הכשרת כלים
בהלכה, הכשרת כלים היא פרוצדורה המתבצעת על מנת להכשיר לשימוש כלי בישול, אפייה ומאכל שנעשה בהם שימוש קודם במאכלים לא כשרים באופן שגרם להיבלעות טעם האיסור בדפנות הכלי.
הכשרת כלים נעשית גם לצורך השמשת כלים לבישול חלבי לאחר שבושל בהם בשר ולהפך, או לצורך שימוש בכלים במהלך חג הפסח כשנעשה בהם שימוש קודם במאכלי חמץ. ככלל, ההכשרה נעשית באותו אופן שבו נבלע האיסור בדופני הכלי ("כבולעו כך פולטו").
מקור הדין
בספר במדבר מסופר שלאחר מלחמת מדיין, חזרו הלוחמים עם שלל מדיין בידיהם, ואלעזר הכהן צווה אותם להכשיר את כלי המדיינים בטרם ישתמשו בהם: ”כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם” (במדבר פרק ל"א פסוק כ"ג).
חז"ל בארו שכתוצאה מבישול מאכל בסיר, טעמו נבלע בדפנותיו. וכיוון שבעת בישול נוסף בסיר, הטעם שנבלע בדפנות נפלט אל התבשיל ונבלע בו, קבעה התורה שיש להכשיר את הכלים שבלעו איסור, אם רוצים לעשות בהם שימוש חוזר. חשש בליעה זה אינו קיים במאכלים קרים שאינם חריפים.
כללי ההכשרה
על פי ההלכה חלק מהכלים ניתנים להכשרה באמצעות הליך שגורם למזון שנבלע בדפנות להיפלט החוצה.
הכלל המרכזי שננקט בתלמוד לעניין זה, הוא "כבולעו כך פולטו". כלומר, באותו אופן שבו "בלע" הכלי את טעם המאכל, כך יש להוציא ולפלוט אותו. קיימת מחלוקת עקרונית, בעלת משמעות הלכתית רבה, לגבי כלל זה: דעת השולחן ערוך היא, שיש לבחון כל כלי לפי רוב שימושו, ולכן אם רוב השימוש בכלי מסוים הוא ללא חום - אינו צריך הכשרה, גם אם לפעמים משתמשים בכלי זה בחום. לעומתו הרמ"א פוסק, שיש להחמיר ולנהוג בכל כלי לפי השימוש החמור יותר שנעשה בו, כך שגם אם רוב שימושו לא היה בחום, ורק לפעמים משתמשים בו בחום - הוא צריך הכשרה. לדוגמה: כוסות שתייה - לפי השו"ע אינן צריכות הגעלה, כי השימוש העיקרי שלהם הוא לשתייה פושרת או קרה, ואילו לפי הרמ"א - הן צריכות הכשרה, כי לפעמים משתמשים בהן לשתייה חמה.[1]
ישנם כלים שאינם ניתנים להכשרה כלי חרס ודומיהם (לדעת הרמ"א גם כלי זכוכית), משום שלא ניתן "להוציא" מהם את הטעם ה"בלוע" בדפנותיהם. אמנם, בתלמוד מבואר שליבון מועיל לכלי חרס אך תיקנו שלא ללבן שמא יחוס על הכלים ולא ילבן כהלכה, אך אם מחזיר את הכלים לכבשן שבו האש גדולה מאד, מוכח שאינו חושש שישברו מהאש, וליבון הכבשן מועיל להכשיר את הכלי.[2] ומאותו הטעם הפוסקים אסרו ללבן כלים שיש בהם חשש שיינזקו מחמת הליבון, אף אם אינם עשויים מחרס (כגון כלי עץ, כלי קרן וכדו')[3].
מכיוון ששימוש באותם כלים לבשר וחלב על ידי הכשרתם עלול להוביל לתקלות, נאסר להעביר כלים מבשרי לחלבי ולהיפך, ובמקרה וכלי הוטרף מבישול בשרי בכלי חלבי ולהיפך, יש להחזיר את הכלי לאחר ההכשרה לשימושו הקודם. עם זאת, כאשר הכלי הוטרף מדבר האסור באכילה, או בהכשרה מחמץ, מותר אף לשנות את השימוש בכלי מבשרי לחלבי ולהיפך.
שאלות חדשות בדיני ההכשרה
המציאות המודרנית העמידה בפני הפוסקים שאלות חדשות, למשל חומרים חדשים שלא היו בימי חז"ל, כגון חרסינה ופלסטיק. לדעת הפוסקים דין קרמיקה, חרסינה, פורצלן ודומיהם זהים לדין של חרס ואין אפשרות להכשירם. ולדעת רוב הפוסקים כלי פלסטיק דומים לרוב הכלים והם פולטים את הבלוע בהם בהגעלה[4], אחרים, ובהם הרב משה פיינשטיין, כתבו כי אין לנו יכולת לדעת מהו טיבם של כלי פלסטיק וייתכן שהם דומים דווקא לכלי חרס ולכן לא ניתן להכשירם, פוסקים אחרים העלו את החשש שההגעלה לא תתבצע כראוי מפני חששו של האדם המגעיל לגרום נזק לכלי הפלסטיק.
שאלה נוספת שהתעוררה בפני הפוסקים בדור האחרון היא מה דינם של כלי מתכת בני ימינו, שמחמת התפתחות הטכנולוגיה וההיגיינה אינם בולעים טעמים אל דפנותיהם באופן שעלול להשפיע על טעמו של התבשיל הבא שמתבשל בהם.[5]
אופני הכשרת כלים
הכשרת הכלים מתחלקת לארבע רמות שמבוססות על העיקרון "כבולעו כך פולטו":
הגעלת כלים
הגעלת כלים[6] היא תהליך שנועד להוציא מכלי את ה"טעם" הבלוע בדפנות הכלי ממאכל שהתבשל בהם לפני כן, או ממאכל שעורה לתוכם.
הגעלה כוללת שני סוגי הכשרה: הטבלה במים רותחים ועירוי (שפיכה) מכלי ראשון.
הטבלה במים רותחים
ההגעלה מתבצעת על ידי הטבלת הכלים במים רותחים, הגורמים לטעם המאכלים שבושלו ונבלעו בו, להיפלט.
יש להכניס את הכלים הטעונים הכשרה לתוך המים הרותחים שבחבית או בסיר, באופן שהמים יגעו בכל חלקי הכלי. ברגע שכל הכלי נגע במים הוא הוכשר והחמץ שבו נפלט למים. על המים לרתוח בשעת הכנסת הכלי, שכן זוהי הטמפרטורה שבה בלעו את טעם המאכל הקודם. הכשרה זו מועילה גם לכלים שהם "כלי ראשון" כלומר מונחים על האש עצמה ומבשלים.
כיום, הגעלה מתבצעת לרוב לפני פסח, כאשר יש צורך להכשיר כלים רבים משימושם היום-יומי לשימוש בפסח. עם זאת, רבים נוהגים לקנות מערכות כלים חדשות לצורך פסח. הרבנות הראשית לישראל נוהגת להציב לפני פסח חביות ענק במקומות שונים בארץ לרווחת הציבור. נהוג להוסיף למים חומר ניקיון (כדי לפגום בטעם המאכל שאותו מפליטים). יש לסיים את ההגעלה לפסח דווקא לפני סוף זמן אכילת חמץ (= שעה חמישית בשעות זמניות) של יום י"ד בניסן.
עירוי מכלי ראשון
לכלים שהשימוש בהם אינו על האש ממש (כסירים), אלא שימושם הוא ככלי המקבל מן הסיר (כקערה). באופן זה יש להערות על הכלי מים רותחים מכל צדדיו.
באופני ההגעלה שעל ידי מים (-למעט ליבון) צריך שאחד משני התנאים יתקיים:
- הכלי לא יהיה בשימוש "בן יומו" (ב-24 שעות הקודמות להכשרה).
- במים בהם מגעילים את הכלי תהיה כמות הגדולה מפי 60 מדפנות הכלי (בהם בלוע האיסור).
בדיעבד אם לא התקיים אף אחד מהתנאים ניתן להוסיף למי ההגעלה קודם ההכשרה חומר שיפגום בטעם הנפלט מן הכלי (כמו סבון).
ליבון
ישנם מקרים שבהם לא מועילה הגעלה על ידי מים בלבד, ולצורך הכשרתם יש צורך ללבן את הכלי על ידי אש[7]. בחלק מהמקרים די בליבון קל יותר, ובמקרים אחרים נדרש 'ליבון חמור':
ליבון קל
לכלים שטעונים הגעלה במים אך יש בהם חורים וסדקים שאי אפשר לנקות או לכלוך שאי אפשר להסיר. באופן זה יש לחמם את הכלי על ידי אש עד חום ברמה כזו שאם יונח קש בצדו השני של הכלי הקש יישרף[8]. כמו כן, ליבון מבשר לחלב או להיפך, נעשה ע"י ליבון קל כיון שמוגדר כ"היתרא בלע"[9].
ליבון חמור
ליבון חמור לכלים שמשתמשים בהם ללא מים, אלא ישירות על המתכת (כמו רשת צלייה). מחממים את הכלי עד שיצאו ממנו ניצוצות או עד שיאדים.
ליבון (קל וחמור) נהוג לעשות על ידי מבער (ברֶנֶר).
הכשרת כלים לאחר קנייתם
יש שהחמירו להגעיל כלים חדשים שיוצרו על ידי גויים מחשש שמרחו אותם בשומן מן החי שאינו כשר, אך מצד הדין אין זה חובה[10][11][12].
ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הגעלת כלים |
קישורים חיצוניים
- הלכות הכשרת כלים בקיצור שולחן ערוך
- הרב אליעזר מלמד, שיעור על הכשרת כלים, באתר פניני הלכה
- הרב אליעזר מלמד, שיעור על כללי הכשרת כלים, באתר פניני הלכה
- הכשרת המטבח לפסח, באתר כושרות
- הלכות הגעלת כלים, באתר הידברות
- מידע על הכשרת כלים בקטלוג הספרייה הלאומית
הכשרת כלים (הלכה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תנ"א, סעיף ו'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל' עמוד ב'
- ^ כמבואר באו"ח סימן תנא
- ^ מנחת יצחק חלק ג', סימן ס"ז
- ^ סיכום הדעות בזה מובא באתר פניני הלכה כשרות ב' פרק ל"ב הלכה ו'.
- ^ מקור המילה 'הגעלה' הוא, ככל הנראה, על פי הפסוק בספר איוב, פרק כ"א, פסוק י': "שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל, תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל". המפרשים על פסוק זה מסבירים ש'יגעיל' פירושו 'יפליט'; זוהי גם המשמעות של הגעלת כלים (לפי דעת חלק מהפרשנים) - הפלטת הטעם הבלוע.
- ^ ונקרא ליבון על שם שהמתכת מלבינה אחר העברתה באש. רבי יהונתן מלוניל עבודה זרה דף לט עמוד א.
- ^ שו"ע אורח חיים סימן תנא
- ^ שו"ע או"ח סי' תקט
- ^ בית מדרש לבירורי הלכה בנין ציון הרב אשר וייס שליט"א, הגעלת כלים חדשים
- ^ בית ההוראה המרכזי שע"י מכון ירושלים לדיינות, הגעלת כלים חדשים
- ^ רבני כושרות, הגעלת סירים חדשים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
הכשרת כלים36637257Q7039162