדאר תוכנן לשעה 1:15. כאשר החוליה פרצה את הגדר החיצונית התברר שבמחנה ישנם כלבים והם התחילו לנבוח. זה הגביר את חשדות הבריטים והם התחילו לירות לכיוון השער. תוך כדי היריות הוטל על חברי החוליה להפעיל את המטענים כמה שיותר קרוב ליעדים. נשמעו כמה פיצוצים והשתרר שקט, הלוחמים ניצלו את השקט כדי להימלט מהמקום. היו להם ארבעה פצועים. אחד מהם, אליעזר ארקין, נפצע קשה והוא אף ביקש לעזוב אותו כדי לא להכביד על חברי החוליה להימלט, וכך הם עשו. החוליה הגיעה לנקודת מפגש בוואדי, מסרה את כלי הנשק, החליפה בגדים ופוזרה בין בתי היהודים.
אמנם היו נזקים למחנה אך הפגיעה ברדאר הייתה קטנה ותוך מספר שבועות הוא חזר לשימוש. אליעזר ארקין הועבר על ידי הבריטים לבית חולים ממשלתי, נחקר על ידם, ונפטר מפצעיו ב-21 ביולי 1947.
הפעולה השנייה באותו לילה הייתה כנגד "גבעת האנטנות" שבח'רייבה במתקן "הרדאר הקטן". בראש הפעולה עמד רפי איתן, אשר היה מפקד מחלקת פלמ"ח בקיבוץ רמת יוחנן שבעמק זבולון. גם פעולה זו יצאה מקיבוץ שער העמקים. בפעולה זו השתתפו 20 לוחמים שחולקו לשלוש חוליות: חוליית פריצה, חוליית חבלנים וחוליית חיפוי. הכוח יצא בחצות מהמחצבות בח'רייבה לכיוון מחנה הרדאר. לאחר חיתוך הגדר, נכנסו פנימה חמישה אנשים עם חומרי הנפץ והתקרבו לרדאר. הבריטים שמו לב לתנועה ליד הגדר ופתחו באש. על פי התכנון קודם היה צריך להישמע הפיצוץ במחנה סטלה מאריס, בסביבות השעה 1:15, ולאחר מכן הלוחמים היו צריכים להפעיל את המטענים בח'רייבה. הפיצוץ בסטלה מאריס התעכב ורפי איתן החליט להפעיל את המטענים, בלי לחכות לפיצוץ בסטלה מאריס. חוליית החבלנים סיימה את עבודתה בלי שירגישו בה ונסוגה לאחור. החוליה הצליחה להימלט בזמן שהבריטים המשיכו לירות. החולייה הגיעה לקיבוץ יגור, שם הם מסרו את נשקם, החליפו בגדים וחזרו לבסיסם. המטרה הושלמה, מתקני הרדאר והחשמל נהרסו.
לאחר הפעולה
בעקבות שתי ההתקפות הוטל על חיפה עוצר. השכונה היהודית הדר הכרמל הוכרזה כאזור מחוץ לתחום לחיילים ולשוטרים בריטיים.
היחס לפעולות
בעיתונות העברית ברובה האשימו את הבריטים בהדרדרות המצב, אולם היו שגינו את הפעולות. בהארץ נכתב[7]:
- "גם מעשים כגון התקפה על תחנת הראדאר בהר הכרמל לא יועילו לנו. מעשים כאלו הם הפגנות יהירות, העולות בדם טובי הנוער שלנו מבלי שיקרבו אותנו לפתיחת שערי הארץ בפני אחינו באירופה."
מימין, בחוגי הרוויזיוניסטים, לעגו לפעולות הפגיעה בראדאר כפעולות ראווה לא משמעותיות[8].
לקריאה נוספת
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל היישוב | ||
- מרדכי נאור, "עמוד האש על הכרמל: מבצעי הפלמ"ח נגד תחנות הרדאר הבריטיות בשנים 1946-1947", הוצאת משרד הביטחון, 2006.
- רות צוקר, אני? מרגלת?, הוצאת גל
- זרובבל גלעד, ספר הפלמ"ח, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1953.
- ברוך נאדל, עלילות פלמ"ח.
- זאב עופר, תהילה עופר, הגדוד הראשון - גדוד העמק ממטולה עד הנגב, הוצאת חברי הגדוד 2008.
קישורים חיצוניים
- ההתקפות על תחנת הרדאר בהר הכרמל, אתר הפלמ"ח
הערות שוליים
- ^ מכשיר הרדאר, שהשימוש בו פורסם רק בשנת 1945, אוזכר תכופות בעיתונות בהתייחס לתפיסת אוניות מעפילים. ראו למשל: ארמיצאר ו... גבעת חיים, המשקיף, 2 בדצמבר 1945, ספינת מעפילים נלכדה בידי אניית משחית בריטית, משמר, 25 בנובמבר 1945, ערבים בלתי לגאליים באים, המשקיף, 28 במרץ 1946
- ^ סוכל נסיון לפוצץ תחנת ראדאר בחיפה, המשקיף, 22 בינואר 1946
- ^ 3.0 3.1 תחנת ראדאר לגילוי אניות פוצצה בחיפה, המשקיף, 21 בפברואר 1946
- ^ סיפורו של יוס'קה יריב (ריבקינד) ז"ל, מתוך אתר הפלי"ם.
- ^ הותקפו שתי תחנות ראדאר, קול העם, 22 ביולי 1947
- ^ ראדאר פוצץ, דבר, 22 ביולי 1947
- ^ נגד התקפת ההגנה על תחנת הראדאר, המשקיף, 23 ביולי 1947
- ^ ראו למשל: "ומה יהא אם מחר מחרתיים כשאנשי תנועת המרי שלהם יעלה על לבם לשפוך חמתם על איזה ראדאר..." יהואש, היודנראט מצדיק, המשקיף, 5 באוגוסט 1947
