האספה הלאומית של פרנקפורט

האספה הלאומית של פרנקפורט (גרמנית: Frankfurter Nationalversammlung) הייתה האספה הלאומית (אנ') הראשונה אשר נבחרה בבחירות בכל שטח גרמניה, בתקופה שבה הייתה עדיין מחולקת לנסיכויות רבות. האספה שירתה בתפקידה ברשות מחוקקת מה-18 במאי 1848 ועד ה-31 במאי 1849 והתכנסה בכנסיית פאולסקירכה שבפרנקפורט. כינוס האספה היה אחת התביעות של המהפכנים במהפכת מרץ במדינות הקונפדרציה הגרמנית.

באמצעות דיונים סוערים וממושכים הצליחה האספה לחוקק את חוקת פאולסקירכה, אשר הכריזה על כינון קיסרות גרמנית מאוחדת, שמדינות גרמניה השונות יהיו כפופות אליה. חוקה זו הגשימה את דרישות התנועות ליברליות והלאומיות אשר עמדו כאופוזיציה לשיטתו של מטרניך. החוקה פירטה זכויות אדם רבות, וקבעה את צורת המשטר על-פי עקרונות הדמוקרטיה הפרלמנטרית, במשולב עם מונרכיה חוקתית העוברת בירושה.

אספת פרנקפורט וחוקתה נכשלו. המלך הפרוסי פרידריך הרביעי סירב לקבל עליו את משרת הקייזר שהוצעה לו. האצולה רבת-העוצמה בפרוסיה ושליטי המדינות הגרמניות הקטנות התנגדו לתיקונים הליברליים שהציעה האספה ואף לעצם קיומה, והאספה התפוררה בהדרגה. עם זאת, השפעות רבות של החוקה שקיבלה האספה הלאומית הפכו לחלק אינטגרלי מחוקת ויימאר של 1919 ושל חוקת גרמניה של 1949.