סומאק
סומאק הוא תבלין מוכר במטבח המזרח-תיכוני, הניתן להכנה מפירותיו של כל אחד מ-250 הזנים של צמח האוג. הזן המזוהה ביותר ממין זה בארץ הוא אוג הבורסקאים.
השימוש בתבלין נפוץ במיוחד באזור המזרח התיכון, שם הוא גדל באופן טבעי באזורי החורש הים-תיכוני, מאזור הלבנט ועד איטליה, אך מינים מסוימים של צמח האוג גדלים גם בצפון אמריקה, שם נרתעים לעיתים מלהשתמש בו, עקב דמיונו לצמח אחר ממשפחת האוג, הקיסוס הרעיל.[1]
מקור השם
מקור השם סומאק הוא בשפה הסורית, ממנה התגלגל לערבית ואף לצרפתית של ימי הביניים, ומשמעותו "אדום", בעקבות הצבע האדום העז של פירותיו.
שימושי התבלין
על מנת להפיק את התבלין מצמח האוג, נכתשים פירותיו הבשלים של הצמח לאבקה דקה בעלת גוון אדום-סגלגל. בנוסף, ניתן להשרות את הפירות במים חמים, עד שישחררו את טעמם, ולהשתמש במיץ כפי שמשתמשים במיץ לימון. במקומות מסוימים אף משתמשים במיץ שנוצר במקום חומץ או תמרינדי.[2]
האבקה בעלת הטעם הלימוני משמשת לרוב במנות בשר ועוף ובסלטים, בעיקר עם בצל. כמו כן מוסיפים אותה לתערובת התבלינים ממנה מורכב הזעתר.
בצפון אמריקה נוהגים להכין סומאק ממספר זנים של צמח האוג הנפוצים שם, וכן מכינים מפירותיו משקה אדמדם חמוץ הדומה בטעמו ללימונדה. במטבח הערבי, נהוג להוסיף את תבלין הסומאק לחומוס ולמנות סלטים המוגשות לצד המנה העיקרית, בעיקר בשילוב עם בצל, משום שהסומאק מרכך את חריפותו ומאזן את טעמו של הבצל.
במטבח הפרסי והכורדי, מוסיפים אותו לאורז או לקבב, ובמטבח הטורקי והירדני הוא מוגש על גבי מנות קטנות של קבב או על לחמעג'ון.
שימושים רפואיים
ברפואה של ימי הביניים שימש הסומאק לריפוי של מספר מחלות, בעיקר כאלו הקשורות לעיכול. לאחדים מזניו יש ריכוז גבוה במיוחד של נוגדי חמצון, שלהם השפעה חיובית על הגוף, ובתרבויות שונות השתמשו בפירותיו של אוג הבורסקאים או באבקה המופקת מהם גם לטיפול בכאבי אוזניים ובהפרעות במתן שתן.
עיבוד עורות
עליו של צמח האוג מפיקים כמות גדולה של טאנין, חומר המסייע בעיבוד עורות. לכן זכה הצמח לשם העברי "אוג הבורסקאים". בימי קדם השתמשו בכל חלקי הצמח לעיבוד ולצביעת עורות.
הערות שוליים
- ^ How (and Why) to Eat Sumac, By Becky Lerner, August 23, 2011.
- ^ What is Sumac?
22376966סומאק