פורטל:דגלים וסמלים
דגל הוא יריעת בד, על פי רוב מלבנית, המתנוססת על תורן ומשמשת לזיהוי, לסימון ולאיתות. השימוש בדגל הפך נפוץ עוד בעת העתיקה בארצות מזרח אסיה, במיוחד כאמצעי לזיהוי בשדה הקרב. אף המילה "דגל" – משמעה המקורי הוא יחידה צבאית גדולה. כיום הוא משמש בעיקר לייצוג מדינות, אז הוא נקרא דגל לאומי, אך גם לייצוג ארגונים ומוסדות אחרים. ענף המחקר של דגלים מכונה וקסילולוגיה, ובו נהוג לסווג דגלים לאומיים לפי השימוש בדגל בים וביבשה, וכן לפי השימוש בו במסגרת מדינית, אזרחית או צבאית. חלק מן הדגלים הלאומיים מונפים בהתאם לפרוטוקול דגל, ומנגד, חילול דגל או ביזויו הוא עבירה על החוק בחלק ממדינות העולם.
שלט אצולה, או סמל, הוא דוגמה המשמשת אדם לייצוגו. מקורם של שלטי האצולה באבירים האירופאים בתקופת ימי הביניים, אשר השריונות והמגנים שבהם השתמשו עוטרו בשלטי האצולה. כמו דגלים, גם שלטי אצולה משמשים כיום לייצוג מדינות וארגונים, אך גם יחידים, כשם שהיה בעבר. ענף המחקר של שלטי אצולה מכונה "הרלדיקה", ובו נהוג לתאר את הבלאזון הנוגע להתקני שלט האצולה השונים. בימינו, הרלדיקה היא בעיקר תחביב ברוב העולם, אולם מספר מדינות עודן מפקחות על השימוש בשלטי אצולה באמצעות כרוזים, ונשיאת שלט אצולה של אחר מהווה בהן עבירה על החוק.
המנון הוא שיר, בדרך כלל בעל לחן, המשמש כסמל של ארגון מסוים, ומייצג את הארגון וערכיו. מקור המילה במילה היוונית Hymnos, שפירושה "שיר שבח". בהמנון נהוג לפתוח או לחתום אירועים של הארגון. במיוחד מקובל המנון לאומי – המנון של מדינה או של ישות מדינית אוטונומית, אשר מעלה על נס את ההיסטוריה, את המסורת, את השאיפות הלאומיות ואת המאבקים של בני עם מסוים. לעיתים אין להמנון הלאומי מעמד רשמי אך הוא מקובל כהמנון על ידי אזרחי המדינה. בשנות היצירה של מדינות הלאום במאות ה-19 וה-20, אימצו רוב הלאומים המנון עם הכרזתם על ריבונות לאומית. בהמנון הלאומי נהוג לפתוח או לחתום אירועים ממלכתיים, אירועים צבאיים וכן אירועי ספורט. מטבעו, ההמנון הלאומי צריך להיות קצר; האורך הממוצע של המנון לאומי הוא כדקה. סגנונם של רוב ההמנונים הלאומיים הוא שיר לכת או מזמור.
מוטו הוא ביטוי קצר המתמצת רעיון, שאיפה או דרך־חיים, של יחיד או של קבוצה. מקור המושג במילה האיטלקית Motto, שפירושה "התחייבות". את המוטו מכניסים לעיתים כיסוד עיצובי בסמלים אחרים, כמו למשל בשלטי אצולה. המוטו אינו חייב להיכתב בשפה הרשמית, ומדינות וארגונים, במיוחד כאלה שהושפעו מתרבות רומא העתיקה, מנסחים לעצמם מוטו בשפה הלטינית.
מעמדם החוקי של דגלים, סמלים והמנונים לאומיים משתנה ממדינה למדינה, כך שישנן מדינות שבהן אמצעי ייצוג אלה מעוגנים בחוקתם, לרבות עיצובם, וישנן מדינות שבהן השימוש באמצעי ייצוג אלה הוא מתוקף המנהג. פרט לדגלים, לסמלים ולהמנונים, משתמשים ארגונים ומדינות באמצעים נוספים לייצג את עצמם, גם אם אין מדובר בייצוג רשמי מטעמם. דוגמאות לכך הן: האנשת מדינות, ציפור לאומית ואף צבעים לאומיים.
דגל הממלכה המאוחדת, אשר נודע גם כ"יוניון ג'ק" וכ"דגל האיחוד", הוא דגלה הלאומי של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד. בעבר הונף הדגל בכל רחבי האימפריה הבריטית, ועודנו בעל מעמד רשמי למחצה בממלכות חבר העמים הבריטי. העיצוב הנוכחי מתוארך לאיחודה של בריטניה הגדולה ואירלנד משנת 1801. הוא מורכב משילוב של שלושה צלבים המונחים זה על גבי זה: צלב ג'ורג' ה"קדוש", פטרונה של אנגליה, בצבע אדום על רקע לבן; צלב פטריק ה"קדוש", פטרונה של אירלנד, צלב אלכסוני אדום; וצלב אנדרו ה"קדוש", פטרונה של סקוטלנד, צלב אלכסוני לבן על רקע כחול.
| |
| דגל ארצות הברית על הירח בתמונה שעוררה את תאוריית הקשר על זיוף הנחיתה על הירח. |
סִמלהּ של מדינת ישראל, מנורת שבעת הקנים ושני ענפי עץ זית משני צדדיה, עוצב בידי האחים שמיר. ייתכן כי עיצוב הסמל הושפע מחזון זכריה הנביא (ד', א' - י"ד). בחזון זה, המנורה מסמלת את ישראל, ושני ענפי עץ הזית משמשים חיזוק לזרובבל לפעול לשיבת ציון מממלכת פרס בכוח הרוח של הכהונה והמלכות הנמשחים בשמן זית. הסמל נבחר על ידי ועדה מיוחדת לענייני סמלים שהקימה מועצת המדינה הזמנית, לאחר שינויים מסוימים להצעה המקורית. המנורה עוצבה על פי התבליט בשער טיטוס המתאר תהלוכה של עבדים וחיילים השבים לרומא לאחר ניצחון הרומאים על יהודה והחרבת בית המקדש בירושלים. כמו כן הועדף השימוש בענפי עץ זית על השימוש בסמלי הלולב, האתרוג והשופר.
דגל ארצות הברית ידוע גם כ"פסים וכוכבים". מורכב מהצבעים אדום, כחול ולבן. יש בו 50 כוכבים לבנים על רקע מלבני כחול, 7 פסים אדומים ו-6 לבנים.
כבר בשנת 1776 הניפו שלוש עשרה המושבות דגל שכלל את דגל בריטניה בקנטון. בשנת 1777, במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית, אומץ לראשונה הדגל בסגנון מתכנותו הנוכחית, שהורכב אז מ-13 פסים אדומים לבנים מקבילים, ומקנטון של 13 כוכבים.
הרעיון המקורי שעמד מאחורי עיצוב הדגל, היה שכל מדינה תיוצג בכוכב ופס, אולם במרוצת הזמן התברר רעיון זה כלא מעשי. בשנת 1818 הוחלט ש-13 הפסים המקורים יישארו בדגל, ועל כל מדינה חדשה שתצטרף לאיחוד יוסיפו כוכב נוסף לדגל.
נכון לשנת 2005, הונפו 28 גרסאות שונות לדגל, כאשר השינוי האחרון נעשה בשנת 1960 עם הפיכת הוואי למדינה החמישים של ארצות הברית.
סמל אינדונזיה נקרא גם "גראודה פנצסילה". במרכז הסמל מצוירת הגראודה, עיט מיתולוגי מוזהב, המשותף למיתולוגיה ההינדית והבודהיסטית. במקור, הגראודה היא כימרה, בעלת כנפיים, מקור ורגליים עיט מוזהבות, אך ללא ידי האדם וזנב הדרקון. היא משמשת כסמל באומות דרום ודרום-מזרח אסיה. השימוש בגראודה מייצג את השלטון ההינדי שהיה באינדונזיה בתקופת הממלכות הקדומות.
לנוצות סידור מיוחד, המייצג את תאריך עצמאותה של אינדונזיה - 17 באוגוסט 1945. ישנן 17 נוצות על כל כנף, 8 על הזנב, 19 בבסיסו של הזנב (מתחת למגן) ו-45 על הצוואר.
התקווה הוא המנון מדינת ישראל. הוא חובר כשיר על ידי המשורר נפתלי הרץ אימבר, בארץ ישראל, בשנת 1878. לחנו העממי מולדובי הותאם על ידי שמואל כהן. השיר שנודע בשמו המקורי "תקוותנו", היה אהוד ביישוב היהודי בארץ ישראל, נבחר להיות המנון התנועה הציונית והושר בקונגרסים הציונים. בעקבות כך, לאחר הקמת המדינה התקבל כהמנונה. ב-10 בנובמבר 2004, עוגן בחוק הישראלי. במרוצת השנים הוכנסו מספר שינויים במלל המקורי של השיר, ואף כותרו המקורי שונה ל"התקווה". חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל (פרק ל"ז, פסוק י"א): "הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ" מצוטט בשורה הפותחת את הפזמון החוזר של "התקווה": "עוד לא אבדה תקותנו", ובאופן שמהפך את האבלות והיאוש של הקדמונים לתקווה והתחלה חדשה.
שרוליק הוא דמות מצוירת המשמשת להאנשת מדינת ישראל. דמותו נוצרה על ידי הקריקטוריסט דוש והופיעה לראשונה ב-1956 בקריקטורות שצייר לעיתון מעריב. שרוליק מתואר כנער צעיר הלובש מכנס חאקי, חובש כובע טמבל ונועל סנדלים תנ"כיים. שרוליק הוא חקלאי ובאופיו הוא ציוני ואוהב הארץ. השם שרוליק משמש לרוב שם חיבה לשם ישראל, ומכאן שמה של הדמות.
|
.svg)
.svg)
Dieu et mon droit
— המוטו הלאומי של הממלכה המאוחדת
אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הרפובליקה הצ'כית • ותיקן • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מקדוניה • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קזחסטן • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
שטחים תלויים: אקרוטירי ודקליה • איי פארו • גיברלטר • ג'רזי • גרנסי • האי מאן • יאן מאיין • סבאלברד
אל סלוודור · אנטיגואה וברבודה · ארצות הברית · בהאמה · בליז · ברבדוס · גואטמלה · ג'מייקה · גרנדה · דומיניקה · האיטי · הונדורס · הרפובליקה הדומיניקנית · טרינידד וטובגו · מקסיקו · ניקרגואה · סנט וינסנט והגרנדינים · סנט לוסיה · סנט קיטס ונוויס · פנמה · קובה · קוסטה ריקה · קנדה
שטחים תלויים: איי הבתולה של ארצות הברית · אנגווילה · ארובה · ברמודה · גרינלנד · האנטילים ההולנדיים · פוארטו ריקו
מדינות: אורוגוואי · אקוודור · ארגנטינה · בוליביה · ברזיל · גיאנה · ונצואלה · סורינאם · פארגוואי · פרו · צ'ילה · קולומביה
אוסטרליה : אוסטרליה · נורפוק
מלנזיה : איי מלוקו ומערב גינאה החדשה (מהווים חלק מאינדונזיה) · איי שלמה · ונואטו · מזרח טימור · פיג'י · פפואה גינאה החדשה · קלדוניה החדשה
מיקרונזיה : איי מריאנה הצפוניים · איי מרשל · גואם · מיקרונזיה · נאורו · פלאו · קיריבטי
אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הרפובליקה הצ'כית • ותיקן • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מקדוניה • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קזחסטן • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
שטחים תלויים: אקרוטירי ודקליה • איי פארו • גיברלטר • ג'רזי • גרנסי • האי מאן • יאן מאיין • סבאלברד
אנטיגואה וברבודה · ארצות הברית · בהאמה · ברבדוס · ג'מייקה · גרנדה · דומיניקה · האיטי · הונדורס · הרפובליקה הדומיניקנית · טרינידד וטובגו · סנט וינסנט והגרנדינים · סנט לוסיה · סנט קיטס ונוויס · קובה · קנדה
שטחים תלויים: איי הבתולה של ארצות הברית · אנגווילה · ארובה · ברמודה · גרינלנד · האנטילים ההולנדיים · פוארטו ריקומדינות: אורוגוואי · אל סלוודור · אקוודור · ארגנטינה · בוליביה · בליז · ברזיל · גואטמלה · גיאנה · ונצואלה · מקסיקו · ניקרגואה · סורינאם · פארגוואי · פנמה · פרו · צ'ילה · קולומביה · קוסטה ריקה
אוסטרליה : אוסטרליה · נורפוק
מלנזיה : איי מלוקו ומערב גינאה החדשה (מהווים חלק מאינדונזיה) · איי שלמה · ונואטו · מזרח טימור · פיג'י · פפואה גינאה החדשה · קלדוניה החדשה
מיקרונזיה : איי מריאנה הצפוניים · איי מרשל · גואם · מיקרונזיה · נאורו · פלאו · קיריבטי
אל סלוודור · אנטיגואה וברבודה · ארצות הברית · בהאמה · בליז · ברבדוס · גואטמלה · ג'מייקה · גרנדה · דומיניקה · האיטי · הונדורס · הרפובליקה הדומיניקנית · טרינידד וטובגו · מקסיקו · ניקרגואה · סנט וינסנט והגרנדינים · סנט לוסיה · סנט קיטס ונוויס · פנמה · קובה · קוסטה ריקה · קנדה
שטחים תלויים: איי הבתולה של ארצות הברית · אנגווילה · ארובה · ברמודה · גרינלנד · האנטילים ההולנדיים · פוארטו ריקומדינות: אורוגוואי · אקוודור · ארגנטינה · בוליביה · ברזיל · גיאנה · ונצואלה · סורינאם · פארגוואי · פרו · צ'ילה · קולומביה
אוסטרליה : אוסטרליה · נורפוק
מלנזיה : איי מלוקו ומערב גינאה החדשה (מהווים חלק מאינדונזיה) · איי שלמה · ונואטו · מזרח טימור · פיג'י · פפואה גינאה החדשה · קלדוניה החדשה
מיקרונזיה : איי מריאנה הצפוניים · איי מרשל · גואם · מיקרונזיה · נאורו · פלאו · קיריבטי
| ||||||||||
| ||||||||||||
|
אבגד |
הוזח |
טיכל |
מנסע |
פצקר |
שתעריכהטינקטורות
טינקטורה הוא המינוח ההרלדי לצבע, אף כי טינקטורות אחדות אינן צבעים אמיתיים. קיימות שבע טינקטורות עיקריות - חמישה צבעים (גוונים כהים) ושתי מתכות (גוונים בהירים).
פרוות גם הן סוג של טינקטורה ומייצגות סוגי פרווה אמיתיים (כגון של סמוריים). קיימים כמו כן גם כתמים (stains), אם כי הם נדירים: כתום (tenny/tawny) וחוּם. פריטים עשויים להיות מתוארים בצבעיהם הטבעיים. פריט כזה יתואר כהוֹלם (Proper). עריכהסמלי זיהוי לדגלים
מערכת הסמלים שמשמת לזיהוי הדגלים נוצרה על ידי ויטני סמית בספרי הוקסילולוגיה שלו, מאוחר יותר שיטת הניקוד שלו אומצה על ידי ההתאחדות הבינלאומית של האגודות הווקסילולוגיות.
עריכהחלוקת הסמל
 שדהו של מגן הרלדי (כמו גם מטעניו השונים) ניתן לחלוקה ליותר מטינקטורה אחת. שדותיהם של שלטי אצולה רבים מחולקים בפשטות לשתי טינקטורות מנוגדות, תחומות באמצעות קו אחד או יותר במאונך, מאוזן, באלכסון או בשילוב כלשהו. קו חלוקה עשוי להיות, בין השאר, ישר, שבור (זיג-זג), או "מבוצר" (בצורת ביצורי חומה). הערה: יש להקפיד בהבדלים בין חלוקת השדה, חלוקה לרבעים וצורות רגילות. צורות (או "צורות מכובדות") הן צורות גאומטריות פשוטות, דומות ל"חלוקת השדה", אך מתייחסים אליהן כאל פריטים, ביניהן נכללים:
עריכהחלקים נילווים לסמל
בנוסף למגן כוללים רוב השלטים ההרלדיים גם ציצה (מעל למגן) ומוטו (לרוב מתחתיו). פריטים אחרים עשויים להתווסף, כגון קסדה (עטורה במעטה בד) בשלל מצבים ודוגמאות, "תומכים" משני צדי המגן, חלקה עליה הם ניצבים לרוב, ושלל סרטים, כתרים מוּראליים ומיני מדליות ועיטורים אחרים. פריטים אלו מוענקים לרוב כאות הוקרה על ידי הריבון. אלמנטים אחרים המצביעים על סטטוס של נושא השלט (כגון עוגן לאדמירל, שרביט למצביא וכדומה) יכולים להתווסף מאחורי המגן. בהרלדיקה כמורתית נהוג להשתמש במטות כמורה עטורים (Crosier).
עריכהקדימה, לעבודה!
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
