המנון פרו

ההמנון הלאומי של פרו
Himno Nacional del Perú

מדינה
שפה	ספרדית
מילים	חוסה דה לה טורה אוגארטה
לחן	חוסה ברנרדו אלסדו
שמות נוספים	Somos libres, seámoslo siempre (אנו חופשיים, מי ייתן ונשאר כך לנצח)

ההמנון הלאומי של פרו אומץ בספטמבר 1821, כחודשיים לאחר ההכרזה על עצמאות המדינה. לחן ההמנון נכתב על ידי חוסה ברנארדו אלסדו, ומילותיו נכתבו על ידי המשורר חוסה דה לה טורה אוגרטה.

היסטוריה

לאחר שפרו הכריזה על עצמאותה, הגנרל חוסה דה סן מרטין ארגן תחרות ציבורית לבחירת המארש הלאומי. ב-7 באוגוסט בשנת 1821 התחרות פורסמה ב-Gaceta Ministerial (העיתון המיניסטריאלי). הפרסום קרא לפרופסורים של שירה, מלחינים ושאר חובבים לשלוח את יצירותיהם החתומות למחלקת המדינה לפני ה-18 בספטמבר, אז ועדה ייעודית תחליט איזה מהם יאומץ בתור "המארש הלאומי". מחבר היצירה יזכה בתמורה בתודתם של הממשלה והציבור.

שבע יצירות הוגשו לתחרות, ומתוכן נבחרה היצירה Somos Libres, Seámoslo Siempre (אנו חופשיים, מי יתן ונשאר כך לנצח) מאת חוסה ברנרדו אלסדו. בשומעו את היצירה, נעמד הגנרל חוזה דה סן מרטין והכריז "ללא ספק, זהו ההמנון הלאומי של פרו". למחרת יום התכנסות הוועדה נחתם צו שאישר באופן רשמי את הכרזתו הנלהבת של הגנרל. ההמנון בוצע לראשונה בציבור בלילה של ה-23 בספטמבר 1821 בתיאטרון של לימה, בנוכחותם של סן מרטין ותומכי עצמאות פרו, שבאותו היום איחדו את עיר הבירה. ההמנון הושר על ידי הגברת רוזה מרינו, לפי מילותיו של המשורר חוסה דה לה טורה אוגרטה. אלסדו ניצח על התזמורת.

פרסומים שונים של ההמנון הכילו שינויים קלים במילים ובמנגינה, וב-1869 ההמנון שוחזר ועובד מחדש על ידי קלאודיו רבגליאטי, לבקשתו של חוסה ברנרדו אלסדו. ב-1874 הוגשה בקשה לתיקון מילות ההמנון, בהתחשב בגרסאות מאוחרות יותר שלו ובטעויות קטנות שנמצאו. היוזמה אושרה אך לא הצליחה, עקב התנגדות הציבור וההכרה בכך שהגרסה הנוכחית כבר התקבעה כמסורת.

ב-1901 היה ניסיון נוסף לשינוי ההמנון, הפעם באישור הממשל של אדוארדו לופז דה רומניה, שהעדיף את המנגינה המשוחזרת של קלאודיו רבגליאטי. רומניה הכריז על תחרות חדשה לבחירת מילות ההמנון, כיוון שלדעתו המילים המקוריות הביעו תוקפנות כלפי ספרד, שבאותה תקופה ניהלה יחסים ידידותיים עם פרו. המנצח בתחרות היה המשורר חוסה סנטוס צ'וקנו. מילות ההמנון החדשות עדיין כללו את הפזמון הישן, אבל נוספו התייחסויות לגיבור הדרום אמריקני סימון בוליבאר, כמו גם לחוסה דה סן מרטין, מייסד האומה, בבית הראשון.

לא עבר זמן רב עד שהציבור חזר לדרוש את שחזור המילים המקוריות. הלחץ הציבורי היה כה גדול עד שבשנת 1913, בתקופת שלטונו של הנשיא דון גיירמו בילינגהרסט, הקונגרס הפרואני נאלץ להכריז על מילות ההמנון כבלתי ניתנות לשינוי.

בשנת 1959, לבקשתו של ראול פוראס בארנצ'אה, שהיה שר החוץ הפרואני באותו הזמן, צ'אבוקה גראנדה הלחין חלופה לבית הראשון של ההמנון, אבל חלופה זו מעולם לא נכנסה לשימוש.

הנסיון האחרון לשנות את ההמנון היה במהלך תקופת שלטונו של גנרל חואן ולסקו אלבראדו, שניסה לשנות את הבתים השני והשלישי. כפי שקרה עם שינויים קודמים, גם שינוי זה נכפה בטקסים רשמיים ובבתי ספר. במהלך שלטונו של הנשיא הגנרל פרנסיסקו מוראלס ברמודס, הבית האחרון הושר במקום הבית הראשון. אולם גם שינויים אלה לא צלחו, וההמנון המקורי נקבע מחדש כאשר יורשו של ברמודס, פרננדו בלאונדה טרי, נבחר לנשיא בשנת 1980.

בית הדין החוקתי קבע בשנת 2005 שהבית הראשון של ההמנון לא נכתב על ידי חוסה דה לה טורה אוגרטה, ושהוא תוצר של פולקלור פופולרי, אבל הכנסתו להיסטוריה של ההמנון גילמה את רצון העם הפרואני, כפי שבא לידי ביטוי בחוק מס' 1801 שהעביר הקונגרס, שקבע כי המילים ומנגינת ההמנון אינם ניתנים לשינוי. כמו כן, בית הדין אימת שהבית החמישי המקורי הוחסר מההמנון, ועל כן, על מנת לשמר את זכויות היוצר ואת שלמותה של היצירה, בית הדין הורה להשיב את הבית החמישי של ההמנון כך שישמש בתור הבית השישי שלו, כך שההמנון כולל כעת שבעה בתים.

החל בספטמבר 2009, על פי החלטתה של הממשלה הפרואנית, הפך הבית השביעי של ההמנון הלאומי להיות הבית המושר הרשמי, במקום הבית הראשון, כפי שהיה נהוג עד אז. השינוי נכנס לתוקף בבתי ספר החל משנת 2010. הצבא והמשטרה הפרואנים אימצו גם הם את השינוי, ובחודש שבו השינוי נכנס לתוקף הופק וידאו קליפ של ההמנון לכבוד המאורע.

נהוג כי אזרחים שרים את ההמנון עם יד ימין על לבם, בעוד שחיילים, שוטרים וכבאים מחויבים להצדיע בעת השמעתו. בטקסים והופעות נשמעת הכריזה הבאה בסוף שירת ההמנון:

• מנהיג: Viva el Peru! (תחי פרו!)
• קהל: Viva! (תחי!)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המנון פרו בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24497870המנון פרו