פרשת לה ספציה
פרשת לה ספציה אירעה בעיר הנמל, לה ספציה, שבצפון מערב איטליה באביב 1946. המוסד לעליה ב' ארגן במסגרת תנועת ההעפלה אוניות מעפילים רבות. ממשלת המנדט וכוחות בריטיים נוספים עקבו אחרי ארגון ההעפלה באירופה וניסו להפריע ולשבש אותה.
קורותיה
כאשר אספו אנשי המוסד לעליה ב' פליטים ניצולי השואה ורכשו אוניות והכינו אותן להפלגה, עקבו אחריהן אנשי מודיעין בריטים בסיוע מקומיים. הבריטים ניסו לסכל את ההפלגות, וכך ניסו למנוע את הפלגתן של אוניות המעפילים דב הוז ואליהו גולומב שחיכו בנמל לה ספציה.
הבריטים הטילו מצור על הנמל ומנעו את ההפלגה. עימות ראשון היה כאשר כוח בריטי חמוש עלה לספינות כדי לחפש מזון וציוד צבאי בריטים החשודים כגנובים. הבריטים ניסו לקחת את המזון והציעו מזון חלופי, ונערכו לפנות את המעפילים למחנה מיוחד שהקימו לשם כך בחוף. בתגובה, איימו המעפילים שינקטו במעשה ייאוש.
שביתת הרעב שבה פתחו, ואיומי התאבדות שהשמיעו, יצרו אהדה בינלאומית רחבה. כך התפתחה 'פרשת לה-ספציה', שהפכה למאבק ממושך של כחודש על דעת הקהל בעולם.
מי שהנהיג את המעפילים היה יהודה ארזי, האחראי למבצע כולו מטעם המוסד לעליה ב'.[1] איש "ההגנה" משה רבינוביץ' פיקד מן החוף על הפעולות השונות בארגון שתי האוניות ובהכנתן להפלגה מהנמל.
ב-7 באפריל 1946 פתחו המעפילים בשביתת רעב. ב-10 באפריל הגיעו קצין בריטי ונציגים של הג'וינט והציעו למעפילים לעבור למחנה מעבר עד שתתקבל החלטה בעניינם. המעפילים סרבו, אך הפסיקו את שביתת הרעב כאשר נציג משרד החוץ האיטלקי הסכים לשוחח עם המדינאים הבריטים ארנסט בווין וקלמנט אטלי. במקביל, התנהל משא ומתן בין הסוכנות לממשלת בריטניה, ורפאל קנטוני, נשיא הקהילות היהודיות באיטליה, הפעיל קשריו בקרב חברי המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית, ודרכם הגיע למפלגת הלייבור הבריטית שהייתה בשלטון. כמו כן השפיע על ראשי הצי האיטלקי.
ב-17 באפריל הסתיים המשא ומתן, והבריטים התירו עליית מעפילים לאונייה "דב הוז" לארץ על חשבון מכסת הסרטיפיקטים הקבועה, וב-24 באפריל שוחררה גם "אליהו גולומב".
ב-19 במאי הגיעו שתי האוניות לנמל חיפה. הן לוו בכניסתן על ידי שתי משחתות בריטיות. העולים ירדו בשקט ובסדר. הבריטים חקרו את מעפילי "אליהו גולומב". ב-28 במאי הפליגה "דב הוז" חזרה לאיטליה עמוסה בדלק ובציוד נוסף.
הנצחת הפרשה
פרשת לה ספציה נחרתה גם בזיכרונם של תושבי העיר. באותה עת היה המצב הכלכלי באיטליה בכי רע ולמרות המחסור הכללי במזון, חלקו תושבי העיר את מזונם עם אלף הפליטים היהודים במשך שישה שבועות והפגינו עמם סולידריות. כשהאניות עזבו את הנמל, נפרדה העיר מהן בנגינת תזמורת העיר ותזמורת מכבי האש.
עד היום מעניקה עירית לה ספציה פרס שנתי בשם "אקסודוס" לאנשים העוזרים למיעוטים, פעילים בחינוך לרב-תרבותיות ומתנדבים לפעילות בקהילה.[2] כמו כן, במלאת 50 שנה לאירועי 1946 הוצבה בעיר לוחית זיכרון המציינת את תמיכת אנשי העיר במעפילים.[3]
גלריה
לקריאה נוספת
- יהודה ואלך, אטלס כרטא לתולדות ה"הגנה", ירושלים: הוצאת כרטא, 1991, עמ' 83-82.
- זאב צחור, פרשת לה-ספציה, בתוך: מרדכי נאור (עורך), עלייה ב', 1948-1938: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר (עידן 1), ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשמ"ח-1988, עמ' 101-92.
- דוד יוכבידוביץ, כהני- גלגול מחילות, עמ' 193-206, הוצאת פועלים
קישורים חיצוניים
- "פרשת לה ספציה", באתר הפלי"ם
- "דב הוז", באתר המועצה לשימור אתרים
הערות שוליים
- ^ פרשת לה ספציה באתר ארגון ההגנה
- ^ שרה אוסצקי לזר, אירוע הוקרה ברמות מנשה לעיר לה ספציה באיטליה, אתר הזמן הירוק, 25 באפריל 2012
- ^ תמונת שלט שקבעה עירית לה ספציה לזכר האירוע במלאת לו 50 שנה, מתוך "אוצר תמונות הפלמ"ח"
