חסילונים
 חסילונים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי רגליים |
| תת־מערכה: | סרטנאים |
| מחלקה: | סרטנים עילאיים |
| סדרה: | מעשירי רגל |
| תת־סדרה: | Pleocyemata |
| אינפרא־סדרה: | חסילונים |
| שם מדעי | |
 Caridea
| |
_on_Bohadschia_argus_(Sea_cucumber).jpg)
חֲסִילוֹן (שם מדעי: Caridea), ידוע גם כשרימפ (באנגלית: Shrimp) הוא בעל חיים השייך לאינפרא-סדרה Caridea מסדרת מעשירי רגל ומתת-המערכה סרטנאים. החסילונים הם שחיינים בעלי תפוצה רחבה במים מתוקים ומי ים. ביחד עם הפראונים הם ניצודים ומגודלים לצריכת האדם.
טקסונומיה
מספר סרטנאים שאינם משתייכים לקבוצה זו מכונים גם הם בכינוי הנפוץ "חסילון", למשל חסילוני גמל שלמה ואפוסום שרימפ שאינם למעשה חסילונים אמיתיים. החסילונים מובדלים באופן שטחי מהפראונים (Prawns) במבנה הזימים שלהם, אנשים שאינם מתמחים בתחום נוהגים לשגות בסיווגם (בעיקר בהקשר הקולינרי). בדרום-מזרח אסיה נוהגים להבדיל בין שני המינים בהתבסס על גודלם, כאשר החסילונים הגדולים יותר מכונים פראונים[1].
מחזור החיים
רוב החסילונים מתפתחים ומתרבים רק בבית גידול ימי, אך ישנם מינים המסוגלים להתרבות ולהתפתח גם במים מתוקים (כדוגמת "רד שרי שרימפ" הנפוץ באקווריומים). הנקבות מטילות בין 50,000 למליון ביצים הבוקעות לאחר 24 שעות בצורת פגית הנקראת "נאופליוס" (Nauplius). הפגיות ניזונות משאריות של חלמון מהביצים מהן בקעו, ולאחר מכן עוברות גלגול צורה (מטמורפוזה) לפגית בעלת יכולת שחייה המכונה זואי (Zoea). הפגיות ניזונות מאצות, ולאחר מספר ימים עוברות גלגול נוסף במהלכו הן הופכות למיסידקה (Mysidacea), הניזונות מאצות ומפלנקטון ומזכירות בצורתן החיצונית חסילון קטן. לאחר 3 עד 4 ימים נוספים מתרחש גלגול הצורה האחרון, ממנו מתפתח חסילון צעיר בעל כל המאפיינים הנמצאים בבוגר. תהליך ההתפתחות כולו אורך כ־12 ימים מזמן הבקיעה. אצל חלק מזני המים המתוקים הבקיעה מתרחשת לאחר כשבועיים והחסילון בוקע מיד בצורתו הבוגרת. בטבע נודדים החסילונים הצעירים אל שפכי נהרות, שם הם נהנים ממים עשירים במזון ודלי מלח. באזורים אלו הם משלימים את התפתחותם, ואז חוזרים כבוגרים אל המים הפתוחים. חסילונים בוגרים חיים בעיקר על קרקעית הים. הם מגיעים לאורך של 1.2 ס"מ עד 30 ס"מ וחיים בין שנה ל-6.5 שנים.
חסילונים כמזון
בתרבויות רבות החסילונים הם חלק מהתפריט ומשמשים להכנת מתכונים ותבשילים שונים. חסילונים, כמו סרטנאים אחרים, אסורים באכילה לפי כללי הכשרות בהלכה[2], לכן תפוצת מאכלים אלו במשקי בית בישראל נמוכה יחסית.
כשאר פירות הים, עשירים החסילונים בסידן בחלבון ובשומן ודלים בפחמימות. חסילונים מיובשים משמשים לתיבול ובמרקים במטבח האסייתי, בצפון אמריקה נפוצים בעיקר חסילונים מטוגנים. גם באירופה החסילון הוא רכיב פופולרי במאכלים רבים ביניהם הפאייה הספרדית.
שימושים נוספים
תחבושות המיוצרות מכיטין המופק מהשריון של החסילונים משווקות על ידי חברת HemCon Medical[3]. תחבושות אלו הראו יעילות גבוהה יותר בעצירת דימומים מאשר תחבושות גאזה רגילות, בזכות תכונות הכיטין כמקריש דם. שימשו את הצבא האמריקני במלחמה בעיראק. גם בצה"ל נכנסות התחבושות לשימוש.
חסילונים באקווריום
מינים שונים של חסילונים מגודלים על ידי האדם באקווריומים. חלקם משמשים לנוי בלבד, אך חלקם משמשים לניקיון האקווריום והסרת אצות. חסילוני המים המתוקים הנפוצים באקווריומים הם חסילון "מארש" היפני וחסילון "הזכוכית", במים מלוחים נפוצים החסילון המנקה "Lysmata amboinensis" וחסילון "האש". בקרב מגדלי החסילונים בישראל סוג החסילון הנפוץ ביותר הוא בעיקר חסילון "קריסטל אדום".
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חסילונים |
קישורים חיצוניים
- חסילונים, באתר ITIS (באנגלית)
- חסילונים, באתר NCBI (באנגלית)
- חסילונים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Charmaine Solomon (1998). Encyclopedia of Asian Food . New Holland Publishers (Australia) Pty Ltd. 16.9.2006.
- ^ ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק י'
- ^ HemCon Medical Technologies Inc
