קשיו
 קשיו
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סבוננאים |
| משפחה: | אלתיים |
| סוג: | עץ |
| מין: | קשיו |
| שם מדעי | |
 Anacardium occidentaleליניאוס | |
קשיו (שם מדעי: Anacardium occidentale) הוא מין של עץ בעל פרחים ממשפחת האלתיים, קרוב משפחה של אלת הבטנה המניבה את הפיסטוק. הוא מגודל באופן מסחרי למטרת שיווק של גרעיניו ופירותיו.
תפוצה
עץ הקשיו גדל באזור אמריקה הדרומית, ומוצאו בצפון מזרח ברזיל. מברזיל, הביאו הפורטוגזים את עץ הקשיו לאפריקה ולדרום מזרח אסיה. כיום הוא מגודל מסחרית ב-32 מדינות שונות, בעלות אקלים טרופי וסובטרופי. מגדלות הקשיו הבולטות (למטרות ייצוא) הן וייטנאם, ניגריה, גאנה, חוף השנהב, הודו, ברזיל ואינדונזיה.
מקור השם
השם "קשיו" (Cashew) מקורו בשם הפורטוגזי "קאז'ו" (Caju) שהוא בתורו מבוסס על השם בטופי עתיקה "אקאג'יו" (acajú).
האקדמיה ללשון העברית קבעה ב-1930 כי העץ יקרא בעברית תולענה, ככל הנראה בלבול בוטני עם העץ המשמש לחרושת עץ הקרוי מהגוני.
מאפיינים
עץ הקשיו הוא עץ בגובה נמוך-בינוני (כ-12 מטרים), ירוק עד, בעל גזע מפותל.
עליו בשרניים וגדולים (לעיתים עד גודל של 22 על 14 ס"מ), צורתם אגסית והם מסודרים בספירלה סביב הענפים. הפרחים מסודרים בתפרחת מרובת פרחים מקובצים ובעלת צורה חרוטית, כאשר כל פרח בעל חמישה עלי כותרת קצרים (7 מ"מ לערך).
מתוך עלי הגביע של הפרח מתפתח פרי מדומה גדול ובעל צורת אגס, הקרוי לרוב "תפוח קשיו". הוא אכיל ובעל בשר רך ומתוק, המוקף קליפה עדינה, ואינו מכיל גרעינים. על אף שהוא נחשב כמעדן באזור ברזיל, הוא אינו מגודל לייצוא היות שאינו משתמר היטב במסע - כעבור 24 שעות מרגע הקטיף מתחיל תפוח הקשיו לתסוס[1]. מיץ הקשיו נמכר לרוב בברזיל ופופולרי מאד (כמו מיץ תפוזים בישראל למשל).
מפימת הפרי, היכן שהיה הפרח, מתפתח הפרי האמיתי של העץ - בית גלעין דמוי אגוז. זהו אגוז הקשיו, שמבחינה בוטנית אינו נחשב כאגוז, אלא כפרי הדומה לשקד. ללא עיבוד, אגוז הקשיו אינו אכיל.
רעילות
אגוזי הקשיו הנמכרים בשווקים כלא מעובדים למעשה עברו תהליכי חימום וקילוף לפני ששווקו. אגוז הקשיו הטרי, כאשר נקטף מעל תפוח הקשיו, מכיל קליפה כפולה הרוויה שרף. שרף זה מכיל חומר בשם Urushiol[2], חומר דומה לזה המצוי באוג רעיל. מגע שלו עם העור יכול להביא לגירוי, ובבליעה לתגובת הרעלה. כל אגוז קשיו צריך לעבור טיפול מדויק על מנת להסיר את קליפתו בלי להגיר מהשרף על האגוז. לרוב הקליפה מוסרת בחימום עז, כגון אידוי או טיגון, והזרע מחולץ ממנה ומנוקה, ונבדק פרטנית. טיפול זה יקר יחסית לטיפול באגוזים אחרים, ומגולם במחיר אגוזי הקשיו.
ברכה על קשיו
על אגוז קשיו נפסק לברך ברכה ראשונה בורא פרי העץ[3] וברכה אחרונה בורא נפשות.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קשיו |
- מידע תזונתי מפורט על אגוז הקשיו
- שלמה פפירבלט, פרי העונה: רעיל, מדומה, וטעים מאד, בבלוג "כתוב בלטינית" באתר הארץ, 13.3.2014
הערות שוליים
- ^ John Kohler, Raw Cashew Nuts - Are they Really Raw?, באתר Living and Raw Foods
- ^ Are Raw Cashews Really Poisonous?, באתר wiseGEEK
- ^ בילקוט יוסף (ר"ג, סקט"ו) כתב לברך ברכה ראשונה בורא פרי האדמה מכיוון שהוא חלק מהאגוז שבו הוא גדל, ודינו כקפריסין שאינו עיקר הפרי. אך בספר "כיצד מברכין", הביא הרב דוד גבריאל שהרב עובדיה חזר בו והודה שברכתו "העץ" מפני שכיום נוטעים אותו עבור האגוז ולכן, כיוון ש"אדעתא דהכי נטעי", נחשב עיקר הפרי. וכן כתב האור לציון (פמ"ו, סל"ו) לברך "העץ". ולגבי הפרי המרכזי שרוב אנשים אינם אוכלים אותו כפי שהוא ויש עושים ממנו ריבה, יש שאמרו שגם הוא נחשב הפרי ומברכים עליו גם כן בורא פרי העץ, ויש מסתפקים מה ברכתו (עיין פני השלחן, ר"ב, סק"ו שנשאר ב"צריך עיון").
