דגל ארגנטינה

דגל ארגנטינה

סוג הדגל	דגל לאומי ודגל ימי לאומי
יחס אורך/גובה	9:14
הונף לראשונה	27 בפברואר 1812
מוטיבים עיצוביים	שלושה פסים אופקיים תכלת שמים-לבן-תכלת שמים, מושחת בשמש מאי
שם המעצב	מנואל בלגראנו
גרסאות נוספות
דגל אזרחי, דגל הצי האזרחי

דגל ארגנטינה (בספרדית: Bandera de la Argentina) הוא דגלה הלאומי של ארגנטינה. עיצובו הוא טריבנד אופקי המורכב משלושה פסים אופקיים ושווים בצבעי תכלת-שמים (הפסים העליון והתחתון) ופס לבן במרכז ובגרסתו הממשלתית הוא מושחת בשמש מאי בצבע זהב אשר במרכזה פרצוף מחייך במרכז הפס הלבן.

לבחירת סכמת הצבעים ישנם מספר הסברים, עיצובו של הדגל הושפע מדגלו של הגנרל מנואל בלגראנו אשר הונף לראשונה בעיר רוסאריו ב-27 בפברואר 1812 במהלך מלחמת העצמאות הארגנטינאית והתבסס על צבעי סמל הכובע של ארגנטינה, סמל אשר נענד על ידי חייליו. הדגל אושר לשימוש בידי האספה של השנה ה-13 כדגל צבאי בלבד, אולם אושר כדגל הלאומי בידי הקונגרס של טוקומאן בשנת 1816. בשנת 1818 נוספה שמש מאי למרכז הדגל המשמש כדגלה הטקסי של ארגנטינה.

עיצוב הדגל

על פי המסורת צבעי הדגל מיוחסים לשמים, לעננים ולשמש ובטענה זו תומכים ההמנונים "אורורה" ו"ההצדעה לדגל", אולם ההיסטוריונים חולקים על המסורת ותולים את בחירת הצבעים בנאמנות לבית בורבון.^{[דרוש מקור]}

צורה וגודל

גודלו וצורתו של הדגל נקבעו בשנת 1978 על יחס של 9:14 בגודל של 0.9 על 1.4 מטר. על דגל מצוירים שלושה פסים בצבעי תכלת-לבן-תכלת כל אחד ברוחב של 30 ס"מ. במרכזו של הפס הלבן מוטען סמל הידוע בשמו שמש מאי בצבע זהב. דגלים ביחס 1:2 או 2:3 נמצאים גם הם בשימוש.

שמש מאי המשחיתה את הדגל הרשמי מבוססת על עיצובו של המטבע הארגנטינאי הראשון, הריאל הארגנטינאי. השמש בצבעי זהב וחום ולה 16 קרניים ישרות ו-16 קרניים גליות ובמרכזה פנים. קוטר העיגול הפנימי הוא 10 ס"מ וקוטר העיגול החיצוני של הקרניים הוא 25 ס"מ והיא ממוקמת במרכזו של הפס הלבן האמצעי.

צבעים

תבנית	כחול שמיים		זהב		חום		לבן
פנטון		284 C		116 C		483 C		Safe
HTML		75AADB		FCBF49		843511		FFFFFF
RGB		117, 170, 219		252, 191, 73		132, 53, 17		255, 255, 255

היסטוריה

הדגל הארגנטינאי עוצב בידי מנואל בלגראנו במהלך מלחמת העצמאות הארגנטינאית. בעת שהותו ברוסריו הוא שם לב כי שני הצדדים הלוחמים, תומכי הכתר מן הצד האחד והפטריוטים מן הצד האחר היו לבושים בצבעים זהים, אדום וצהוב - צבעי הדגל הספרדי. בעקבות דמיון זה, יצר בלגרנו את סמל הכובע של ארגנטינה אשר אושר במהלך הטריומוויראט הראשון ב-18 בפברואר 1812. מעודד מהצלחתו יצר בלגרנו לאחר תשעה ימים דגל בצבעים זהים לסמל הכובע. בחירתו של בלגרנו בצבעי התכלת והלבן לא הייתה מקרית, היו אלו הצבעים אשר הניפו הקריאולים במהלך מהפכת מאי של 1810.

בלגרנו שלח מכתב לטריומוויראט והודיע לו על השימוש בדגל החדש, אולם בניגוד לסמל הכובע לא אישר הטריומוויראט את השימוש בו שכן הקו המדיני אשר נקט היה כי הוא נלחם בשמו של פרננדו השביעי, מלך ספרד אשר היה תחת שביו של נפוליאון, בעוד שהכרזה על דגל הייתה מעשה של הכרזת עצמאות. על כן שלח הטריומוויראט מסרים לבלגרנו כי לא ילחם תחת הדגל החדש, אולם עד אשר הגיעו השליחים למקום מושבו עזב בלגרנו לכיוון צפון בהתאם לפקודותיו לחיזוק עמדות הפטריוטים באלטו פרו לאחר תבוסתו של חואן חוסה קסטלי בקרב וואקי. הדגל הונף לראשונה בבואנוס איירס ב-23 באוגוסט 1812 באתר בו ניצב היום האובליסק של בואנוס איירס. ללא כל ידיעה באשר להוראות הטריומוויראט המשיך בלגרנו בשימוש בדגל בהניפו בשנית בסן סלבדור דה חוחוי שם זכה הדגל בברכת הכנסייה המקומית ביום השנה השני למהפכת מאי. הפקודות הגיעו אל בלגרנו כאשר נכנס האחרון לסלטה שם הפסיק את השימוש בדגל. בתשובה לכך שחיילי צבאו כבר נשבעו לדגל החדש ענה בלגרנו כי הוא שומר את הדגל לחגיגות ניצחון גדולות יותר.

הטריומוויראט הראשון הוחלף בשני שהחזיק ברעיונות ליברליים יותר וקרא לכינוסה של האספה של שנת 1813 ואף שלא הכריז על עצמאות, למרות שהייתה זו אחת ממטרותיו, הכיר בדגלו של בלגרנו כדגל קרב. השבועה הראשונה לדגל הייתה ב-13 בפברואר 1813 בסמוך לנהר סלאדו אשר נודע מאז בכינוייו "נהר השבועה" והשימוש בדגל בקרב לאחר אישורו היה במהלכו של קרב סלטה, קרב בו נחלו הפטריוטים ניצחון מוחץ על הכוחות המלוכנים בפיקודו של פיו טריסטאן.

ראו גם

• סמל ארגנטינה
• המנון ארגנטינה
• גלריית דגלי ארגנטינה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דגל ארגנטינה בוויקישיתוף

• דגל ארגנטינה, באתר דגלי העולם (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29873339דגל ארגנטינה