אוכלים ומשקים שתחת המיטה
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ב עמוד א' |
|---|---|
| תלמוד ירושלמי | תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק ח', הלכה ג' |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"ב, הלכה ה' |
אוכלים ומשקים שתחת המיטה הוא מושג הלכתי, לפיו דברי מאכל או משקה ששהו תחת המיטה, אסורים באכילה ובשתייה. בתלמוד בבלי מובא הטעם לאיסור, משום רוח רעה ששורה עליהם.
מקור וטעם
מקור איסור מאכלים ומשקים שתחת המיטה הוא בתלמוד בבלי במסכת פסחים:
תנא, אוכלין ומשקין תחת המטה - אפילו מחופין בכלי ברזל - רוח רעה שורה עליהן
.
דין זה הוזכר גם בתלמוד ירושלמי[1]: ”אמר רבי אמי צריכין למיחוש למה דברייתא חששין וכו' ותבשילא תותי ערסא וכו'”. (תרגום: צריכים לחוש למה שהבריות חוששות, כגון: תבשיל תחת המיטה).
בטעם האיסור נאמרו טעמים שונים. בעוד שבתלמוד בבלי מבואר שטעם האיסור הוא משום רוח רעה, (וכך גם כתבו הר"ן[2] הראב"ד על הרמב"ם, והשולחן ערוך[3]), הרמב"ם[4] כתב שטעם האיסור הוא מחשש שמא יפול דבר המזיק על המאכל ולא יבחין בו.
בביאור דברי התלמוד שהאיסור הוא משום רוח טומאה, ביארו האחרונים[5] שהטומאה שורה על המאכלים בגלל האדם הישן על המיטה, וזאת על פי דברי הגמרא[6] שהשינה היא אחת משישים ממיתה (היות שהנשמה יוצאת בשעת השינה), ולכן שורה על הישן רוח טומאה כעין טומאת מת.
הבדלים בין הטעמים
ישנם כמה הבדלים למעשה בין טעם הרמב"ם לטעם הגמרא:
- מאכלים מכוסים: לטעם גמרא גם מאכלים מכוסים נאסרים משום רוח טומאה, וכמבואר בלשון הגמרא "אפילו מחופין בכלי ברזל". אך לרמב"ם שסיבת האיסור היא שמא יפול דבר המזיק ולא יראנו, במכוסה אין חשש[7].
- אוכל חי ומשקה: לטעם הרמב"ם דווקא תבשיל נאסר, כמבואר בלשונו שכתב "תבשיל", וזה כלשון הירושלמי[8]. וטעמו היות שבתבשיל קשה יותר לראות אם נפל דבר המזיק. אך לגמרא יאסר גם אוכל חי או משקה, וכלשון הבבלי "אוכלין ומשקין"[9].
מאידך יש חומרות לרמב"ם שאין לפי הגמרא:
- תחת כיסא או שולחן: לשיטת הרמב"ם מאכל נאסר גם כשמונח תחת כיסא או שולחן, ולא דווקא תחת 'מיטה', היות שחוששים שמא יפול דבר המזיק ולא יראנו. אך לטעם הגמרא הטומאה שורה דווקא תחת מיטה[10].
- תחת המיטה כשאין ישנים עליה: לטעם הרמב"ם כמו שתחת שולחן נאסר, גם תחת מיטה שלא ישנים עליה, כי טעם האיסור שמא יפול דבר המזיק ולא יראנו. אך לטעם הגמרא רק אם ישן אדם על המיטה נאסרו המאכלים, שהשינה משרה רוח רעה.
- בדיעבד: בדינים דומים יש הבדל לעניין דיעבד בין איסור משום סכנה פיזית, לאיסור משום סכנה של רוח רעה: משקים שנתגלו אסורים בגלל החשש שמא נחש הטיל לתוכן ארס, והם אסורים גם "בדיעבד". אך הנוגע במאכל לאחר השינה קודם נטילת ידיים, פעולה שנאסרה משום חשש לרוח רעה, לא אוסרת בדיעבד את המאכל[11]. הבדל כזה יהיה גם בין טעם הגמרא לטעם הרמב"ם באיסור המאכל שתחת המיטה: לרמב"ם החשש הוא סכנה פיזית, ולכן בפשטות גם בדיעבד המאכל נאסר. אולם לגמרא שהחשש הוא סכנת רוח רעה, ייתכן שבדיעבד המאכל לא יאסר. להלכה פסק רבי עובדיה יוסף שבהפסד מרובה האוכל לא נאסר[12].
למעשה הכסף משנה[13] כותב שירא שמים יצא ידי כל הטעמים, ויחמיר כחומרות שתיהן. אולם רבי ניסים קרליץ פסק שמאכל שהיה תחת המיטה ללא שינה, לא נאסר[14], כמו כן לגבי "דיעבד" התיר רבי עובדיה יוסף בהפסד מרובה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ירושלמי תרומות ח ג
- ^ מסכת עבודה זרה דף י: בדפי הרי"ף ד"ה פיתא תותי.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קט"ז, סעיף ה'.
- ^ רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש יב ה.
- ^ ראו 'תורת חיים' (שבועות טו: ד"ה ריב"ל); שם (בבא בתרא דף נ"ח ד"ה כל).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ז עמוד ב'
- ^ בית יוסף יו"ד קטז, הובא גם בש"ך סק"ד.
- ^ ולא כלשון הבבלי
- ^ חכמת אדם (בינת אדם כלל סח אות סג), שו"ת יביע אומר לרבי עובדיה יוסף (ח"א יו"ד סימן ט'), ואגרות משה לרבי משה פיינשטיין (כרך ו יו"ד חלק ג סי' כ). ולפי זה הלשון בירושלמי "תבשיל", היא לאו דוקא.
- ^ כך מבואר במגדל עוז על הרמב"ם שם. שבתחילה מכוח זה צידד כראב"ד ור"ן משום טומאת השינה, היות ובירושלמי כתוב 'מיטה', ואילו לרמב"ם זה גם כסא וכדו'. אך דוחה ואומר שכמו הדין המובא ברמב"ם אח"כ- הלכה ו' [מהירושלמי הנ"ל]- שלא ינעץ סכין בתוך צנון או אתרוג שמא יפול אדם על חודה וימות. שצריך לומר לגבי צנון ואתרוג, שהכוונה היא לאו דוקא הם, א"כ ה"ה נאמר גם לגבי 'מיטה' שכתב הירושלמי, שזהו לאו דוקא.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ד' ומשנה ברורה שם ס"ק יד
- ^ יביע אומר חלק א' יודה דעה סימן ט' אות כו'
- ^ על הרמב"ם שם.
- ^ 'חוט שני' חלק- 'מזוזה, ברכות' עמוד תי'.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.