סמל מדינת ישראל
 | |
| גרסאות | |
|---|---|
 | |
| הסמל בסכמת צבעים כחול - צהוב | |
| פרטים | |
| תאריך אימוץ | י"א בשבט ה'תש"ט, 10 בפברואר 1949 |
| התקנים | |
| מגן | כחול, מנורת שבעת הקנים בלבן, 2 ענפי זית בלבן, כיתוב: "ישראל" |
| פרטים נוספים | |
| שימוש | דרכונים, מסמכי ממשלה רשמיים, משרדי ממשלה |
סמל מדינת ישראל הוא מגן אשר במרכזו מנורת שבעת הקנים, משני צדיה ענפי זית ובתחתיתו הכיתוב "ישראל". יש שתי גרסאות של הסמל: באחד מהגרסאות מופיעים המנורה, ענפי עץ הזית והמילה "ישראל" בצבע זהוב על רקע כחול עמוק, ובאחרת הם מופיעים בצבע לבן או אפרפר-כסוף על רקע כחול. הגרסה הראשונה משמשת בדרך-כלל כשסמל המדינה מוצג כשלעצמו, בעוד הגרסה השנייה משמשת בנס הנשיא או כשהסמל מופיע על-גבי דגלונים. על-גבי מסמכים מוצג הסמל לעיתים קרובות בשחור-לבן (המנורה ויתר האלמנטים לבנים על רקע שחור), ובמוסדות שונים מוצג הסמל כתבליט, בלי הבדל משמעותי בין צבע האלמנטים לצבע הרקע.
בחירת עיצוב הסמל
עיצבו את הסמל האחים גבריאל ומקסים שמיר, והוא נבחר מבין הצעות רבות שהוגשו לוועדת הסמל והדגל שהקימה מועצת המדינה הזמנית. הוועדה פרסמה מכרז ובו קראה לתושבי המדינה להציע הצעות לסמל המדינה. במכרז פורטו המלצות לגבי האלמנטים שייכללו בסמל, אולם הוועדה התחייבה לדון בכל הצעה שתוגש. מאות הצעות הוגשו לוועדה, ובתהליך ארוך נבחרו שלוש הצעות. אלה הובאו בפני מועצת המדינה הזמנית. המועצה החליטה לבחור בהצעה שהגישו האחים שמיר, ביום י"א בשבט ה'תש"ט, 10 בפברואר 1949.
לוועדה פנו 164 אנשים שהגישו 450 הצעות. שלוש הצעות נבחרו ועלו לדיון: הצעתם של אוטה וליש וסטרוסקי, הצעתם של איתמר דוד ושכטר, והצעתם של האחים שמיר. הצעתם של וליש וסטרוסקי כללה מגן מחולק לשניים - בחלק הגדול התחתון מופיעה מנורת שבעת הקנים בעיצוב הדומה לתבליט על שער טיטוס ברומא, ובחלק העליון מופיעים שבעת הכוכבים של הרצל. הצעתם של דוד ושכטר התבססה על הפסיפס של בית הכנסת העתיק ביריחו. בפסיפס מופיעה מנורת שבעת הקנים ניצבת על שלוש רגליים (ולא על בסיס רחב כמו בשער טיטוס, ראו להלן), משני עבריה שופר ולולב ומתחתיה הכתובת "שלום על ישראל" (על-פי מזמור קכ"ה בתהילים). בהצעתם של דוד ושכטר המנורה מופיעה בעיצוב דומה לזה שבפסיפס בית הכנסת ביריחו, שבעת הכוכבים של הרצל מקיפים אותה משלושה עברים, ומתחתיה מופיעים ענף זית, אתרוג, לולב, שופר, והמוטו: "שלום על ישראל". הצעתם המקורית של האחים שמיר כללה מגן שבמרכזו מנורת שבעת הקנים בעיצוב סכמטי מודרני. בהצעתם, שבעת הכוכבים של הרצל מסודרים מעל המנורה בשורה, ומשני עבריה ענפי זית.
ייתכן שמעצבי הסמל, האחים שמיר, הושפעו מקטע בנבואת הנביא זכריה (ספר זכריה, פרק ד) שבה מראה המלאך לנביא "מנורת זהב כולה וגֻלּה על ראשה ושבעה נרותיה עליה... ושנים זיתים עליה אחד מימין הגֻלּה ואחד על שמאלה". האחים שמיר עצמם לא הזכירו את הקטע מספר זכריה כהשראה לעיצוב, אף על-פי שהסבירו בפירוט את עבודתם בריאיון שנתנו לעיתון מעריב ב-16 בפברואר 1949. לפיכך, אין לדעת אם מדובר בצירוף מקרים, או בדמיון מכוון.
הוועדה החליטה כי הצעתם של האחים שמיר תשמש בסיס לסמל המדינה, אולם דרשו לערוך בה שינויים. עיצוב המנורה לא נראה הולם בעיני חברי הוועדה, והם העדיפו את העיצוב המופיע בתבליט שער טיטוס. התבליט המתאר תהלוכה של עבדים וחיילים השבים לרומא לאחר ניצחון הרומאים על יהודה והחרבת בית המקדש בירושלים בשנת 70 לספירה. השימוש בתבליט הרומי נועד לסמל את חזרת המנורה למקומה המקורי. השימוש בענפי זית מצא חן בעיני חברי הוועדה, והועדף על פני השימוש בסמלי הלולב, האתרוג והשופר, שכן הם ביקשו להימנע משימוש בסמלים בעלי אופי דתי מובהק. הוספת ענפי הזית כסמל לשלום נראתה עדיפה על-פני השימוש במוטו "שלום על ישראל", אולם בכל זאת, ביקשה הוועדה להוסיף את השם "ישראל" בעברית מתחת למנורה. שבעת הכוכבים של הרצל הושמטו בסופו של דבר מהעיצוב הסופי.
מעמדו המשפטי והמדיני של סמל מדינת ישראל על פי החוק, נקבע בחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, תש"ט-1949, שהתקבל ביום 24 במאי 1949.[1]
כרסום במעמד הסמל
בעשור השישי של המדינה, חל מפנה הדרגתי בשימוש בסמל המדינה. שרים אחדים החליטו לאמץ להם סמל פרטי: שר הביטחון, שר החוץ, שר התחבורה, שר הכלכלה, שרת התרבות, שר החקלאות ועוד. את הסמלים הפרטיים מציבים שרים אלה בראש אתרי האינטרנט שלהם, במודעות פרסומת בעיתונות ובפרסומים אחרים. גם ברובד היותר נמוך – באגפים של משרדי ממשלה ורשויות ממשלתיות – חל כרסום בשימוש סמל המדינה. פקידים העומדים בראשות יחידות אלו מזמינים עיצוב סמלים משלהם ומפיצים אותם באמצעות לשכת הפרסום הממשלתית.
תהליך זה הגיע לשיאו באוקטובר 2013: יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שסמלה היה סמל המדינה מאז האספה המכוננת ב-1949, הכריז על תחרות לעיצוב "לוגו חדש לכנסת". [2] החלטתו עוררה מחאה[3] ולמעלה מ-13,000 איש הצטרפו לעצומה מטעם המועצה לקידום ערכי המורשת הישראלית.
אחת מתוצאות הלואי של המחאה הציבורית הייתה שחלק ממשרדי הממשלה הנ"ל החליטו להחזיר את סמל המדינה לאתרי האינטרנט שלהם.
לקריאה נוספת
- אליק מישורי, "שורו הביטו וראו - איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית", הוצאת "עם עובד"/ספריית אופקים, תש"ס 2000, חלק ג' פרק ו'.
- גלית גאון, סמל, סימבול וסמנטיקה, קטלוג "לא רק סמל", המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, 2011
- דניאלה סנטו-גרדוש ויורם א. שמיר, "כך נבחר סמל המדינה", שם
- חיה פלג (עורכת),"ערכים בסמל, בטקס ובחג", משרד החינוך 2012
- חיים אופז (עורך), סמלי מדינת ישראל, משרד החינוך התרבות והספורט 1998
- ימימה רוזנטל, לואיז פישר (עורכות), כחול על גבי לבן, מסמכים חשובים בתולדות מדינת ישראל, גנזך המדינה 2008
קישורים חיצוניים
- הדף המוקדש לדגל ולסמל של מדינת ישראל באתר Flags of the World, אתר המוקדש לווקסילולוגיה (באנגלית)
- מצגת מקיפה על המנורה וסמל המדינה, הוכן על ידי אסף פלר
- גלריית הצעותיו של איתמר דוד לסמל המדינה
- ביקורת על הסמל שנבחר, גרשום שוקן ואחרים
- לא, סמל המדינה אינו מכוער. אליק מישורי, תל אביב, 20/2/2014
- אלכסנדר מישורי, מנורה וענפי זית: קורות עיצובו של סמל מדינת ישראל, קתדרה 46, דצמבר 1987, עמ' 187-169
אילון גלעד, מה הם הקשקושים האלה בסמל מדינת ישראל?, באתר הארץ, 4 במאי 2016- אתר אוסף עבודות האחים שמיר מעצבי הסמל ב-1949
הערות שוליים
- ^ חוק הדגל והסמל, תש"ט-1949, ס"ח 8 מיום כ"ח באייר תש"ט (24.5.1949) עמ' 37.
- ^ תחרות לעיצוב "לוגו חדש לכנסת"
- ^ מחאה ציבורית
| סמלי מדינות אסיה | ||
|---|---|---|
| מדינות | אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות הערביות • אינדונזיה • איראן • אפגניסטן • ארמניה • בהוטן • בחריין • בנגלדש • ברוניי • גאורגיה • הודו • המלדיביים • הפיליפינים • הרפובליקה הסינית • הרפובליקה העממית של סין • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקיה • טורקמניסטן • יפן • ירדן • ישראל • כווית • לאוס • לבנון • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • מצרים (סיני) • נפאל • סוריה • סינגפור • סרי לנקה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קטר • קירגיזסטן • קמבודיה • קפריסין • רוסיה • תאילנד • תימן | 
|
| שטחים תלויים | אבחזיה • אג'ריה • אי חג המולד • איי קוקוס • דרום אוסטיה • הונג קונג • הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי • הרשות הפלסטינית • מקאו • צפון קפריסין | |
| אירופה • אפריקה • אסיה • אוקיאניה • אמריקה הצפונית • אמריקה הדרומית | ||