המטבח של ערביי ארץ ישראל
המטבח של ערביי ארץ ישראל (או המטבח הפלסטיני) מורכב ממאכלים שבמקור נוצרו או נאכלו על ידי כלל האוכלוסייה הערבית באזור ארץ ישראל ואשר נאכלים על ידי כלל האוכלוסייה הערבית החיה הן במדינת ישראל ובאזורי יהודה ושומרון וחבל עזה (בכללם גם האוכלוסיות הדרוזיות והבדואיות), ובפרט על ידי האוכלוסייה שמגדירה עצמה פלסטינית החיה באזורים הללו, ואשר חיה גם בירדן, במחנות הפליטים הפלסטיניים שבמדינות השכנות, ובקהילות הפליטים השונות ברחבי העולם.
המטבח של ערביי ארץ ישראל הוא למעשה דִּיפוּזְיָה של התרבויות שהתיישבו באזור ההיסטורי של ארץ ישראל, במיוחד במהלך ואחרי התקופה האסלאמית שהחלה בכיבוש הערבי האומיי, לאחר מכן העבאסי, שהושפע מהפרסים, ולבסוף ההשפעות החזקות של המטבח הטורקי, כתוצאה מהכיבוש של הטורקים העות'מאניים. המטבח של ערביי ארץ ישראל דומה למטבחים הלבנטיניים האחרים, כולל זה הלבנוני, הסורי, הירדני והישראלי.
סגנונות בישול משתנים מאזור לאזור, וכל סוג של סגנון בישול והחומרים שמשתמשים בהם, בדרך כלל, מבוססים על האקלים ומיקומו של האזור המסוים ועל מסורות. אורז ווריאציות של קובה נפוצות בגליל; ביהודה ושומרון עושים בעיקר ארוחות כבדות יותר, תוך שימוש בלאפה, אורז ובשר. תושבי מישור החוף עושים שימוש תכוף בדגים, פירות ים ועדשים, ותושבי רצועת עזה הם צרכנים כבדים של פלפל חריף. ארוחות בדרך כלל נאכלות בבית, אבל אכילה בחוץ הפכה לתופעה מקובלת במיוחד במהלך מסיבות שבהן מוגשות מנות קלות כמו סלטים, מטבלי לחם ושיפודים.
האזור הוא גם ביתם של קינוחים רבים, החל מאלה שנעשים ביומיום, על בסיס קבוע, וכלה באלה השמורים בדרך כלל לחגים. רוב הממתקים הפלסטיניים הם כיסוני בצק ממולאים בגבינות ממותקות, תמרים או אגוזים שונים, כגון שקדים, אגוזי מלך או פיסטוקים. משקאות יכולים להיות תלויים גם כן בחגים כגון במהלך חודש הרמדאן, שבו מיצי חרוב, תמרינדי ומשמש נצרכים בשעת השקיעה. קפה שותים לאורך כל היום ומשקאות חריפים לא מאד נפוצים בקרב האוכלוסייה הפלסטינית (בשל האיסור בדת), יחד עם זאת, כמה משקאות אלכוהוליים כמו ערק או בירה נצרכים על ידי ערבים נוצרים או מוסלמים פחות שמרניים.
רקע
לאזור של הלבנט הדרומי יש עבר מגוון וככזה, למטבח שלו יש השפעות מתרבויות שונות. לאחר שהאזור נכבש על ידי המוסלמים, הוא הפך לחלק מבלאד א-שאם תחת השם "נפת פלסטין" ו"נפת אל אורדון" (מחוז פלשתינה ומחוז ירדן; הראשון כלל את אזור ירושלים והשני את אזור הגליל). בהמשך, בימי האימפריה העות'מאנית, אזור הלבנט הדרומי היה כפוף ליחידה מנהלית שמרכזה בדמשק. לכן, היבטים רבים של המטבח של ערביי ארץ ישראל דומים למטבח של אזור סוריה, במיוחד בגליל. מאכלים סוריים-פלסטיניים מודרניים הושפעו בדרך כלל על ידי השלטון של שלוש קבוצות אסלאמיות גדולות: הערבים, הערבים בעלי השפעה פרסית (עיראקים) והטורקים[1].
לערבים שכבשו את סוריה וארץ ישראל בתחילה היו מסורות קולינריות פשוטות המבוססות בעיקר על השימוש באורז, בשר טלה, יוגורט ותמרים. מטבח זה לא התפתח במשך מאות שנים עד לעלייתה של הח'ליפות העבאסית, שקבעה את מקום בירתה בבגדד ושילבה בין אלמנטים של המטבח הפרסי למטבח הערבי הקיים[1] הגאוגרף הערבי אל מוקדסי אמר על המאכלים של נפת פלסטין:
המטבח של האימפריה העותמאנית היה באופן חלקי מורכב ממה שהפך, עד אז מטבח ערבי "עשיר". לאחר מלחמת קרים, ב-1855, קהילות רבות אחרות, כולל בוסנים, יוונים, צרפתים ואיטלקים החלו להתיישב באזור ובמיוחד במרכזים עירוניים כמו ירושלים, יפו ובית לחם. מאכלים של הקהילות האלה תרמו לאופי המטבח של ערביי ארץ ישראל, בעיקר הקהילות ממדינות הבלקן.[1][2] עד שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, המרכיבים העיקריים למטבח הפלסטיני הכפרי היו שמן זית, אורגנו ולחם שנאפה בתנור פשוט שנקרא טאבון.[3] הסופר ג'י. רובינסון ליס, כתב ב-1905 בציינו כי "התנור לא ממוקם בתוך הבית, יש לו מבנה משלו, [שהוא] הרכוש המשותף של כמה משפחות שתפקידן הוא לשמור על זה תמיד חם".[4]
גאוגרפיה
ישנם שלושה אזורים קולינריים של המטבח של ערביי ארץ ישראל - הגליל, רצועת עזה ויהודה ושומרון (שלהם עצמם יש אזורי משנה קולינריים הנעים מצפון לדרום).[5]בגליל, בורגול ובשר (בקר או כבש) הם המרכיבים העיקריים שלעיתים קרובות משולבים כדי ליצור כמה וריאציות של מנות, החל מארוחה משפחתית גדולה עד מנת תוספת קטנה. עם זאת, ביהודה ושומרון וברצועת עזה, לאוכלוסייה שם סגנון בישול משלהם. ביהודה ושומרון, הארוחות כבדות במיוחד ומנוגדות מאד למזון המוגש בלבנט הצפוני. מנות עיקריות כוללות אורז, לחמים שטוחים ובשרים צלויים. המזון הבסיסי של התושבים ברצועת עזה הוא דגים בשל מיקומה על חוף הים התיכון. ההשפעות הקולינריות שלהם הם השפעה חזקה של הבישול המצרי המסורתי ופלפלת צ'ילי, זרעי שמיר ושום, התבלינים הנפוצים ביותר. למרות שהמטבח הוא מגוון, בדרך כלל הפלשתינאים אינם מוגבלים למזון של האזור הספציפי שלהם ויש דִּיפוּזְיָה קולינרית מתמדת ביניהם. יחד עם זאת, בגלל בידודה של עזה משטחים פלסטיניים ואזורים לבנטיניים אחרים, סגנונות הבישול שלהם פחות מוכרים באזור.
הגליל
המטבח הערבי הגלילי דומה מאד למטבח הלבנוני, בשל התקשורת הענפה בין שני האזורים לפני הקמת מדינת ישראל. הגליל מתמחה במספר ארוחות המבוססות על שילוב של בורגול, תבלינים ובשר, המכונים קובה על ידי הערבים. "קובה בסינייה" הוא כאשר לוקחים בשר כבש או בשר בקר טחון ומערבבים עם פלפל, פלפל אנגלי ותבלינים אחרים עטופים בקרום בורגול, ומשם לאפייה. "קובה בסינייה" יכול לשמש כמנה העיקרית בארוחת צהריים פלסטינית. "קובה נייה" היא וריאציה של קובה, אשר מוגשת כבשר נא מעורבב עם בורגול ומגוון רחב של תבלינים. זה נאכל בעיקר כמנת תוספת צדדית עם פיתה או לחם "מרקוק" שמשמש "לנגב" את הבשר. כיוון שהצלחת מוגשת כאוכל נא, כל מה שלא נאכל באותה העת מבושל למחרת בגרסה האפויה או ככדורי קובה מטוגנים.[2][6]
בגליל, ארוחה לאירועים מיוחדים מורכבת מכבש קלוי, או כל סוג אחר של בשר, שאותו משלימה תערובת של אורז עם בשר טלה קצוץ ומתובל במבחר תבלינים, בדרך כלל מקושטים בפטרוזיליה קצוצה ואגוזים קלויים.[2] "שישקבב" (שישליק) או "להם מאשווי" ו"שיש טאוק" (שיפודי פרגיות) הם בשר גריל על שיפודים ונאכלים בדרך כלל לאחר מערך של מנות ראשונות המכונה "מֶזֶה".[6]
ה"מֶזֶה" מורכב ממגוון רחב של מנות ראשונות, שבדרך כלל כוללות חומוס (לפעמים בציפוי בשר), באבא גנוש, טאבולה, לבנה, זיתים וירקות כבושים. גבינת עקאווי, שהיא גבינה חצי קשה, נפוצה בכל רחבי המזרח התיכון ובקרב הפזורה הערבית, ומקורה באזורה עיר עכו. עכו מבוטאת בערבית כ"עכא" ומכאן נובע שמה של הגבינה.[7]
יהודה ושומרון
"מוסחאן" היא מנה עיקרית נפוצה שמקורה באזור ג'נין וטול כרם שבחלק הצפוני של אזור יהודה ושומרון. היא מורכבת מעוף צלוי על לאפה שבחלקו העליון חתיכות של בצל מתוק מטוגן, סומאק, פלפל אנגלי וצנוברים. [2] מקלובה הוא אורז הפוך עם תבשיל חצילים אפוי מעורבב עם כרובית מבושלת, גזר ועוף או טלה. הארוחה נפוצה בכל הלבנט אבל בקרב הפלסטינים במיוחד. המנה קיימת עוד מהמאה ה-13.[8]
"מנסף" היא ארוחה מסורתית במרכז אזור יהודה ושומרון ואזור הנגב אשר בדרום יהודה ושומרון. שורשיה מהאוכלוסייה הבדואית הסעודית העתיקה.[דרוש מקור] המנה מבושלת בעיקר באירועים כגון, בחגים, בחתונות או בכינוסים גדולים. מנסף מבושל כרגל טלה או חתיכות גדולות של בשר טלה על גבי לאפה שבדרך כלל מכוסה עם אורז צהוב. סוג של יוגורט שיוצר בבד גבינה, עבה ויבש מחלב עיזים, הקרוי "ג'מיד", שופכים אותו על גבי הכבש ובתוספת אורז, רק כדי לתת לו הטעם והניחוח הייחודי שלו.[9] המנה גם מעוטרת בצנוברים מבושלים ושקדים.[2]הצורה הקלאסית של אכילת מנסף היא שימוש ביד ימין ככלי אכילה. לשם נימוס, הסועדים חותכים חתיכות מהבשר ומעבירים לאדם הבא לידיים.[9]
בנוסף לארוחות, לאזור יהודה ושומרון ישנם אזורי משנה רבים ולכל אזור יש ריבות מבוססות פירות משלו. באזור חברון, הגידולים העיקריים הם ענבים. משפחות המתגוררות באזור קוטפות את הענבים באביב ובקיץ כדי לייצר מגוון רחב של מוצרים, החל מצימוקים, ריבות ודבשה הידועה בשם "דיבס".[6] אזור בית לחם, בית ג'אלה בפרט והכפר ג'יפנא ידועים באזור בשל המשמשים וריבת המשמש כשם שאזור טול כרם ידוע בשל הזיתים שלו ושמן הזית.[6]
רצועת עזה
המטבח של רצועת עזה מושפע הן ממצרים השכנה והן ממיקומה על חוף הים התיכון. המזון הבסיסי עבור רוב התושבים באזור הוא דגים. יש בעזה תעשיית דגים גדולה ודגים מוגשים לעיתים קרובות גם בגריל או מטוגנים, לאחר שמולאו בכוסברה, שום, פלפלים אדומים וכמון והושרו במרינדה בתערובת של כוסברה, פלפל אדום, כמון, ולימונים קצוצים.[10][11] מלבד דגים, כמו גם סוגים אחרים של פירות ים, לסגנונות הבישול בעזה יש השפעות קולינריות מצריות. זה כולל בדרך כלל שימוש בפלפלים חריפים, שום ועלי סלק כדי לטבל רבות מהארוחות שלהם.[6] "זבדי", היא מנה המבושלת בסיר חרס ומורכבת משרימפס האפוי בנזיד של שמן זית, שום, פלפלים חריפים ועגבניות מקולפות.[12] נהוג שם גם לבשל סרטנים ולאחר מכן למלא אותם בממרח פלפל חריף אדום שנקרא "שאטה".[10]
מנה עזתית מקומית היא ה"סומאקייה", המכילה סומאק אדמה ספוג במים מעורבבים עם טחינה. התערובת מתווספת למנגולד וחתיכות של בשר בקר מבושל וחומוסים פרוסים ומתובל בנוסף עם זרעי שמיר, שום ופלפלים חריפים. זה לעיתים קרובות נאכל קריר עם "חובז". את הרומניה מכינים באופן שונה, תלוי בזמן של השנה והיא מורכבת מזרעים לא בשלים רימון, חצילים, טחינה, שום, פלפלים חריפים ועדשים. Fukharit adas (فخارة عدس) הוא נזיד עדשים שמבושל לאט ומתובל בפתיתי פלפל אדום, זרעי שמיר מרוסקים, שום, וכמון;. הוא עשוי באופן מסורתי בחורף ובתחילת האביב[10]
"קידרה" הוא תבשיל אורז הקרוי על שמם של כלי החרס והתנור בו הוא נאפה. האורז מבושל עם חתיכות של בשר בתוך הכלי, לעיתים קרובות הבשר הוא כבש, שיני שום שלמות, חומוס, תרמילי הל ותבלינים שונים אחרים, כגון, כורכום, קינמון, פלפל אנגלי, אגוז מוסקט וכמון. אורז רגיל המבושל בבשר או מרק עוף ומתובל בתבלינים עדינים, כולל קינמון ידוע כפאטה רזוויה. האורז מונח על פני לחם "מרקוק" דק המכונה "פראשי", מכוסה בגהי ומעל שמים בשר עוף או כבש ממולאים. הארוחה נאכלת עם פלפלים ירוקים ורוטב לימון.[10]
סוגי ארוחות
ארוחות מבוססות אורז
אורז הוא המרכיב הבסיסי בארוחות חגיגיות ומרכיב חשוב מאד בארוחות פלסטיניות בכלל.[2] מנות אורז הן בדרך כלל המנה העיקרית של ארוחת הערב הפלסטינית, כיוון שהיא מכילה מגוון של מרכיבים שניתן למצוא בתוך האדמה בשטחים בהם חיים הפלסטינים. אורז בדרך כלל לא מוגש לבד או כמנת תוספת צדדית (ראה "א-רוז מה לוחמה" בהמשך), אלא הוא משולב בתוך צלחת גדולה יותר או "טביח" (מנה), שיכלול מרקים, ירקות ובשר ( עוף או כבש). הבשר הוא כמעט תמיד נוכח במנות הפלסטיניות.
"מנסף" הוא מאכל פופולרי מאד כי הוא בדרך כלל מוגש באירועים חשובים, כגון חתונה, אירוסין, לוויה, טבילה ומילה.[2] המאכל משלב את כל האלמנטים של האדמה בה חיים הפלסטינים, כמו לחם, לבן (יוגורט) מרק, אורז, אגוזים (צנוברים), פטרוזיליה וכבש, מה שהופך את המנה לחשובה מבחינה תרבותית. המנה לעיתים קרובות מוגשת בדרך המסורתית, בצלחת משותפת גדולה הנקראת "סידר". המנה בדרך כלל נאכלת ללא שימוש בכלי שולחן, אלא כל אדם יושב זה לצד זה אוכל מאותה צלחת גדולה.
"מקלובה" שפירושו "הפוך" בערבית, הוא מאכל שמכינים אותו עם בשר, ירקות מטוגנים ואורז. המנה מבושלת עם הבשר בתחתית סיר גדול, ואחר כך שמים שכבה של ירקות מטוגנים, כגון תפוחי אדמה, גזר, כרובית וחצילים. לאחר מכן מוספים אורז למנה בזמן שמתקרבים לסיום הבישול. כשהמנה מוגשת, הופכים את המקלובה, כך שהיא מתקבלת במהופך עם הבשר כעת בחלק העליון, ומכאן שמה של המנה. מקלובה הוא מאכל פופולרי, אשר מוגשת בדרך כלל עם סלט ויוגורט. [3]
"אוזי" הוא תבשיל אורז עשיר עם ירקות קצוצים ובשר צלוי שמוגש עם זה. המנה נראית יחסית כפשוטה לבישול יותר מנות פלסטיניות אחרות, משום שהיא מבושלת עם אורז בסיסי (עם ירקות חתוכים לקוביות) ובשר מוגש על גבי זה. המנה מוגשת ב"סידר" גדול, בדומה למנסף, כשהיא מעוטרת בפטרוזיליה קצוצה וצנוברים או שקדים קצוצים.
"א-רוז מה לוחמה" (أرُز مع لحمة) היא בדרך כלל מנת תוספת האורז הצדדית היחידה ברוב הבישול הערבי והפלסטיני, עם אורז פשוט מבושל, תבלינים, בשר בקר טחון ואגוזים. מוגש בדרך כלל עם בשר טלה מלא, "חרוף", כמנה העיקרית.
ארוחות על בסיס נזיד
נזידים הם ארוחה בסיסית לכל משפחה המבשלת על בסיס יום יומי ותמיד מוגשים עם אטריות ורמיצ'לי מאורז או אורז רגיל. הם פופולריים משום שהם מספקים מגוון רחב של חומרים מזינים מהבשר, הירקות והאורז. הנוזל הנוסף גם הוא חיוני באקלים יבש שכזה. נזידים גם מועילים מבחינה כלכלית, כיוון שהם מכילים כמות קטנה יחסית של בשר במנות שמאכילות משפחות גדולות, במיוחד בקרב האוכלוסייה העניות יותר.[10]
מלוח'יה הוא נזיד העשוי מחלמית יהודית. חלמית יהודית נאספת בזמן הקציר, והיא או קפואה או מיובשת. הצמח נפוץ מאד ברחבי המזרח התיכון, כיוון שהוא גדל בדרך כלל באזורי אקלים יבשים. הנזיד מבושל עם מיץ לימון ומים, ומוגש עם לימונים חתוכים ואורז. הארוחה יכולה להיות מוגשת עם עוף או כבש, או בלי אף אחד מאלה (בניגוד להרבה ארוחות פלסטיניות אחרות). [4]
"עדאס" הוא מרק עדשים בריא הנפוץ במזרח התיכון. בניגוד לחלקים אחרים של המזרח התיכון, הפלסטינים לא משלבים יוגורט או מרכיבים אחרים למרק הזה. במקום זאת, הוא מבושל עם עדשים ובצלים קצוצים ומוגש עם בצלים פרוסים ולחם בצד.[10]
ארוחות על בסיס לחם
הפלסטינים אופים מגוון רחב של לחמים מסוגים שונים: הם כוללים "חובז", פיתות, "מרקוק" ולאפה. "חובז" הוא לחם יום יומי, והוא מאד דומה לפיתה. בדרך כלל הוא משמש במקום סכו"ם, כאשר חותכים חתיכה מהלחם, בגודל ביס, שמשמש כדי "לנגב" מטבלים שונים כגון חומוס או פול.[6] לחם "מרקוק" הוא לחם ללא חומר תפיחה, דק כנייר, שכשפותחים אותו הוא כמעט שקוף.[13] לחם הטאבון ("לאפה") קיבל את שמו מהתנורים המשמשים לאפייתו.[6]
"מוסחאן" היא מנה פלסטינית פופולרית מאד המורכבת מעוף צלוי, עם בצל מטוגן, סומאק, פלפל אנגלי, זעפרן וצנוברים על גבי לאפה אחת או יותר. המנה בדרך כלל נאכלת עם הידיים ומוגשת עם לימון חתוך בצד. בחודש אפריל 2010 פלסטינים נכנסו לספר השיאים של גינס עם מנת המוסחאן הגדולה ביותר.
המטבח של ערביי ארץ ישראל כולל גם מזונות רבים דמויי פיצה קטנה, כולל מנקיש, ספיחה ("פיצה ערבית"), פטייר, סמבוסק ועיקראס (أقراص). הספיחה היא לחם שטוח זעיר ואפוי, ומעליה בשר טלה ופלפלים אדומים מבושלים או עגבניות. מנקיש הוא לחם שטוח אפוי, בדרך כלל בציפוי זעתר ושמן זית.[6] הספיחה הן קציצות בשר מקושטות בתבלינים ופלפלים. סמבוסק ופטייר הם בצקים אפויים או מטוגנים ממולאים לפעמים עם בשר טחון ובצל או צנוברים מבושלים.[6] פטייר בדרך כלל מקופל למשולשים ושלא כמו סמבוסק, זה יכול להיות ממולא עם "ג'יבנה ערבייה" (גבינה ערבית) או זעתר. איקרס דומה לסמבוסק ופטייר, על ידי שימוש בבצק ממולא בבשר או או תרד, אולם הם לא מטוגנים (כמו סמבוסק), ומוגשים בדרך כלל כארוחה ולא כתוספת לארוחה או מנה צדדית.
כריכים בדרך כלל נעשים באמצעות לחם "מרקוק" או "חובז", כגון שווארמה ופלאפל שגם הם ארוחות לחם נפוצות. שווארמה יכולה להיות מוגשת ככריך או ארוחה עם בשרים מגולחים ולחם. שווארמה יכולה להיות עוף או בשר בקר, והיא מעוטרת במגוון עיטורים. אלו יכולים לכלול חמוצים, חומוס, או תערובת יוגורט שום. פלאפל, גרגירי חומוס מטוגן, פטרוזיליה ובצל מטוגנים לקציצות קטנות ומעוטרים עם תוספות דומות כשל שווארמה.[6]
מחשי (ממולאים)
מנות מחשי ("ממולאים") מורכבות מירקות ממולאים אורז כגון, חצילים, דלעת גמדית, תפוחי אדמה, גזר וקישואים, כמו גם מגוון רחב של ירקות עלים, בעיקר עלי גפן, עלי כרוב ולעיתים רחוקות יותר עלי סלק. מחשי דורש עדינות וזמן - הסיבה העיקרית היא שמכינים אותו לפני היום בו הוא מבושל ומוגש. רבות מנשות המשפחה משתתפות בגלגול והמילוי של הירקות, תוך שהן מקלות על כמות המאמץ הנדרשת לאדם בודד במשימה זו, עם תשומת לב רבה לפרטים.[2]
ווארק אל-עינב (ورق العنب; עלי גפן ממולאים; קרוי גם "דוואלי" או "ווארק דוואלי"), היא ארוחת מחשי השמורה להתכנסויות גדולות. עלי הגפן בדרך כלל מגולגלים סביב בשר טחון, אורז לבן ועגבניות חתוכות לקוביות, אם כי לא תמיד משתמשים בבשר. דוואלי הוא דוגמה טובה לתשומת לב לפרטים הנמצא בדרך כלל במטבח הפלסטיני ובלבנט, עם כל חתיכה שעטופה היטב לגודל של סיגר (המבנה משתנה בהתאם לסוג). לאחר מכן זה מבושל ומוגש כתריסרי גלילים על צלחת גדולה בדרך כלל מלווה בפרוסות תפוחי אדמה מבושלת, גזר וחתיכות בשר כבש. קוסה מחשי הם קישואים ממולאים עם מרכיבים כשל "ווארק אל-עינב" ומוגש בדרך כלל לצד ארוחות כבדות. אם זה נעשה עם מספר גדול של קישואים ודוואלי הוא ידוע בטור "ווארק אל-עינב ווא קוסה".[6]
מטבלים ותוספות
מטבלי לחם ותוספות כגון, חומוס, באבא גנוש, "מוטבל" ולבנה מוגשים באופן שכיח במהלך ארוחת הבוקר והערב.
חומוס הוא מצרך מרכזי במנות התוספת הפלסטיניות, בפרט ב"חומוס בי טהיני", שבו מבושלות, שעועיות אדמה מעורבבות עם טחינה (ממרח שומשום) ולפעמים מיץ לימון. [5] לחומוס, לעיתים קרובות, מוסיפים שמן זית, ולפעמים מפזרים פפריקה, אורגנו וצנוברים; הגרסה הזו פופולרית במיוחד בגדה המערבית[14] גרגירי חומוס גם מעורבבים עם פול, וכתוצאה מכך יוצאת מנה שונה לחלוטין, שנקראת "מחלוטה", עם טעם מובהק וצבע חום.[6]
באבא גנוש הוא חציל או סלט חצילים או מטבל עם מגוון גרסאות. שורשן של כל הגרסאות הללו הוא מחית חצילים צלויים וטחינה עם שמן זית, שניתן להוסיף לזה גם שום, בצל, פלפל, זרעי כמון טחון, נענע ופטרוזיליה. [6] "מוטבל" הוא אחת הגרסאות החריפות יותר שמקבל את הגרידה שלו מפלפלים חריפים ירוקים. [7]
"ג'יבנה ערבייה" או "ג'יבנה ביידא" היא גבינת שולחן לבנה המוגשת עם כל אחת מהמנות לעיל.[6] . גבינת עקאווי היא וריאציה נפוצה של ג'יבנה ביידא. גבינת עקאווי היא בעלת מרקם חלק ומעט טעם מלוח.[15] לבנה היא גבינת שמנת בצקית דמוית יוגורט, המוגשת על צלחת עם שמן זית וזעתר - שקרוי בדרך כלל "לבנה ווא זעתר" - או מוגשת בכריך של "חובז".[6]
סלטים
הסלט הפלסטיני הכי השכיח הוא סוג פשוט המכונה "סלטאת בנדורה" (סלט עגבניות), בדומה לסלט ערבי (המכונה בישראל גם "סלט ישראלי"). הוא מורכב מקוביות עגבניות ומלפפונים בשילוב עם שמן זית, פטרוזיליה, מיץ לימון ומלח. בהתאם לאזור שבו חיים הפלסטינים או ערביי ישראל, המתכון משתנה ועשוי לכלול בצל ירוק ושום גם כן. [8]
טאבולה היא סלט שולחן בסגנון ים תיכוני שמקורו בלבנט. הסלט עשוי מחתיכות פטרוזיליה, בורגול, עגבניות חתוכות לקוביות ומלפפונים ומוקפץ עם מיץ לימון וחומץ. ב-2006 הקערה הגדולה ביותר של טאבולה בעולם הוכנה בידי טבחים פלסטיניים בעיר רמאללה בגדה המערבית. [9]
פאטוש הוא סלט שהוא שילוב של פיסות לחם קלויות ופטרוזיליה קצוצה עם מלפפונים, צנוניות, עגבניות ובצלים ירוקים ומתובל על ידי סומאק. [10] דגה הוא סלט עזתי העשוי בדרך כלל בקערת חרס והוא שילוב של עגבניות מרוסקות, שיני שום, פלפלים חריפים אדומים, שמן זית ושמיר קצוץ. הוא מתובל במיץ לימון מייד לפני ההגשה.[10]
"סלטה ערבייה" או "סלט ערבי" הוא סלט שמשמש לרוב הארוחות. חסה ערבית, עגבניות ומלפפונים הם מרכיביו העיקריים. החסה נחתכת לרצועות ארוכות, ולאחר מכן נקצצת לפסים דקים, העגבניות והמלפפונים נקצצים לקוביות. לבסוף, הפטרוזיליה והנענע הקצוצות דק מעניקות לסלט "גרידה מיוחדת", לדברי השף עלי קלייבו. קמצוץ של מלח, המיץ של לימון שלם וטרי וכמה כפות של שמן זית משמשים ל"פיינל טאצ'". [11]
דברי מתיקה
קינוחים פלסטיניים כוללים בקלאווה, חלבה וכנאפה, כמו גם מאפי סולת וחיטה אחרים. בקלאווה הוא מאפה עשוי מיריעות דקות של בצק של קמח שלא מחמיץ (קמח פילו), מלאות בפיסטוקים ואגוזי מלך ממותקים בדבש.[6] "בורמה טיל-קדאיף", או בקיצור "בורמה", פופולרי במיוחד במזרח ירושלים, הוא בעל אותו מילוי כשל הבקלאווה, אך גלילי בצורתו ועשוי מבצק כנאפה במקום בצק פילו. חלבה היא בלוק קונדיטורי של קמח שומשום ממותק המוגש פרוס לחתיכות. "מוחלבייה" הוא פודינג אורז העשוי מחלב ומעליו פיסטוקים או שקדים.[6]
כנאפה ("כנאפה ביל-ג'יבן") קינוח ידוע בעולם הערבי ובטורקיה, שמורכב מכמה גזרי אטריות בצק עם גבינה ממותקת בדבש במרכז. השכבה העליונה של הבצק בדרך כלל נצבעת בכתום עם צבעי מאכל ועליה מפוזרים פיסטוקים מרוסקים. שכם ידועה עד היום בשל הכנאפה שלה, בין היתר בשל השימוש בגבינה לבנה-מלוחה שנקראת "נאבולסי", גבינה הקרויה על שם העיר. סוכר מורתח משמש כסירופ לכנאפה[6]
חטיפים
נפוץ מאד עבור מארחים פלסטיניים להגיש פירות טריים ופירות יבשים, אגוזים, גרעינים ותמרים לאורחים שלהם. גרעיני אבטיח, דלעת וחמניות קלויים ומומלחים וכן, פיסטוקים וקשיו הם גם כן קטניות נפוצות להגשה.
גרעיני אבטיח, המכונים "בזר אל-בטיח" וגרעיני דלעת, המכונים "בזר אבייד" נאכלים באופן קבוע במהלך פעילויות פנאי שונות: קלפים, עישון נרגילה, שיחה עם חברים או לפני ואחרי ארוחות.[11]
מבנה הארוחות
התרבות והחיים הפלסטיניים סובבים סביב אוכל בכל היבט, בין אם מדובר ביום רגיל או אירוע מיוחד כגון חתונה או חג.[16] ארוחות בנויות אצל הפלסטינים בצורה מחזורית ומתפרסות לשתי ארוחות עיקריות וכמה ארוחות ביניים כמו קפה, פירות וממתקים, כמו גם ארוחת ערב. כמו ברוב התרבויות הערביות, ארוחות הן זמן לבלות עם בני משפחה ויכולות להימשך כשעה עד שעתיים, תלוי בזמן המסוים של היום. בניגוד לתרבויות אחרות, ארוחת צהריים היא הארוחה העיקרית בעוד ארוחת בוקר וארוחת ערב הן בעלות מרכיבים קלים יותר.[15]
- פוּטוּר (ארוחת בוקר) הוא מונח לארוחת בוקר, בדרך כלל מורכב מביצים מטוגנות, זיתים, לבנה, שמן זית או ריבות. חומוס בי טהיני גם נאכל בעיקר בזמן הזה של היום.
- ע'דא (מבוטא: רדא) הוא מונח לארוחת צהריים, בדרך כלל צהריים המאוחרים. ארוחת צהריים היא הארוחה הכי כבדה ביום ומרכיבים עיקריים יכולים לכלול אורז, כבש, עוף, ירקות וצורות של "מחשי" (ממולאים) מבושלים.[6][15]
- עאסרונה או עאסרוניה (נגזר מהמילה עאסר שפירושה "אחר הצהרים המאוחרים") הוא מונח לצריכה של מגוון רחב של פירות וקטניות לאחר "רדא".[15]
- עשׁא הוא מונח לארוחת ערב, בדרך כלל נאכל בכל עת בין 8-10 בערב. "עשׁא" היא ארוחה פשוטה יותר מאשר "רדא" וכמה מהמזונות הנצרכים כוללים "פטייר", חומוס בי טהיני, מגוון רחב של סלטים וחביתה בסגנון הלבנטיני הנקראת "עג'ה"[15]
- ח'ילו לפעמים אחרי או ממש לפני "עשׁא", כמו גם כאשר מארחים אורחים יחד עם ממתקים שונים. בקלאווה הוא מרכיב שכיח ובדרך כלל נרכש מקונדיטוריות, במקום מאפים ביתיים כגון "מוחלבייה".
- שָאי ווא קָהוָוה תה וקפה מוגשים בכל שעות היום: לפני, אחרי ובין "פוּטוּר", "רדא" ו"עשׁא".
אכילה בחוץ
מסעדות או "מטע'ים" מציעות מערך מבריק של מתאבנים קרים המכונים "מֶזֶה". מתוכם יש לציין: חומוס בי טהיני, מחלוטה, לפעמים כמעט תריסר וריאציות של סלט חצילים, טאבולה, פאטוש, פלפל צ'ילי וסלטי כרוב אדום וכן מנות שהוכנו על ידי השף. כדורי קובה וספיחה הם המתאבנים החמים העיקריים שניתן למצוא. ארוחות כבדות מוגשות במסעדות רק לעיתים רחוקות, במקום, לעומת זאת, המנות הראשונות כוללות קבב, "שיש טאוק" (שיפודי פרגיות), מתלה של כבש וחזה עוף.[17] חנויות פלאפל או "מאחל פלאפל" מציעות בעיקר פלאפל ושווארמה עם כמה תכנים שונים. הן גם מציעות חומוס או טאבולה שמוגשים עם המנה.[18]
בתי קפה או "מַקְהַה" מגישים משקאות חמים ומשקאות קלים, ובדרך כלל מוגבלים ללקוחות הגברים - הלוקחים חלק בפעילויות פנאי כגון: משחקי קלפים או שש-בש ועישון נרגילה.[17] חנויות מתיקה או "מאחל אל-חילוויאת", ניתן למצוא בשווקים של ערים ועיירות גדולות, הם מציעים מגוון רחב של דברי מתיקה שנפוצים אצל הפלסטינים, כגון, כנאפה, בקלאווה ועוגיות בטעם אניס. לעיתים קרובות חנויות משפחתיות מציעות לפחות סוג אחד של דברי מתיקה שהם עצמם יצרו.[19] העיר שכם מפורסמת במיוחד בעולם בשל הממתקים הערבים המשובחים שלהם, ובעיר יש כמה מחנויות המתיקה העתיקות ביותר בארץ ישראל.
משקאות
משקאות קלים
משקאות קלים נפוצים בבתים פלסטיניים ובעיר רמאללה אף יש מפעל לייצור בקבוקים של קוקה קולה, ואילו בעזה, חברון ושכם יש מרכזי הפצה.[20] מפעל פפסי קולה בעזה נסגר ב-2007.[21]
מיצי פירות מתוצרת ביתית הם משקה ביתי נפוץ בימים חמים ובמהלך הרמדאן, חודש הצום הקדוש למוסלמים.[6] בתרבות הפלסטינית, קפה ותה מוגשים באופן מסורתי למבוגרים בעת ביקור או כינוס, בעוד מיץ מוגש בעיקר לילדים. עם זאת, מיצים כגון תמר הינדי או קמרדין מוגשים באירועים מיוחדים לכולם. תמר-הינד, במקור מאפריקה, הוא משקה שוש שנעשה על ידי השריה או יציקת מקלות שוש, והוספת מיץ לימון. קמרדין מוגש באופן מסורתי לשבירת צום הרמדאן (כמו מים), והוא משקה קר עשוי מיריעה יבשה של משמש ספוג במים, ומעורבב עם מיץ לימון או סירופ.[22]
מי ורדים או מי נענע הם משקה נוסף שבדרך כלל מוסף לממתקים והמנות הפלסטיניות. עם זאת, הוא זה גם משקה פופולרי בפני עצמו, ונתפס כמרענן בקיץ הלוהט. עשבי תיבול כגון מרווה יכולים גם להיות מבושלים עם מים ליצירת משקה שמשמש לעיתים למטרות רפואיות.[22] משקה חם עשוי מחלב ממותק עם סחלב מעוטר באגוזי מלך, פיצפוצי קוקוס וקינמון, ידוע כסחלב והוא מוגש בעיקר בעונת החורף.[23]
קפה ותה
שני משקאות חמים שהפלסטינים צורכים הם: קפה, שמוגש בבוקר ובמשך כל היום, ותה אשר לעיתים קרובות שותים אותו בערב. תה בדרך כלל מתובל בנענע או "מרמיה" (מרווה). הקפה המבוקש ביותר הוא בדרך כלל קפה טורקי או קפה ערבי. קפה ערבי דומה לקפה טורקי, אך הוא מתובל בהל והוא בדרך כלל לא ממותק.[6]
בקרב הבדואים ורוב הערבים ברחבי אזור ארץ ישראל, קפה מר, המכונה "קָהוָוה סאדה" ("קפה פשוט"), היה לסמל של הכנסת אורחים. מזיגת המשקה הפכה לטקס; זה בדרך כלל כולל את המארח או בנו הבכור שנע בסיבוב בכיוון השעון בין האורחים - שהסטטוס שלהם נקבע על ידי גילם ומעמדם - ומוזג קפה לכוסיות קטנות מפליז. כאורח, זה נחשב "מנומס" להסכים רק לשלוש כוסות קפה ואז לסיים את הכוס האחרונה בלאמר "דאימן", כלומר "תמיד", כשהכוונה בפועל "שתמיד יהיה לך את האמצעים להגיש קפה".[24]
משקאות חריפים
משקה חריף שנצרך בקרב הפלסטינים הנוצרים והרבה מהמוסלמים הפחות אדוקים הוא ערק. הערק הוא משקה אלכוהולי טהור בטעם אניס, המעורבב עם מים כדי לרכך אותו ולתת לו צבע לבן שמנת. הוא נצרך במהלך אירועים מיוחדים כגון חגים, חתונות, ומפגשים או עם "מֶזֶה".[6] בירה היא גם משקה נצרך ובכפר הפלסטיני טייבה שבמרכז הגדה המערבית יש את מבשלת הבירה היחידה בגדה ובעזה. בנוסף לבירה רגילה, מבשלת הבירה מייצרת בירה נטולת אלכוהול למוסלמים דתיים.[25]
ארוחות חג
ישנו הבדל חד בין המנות הפלסטיניות הנאכלות על בסיס יומי בהשוואה לאלו המיועדות לחגים - הכוללים משפחה ואירועים דתיים למוסלמים ולנוצרים.
רמדאן
בעבר, במהלך חודש צום הרמדאן, ה"מֻסַחִר" של העיירה היה צועק ומתופף בתוף שלו כדי להעיר את תושבי העיר לארוחת ה"סוחור" ('שחר') - בדרך כלל בשלב מוקדם מאד בבוקר, החל מ-4:00-6:00 בבוקר. הארוחות הנאכלות בשעה זו בבוקר הן קלות וכוללות: לבן, גבינה, לחם וביצים מטוגנות או מבושלות יחד עם נוזלים שונים לשתייה. קריאת המואזין לתפילת שחר מסמנת את תחילתו של ה"סואן" (הצום).[16]
שבירת הצום של היום מתחיל באופן מסורתי עם צריכה קלה של תמרים ומשקאות צוננים. הפלסטינים נוהגים לעשות מגוון של משקאות מבוססי פרי, הכוללים את הטעמים, תמר הינד (תמרינדי), "סוס" (שוש), חרוב וקמרדין.[6] מיץ תמר הינד מכינים על ידי השריית תמרינדים במים למשך שעות רבות, ואז מסננים, ממתיקים ומערבבים אותו עם מי ורדים ומיץ לימון.[16] מיץ חרוב נעשה באופן דומה, למעט במקום תמרינדי, משתמשים בחרובים.[6] קמרדין עשוי ממשמשים מיובשים המבושלים בנוזל ולאחר מכן הוא מצונן.[16]
המונח אפטאר מקבל משמעות שונה בחודש הרמדאן שבו הוא משמש כדי לתאר את 'שבירת הצום' בניגוד למשמעות הרגילה שלו של ארוחת בוקר. אפטאר מתחיל במרק, שנעשה מעדשים או ירקות או פריקה. שורְבָּת פריקה ("מרק פריקה") עשוי מחיטה ירוקה סדוקה המבושלת במרק עוף. ישנו מגוון רחב של ארוחות המוגשות במהלך האפטאר, החל מצלחות קטנות או קערות של מנות מבוססות ירקות או "סנייה" (צלחות או מגשים גדולים) של בשר מסוים. מנות קטנות הנפוצות על שולחן ארוחת הערב הן "במיה" - שם לבמיה ברסק עגבניות, מלוח'יה - תבשיל מלוכיה - או "מקאלי", מערך של עגבניות מטוגנות, חצילים, תפוחי אדמה, פלפלים וקישואי זוקיני. פילאף או פריקה פשוט בדרך כלל מוגשים לצד הבשר בארוחת הערב. כל משפחה מכינה מנות אקסטרא על מנת לכבד את שכניהם ואת אלו פחות ברי המזל - שחייבים לקבל את אותו המזון שנאכל בבית.[16]
חג הקורבן
חג הקורבן או עיד אל אדחא הוא מועד לציון העלייה לרגל למכה הנקראת החאג' ,כחלק ממנהג החג נהוג לשחוט כבש או כל בהמה אחרת ולהכין מבשרה לסעודת החג .
המאכל המאכל המרכזי לחג הוא בשר כמו המחרוף ,שהוא כבש טחון על האש עם חומוס . בנוסף לצריכת הבשר בחג נוהגות מספר משפחות מוסלמיות לצרף לסעודה מיני מתיקה בהם עוגת שמנת ממולאת באגוזים.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: המטבח של ערביי ארץ ישראל |
- ליאורה גביעון, "בגובה הבטן – ההיבטים החברתיים והפוליטיים של המטבח הערבי בישראל", תחילת הספר באתר טקסט, הספר יצא בנובמבר 2006 בהוצאת כרמל
- רונית ורד, המטבח של עזה פורץ את הסגר, כתבה בהארץ, 24 במרץ 2013
- גרדה גלזר, לילות הרמדאן: 3 מתכונים מהמטבח הפלסטיני, באתר וואלה, 16 ביולי 2013
- תיקי גולן, פוליטיקלי קורקט, כתבה באתר timeout, מ-9 בספטמבר 2013
- דנה מלמד, מטבח אל יהוד: האוכל הערבי כבש את השפים המובילים, באתר עכבר העיר, 23 בפברואר 2011
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 http://www.thisweekinpalestine.com/details.php?id=1729&ed=115&edid=115
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 http://www.thisweekinpalestine.com/details.php?id=492&ed=43&edid=43
- ^ http://www.thisweekinpalestine.com/details.php?id=1984&ed=134&edid=134
- ^ G. Robinson Lees (1905): Village Life in Palestine, Longmans, Green, and Co., p. 95
- ^ http://www.thisweekinpalestine.com/details.php?id=481&ed=42&edid=42
- ^ 6.00 6.01 6.02 6.03 6.04 6.05 6.06 6.07 6.08 6.09 6.10 6.11 6.12 6.13 6.14 6.15 6.16 6.17 6.18 6.19 6.20 6.21 6.22 IMEU: Cuisine
- ^ Middle Eastern Cheese Varieties - Types of Middle Eastern Cheese
- ^ Recipe: Maqluba (Arab Levant, Palestine) Upside-Down Rice and Eggplant Casserole
- ^ 9.0 9.1 Children of Bethany: The Story of a Palestinian Family - Saïd K. Aburish - Google ספרים
- ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 10.6 http://www.thisweekinpalestine.com/details.php?id=1726&ed=115
- ^ 11.0 11.1 IMEU: The rich flavors of Palestine
- ^ http://www.thisweekinpalestine.com/details.php?id=442&ed=39&edid=39
- ^ http://www.ourstoryof.com/arabic/cuisine.html
- ^ Palestinian Hummus, The San Francisco Chronicle, Food Section, 2007-04-04
- ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 15.4 http://www.thisweekinpalestine.com/details.php?id=398&ed=36&edid=36
- ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 16.4 The Palestinian kitchen: Foods of Ramadan Mustafa, Sufian. Institute for Middle East Understanding, (Extracted from This Week in Palestine). 2007-09-22. Accessed on 2007-12-23.
- ^ 17.0 17.1 Restaurants Mustafa, Sufian. This week in Palestine, Turbo Computers & Software Co. Ltd. November 2002
- ^ Abu Shanab (Uncle Mustache) Falafel This week in Palestine, Turbo Computers & Software Co. Ltd
- ^ Zalatimo Sweets This week in Palestine, Turbo Computers & Software Co. Ltd. June 1998, Accessed on 2008-01-09.
- ^ Middle East Rumors The Coca-Cola Company. 2006-12-31. Accessed on 2007-12-19.
- ^ Soft Drink Fizz Goes Flat in Gaza TIME Tim McGirk, December 13, 2007. Accessed on 2009-09-19
- ^ 22.0 22.1 Palestine-Family.net - for the world-wide Palestine community
- ^ Culture and Attraction: Gastronomy Centre for Cultural Heritage Preservation
- ^ A Taste of Palestine: Menus and Memories (1993). Aziz Shihab. Corona Publishing Co. p.5 מסת"ב 978-0-931722-93-6
- ^ Where the West Bank meets Bavaria BBC News Martin Asser, September 2007
25817719המטבח של ערביי ארץ ישראל