אהרן יריב

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרן יריב
Aharon Yariv.jpg
תאריך לידה 20 בדצמבר 1920
מקום לידה רוסיה
עליה לישראל 1935
תאריך פטירה 7 במאי 1994
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
הצבא הבריטיהצבא הבריטי  הצבא הבריטי
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19391972
19731974
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים

תפקידים אזרחיים

יועץ ראש הממשלה למלחמה בטרור, חבר כנסת, שר, ראש מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים

אהרן יריב
-
תאריך לידה -
תאריך לידה עברי -
תאריך עלייה -
תאריך פטירה -
תאריך פטירה עברי -
ממשלות 16, 17
כנסות 8
סיעה המערך
תפקידים בולטים

אהרן יריב (רבינוביץ') (20 בדצמבר 1920 במוסקבה - 7 במאי 1994 בישראל) היה אלוף בצה"ל, ראש אמ"ן ושר בממשלת ישראל.

ביוגרפיה

יריב נולד במוסקבה במשפחתו של חיים רבינוביץ, רופא יליד לטביה. כעבור שנה עזבה משפחתו את רוסיה לברלין. בשנת 1924 הם עברו ללטביה (שהייתה אז מדינה עצמאית). בשנת 1935 עלה אהרן יריב עם כל משפחה לארץ ישראל. בארץ למד בבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה. הוא היה חבר קיבוץ גבע בשנים 1940 עד 1941.

שירות צבאי

יריב החל את שירותו הצבאי בהגנה בשנת 1939 ובשנת 1941 התגייס לצבא הבריטי, בו הגיע לדרגת סרן. לאחר מלחמת העולם השנייה היה פעיל בהצלת פליטים יהודים ועסק ברכש. ב-1946 נבחר להשתתף במחזור הראשון של בית הספר לדיפלומטים שהקימה הסוכנות היהודית. בשנת 1947 חזר לשירות בהגנה כשלישו של יעקב דורי, מפקד ההגנה. עם הקמת צה"ל (1948) מונה לסגן מפקד גדוד בחטיבת אלכסנדרוני ולאחר מכן באותה שנה למפקד גדוד 21 בחטיבת כרמלי. בתפקידו כמג"ד (מפקד גדוד) השתתף בקרבות בצפון ובכיבוש נצרת במהלך מלחמת העצמאות.

בשנת 1951 מונה לראש ענף במחלקת המבצעים במטכ"ל, ושנה לאחר מכן מונה לראש צוות ההקמה של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה והיה למפקדו הראשון של בית הספר בין השנים 19541956. לאחר מכן שירת כראש מטה פיקוד המרכז. בין השנים 19571960 שירת כנספח הצבאי בארצות הברית וקנדה.

באפריל 1960 מונה למפקד חטיבת גולני, באוגוסט 1961 מונה לעוזר ראש אגף המודיעין. בינואר 1964 מונה לראש אמ"ן, ושירת בתפקיד עד 1972 (תקופת הכהונה הארוכה ביותר של ראש אמ"ן). כיהן כראש האגף במלחמת ששת הימים. בשנת 1972, לאחר טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, מונה ליועץ ראש הממשלה גולדה מאיר לענייני טרור.

לאחר הפרישה מצה"ל

בזמן מלחמת יום הכיפורים, בשנת 1973, גויס כעוזר מיוחד לרמטכ”ל, ולאחר מכן עמד בראש צוות המשא ומתן עם המצרים בקילומטר ה-101 לייצוב הפסקת האש. שיחות אלו היו השיחות הישירות הרשמיות הראשונות בין ישראל ומצרים מאז הסכמי שביתת הנשק ב-1949. ב-11 בנובמבר 1973 חתם יריב עם מוחמד עבד אל-ע'ני אל-גמאסי על הסכם שש הנקודות, בו נקבעה המסגרת לדיונים על הפרדת הכוחות, חילופי שבויים, המשך האספקה לארמייה השלישית המצרית המכותרת והסרת ההסגר המצרי שהוטל בתחילת המלחמה במצרי באב אל מנדב בים סוף. ההסכם הוביל להסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים בינואר 1974[1][2].

לאחר פרישתו מצה"ל, הצטרף למפלגת העבודה, שהייתה אז במערך. יריב כיהן כחבר כנסת מטעם "המערך" בכנסת השמינית (בשנים 1977–1974). הוא שימש שר התחבורה בממשלת גולדה מאיר קצרת הימים, ושר ההסברה בממשלת יצחק רבין הראשונה.

בשנת 1974 הגה ביחד עם שר הבריאות ויקטור שם טוב את נוסחת יריב - שם טוב שבה קראו למדינת ישראל להכיר באש"ף ולנהל משא ומתן לשלום עם הפלסטינים.

בפברואר 1975 התפטר מהממשלה לאחר שלא התקבלו רעיונותיו המדיניים. במאי 1977, ערב הבחירות, התפטר מהכנסת והצטרף לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש). מאוחר יותר שב למפלגת העבודה.

משנת 1977 ועד מותו ב-1994 עמד בראש מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. בין השנים 1984–1986 עמד בראש ועדות שבחנו את מבנה קהילת המודיעין הישראלית. בשנת 1988 ייסד את המועצה לשלום ולבטחון.

עמדותיו

יריב השתייך לאגף ה'יוני' במפלגה. בתקופת כהונתו בחבר כנסת ושר בממשלת ישראל גיבש עם ויקטור שם-טוב את נוסחת יריב - שם טוב, הקוראת לניהול משא-ומתן עם הפלסטינים, אולם היא לא התקבלה על דעת הממשלה.

יריב סבר שלאחר טבח הספורטאים במינכן לא הייתה לישראל ברירה אלא להנהיג מדיניות חיסולים כדי לעצור את הטרור הפלסטיני[3].

משפחתו

יריב היה נשוי לנחמה ואב לאסף. התגורר ברמת השרון. אחיו היה גוטמן רבינוביץ, מנהלו של עיתון מעריב במשך שנים רבות, אחיינו הוא פרופסור איתמר רבינוביץ, שגריר ישראל בארצות הברית ונשיא אוניברסיטת תל אביב.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים



סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0