הרב יואל בן נון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יואל בן-נון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב יואל בן נון
לידה 9 במאי 1946 (גיל: 78)
ח' באייר תש"ו
חיפה, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
מדינה ישראלישראל ישראל
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק תנ"ך, מחשבת ישראל
תלמידיו הרב יובל שרלו, הרב יעקב מדן (תלמיד חבר)

הרב יואל בן נון (נולד ב-9 במאי 1946, ח' באייר תש"ו) הוא רב ציוני דתי, ממייסדי ישיבת הר עציון, דוקטור למחשבת ישראל ומרצה לתנ"ך. החל משנת 2015 הוא בעל טור יומי במסגרת מיזם 929 - תנ"ך ביחד.

קורותיו

נולד בשנת 1946 בחיפה לד"ר יחיאל בן נון (פישר)[1] ולד"ר שושנה בן נון (רוזה פירסט),[2] מחנכים וחוקרים בתחומי היהדות והלשון העברית. אחיו, הרב אלחנן בן נון, הוא רב היישוב שילה והיה ראש ישיבה בבית אורות.

למד בישיבת כפר הרא"ה ואחר כך בישיבת מרכז הרב אצל הרב צבי יהודה קוק. היה ממשחררי העיר העתיקה והר הבית בירושלים במלחמת ששת הימים בחטיבת המילואים 55 של הצנחנים.

ב-1968 פנה עם חנן פורת לרב יהודה עמיטל ויחד הקימו את ישיבת הר עציון באלון שבות. כבר אז, בגיל 23, לימד בישיבה. במקביל, הדריך באותן שנים בבית ספר שדה כפר עציון ובעפרה ולימד בקורסי ההכשרה למדריכי החברה להגנת הטבע. בעקבות הרב צבי יהודה, הדגישו הוא וחנן פורת את החשיבות בלימוד התנ"ך בישיבות. הוראתו ופעילותו בישיבה, במכללת הרצוג ועוד תרמה למהפכת התנ"ך בציבור הדתי-לאומי.

לאחר מלחמת יום הכיפורים היה הרב בן נון ממייסדי תנועת גוש אמונים. פגישת היסוד התקיימה ב–1974 בביתו באלון שבות. שנים רבות היה חבר מזכירות 'הגוש'. ב–1976 עבר מאלון שבות לעפרה.

בשנת 1985 הקים את האולפנא לבנות בעפרה ועמד בראשה כעשר שנים. בשנת 1986 ייסד עם צוות לימודי התנ"ך במכון להכשרת מורים בהר-עציון (כיום: מכללת יעקב הרצוג) את הביטאון התורני לענייני מקרא "מגדים". הרב בן נון פרסם בו ובמקומות אחרים מאמרים רבים.

בשנת 1996 הקים עם יעקב שפירא את מדרשת יעוד, במסגרת רשת אמי"ת, להכשרת מורים בשירות לאומי להוראת יהדות בבתי ספר חילוניים. בין השנים 2000–2006 עמד בראש ישיבת השילוב בקיבוץ הדתי עין צורים.

בשנת 2008 אושרה עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטה העברית בנושא "המקור הכפול של השראה וסמכות במשנת הראי"ה קוק".

בשנת 2018 הוענק לו פרס היצירה התורנית ע"ש הרצי"ה.[3]

באוקטובר 2019, תשרי ה'תש"ף הוענק לו פרס שר החינוך לתרבות יהודית על מפעל חיים.

הגותו

הרב יואל בן נון והרב מיכאל רוזנצוויג

חלק נכבד בהגותו של הרב בן נון סובב סביב התנ"ך ולימודו. בהמשך ליהודה אליצור הוא שואף לשאוב משמעויות עכשוויות מהתנ"ך ולהעמיד את הכתוב על פשוטו.

היה מהדוברים הבולטים בפולמוס "תנ"ך בגובה העיניים", שבו ביקר את גישת רבני ישיבת הר המור וסבר שיש להתייחס לגיבורי התנ"ך כדמויות אנושיות שאינן שונות במהותן מן הלומדים כיום ולא כמלאכי עליון. לטענתו רק בדרך זו ניתן לשאוב משמעות ערכית ומוסרית מסיפורי האבות.

הרב בן נון עוסק גם במדרשי חז"ל, תוך התמקדות במחלוקת העקרונית בין בתי המדרש של רבי עקיבא ורבי ישמעאל, וכן בפרשנות מקורית לתורתו של הרב קוק.

הרב בן נון קורא להתאמת התפילה לימינו. כך למשל, את השורה "העיר הקודש והמחוזות היו לחרפה ולביזות" שבפיוט "זכור ברית" לערב ראש השנה שינה ל"ההר הקודש והמחוזות...". בתפילת אבינו מלכנו הוא הוסיף את הבקשות: "אבינו מלכנו, מלא מאגרינו מים", וכן "אבינו מלכנו, הרם קרן מדינתך".

לדעתו כל חשמל (מלבד הביולוגי) נחשב כאש וצריך להיות אסור מדאורייתא להשתמש בו בשבת. הוא מאזכר בהקשר זה את החשמל בספר יחזקאל המתייחס לברקים שהם, על פי המדע הידוע לנו כיום, חשמל, ויש בהם יסוד של אש.

פעילות והשקפות פוליטיות

בדומה להגותו התורנית, גם השקפתו הפוליטית עצמאית וייחודית.

השקפתו, המבוססת על ראייה היסטורית של תולדות עם ישראל, מדגישה את הצורך בקונצנזוס ובמניעת פיצול ומלחמת אחים בעם היהודי. בעקבות זאת הוא בוחן בסוגיות העומדות על הפרק את דעת הציבור היהודי הכללי (בעיקר דעת הרוב החילוני) ומנסה שלא להיכנס למחלוקת אתו.

בשנת תשנ"ב פרסם בכתב העת נקודה מאמר בשם "לא הצלחנו להתנחל בלבבות"[4] ובו כתב שהוא וציבור המתנחלים כשלו בכך שהסתפקו בבניית התנחלויות, ללא התנחלות בלבבות ושותפות עם כל תושבי המדינה.

הרב בן נון היה מבין מנסחי אמנת כנרת השואפת ליצור מכנה משותף לזרמים השונים בציבור היהודי.

בציבור הישראלי התפרסם הרב בן נון בעיקר לאחר רצח רבין, כשתקף את האווירה בציבור הדתי-לאומי לפני הרצח, ואמר שברשותו מידע על רבנים שפסקו שחל על רבין 'דין רודף' ובכך נתנו לגיטימציה להורגו (ראו: תגובת החברה הדתית לרצח רבין). הוא לא סיפק פרטים או ראיות ודבריו נתפסו בקרב רבים בציבור הציוני דתי כבלתי לגיטימיים. הביקורת הציבורית החריפה עליו הביאה למעברו מעפרה לאלון שבות.

בניסן ה'תשס"ב (2002) כתב בנקודה, לרגל עשרים שנה לפינוי ימית:

"...מול ממשלה לאומית לא היה סיכוי. היינו צריכים להגיע להסכמה בין יהודים ליהודים. בין מפלגות הימין והציבור שמאחוריהן לבין השמאל היהודי. האחדות שהייתה נוצרת כתוצאה מכך הייתה משנה את התמונה... אנחנו בפירוש עומדים היום במצב דומה. מנהיג ימין עומד בראשות הממשלה, והוא זה שעשוי להוביל אותנו לאותה צרה... מה שהיינו צריכים לעשות אז, אנחנו מוכרחים לעשות היום: לשבת למשא ומתן בין יהודים. הסכם בין מתיישבי יש"ע, על כל גווניהם הפוליטיים, ובין השמאל היהודי... בתש"ח לא הייתה אחדות, ולא זכינו לשחרור הארץ. בששת הימים הייתה אחדות, ואכן זכינו לשחרור. מאז מלחמת לבנון אנו מפולגים עמוקות, והנה הארץ נלקחת מאיתנו. הארץ לא עומדת בפני עצמה, היא פונקציה של עם ישראל".

הרב בן נון הרבה להתראיין בתקופה שסביב תוכנית ההתנתקות. כחודש לאחר הריסת מבני הקבע בעמונה פרסם מאמר חריף בעיתון הצופה בשם "עדת סאטמר המתחדשת"[5] ובו תקף את התנהלותה של הציונות הדתית בעת "ההתנתקות" ולאחריה. הוא כתב כי גישת המאבק החריף והאלים רק הזיקה, והדגיש כי אף שהדמוקרטיה מאפשרת "אי ציות אזרחי" דווקא התורה אוסרת. את מאמרו חתם בשורה:

"דגלנו כחול-לבן בלי שום כתום. כחול-לבן שורשו בקודש, בציצית. הכתום הוא חוקות הגויים. אני לא כתום, גם לא פס, גם לא כתם ושמץ. רק כחול-לבן ואחדות ישראל."

ב-5 במרץ 2006, כשלושה שבועות לפני הבחירות לכנסת השבע עשרה, הודיע הרב בן נון על תמיכתו במפלגת קדימה באמרו כי "ככל הנראה, בשנים הקרובות ייקבעו שם כל ההחלטות המשמעותיות. כדי להציל כמה שיותר מההתיישבות צריך להיות שם". הוא טען כי המאבק התמידי של ראשי ההתיישבות על "הכול" גרם פעמים רבות לכך שהם נשארו ללא כלום. עם זאת, הוא נמנע מלקרוא לאנשים להצביע עבור המפלגה.

על אירועי בית השלום בחברון וכתב: "אם חברון היהודית לא תחבר אליה את כל עם ישראל, היא עלולה להיחרב חס ושלום. המפתח נמצא בידי אנשי חברון עצמם. אם ינהגו כדוד, יחברו אליהם את עם ישראל. אם ינהגו כאבשלום, בבריונות אלימה, אפילו יצליחו פה ושם, עם ישראל יקיא אותם, וה' יעלים עינו מהם, חס ושלום. הבטחת ה' הגנוזה בחברון היא נצחית, ודווקא משום כך היא יכולה להישמר לדור ראוי. אין הבטחה מיוחדת לדור הזה, או לדור פרטי אחר".[6]

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה הודיע על תמיכתו במפלגת הבית היהודי.[7]

לדעתו היה ראוי לסגור את מקום המקדש בהר הבית לבני אדם מכל הדתות, עד שיגיע עם ישראל למדרגה הנדרשת לצורך בניין בית המקדש.

עוד נושאים המעסיקים אותו הם המלחמה בתאונות הדרכים, הפערים החברתיים בישראל והמאמץ לשפר את איכות הסביבה.

ספרים ומאמרים

  • פרקי האבות - אוסף מאמרים על ספר בראשית, מתוך כתב העת "מגדים". הוצאת תבונות, תשס"ג
  • מחביון עז - פרקי הלכה ומוסר - מאמרים בנושאי הלכה ומחשבת ההלכה. ישיבת עין צורים, תשס"ו
  • נס קיבוץ גלויות - כוחה של יהדות ישראלית, ידיעות אחרונות, 2011[8]
  • ישעיהו - כציפורים עפות, ידיעות אחרונות, תשע"ג. (נכתב עם הרב בנימין לאו)
  • המקור הכפול: השראה וסמכות במשנת הרב קוק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ד
  • זכור ושמור - טבע והיסטוריה נפגשים בשבת ובלוח החגים, הוצאת תבונות, 2015
  • מקראות - יתרו: עיון רב-תחומי בתורה (יחד עם שאול ברוכי), משכל הוצאה לאור, 2017
  • מקראות - משפטים: עיון רב-תחומי בתורה (יחד עם שאול ברוכי), ידיעות ספרים, 2018

הרב בן נון פרסם מאמרים נוספים, בעיקר בנושאי תנ"ך, רובם בכתב העת "מגדים" וכן סדרת טורי פרשנות מלאה על התנ"ך במסגרת פרויקט 929.

עוד הוציא קובץ של תקליטורי שמע בשם "שירת התורה", שבהם הוא קורא את פרשת השבוע של ספר בראשית, ולאחר כל פרק שיעור בעניינו. קובץ זה יצא בהוצאת תבונות.

מתלמידיו

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרב יואל בן נון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ יחיאל בן־נון באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ מחברת "The Tawananna in the Hittite kingdom" (הוצאת וינטר, 1975). גרסה מקוונת באתר גוגל ספרים
  3. ^ פרס היצירה התורנית - לרב יואל בן נון, באתר ערוץ 7, 19 ביולי 2018
  4. ^ לא הצלחנו להתנחל בלבבות באתר בית המדרש הווירטואלי
  5. ^ קישור למאמר באתר ציונות דתית ריאלית
  6. ^ יואל בן נון, הרס החיבור הגנוז בחברון, באתר ynet, 5.12.2008
  7. ^ נדב גדליה, הרב יואל בן נון: חוזר לבית היהודי, באתר nrg‏, 1 בינואר 2009
  8. ^ דף הספר, אתר ידיעות ספרים
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32464810יואל בן נון

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הרב_יואל_בן_נון&oldid=2590448"