מיכה לינדנשטראוס
 | |||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| תאריך עלייה | 1939 | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
מיכה (מיכאל) לינדנשטראוס (יוני 1937 - 2 במאי 2019) היה משפטן ישראלי שכיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה וכמבקר המדינה.
ביוגרפיה
מיכה לינדנשטראוס נולד בברלין למרגרטה (מרגלית), לבורנטית בבית חולים, ולאהרון ולטר לינדנשטראוס (1977-1904) שהיה עורך דין, נציג הסוכנות היהודית בברלין וב-1938 היה חבר במשלחת[1] שדנה בווינה עם אדולף אייכמן על עליית יהודי גרמניה לישראל[2]. אחיו היחיד של מיכה, ורנר, מת בגיל 4 ממחלה, עוד טרם הולדתו של מיכה. המשפחה הצליחה להחלץ מגרמניה ולעלות לארץ ישראל בהיותו בן שנתיים, והם התיישבו בדירת חדר בתל אביב. אביו לא מצא עבודה, ואמו פירנסה את המשפחה ממכירת מוצרי קוסמטיקה. אחרי כארבע שנים עברה המשפחה לחיפה, שם מצא האב עבודה בבנק ומאוחר יותר היה מנהל סניף הבנק לתעשייה בחיפה. האב היה פעיל במפלגת הציונים הכלליים ואחר כך בגח"ל, כיהן מטעמן במועצת העיר חיפה והתמודד מטעמן על ראשות העיר[3].
לינדשטראוס למד בגימנסיה ביאליק בחיפה ולאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1965 קיבל תואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית[4]. בתקופת לימודיו שיחק כשוער קבוצת הכדורגל הפועל ירושלים[5]. בנוסף, כיהן כמזכיר של תא הסטודנטים של מפא"י עד שהודח וכיו"ר ארגון הסטודנטים של חברי ההסתדרות. בשנת 1964 הוציא ספר על חיי הסטודנטים באוניברסיטה, המבוסס על חוויותיו בפוליטיקה ואכזבתו ממנה[6]. בנובמבר 1960, בשנת לימודיו הרביעית, מונה לדובר מועצת פועלי ירושלים[7]. כחובב צעדות, יזם לינדנשטראוס את צעדת ירושלים ביום העצמאות של 1963[8]. בשנת 1964 כיהן בנוסף להיותו דובר כמזכיר הפועל ירושלים[9].
קריירה משפטית
לינדנשטראוס כיהן כתובע צבאי[10] וכיועץ המשפטי של נפת השומרון. במסגרת עבודתו זו שימש כתובע במשפטים רבים של מחבלים ופעילי פת"ח. לינדנשטראוס פעל ליצירת קשרים עם האוכלוסייה האזרחית ביהודה ושומרון. הוא הזמין את עורכי הדין הערביים להכיר את בתי הדין הצבאיים ושכנע אותם להפסיק את החרם על מערכת המשפט הצבאית. במאי 1970 נתמנה לעוזר לענייני השטחים של השר שמעון פרס שהיה ממונה על השטחים המוחזקים, תפקיד בו עסק בפיתוח תשתיות ועידוד הכלכלה בשטחים[11]. במסגרת תפקידו הוא היה מנכ"ל קרן הנאמנות למען הפליטים[12].
באמצע 1971 נתמנה לשופט בבית משפט צבאי, בדרגת רב-סרן[13]. ב-1972 מונה לשופט תעבורה. באפריל 1975 מונה לשופט בבית משפט השלום בחיפה[14] ומאז גר בעיר. כשופט שלום הוא קרא מספר פעמים להסדיר מתן פיצויים לאנשים שנעצרו במעצר שווא[15].
בשנת 1981 מונה לשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בחיפה[16] וב-17 במרץ 1982 מונה לשופט קבוע בבית המשפט המחוזי[17] בנצרת ולקראת סוף שנות ה-80 עבר לחיפה. במקביל לכהונתו כשופט בבית המשפט המחוזי היה יושב ראש התנועה לארץ ישראל טובה[18]. שנים רבות במהלך כהונתו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי שימש גם שופט נוער. בשנת 1995 התמנה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה[19] וב-1999 מונה לנשיא בית המשפט המחוזי בעיר תפקיד בו כיהן עד פרישתו לגמלאות בשנת 2005[20]. בהמשך מונה גם ליושב ראש נציגות השופטים בישראל. כיו"ר נציגות השופטים בישראל התפרסם במאבקו הנחרץ לביטול משוב השופטים של לשכת עורכי הדין בישראל והיה ממובילי חרם השופטים על אירועי הלשכה.
מבקר המדינה
לקראת פרישתו של מבקר המדינה אליעזר גולדברג היה לינדנשטראוס המועמד היחיד לתפקיד. הוא נבחר ביוני 2005 ברוב של 59 חברי הכנסת לעומת 29 מתנגדים ונכנס לתפקידו ביולי 2005. כמבקר המדינה ראה במאבק בשחיתות השלטונית אחד מתפקידיו העיקריים, וביחד עם יועצו לענייני שחיתות יעקב בורובסקי התייחס בחומרה לשחיתות השלטונית ובניגוד למבקרים קודמים נטה לבצע גם תחקירי ביניים ולפרסמם בתקשורת. מהלכים אילו הובילו להתנגדות מגורמים רבים שטענו כי תפקידו של המבקר אינו ליזום חקירות בדומה למשטרה ולקדם הגשת כתבי אישום, אלא רק להציג אי-סדרים[21]. מנגד טוענים תומכיו כי כל שעשו מבקרי המדינה הקודמים היה לפרסם דו"ח שנתי שעורר אמנם רעש בתקשורת במשך מספר ימים אולם לאחר מכן התעלמו ממנו, כך שעל המבקר לפרסם את ממצאיו לעיתים תכופות.
נגד לינדנשטראוס הועלו טענות רבות על כי הוא רודף תקשורת ופרסום, עד כדי פגיעה בחקירות משטרתיות. בין מבקריו בנושא רדיפת הפרסום נמנים אנשי תקשורת בכירים כנחום ברנע, יואל מרקוס ובן כספית[22].
זכה באות אביר איכות השלטון לשנת 2009 על פועלו כתפקיד מבקר המדינה.
קיבל תואר כבוד של האיגוד הישראלי לאיכות בשנת 2010.
בתחילת 2011 מילא תפקיד מרכזי בביטול מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל.
בשנת 2012 הוענק לו אות המופת על ידי עמותת אומ"ץ - אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי. ב-2016 קיבל את אות יקיר חיפה[23].
בעמותת שקיפות בינלאומית
באוקטובר 2013 נבחר מיכה לינדנשטראוס לכהן כיו"ר עמותת "שקיפות בינלאומית - ישראל" (שבי"ל)[24], שמטרתה קידום נורמות של אתיקה ושקיפות כחלק מהמאבק לצמצום השחיתות בחברה הישראלית. עמותה זאת היא השלוחה הישראלית של ארגון "שקיפות בינלאומית" העולמי[25].
כתיבה
בשנות ה-60 כתב כמה ספרי פרוזה: "עדר בשדה האש: תסכית" (1960), "שלושה צעירים באפור" (1964), "משפט שבלב: סיפורים" (1970) וכן פרסם סיפורים קצרים בעיתון מעריב.
ב-2 במאי 2019 נפטר לינדנשטראוס; היה נשוי ואב לשלוש בנות. בתו, אילונה לינדנשטראוס-אריאלי, היא שופטת. בן דודו היה המתמטיקאי יורם לינדנשטראוס.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- מיכה לינדנשטראוס, באתר הרשות השופטת
- הביוגרפיה של לינדנשטראוס באתר משרד מבקר המדינה
- אלי לוי, שופט, איש קבע וכדורגלן, באתר nrg, 25 במאי 2005
- תומר זרחין, גידי וייץ, אחרי שאהוד אולמרט הרגיש את מגעו, מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס מתפנה לבדוק את אהוד ברק ודליה איציק. ראיון, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2009
- קלמן ליבסקינד, בא לבקר: ראיון עם מיכה לינדנשטראוס, באתר nrg, 29 בספטמבר 2011
- ראיון פרישה עם המבקר לינדנשטראוס, "עורך הדין", כתב העת של לשכת עורכי הדין, יולי 2012
- אבי בר-אלי, איך נעלמו פרקים על חברת החשמל מדו"ח המבקר?, באתר TheMarker, 3 במאי 2012
מיכה לינדנשטראוס, מבקר באוניברסיטה (8 דקות) - וידאו, באתר הערוץ האקדמי, 25/09/09- מיכל רשף, נכדים ופרוזה: החיים החדשים של מבקר המדינה לשעבר, באתר וואלה!, 5 בספטמבר 2013
מסיפוריו:
- לפנסיה, מעריב, 20 באוגוסט 1965
- פגישת רעים, מעריב, 9 בספטמבר 1966
- מרחק של טלפון בלבד, מעריב, 2 ביוני 1967
הערות שוליים
- ^ עדותו של אהרון לינדנשטראוס
- ^ גידי וייץ ותומר זרחין, אחרי שאהוד אולמרט הרגיש את מגעו, מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס מתפנה לבדוק את אהוד ברק ודליה איציק. ראיון, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2009
- ^ ראובן בן צבי, חושי מול לינדנשטראוס, מעריב, 2 בנובמבר 1959
- ^ שמות מקבלי התארים באוניברסיטה העברית בירושלים, מעריב, 28 ביוני 1965
- ^ אלי לוי, שופט, איש קבע וכדורגלן, באתר nrg, 25 במאי 2005
- ^ יחיאל לימור, הסטודנטים גילו את הקרן, מעריב, 27 ביולי 1964 ; המשך
- ^ נתמנה על קשרי עיתונות במועצת הפועלים, מעריב, 20 בנובמבר 1960
- ^ יהושע ביצור, גם לבירה צעדה משלה, מעריב, 11 באפריל 1963
- ^ אלי פוקס בא לאימון ב-2:30 השחקנים ב-4..., מעריב, 28 בינואר 1964
- ^ חזי כרמל, עו"ד משכם שכנע שופט צבאי בנימוקי משפט עברי, מעריב, 14 בינואר 1970
הנאשמים בחברות באלפתח לא ידעו מיהו חאמודה, מעריב, 8 באפריל 1968 - ^ רזי גוטרמן, נשות שכם הבטיחו:נמליץ עליך כשגריר ישראלי ראשון בערב, מעריב, 6 במאי 1970
- ^ יעקב ארז, הוקפאו פעולות קרן הנאמנות למען הפליטים, מעריב, 16 בספטמבר 1971
- ^ 22 כדורים ירה הנאשם בחייל דוד הלל ז"ל, מעריב, 13 באוגוסט 1971
- ^ הודעה על מינוי שופט, 22 באפריל 1975, ילקוט הפרסומים 2110, עמ' 1614
- ^ שופט מביע צער על היעדר חוק לפיצוי מי שנכלא לשווא, דבר, 13 במרץ 1977
שופט קורא להבטיח פיצוי לעצירים שנכלאו לשווא, דבר, 15 בדצמבר 1978 - ^ הודעה על מינוי שופט, 1 בספטמבר 1981, ילקוט הפרסומים 2756, עמ' 66
הודעה על מינוי שופט, 1 בדצמבר 1981, ילקוט הפרסומים 2772, עמ' 607 - ^ הודעה על מינוי שופטים, 17 במרץ 1982, ילקוט הפרסומים 2801, עמ' 1480
- ^ נבון:על כל אדם במדינה לחשוב מה הוא יכול לתת, מעריב, 20 בינואר 1984
- ^ הודעה על מינוי סגן נשיא, 21 במאי 1995, ילקוט הפרסומים 4312, עמ' 3671
- ^ הודעה על גמר כהונתו של שופט, ילקוט הפרסומים 5430, עמ' 3928
- ^ מיטל צור ומירי חסון, המבקר: אמשיך ללא חת במאבק לטוהר המידות, באתר ynet, 2 בנובמבר 2006
- ^ רן בנימיני, "החצר של לינדנשטראוס", העין השביעית, גיליון 68, יוני 2007, עמ' 10-12
- ^ אות יקיר חיפה לשנת 2016, באתר עיריית חיפה
- ^ אתר עמותת שבי"ל
- ^ צבי זרחיה, הג'וב החדש של לינדנשטראוס: יו"ר עמותת שקיפות בינלאומית ישראל, באתר TheMarker, 6 באוקטובר 2013
