זעתר
זַעֲתַר (בערבית: زَعْتَر) הוא תערובת תבלינים שמוצאה במזרח התיכון.
עיקרה של התערובת מורכב בדרך כלל מאזוב מצוי (Origanum syriacum), המכונה לעיתים בשם "זעתר". בנוסף מצויים בזעתר, בריכוז נמוך יותר, קורנית מקורקפת (Thymus capitatus), בת קורנית פשוטה (Thymus vulgaris), צתרנית משובלת (Thymbra spicata) או צתרה ורודה (Satureja thymbra). בנוסף, מכיל הזעתר אוג הבורסקאים ("סומאק") (והוא מקורו של הטעם החמצמץ שמורגש בזעתר), פירות אלה ארצישראלית ("בוטום") וזרעי שומשום קלויים. לעיתים מוסיפים לתערובת גם קצח, מלח, וזרעי שומר. אך יש חנויות תבלינים שמציעות למכירה זעתר טהור טחון.[דרוש מקור]
בזעתר משתמשים לתיבול חומוס, לבנה, סלט ירקות ולזרייה על פיתה, יחד עם שמן זית.
בתימן ובין חלק מיוצאי תימן בארץ, משתמשים בצמח הקורנית ליצירת תבלין פופולרי (בתוספת זחוג ומלח) בין היתר לתיבול תבשיל הזום. ונקרא בפיהם צ'עתר (בהגיה ישראלית-סעתר) שתי הצורות: (זעתר וצ'עתר) נזכרו בכתבי הראשונים ובזיהוי האזוב כתב הרמב"ם זעתר. ורבינו עובדיה מברטנורא כתב צ'עתר. וכנראה לא הבדילו בין הקורנית לאיזוב המצוי. תערובת דומה של צמחים, שכוללת כנראה את האזוב (-הזעתר), קורנית (דעת רוב החוקרים שמדובר בקורנית מקורקפת)[1], וצתרה וורודה[2] מוזכרת פעמים רבות בברייתא כצמח הראוי לאכילה, כתבלין[3] וכצמח שגם ראוי למאכל בהמה ולבעירה[4].
התערובת פופולרית בסוריה, בלבנון, בישראל, בירדן, וכן במסגרת המטבח הערבי ובמטבחים שונים בארצות צפון אפריקה.
בלבנון נפוצה אמונה לפיה התבלין מפתח ומשפר את החשיבה ומחזק את הגוף. מסיבה זו נהוג לתת לילדים זעתר לפני צאתם לבית הספר.
ברפואה העממית זעתר מסייע בטיפול בדלקות גרון, הצטננויות, נפיחות במעיים וכאבי בטן[5]. הרמב"ם החשיב את הזעתר כבעל סגולות ריפוי רבות: חיטוי וחיסון הגוף, הקלה על כאבי ראש[דרוש מקור]. ברפואה העממית ידוע גם בחיזוק הזיכרון וכוח הגברא[6].
גלריית תמונות
-
אזוב מצוי ("זעתר") -
בת קורנית פשוטה -
צתרנית משובלת -
קורנית מקורקפת -
סומאק -
קצח -
תבלין זעתר בתפזורת -
פיתה עם זעתר
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: זעתר |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זעתר |
הערות שוליים
- ^ במאמר https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=17052 מובא כי בספרות בת זמננו מקובל לזהות את הקורנית עם המין קורנית מקורקפת, כהשערתו של י. פליקס, הרב קוהוט ב"ערוך השלם" (ערך "חשאי"), הר"ש ליברמן בתוספתא כפשוטה (שביעית, פ"ה הערה 33) על פי לעף ועוד חוקרים
- ^ ראה במאמר: חבילי סיאה אזוב וקורנית – צתרה ורודה כי בפירושו הראשון של רש"י על שבת קכח. הוא משייך את ה'סיאה' עם ה"שדריא"ה". צמח זה עשוי להיות הצתרה הורודה ששמה הלטיני הוא Satureja thymbra. בגישה זאת המזהה את הסיאה עם הצתרה הורודה תומכים רוב החוקרים כמו לעף ודלמן ואחריהם הר"ש ליברמן בתוספתא כפשוטה (שביעית, שם) ומתבססים על דברי רב יהודה המתרגם "סיאה – צתרי".
- ^ ראה למשל: תוספתא מסכת עוקצין פרק ב משנה א': "עלי סיאה אזוב וקורנית, כנגד האוכל מצטרף". (כלומר לאחר שהברייתא דנה בדין רוטב וצירופו לשיעור כזית של האוכל, דנים בדין תערובת צמחים זאת המשמשת כתבלין, כשהיא על מאכל שתובל בתערובת זאת.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ח עמוד א': חבילי סיאה אזוב וקורנית הכניסן לעצים אין מסתפק מהן בשבת למאכל בהמה מסתפק מהן בשבת וקוטם ביד ואוכל
- ^ רותי קינן, שדות זעתר לנצח, באתר ynet, 6 במאי 2003
- ^ [1]
32088013זעתר