ריימונד אוסוואלד קפראטה

ריימונד קפראטה

ריימונד אוסוואלד קפראטה (באנגלית: Raymond Oswald Cafferata;‏ 1897–1966) היה קצין במשטרת המנדט הבריטי על ארץ ישראל. קפראטה היה מפקד משטרת חברון בעת טבח חברון בימי מאורעות תרפ"ט, וכן פיקד על אירועי הדמים בעת המצור על גבעת חיים וחיפוש הנשק ברמת הכובש.

ביוגרפיה

שנים מוקדמות

ריימונד אוסוואלד קפראטה נולד באנגליה בשנת 1897 בעיר ליברפול כבנו של עורך דין. קפראטה הנער לא נטה ללימודים. בבית הספר הרבה לקבל עונשי מלקות, כנהוג באנגליה באותה עת. פעמים אחדות סולק מכיתתו. הצטיין בעיקר בכדורגל. בשנת 1914, כשהיה בגיל 17, החל לעבוד כפקיד בהנהלת הרכבת. קפראטה לא אהב את עבודתו, אך באותה שנה פרצה מלחמת העולם הראשונה והוא מיהר להתגייס לצבא בטענה שהוא בן 21. קפראטה השתתף בקרבות בפלנדריה במסגרת הרגימנט של ליברפול (Liverpool Regiment). הוא היה חייל וקצין מצטיין, אמיץ ובעל תושיה שזכה לאמון חבריו ואף קיבל עיטור ממלך בלגיה.

לאחר תום המלחמה הצטרף למשטרה המלכותית האירית (Royal Irish Constabulary) Royal Irish Constabulary, שלחמה נגד האירים במאבקם לעצמאות ופורקה לאחר שאירלנד (למעט חלקה הצפוני) זכתה לעצמאות בשנת 1921. (בוגר נוסף של כח משטרתי זה, שהגיע לאחר פירוקו לארץ ישראל הוא דאגלס דאף).

בשנת 1922 הגיע קפראטה לארץ ישראל כאיש הז'נדרמריה הבריטית (British Gendarmerie), גוף צבאי-משטרתי בריטי שהוקם לאחר שנתברר לנציב העליון הרברט סמואל, בעקבות מאורעות תרפ"א, שאירעו בשנת 1921, כי משטרת המנדט עדיין אינה בשלה להתמודד עם בעיות הביטחון בארץ ישראל. אנשי הכוח גויסו בשנת 1922 מתוך אנשיה לשעבר של המשטרה המלכותית הבריטית באירלנד. לכוח גויסו 762 מתנדבים והם זכו בפי אנשי היישוב לכינוי "האירלנדים". בתקופת שלטונו של הנציב העליון הרברט פלומר, לאחר שנערך ארגון מחדש של כוחות הביטחון הבריטיים בארץ ישראל, פורקה הז'נדרמריה בשנת 1926 וחלק מאנשיה וקפראטה בתוכם גויסו למשטרת המנדט. חלקם האחר עבר לשרת בחיל שהוקם אז חיל הספר העבר-ירדני (Trans Jordan Frontier Force).

קפראטה מילא תפקידי פיקוד רבים במשטרת המנדט ובמרוצת השנים הגיע לדרגה משטרתית המקבילה לדרגת קולונל. בימי מאורעות תרפ"ט, בשנת 1929, היה מפקד משטרת חברון.

הטבח בחברון

ערך מורחב – הטבח בחברון

בעת הטבח בחברון, ב-24 באוגוסט 1929, ניסה קפראטה להתמודד עמו. על פעולתו נחלקו הדעות. האנגלים ראו בו גיבור שעמד יחידי בפרץ והציל חייהם של מאות יהודים. יהודי חברון ואנשי היישוב גינו אותו בחריפות על שהצליח לשמור על עורו בעת ששישים ושישה יהודים נרצחו לנגד עיניו. במבט היסטורי מרוחק ומאוזן יותר נראה כי קפראטה היה חסר אונים להתמודד עם האירוע. הוא הגיע לחברון שלושה שבועות לפני הטבח, לא הכיר את נכבדי הערבים ולא הייתה לו שפה משותפת עם היהודים. על השוטרים הערבים שעמדו לפקודתו לא יכול היה לסמוך, ובמשטרת חברון שירת רק שוטר יהודי אחד- חנוך ברודז'יצקי שמו.

ביום ו', 23 באוגוסט, כשנתגברה ההסתה בעיר ונראה היה כי עומדת להתרחש התפרצות, חזר וביקש קפראטה בטלפון כי תשלח אליו עזרה, אך לא נענה. על יהודי חברון השקיף בבוז על כי אינם מראים נכונות להגן על עצמם. באותו ערב הורה ליהודי העיר להסתגר בבתיהם.

בשבת ה-24 באוגוסט באו אל קפראטה ראשי הקהילה. הוא סילק אותם בגסות והורה להם לשוב ולהסתגר בבתיהם. כאשר התחיל הטבח והפורעים עברו מבית לבית ורצחו את יושביהם, ניסה קפראטה לעצור את ההמון. הוא ירה לעברו והרג שניים מן הפורעים. ההמון השיב ברגימת אבנים עד שקפראטה נפל מסוסו. רק אז הורה לשוטרים החמושים לירות בפורעים, אך שוטריו הערבים נמנעו מלפגוע בפורעים וירו באוויר. קפראטה עצמו והשוטר היהודי חנוך ברודז'יצקי ירו והרגו שמונה מן הפורעים. רק בשעות לפני הצהריים, כשנרצחו כבר עשרות יהודים, החל ההמון להתפזר. קפראטה ריכז את הנותרים בחיים, ובהם פצועים רבים, בבניין המשטרה, וציווה על שוטריו למנוע מן ההמון מלהתפרץ לבניין. רק בשעות אחר הצהריים הגיעה לעיר תגבורת של 20 שוטרים וחיילים בריטים. עם ערב הגיעו לעיר כמה מן האוקספורדים, כפי שכונו בפי אנשי היישוב אנשיה של קבוצה של 28 סטודנטים מן המכון התאולוגי של אוקספורד, שהגיעו בקיץ 1929 עם מוריהם לסיור בארץ ישראל ונענו לקריאת מפקד משטרת ירושלים, שהופנתה בהתגבר המאורעות, לכל האזרחים הבריטים להתנדב למשטרה כשוטרים מוספים. הם החישו עזרה לשכונות ולנקודות יישוב מרוחקות ומילאו תפקיד חיובי בהגנת היישוב. קפראטה יצא עם האוקספורדים לחסום המון של בדווים שעלה מן הנגב. לאחר כמה יריות התפזר ההמון.

הנותרים בחיים מיהודי חברון פונו מן העיר לירושלים, בהגנה משטרתית. ראשונים פונו הפצועים, הנשים והילדים ולאחריהם יתר הניצולים.

הבריטים העלו על נס את פועלו של קפראטה בעת הטבח, כגיבור שישמש דוגמה לשוטרי המנדט. הוענקה לו "מדליית המלך המשטרתית על אומץ לב" (King's Police Medal for Gallantry), הוא הועלה בדרגה ונתמנה כמפקד בית הספר לשוטרים ובמקביל למפקד משטרת יפו. בבריטניה התפרסם קפראטה כגיבור, עיתוני ליברפול היללו אותו כמי שעמד לבדו מול 20 אלף איש והציל את ילדי היהודים. כאשר נשא אישה שנתיים לאחר המאורעות, נחשבה חתונתו של קפראטה, שהבריטים קראו לו "גיבור חברון", לחתונת השנה בחוגי הממשל המנדטורי.

בסוף שנת 1929 הופיע קפראטה בפני ועדת שו שבאה לארץ ישראל לחקור את מאורעות תרפ"ט. בעדותו הטיל את האשם על היהודים שעצם הימצאם בחברון גרם לטרדה לתושבי חברון הערבים.

החיפוש ברמת הכובש

ערך מורחב – חיפוש הנשק ברמת הכובש

בשנים 1936–1938 היה קפראטה מפקד משטרת שכם, ובשנים 1938 - 1940 היה מפקד משטרת חיפה, בשנת 1940 נתמנה למפקד משטרת מחוז השומרון ובשנת 1944 חזר לפקד על משטרת חיפה.

ב-15 בנובמבר 1943, בעצם ימי מלחמת העולם השנייה, בעת שרבבות מבני היישוב התגייסו לצבא הבריטי, נתגלו בבדיקה אקראית באוטובוס שערכו חיילים בריטים, שני מקלעים ארוזים בשק על גג האוטובוס. איש מיושבי האוטובוס לא הודה כי הנשק שייך לו. חשדם של הבריטים נפל על שני צעירים תושבי קיבוץ רמת הכובש (שאמנם היו חברי הפלמ"ח והנשק היה שלהם) והם נלקחו למעצר. הבריטים החליטו לערוך חיפוש בקיבוצם של השניים, ועוד באותו יום הקיפו כוחות צבא ומשטרה את הקיבוץ. למחרת בבוקר ב-16 בנובמבר נכנסו 300 אנשי צבא ומשטרה בעשרות כלי רכב לקיבוץ. בראש מבצע החיפוש עמד ריימונד קפראטה. במקביל הקיפו כוחות צבא רבים את הקיבוץ מבחוץ ומעליו חגו מטוסי סיור. התואנה לעריכת החיפוש הייתה חשד להמצאם של עריקים פולנים מצבא אנדרס בקיבוץ, ואמנם להוכחת טענתם הביאו הבריטים כמה קצינים ואנשי משטרה צבאית פולנית "לשם זיהוי העריקים". לאחר שנוכחו הפולנים לדעת כי הובאו לקיבוץ באמתלת שווא, קמו וחמקו מן המקום.

הגברים שבקיבוץ רוכזו במכלאות מוקפות תיל בחצר הקיבוץ. במהלך החיפוש נגרם נזק רב למבנים ולרכוש. חברות הקיבוץ רגמו את הבריטים באבנים וחפצים. בחיפוש לא נתגלה נשק, פרט למספר רימוני סרק. קפראטה דרש להסגיר לידי הבריטים עשרים אנשי פלמ"ח. מוכתר הקיבוץ סירב וקפראטה הורה לאנשיו להעלות בכוח עצירים מן המכלאות לכלי הרכב. פרצה תגרה המונית שבמהלכה עצרו הבריטים 35 איש ופצעו 14 אנשים, בכללם שניים שנפצעו מיריות שירה קפראטה באקדחו. אחד הפצועים, שנפגע ממכת אלה בראשו, מת לאחר מכן מפצעיו.

בעת האירוע הוזעקו כ-3,000 מחברי ארגון "ההגנה" בשרון לעזרת הקיבוץ והקיפו את הכוחות הבריטים הצרים על היישוב. כ-150 מהם הצליחו לפרוץ לחצר הקיבוץ. מפקדי "ההגנה" שקלו להפעיל גם כוח מזוין אולם ויתרו על כך בהיווכחם בעוצמת הכוח הבריטי.

בעת שקפראטה היה מפקד משטרת חיפה טען ידיד הציונות הלורד יאשיה קלמנט ודג'ווד כי השוטרים הבריטים בארץ ישראל חדורים באנטישמיות ואף גילו גילויי שמחה כאשר חיפה ותל אביב הופצצו על ידי מטוסים איטלקיים. הלורד דיבר בלעג על שנאת היהודים בחוגי הממשל בארץ ישראל של "ג'נטלמנים נושאי שמות עתיקי יומין" כדוגמת קפראטה. קפראטה שלח ללורד מכתב חריף בו כתב כי רק הנאצים יכולים להפיק תועלת מדבריו, וכי שימושו בשם קפראטה מתאים יותר לתמהונים הנושאים נאומים בהייד פארק. בזכרונותיו טען קפראטה כי הזדהה עם אסונם של ניצולי השואה.

המצור על גבעת חיים

ערך מורחב – המצור על גבעת חיים

בסוף שנת 1945 גברה ההעפלה לארץ ישראל. הפלמ"ח יצא לפעולה נגד תחנות המכ"ם הבריטיות שהיו פזורות לאורך החוף ועקבו אחר תנועת ספינות המעפילים. בליל 23 בנובמבר 1945 פוצצו כמה תחנות מכ"ם ומשטרה בריטיות. משטרת החוף שבגבעת אולגה חובלה אף היא על ידי כוח פלמ"ח ששכן בקיבוץ גבעת חיים. למחרת הטילו הבריטים מצור על גבעת חיים. כוחות גדולים של צבא ומשטרה בפיקודו של ריימונד קפראטה הקיפו את הקיבוץ. קפראטה הודיע למוכתר הקיבוץ כי עקבות החבלנים הובילו לקיבוץ והודיע על כוונתם של כוחותיו לפרוץ פנימה ולערוך מסדר זיהוי, כדי לאתר את מבצעי הפעולה בגבעת אולגה. המשא ומתן על הכניסה לקיבוץ התארך והכניסה לחצר הקיבוץ נדחתה ליום המחרת, 25 בנובמבר. בינתיים ריכז ארגון "ההגנה" אלפי מתנדבים בקיבוץ עין החורש הסמוך, שבכוונתם היה לנוע לגבעת חיים, להצטרף אל הנצורים, להתערב בתוכם ולשבש בכך את זיהוי מבצעי הפיצוץ בגבעת אולגה. במשך הלילה נמשכו המגעים עם הבריטים, אולם בשל נוקשותם הוחלט על פריצה לגבעת חיים.

ב-25 בנובמבר פרצו הבריטים לקיבוץ, שבחצרו נאספו כ-2,000 איש ותוך כדי הפריצה האלימה נפצעו רבים ואיש אחד נהרג. אנשי הקיבוץ רוכזו במכלאה ו-130 מהם נעצרו. בה בעת פתחו האלפים שהתרכזו בעין החורש במצעד מאורגן ולא אלים לכיוון גבעת חיים. עם צהרים עצר קפראטה את המצעד וציווה על הצועדים שלא להמשיכו. הצועדים לא צייתו ופתחו בריצה לעבר הקיבוץ. קצין בריטי קרא לעבר הצועדים כי אם ימשיכו בצעידתם יפתחו עליהם הבריטים באש. ההמונים המשיכו לנוע ואז פתחו עליהם הבריטים באש ממקלעים, תת-מקלעים ורובים. התוצאה הקטלנית הייתה כי 7 מן היהודים נהרגו (בנוסף לאיש שנהרג בעת פריצת הבריטים לקיבוץ) ו-42 נפצעו. ההרג גרם להלם ותדהמה ביישוב. בארצות הברית גברו הקולות לסלק את בריטניה מארץ ישראל ולפתוח את שעריה לעלייה יהודית. למרות אירועי הדמים ברמת הכובש ובגבעת חיים, ראו שלטונות המנדט בקפראטה קצין מצטיין, ובינואר 1946 הוענקה לו "מדליית המשטרה הקולוניאלית" (Colonial Police Medal). קפראטה עצמו הגדיר את השקפתו: "אינני אנטישמי ואינני אנטי ערבי, אני פשוט פרו בריטי".

נסיון ההתנקשות בקפראטה

קפראטה היה אחראי לרדיפות, המאסרים והעינויים שננקטו נגד אנשי לח"י ואצ"ל באזור הצפון. הוא היה אחראי למותו של חייל האצ"ל אשר טרטנר שנתפס בחיפה בעת הדבקת כרוזים. טרטנר נפצע ברגלו מיריות שוטרים בריטים, הובא לחקירה ונמנע ממנו טיפול רפואי. רגלו נקטעה בגלל נמק והוא נפטר לאחר הניתוח. הוחלט להתנקש בחייו בפעולה משותפת של אצ"ל ולח"י. מפקד הפעולה היה יוסף קרמרמן מהאצ"ל וסגנו היה נחמיה בן-תור (ארזיה) מלח"י. משרדו של קפראטה היה ברחוב המלכים והוא גר על הר הכרמל. הוא היה נוסע כל בוקר באותה הדרך במכונית פורד נהוגה על ידי נהגו.

ההתנקשות בוצעה ב-13 בפברואר 1946. משאית נהוגה על ידי איש אצ"ל ניסתה לחסום את דרכו אולם הנהג הבחין בכך, הגביר את המהירות והצליח לעבור. בן-תור ירה לעבר המכונית שישה כדורים מאקדח תופי שניפצו את שמשות הרכב אך קפראטה לא נפגע. מאקדח הפרבלום של בן-תור נפלטה ירייה שריסקה את העצם ברגלו והוא נשאר שוכב על הכביש. במבצע נועז הוא פונה משם לאשפוז ממושך בבית החולים "פעילן" ברמת גן שבו טופלו פצועי אצ"ל ולח"י.

סוף דרכו

זמן קצר לאחר ההתנקשות עזב קפראטה את הארץ הוא עוד הספיק לבצע את חיפוש הנשק בקיבוץ יגור. בהיותו בלונדון פתח קפראטה לשכת גיוס לשם גיוסם של 3,000 איש למשטרת המנדט הבריטי בארץ ישראל. ביוני 1946 הוחלט כי קפראטה לא יחזור לארץ ישראל משום ששם נשקפת סכנה לחייו וניתנה לו משרה משטרתית בלונדון. בשנת 1948 פרש משירותו במשטרה.

ריימונד קפראטה מת בשנת 1966.

קישורים חיצוניים

• מאמר אודות ריימונד אוסוואלד קפראטה, באתר Oxford National Biography

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25239590ריימונד אוסוואלד קפראטה