דלאוור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דלאוור
Delaware
כינוי המדינה הראשונה ("The First State")
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מושל ג'ון קרני (המפלגה הדמוקרטית)
בירת המדינה דובר
העיר הגדולה וילמינגטון
שפה רשמית אין (בפועל אנגלית)
תאריך ייסוד 7 בדצמבר 1787
סדר כניסה 1
שטח 6,452 קמ"ר (דירוג: 49)
 ‑ שטח ואחוז מים 1,387 קמ"ר 21.5%
גובה 18 מטרים
 ‑ הנקודה הגבוהה 137
 ‑ הנקודה הנמוכה 0
אוכלוסייה
 ‑ צפיפות 170.87 נפש לקמ"ר (דירוג: 6, 2012)
אזור זמן UTC -5
delaware.gov

לחצו כדי להקטין חזרה

רוד איילנדוושינגטון די. סי.מייןניו המפשיירורמונטמסצ'וסטסקונטיקטניו יורקפנסילבניהדלאוורניו ג'רזימרילנדוירג'יניהוירג'יניה המערביתאוהיואינדיאנהקרוליינה הצפוניתקנטקיטנסיקרוליינה הדרומיתג'ורג'יהפלורידהאלבמהמיסיסיפימישיגןויסקונסיןאילינוילואיזיאנהארקנסומיזוריאיווהמינסוטהדקוטה הצפוניתדקוטה הדרומיתנברסקהקנזסאוקלהומהטקססניו מקסיקוקולורדוויומינגמונטנהאיידהויוטהאריזונהנבדהוושינגטוןאורגוןקליפורניהקובהקנדהאיי בהאמהאיי טרקס וקייקוסמקסיקו
(למפת דלאוור רגילה)

דלאווראנגלית: Delaware להאזנה (מידעעזרה)) היא מדינה במזרח ארצות הברית, הידועה בכינויה "המדינה הראשונה" מהיותה הראשונה מבין 13 מושבות אמריקה שאישרה את חוקת ארצות הברית ב-7 בדצמבר 1787. היא גובלת בדרומה ובמערבה במרילנד, בצפון-מזרחה בניו ג'רזי ובצפונה בפנסילבניה.

מקור השם

המדינה נקראת על שם נהר הדלאוור, אשר בתורו גזר את שמו משמו של תומאס ווסט, הברון דה לה וור השלישי (Thomas West, 3rd Baron De La Warr; ‏1577–1618), אציל אנגלי והמושל הקולוניאלי הראשון של וירג'יניה, שכיהן בעת שהנהר נחקר לראשונה על ידי אירופאים. אינדיאנים דלווארים, שם שהיה שגור בידי אירופאים כלפי בני שבט הלנאפי, שהיו ילידי עמק הדלאוור, גזרו את שמם גם כן מאותו המקור.

שם המשפחה דה לה וור (De La Warr) מגיע מסאסקס והוא ממקור אנגלו-נורמני.

היסטוריה

המתיישבים האירופאים הראשונים שהתיישבו בדלאוור, היו מתיישבים הולנדיים שהתיישבו במקום שנקרא על ידם "סוואננדייל" (כיום לואיס), בשנת 1631. מאוחר יותר נקרא המקום "שוודיה החדשה" על ידי מתיישבים שוודים בהנהגתו של פטר מינואי שהתיישבו בשנת 1638 בפורט כריסטינה (כיום וילמינגטון).

שם המדינה, דלאוור, נקרא על שם תומאס וסט, הברון דה לא וור, שהיה מושל מושבת וירג'יניה.

הזיכיון להקמת המושבה ניתן לוויליאם פן בשנת 1682 על ידי מלך אנגליה ג'יימס השני עוד בהיותו הדוכס מיורק, והמושבה הייתה בהתחלה חלק ממושבת פנסילבניה. בשנת 1704 הפכה למושבה עצמאית ולה בית נבחרים עצמאי, ובשנת 1710 הוקמה מועצה מבצעת נפרדת מזו של פנסילבניה.

קסיליוס קאלוורט, הבארון ממרילנד, (Cæcilius Calvert) תבע את ויליאם פן בבית המשפט העליון של האוצר (High Court of Chancery) בטענה כי הזיכיון ניתן לו. המשפט נמשך למעלה מ-100 שנים, והמשיכו בו היורשים של פן וקאלוורט. הפשרה שהוצעה לבסוף על ידי בית המשפט הייתה קביעת קו גבול - קו מייסון דיקסון שמופה על ידי צ'ארלס מייסון וג'רמיה דיקסון בין השנים 17631767, והמהווה כיום את הגבול בין דלאוור למרילנד, וחלק מהגבול בין דלאוור ופנסילבניה.

דלאוור הייתה אחת מ-13 המושבות שמרדו נגד השלטון הבריטי במהפכה האמריקנית בשנת 1776. בשנת 1792 אימצה המדינה את החוקה הראשונה שלה, וקראה לעצמה "מדינת דלאוור" ולמושל הראשון ניתן התואר "נשיא מדינת דלאוור".

במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, על אף היותה של דלאוור מדינת עבדות, נשארה חלק מהאיחוד לאחר משאל עם שנערך בה ב-3 בינואר 1861 בה הצביעו האזרחים נגד פרישה.

לאחר תום המלחמה הצביעו התושבים ב-18 בפברואר 1865 נגד קבלת התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית, אולם התיקון עבר ברוב של מדינות אחרות. התיקון אושר לבסוף על ידי המדינה ב-12 בפברואר 1901 - 40 שנה לאחר כניסתו לתוקף.

גאוגרפיה

דלאוור גובלת בצפונה במדינת פנסילבניה, במזרחה בנהר דלאוור ובאוקיינוס האטלנטי, ובמערב ובדרום במדינת מרילנד.

העיר הגדולה במדינה היא וילמינגטון, ובירת המדינה היא העיר דובר.

בדובר נמצא אחד מבסיסי חיל האוויר האמריקני הגדולים ביותר.

טופוגרפיה

דלאוור שוכנת בשטח מישורי. הנקודה הגבוהה ביותר במדינה, גובהה כ-100 מטרים מעל פני הים. בצפונה של המדינה ישנן גבעות נמוכות. בדרומה של המדינה מישור חולי, ולעיתים אזורי ביצות.

נהר הדלאוור נשפך למפרץ צ'ספיק. הנהרות העיקריים הם כריסטינה וברנדיווין. נהר כריסטינה מאפשר לאוניות משא להגיע לווילמינגטון.

אקלים

דלאוור מצויה במישור החוף האטלנטי. האקלים ממוזג בשל הקרבה לאוקיינוס האטלנטי, החלק הדרומי של המדינה הוא בעל אקלים סובטרופי, עם קיצים חמים ולחים, וחורף מתון. צפון המדינה הוא בעל אקלים מעבר עם חורפים מושלגים.

ממשל ופוליטיקה

דלאוור היא רפובליקה ובה שלוש רשויות שלטון: מבצעת - מושל מדינת דלאוור, מחוקקת - המורכבת משני בתים: האספה הלאומית של דלאוור והסנאט של דלאוור, ושופטת, בראשה עומד בית המשפט העליון של דלאוור. המדינה מאפשרת התערבות ישירה של האזרחים על ידי יוזמה אזרחית, משאל עם, Recall Election ואישור חוק. בירת המדינה הנוכחית היא דובר. דלאוור ייחודית בכך שיש בה בתי דין של אוצר (Chancery), הדנים בסעדים מן היושר (equity). כמו כן, מתאפיינת בחוק חברות נוח לחברות ובבית משפט לדיני חברות שזוכה למוניטין מעולה בקנה מידה עולמי.

החוקה הנוכחית של דלאוור - הרביעית במספרה של מדינה זו, אומצה בשנת 1897, וקובעת כי למדינה שלוש רשויות - מבצעת, מחוקקת ושופטת. הרשות המבצעת בדלאוור מורכבת מהמושל, סגן המושל, התובע הראשי, מזכיר המדינה, שר האוצר, State Controller, State treasurer, Insurance Commissioner, ושר החינוך. כל בעלי התפקידים נבחרים בנפרד לתקופה של ארבע שנים, ומוגבלים בשתי כהונות. ייתכן מצב בו ברשות המבצעת יושבים נבחרים ממפלגות שונות. הבחירות לתפקידים מתקיימות באותו הזמן. המושל הנוכחי של דלאוור הוא ג'ון קרני, חבר המפלגה הדמוקרטית.

בבית המחוקקים 21 חברי סנאט הנבחרים לתקופה של ארבע שנים ו-41 חברי אספה מחוקקת הנבחרים לתקופה של שנתיים. בחירות נעשות מדי שנתיים, ומחצית מחברי הסנאט מועמדים לבחירה בכל מערכת בחירות. למפלגה הדמוקרטית רוב בשני בתי המחוקקים.

בבית המשפט העליון של דלאוור חמישה שופטים, הממונים על ידי המושל ומאושרים על ידי בית המחוקקים. שיטת המשפט היא שיטת המשפט המקובל האנגלי, אך ישנה השפעה של המשפט האזרחי הספרדי.

דלאוור היא מדינה ליברלית באופייה, ומאז מערכת הבחירות של שנת 1992 היא מצביעה באופן קבוע למפלגה הדמוקרטית. בנוסף רוב מצביעיה הרשומים חברי המפלגה הדמוקרטית.

ב-2020 נבחרה לסנאט המדינתי שרה מקברייד ובינואר 2021 הודיעה כי תתמודד ב-2024 לבית הנבחרים של ארצות הברית.

לדלאוור 3 קולות (אלקטורליים) - 2 סנאטורים וחבר בית הנבחרים בודד המייצגים אותה, בבחירות לנשיאות ארצות הברית. הסנאטורים המייצגים את המדינה הם טום קארפר וכריס קונס הדמוקרטים. נציגתה היחידה בבית הנבחרים היא ליסה בלאנט רוצ'סטר, המכהנת בבית הנבחרים מאז 2017.

נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן ייצג את דלאוור במשך 36 שנים, מ-1973 ועד 2009.

דמוגרפיה

קבוצות דתיות בדלאוור[1]
נוצרים
פרוטסטנטים אוונגליסטים 15%
פרוטסטנטים אחרים 31%
קתולים 22%
נוצרים אחרים 1%
דתות אחרות
יהודים 3%
מוסלמים 2%
הינדים 2%
אחר 1%
חסרי סיווג דתי 23%
קבוצות גזעיות בדלאוור[2]
לבנים לא-היספאנים 65.3%
שחורים 21.4%
היספאנים 8.2%
אסייתים 3.2%
אמריקאים ילידים 0.5%
מעורב 2.7%
קבוצות מוצא אתני בדלאוור[3]
אירים 18.1%
גרמנים 15.7%
אנגלים 11.7%
איטלקים 9.6%
פולנים 5.7%
אמריקאים 4.2%
צרפתים 2.3%
שפות מדוברות בדלאוור[3]
אנגלית 88%
ספרדית 6.9%
אחר 5.1%

הערים הגדולות

מפת צפיפות האוכלוסין של מדינת דלאוור
הערים הגדולות בדלאוור (נתוני 2013)[4]
דירוג שם העיר אוכלוסייה חלק ממטרופולין
1 וילמינגטון 71,305 פילדלפיה
2 דובר 36,560 דובר
3 ניוארק 31,618 פילדלפיה
4 מידלטאון 18,995 פילדלפיה
5 סמירנה 10,180 דובר
המטרופולינים הגדולים בדלאוור (נתוני 2014)[5]
דירוג שם המטרופולין אוכלוסייה מיקום
1 פילדלפיה 6,051,170 צפון דלאוור
2 דובר 171,987 מרכז דלאוור

כלכלה

התוצר המדינתי הגולמי של דלאוור בשנת 2003 היה 49 מיליארד דולר אמריקאי. התוצרת לנפש היא $34,199 (התשיעית בארצות הברית).

התוצרת החקלאית של דלאוור מתבססת על עופות, פולי סויה ותירס. התוצרת התעשייתית העיקרית היא: מוצרי נייר, גומי ופלסטיק.

השכלה

מועצת החינוך של דלאוור, הייתה אחת מהמועצות שבעקבות פסק דין שניתן לטובתן - פסק דין בלטון נגד גבהארט הוגש ערעור לבית המשפט העליון הידוע כפסק דין בראון נגד מועצת החינוך שבעקבותיו נאסרה הפרדה בין תלמידים שחורים ולבנים בבתי הספר. מקרה בנטון, עליו ערערה המדינה דווקא, היה היחיד מבין ארבעה המקרים שהדיון בהן אוחד במסגרת פ"ד בראון, בו בית המשפט קבע כי אכן יש להתיר הרשמה של שחורים לבתי ספר לבנים.

מכללות ואוניברסיטאות

סמלי המדינה

סמלי מדינת דלאוור
דגל סמל מוטו כינוי
דגל דלאוור
Flag of Delaware
סמל דלאוור
Seal of Delaware
"חירות ועצמאות"
"Liberty and Independence"
"המדינה הראשונה"
"The First State"
עץ פרח ציפור חיה
צינית אופאקה
Ilex opaca
פרח האפרסק
Prunus persica
דלאוור בלו הן
Delaware Blue Hen
שועל אפור מצוי
Gray fox

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "Delaware", Religious Landscape Study, Pew Research Center
  2. ^ "U.S. Census Bureau Data". U.S. Census Bureau. 2010. Retrieved 2011-07-13.
  3. ^ 3.0 3.1 American FactFinder - Results
  4. ^ "Annual Estimates of the Resident Population: April 1, 2010 to July 1, 2013". United States Census Bureau. Retrieved 6 September 2014.
  5. ^ "Table 1. Annual Estimates of the Population of Metropolitan and Micropolitan Statistical Areas: April 1, 2010 to July 1, 2014" (CSV). 2014 Population Estimates. United States Census Bureau, Population Division. March 2015. Retrieved March 26, 2015.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39864288דלאוור