ג'ון הווארד

ג'ון הווארד
John Howard

ג'ון הווארד
לידה	26 ביולי 1939 (גיל: 85) ארלווד, סידני, אוסטרליה
מדינה	אוסטרליה
מפלגה	המפלגה הליברלית
בת זוג	ג'נט הווארד
ראש ממשלת אוסטרליה ה־25 11 במרץ 1996 – 3 בדצמבר 2007 (11 שנים) → פול קיטינג קווין ראד ←

ג'ון וינסטון הווארד (באנגלית: John Winston Howard; נולד ב-26 ביולי 1939) היה ראש ממשלת אוסטרליה ה-25, אשר נבחר לתפקיד ב-11 במרץ 1996 ולאחר מכן נבחר מחדש שלוש פעמים. תקופת כהונתו כראש ממשלת אוסטרליה שנייה באורכה רק לזו של רוברט מנזייס. בבחירות 2004 השתלטה המפלגה הליברלית האוסטרלית בהנהגתו על שני בתי הפרלמנט האוסטרלי. בשנת 2007 הפסיד במערכת הבחירות האחרונה שלו למועמד מפלגת הלייבור קווין ראד.

ביוגרפיה

ילדות, נעורים ותחילת הקריירה

תמונה משנות הארבעים של המאה ה-20 של ג'ון הווארד

הווארד גדל בארלווד, פרבר של מעמד הביניים בקרבת סידני. הוא נקרא וינסטון על שם המדינאי הבריטי הידוע וינסטון צ'רצ'יל. אביו ניהל תחנת דלק ומוסך, שם עבד גם הווארד הצעיר. לאחר מות האב גידלה אמו של הווארד אותו ואת שני אחיו.

לאחר שסיים את בית הספר התיכון למד משפטים באוניברסיטת סידני. ב-1957 הצטרף לשורות המפלגה הליברלית ולאחר שסיים את לימודיו עבד כעורך דין במקביל לפעילות מפלגתית מקומית בניו סאות ויילס. ב-1971 נשא לאישה את ג'נט, אם שלושת ילדיו.

לפוליטיקה הארצית נכנס ב-1974 כאשר נשלח לבית הנבחרים כנציגו של אזור הבחירה בנלונג שבסידני, מושב אותו הוא מחזיק זה יותר משלושה עשורים. כשהקים מלקולם פרייזר את ממשלתו ב-1975 מונה הווארד לתפקיד שר העסקים והצרכנות. בדצמבר 1977 התקדם למשרד האוצר בגיל 38 בלבד. על כן כונה "הנער האוצֵר" (The boy treasurer). החל מ-1982 כיהן גם כסגן ראש המפלגה הליברלית.

כשר אוצר לא הצליח הווארד להביא לידי ביטוי את השקפת עולמו התאצ'ריסטית: אמצעים שהציע, כגון הורדת מס ההכנסה ומס החברות, שבירת האיגודים המקצועיים והפרטה מאסיבית, לא זכו לתמיכתו של פרייז'ר. ב-1982 כמעט והתפטר הווארד מתפקידו במחאה על כלכלת הבחירות שעליה ניצח פרייז'ר שהתבטאה בהצעת תקציב גבוהה. לאחר התבוסה בבחירות של 1983 הואשם כי שיקר לפרלמנט כשלא דיווח נכונה את גודל הגרעון שהשאירה הממשלה היוצאת.

שנות האופוזיציה

התבוסה בבחירות הביאה להתפטרותו של פרייז'ר מהפרלמנט ומהנהגת המפלגה הליברלית. את מקומו תפס אנדרו פיקוק, אשר ניצח את הווארד בבחירות לתפקיד. הווארד נותר בתפקיד סגן ראש המפלגה. לאחר תבוסה נוספת בבחירות של 1984, אם גם בפער קטן מהצפוי, החל פיקוק לחשוש מקריאת תיגר אפשרית של הווארד למנהיגותו. לכן ניסה במאי 1985 למנוע את בחירתו מחדש לתפקיד הסגן. לאחר שהווארד נבחר מחדש לתפקיד המשני בכל זאת, התפטר פיקוק מהנהגת המפלגה והותיר אותה להווארד.

הווארד תיאר את עצמו כמנהיג השמרן ביותר שקם לליברלים וחזה שרוח הזמן תתאים לעמדותיו השמרניות. עמדות אלה התבטאו, בנוסף להיבט הכלכלי, גם בנושאים חברתיים.

במהלך השנתיים הראשונות שלו כמנהיג המפלגה נראה היה ששיעור הצמיחה הנמוך והאבטלה הגואה יוכלו לסייע להווארד להחזיר את הליברלים לשלטון. אולם בסופו של דבר נבחר מחדש ראש הממשלה מטעם הלייבור בוב הוק, אשר היה מנהיג כריזמטי מהווארד. גם העובדה שמועמד שמרן נוסף התמודד תרמה להפסדו של הווארד ב-1987 על ידי שפיצלה את הכוחות השמרניים ואפשרה לשמאל להשאר בשלטון.

ב-1988 נשא הווארד נאום שנוי במחלוקת שבו טען כי שיעור ההגירה האסייתית לאוסטרליה גבוה מדי. כתוצאה מהנאום ומכשלונו בבחירות היה הווארד פגיע. יריבו הישן פיקוק ניצל את שעת הכושר והדיח אותו ב-1989 מהנהגת המפלגה. הווארד הוגלה לזמן קצר לספסלים האחוריים של הפרלמנט, מחוץ לממשלת הצללים. למרות שהצליח לחזור משם לספסלים הקדמיים, נראה היה שמנהיגותו הפכה לנחלת העבר. ב-1990 שוב הפסידו הליברלים בבחירות ולאחר מכן בחרו את ג'ון היוסון הצעיר כמנהיג. הווארד השווה את עצמו ל-"לזרוס עם שלושה מעקפים". סיכוייו לחזור לצמרת הפוליטית נראו קלושים.

שני מנהיגים כושלים לאחר מכן, לאחר שסגן ראש המפלגה פיטר קוסטלו סירב לקחת עליו את התפקיד ב-1995, קיבל הווארד הזדמנות נוספת. למוד ניסיון, פנה כעת לכיוון מתון יותר: הוא חזר בו מההתנגדות שהביע לביטוח רפואי ממלכתי ונע למרכז המפה הפוליטית במגוון רחב של נושאים. את ראש הממשלה פול קיטינג תקף על כך שהוא עוסק יותר מדי במדיניות חוץ ובנושאים שוליים כמו מאמצי פיוס עם האבוריג'ינים - נושאים שלא עניינו, אליבא דהווארד, את רוב אזרחי אוסטרליה. הקמפיין נחל הצלחה רבה ובבחירות של 1996 ניצח הווארד ברוב גדול והחזיר את הליברלים לשלטון לאחר 13 שנים באופוזיציה.

ראשות הממשלה

כהונה ראשונה: 1996–1998

הממשלה שהקים הווארד שמה לעצמה למטרה להתמודד עם "החור השחור התקציבי", כפי שכינו את הגרעון שהותירה להם ממשלת הלייבור. ההוצאה הציבורית קוצצה על כל ענפיה: תוכניות להכשרה מקצועית בוטלו, תקציביהם של ארגונים אבוריג'ינים קוצצו, כפי שהבטיח הווארד בבחירות. התקופה התאפיינה בהתעוררות כלכלית וצמיחה משמעותית אשר נזקפה על ידי הווארד למדיניות הפיסקלית של ממשלתו, אף שקיטינג טען שאין היא אלא תוצאה מאוחרת של מדיניות הממשלה הקודמת. השגשוג הכלכלי הפך את הווארד למנהיג פופולרי מאוד, בין אם היה אכן פרי מדיניותו ובין אם לאו.

ב-1996, בעקבות מותם של 35 אנשים בטבח פורט ארתור, הנהיג הווארד מדיניות שכפתה על מדינות אוסטרליה לאסור את החזקתו של נשק אוטומטי, מדיניות שתרמה לפופולריות שלו בציבור הרחב אך עלתה לו בחוסר שביעות רצונם של גורמים שמרנים.

ממשלתו הראשונה של הווארד לא זכתה לרוב בסנאט וכתוצאה מכן לא הצליחה להעביר הרבה מהחוקים שהציעה. הדמוקרטים והירוקים בסנאט מנעו את הפרטת חברת הטלפון הממשלתית טלסטרה כמו גם את הפגיעה המתוכננת באיגודים המקצועיים ובזכויות מסוימות של האבוריג'ינים.

הבטחת הבחירות של הווארד להלחם בשחיתות הממשלתית והקוד שקבע להתנהגות השרים עלו לו ביוקר: לא פחות משבעה שרים אולצו להתפטר בעקבות הפרות של אותו קוד, בעיקר ניצול לרעה של תקציב הנסיעות המיניסטריאלי וניגוד עניינים בין תפקידם כשרים להחזקותיהם במניות של חברות שונות. שני שרים נוספים שנתפסו מפרים את הקוד לא אולצו להתפטר. בשלב זה כבר העדיף הווארד לותר על העיקרון כדי לא לאבד חברים נוספים מהקבינט.

בבחירות של 1998 היה הווארד קרוב להפסד. למעשה דרגו 51% מהבוחרים את מועמד הלייבור קים ביזלי במקום הראשון, בעיקר מתוך התנגדות למס ערך מוסף חדש שהווארד הציע להנהיג. אך ניצול אפקטיבי של שיטת הבחירות האזורית איפשר לליברלים לשמור על הרוב בבית הנבחרים ולהישאר בשלטון.

כהונה שנייה: 1998–2001

למרות התמקדותו של הווארד במדיניות פנים נאלצה ממשלתו השנייה להקדיש את תשומת לבה למדיניות חוץ כאשר הכריזה מזרח טימור על עצמאות בחסות האו"ם בשנת 1999. בניגוד לתמיכה המסורתית שהעניקו ראשי ממשלת אוסטרליה משני קצוות הקשת הפוליטית לאינדונזיה, בחר הווארד לשלוח כוחות צבא כדי לסייע בהגנה על הרפובליקה הצעירה.

במוקד כהונתו השנייה עמד ישומו של המע"מ החדש. תוכניתו של הווארד הייתה להחליף את המיסים הרבים השונים שהיו מוטלים על מוצרים רבים במס אחד בשיעור אחיד על כל המוצרים. כדי להעביר את החקיקה בסנאט נאלץ להתפשר ולפטור מספר מוצרים מהמס (בעיקר מוצרי מזון) ולפגוע במשהו באחידות המקווה, אבל הנהגת המס עברה בהצלחה יחסית והשיגה מטרה אחרת של מדיניותו בנוסף: ההכנסה מהמס החדש עוברת למדינות ולא לממשלה הפדרלית (אם כי החלוקה הפנימית בין המדינות כן נקבעת על ידה). על ידי כך מימש הווארד את שאיפתו להעביר חלק ניכר מהאחריות הפיננסית הממשלתית מהרמה הפדרלית לרמת המדינות.

בעקבות הנהגת המס חלה ירידה בתמיכה בממשלה. הלייבור נחל ניצחונות בבחירות ברמת המדינות והיה חשש לאובדן השלטון ברמה הארצית. כדי למנוע זאת שוב נע הווארד למרכז ושינה את מדיניות הממשלה במספר נושאים.

בדיעבד הסתבר כי לא היה צורך באמצעים אלה, זאת משום ששני אירועים שקרו באוגוסט-ספטמבר 2001 הפכו למוקד הבחירות. האירוע הראשון הייתה הגעתה של אונייה נורווגית אשר הצילה בים כמה מאות פליטים, רובם אפגנים וביקשה להביאם, כפי שדורש החוק הימי, לנמל הקרוב באוסטרליה. הווארד סירב לקבל את הפליטים ואף שלח כוחות מיוחדים לגרשם. לאחר מכן הציע חקיקה "להגנת הגבולות" שתמנע מתן מקלט למי שמסתננים למדינה דרך הים. החקיקה עוררה דיון נוקב ברחבי אוסטרליה: מנהיגי הלייבור התלבטו האם לתמוך או להתנגד לה. פיגועי 11 בספטמבר שאירעו כשבועיים לאחר מכן היטו במידה רבה את הכף, בשל העוינות שעוררו כנגד המהגרים האיסלאמים ברובם. מפלגת הלייבור החליטה לתמוך בחקיקה של הווארד בחצי פה ובסופו של דבר יצא קרח מכאן ומכאן: אנשי השמאל שהתנגדו לה כמו גם בני מעמד הפועלים שתמכו בה לא באו על סיפוקם. בבחירות שנערכו בנובמבר 2001 נבחרה ממשלת הווארד מחדש, ברוב גדול יותר מזה שזכתה בו שלוש שנים קודם לכן.

כהונה שלישית: 2001–2004

הווארד

לאחר הבחירות המשיכה ממשלת הווארד לפעול להגבלת ההגירה. עדיין ללא רוב בסנאט, יכולתה להעביר את החקיקה שרצתה בנושאים חברתיים-כלכליים הייתה מוגבלת.

פעמיים הסתבך הווארד בפרשיות שפגעו במוניטין שלו ושל ממשלתו: ראשית כשהתגלה שטענתו אשר הושמעה במהלך הבחירות, כי המהגרים על סיפון האונייה הנורווגית זרקו את ילדיהם מהסיפון כדי לכפות על הממשלה לקבלם, התבררה כשקרית. ושנית כאשר מינה את פיטר הולינגוורת לתפקיד הסמלי של המושל הכללי. הולינגוורת הואשם שבתפקידו כארכיבישוף הכנסייה האנגליקנית בבריסביין סירב לחקור כמרים אשר הואשמו בפשעים חמורים ולבסוף אולץ להתפטר. עם זאת המשיך הווארד לשמור על שיעורי תמיכה גבוהים בסקרים, משום שהנושא העיקרי בו התעניין הציבור נותר הביטחון הלאומי.

ב-2003 שלח הווארד כוחות צבא יבשתיים וימיים כדי להילחם יחד עם ארצות הברית, בריטניה ומדינות נוספות במלחמת עיראק. את תמיכתו במלחמה ביסס על הראיות להימצאותו של נשק להשמדה המונית בידיו של סדאם חוסיין, טענה אשר התבררה לאחר מכן כלא נכונה. ההחלטה לצאת למלחמה הייתה שנויה במחלוקת כבדה. אפילו עמיתיו למפלגה הליברלית לא חסכו מהווארד את ביקורתם. ראש הממשלה לשעבר פרייז'ר היה אף הוא בין המבקרים.

ב-29 באוגוסט 2004 הכריז הווארד על בחירות שנערכו ב-9 באוקטובר. המלחמה בעיראק הייתה נושא מרכזי בבחירות ומנהיג הלייבור מארק לייתאם הבטיח להחזיר את החיילים הביתה עד חג המולד. תגובתו של הווארד הייתה לתקוף את לייתאם במישור הכלכלי ולהזהיר שעליית מפלגת הלייבור לשלטון תביא לעלייה בשער הריבית. משקלו של האיום היה כבד משום שאזרחים רבים לוו כספים להשקעה בנדל"ן וחששו מתשלומי ריבית גבוהים.

בנוסף הבטיח הווארד תקציבים חדשים לבריאות, חינוך ועסקים קטנים. כלכלנים רבים ביקרו אותו על כך שהתאצ'ריסט והשמרן הכלכלי הפך עם השנים לפוליטיקאי שמוותר על עקרונות כלכליים כדי לזכות בקולות. על כל פנים הכלכלה האיתנה בשילוב עם הבטחות הבחירות הספיקו כדי להבטיח לקואליציה השמרנית את הניצחון בבחירות ולראשונה מאז 1975 אף את השליטה בסנאט.

כהונה רביעית: 2004–2007

ג'ון הווארד לוחץ את ידו של הנשיא האמריקני ג'ורג' ווקר בוש

השליטה בבתי הפרלמנט איפשרה לממשלת הווארד הרביעית להעביר חקיקה ששלוש קודמותיה לא הצליחו להעביר. חברת הטלפון הופרטה ומספר חוקים בתחום של יחסי עבודה הגבילו את יכולתם של העובדים להתאגד ולתבוע את מעסיקיהם על פיטורין שלא כדין. עם זאת לא כל החקיקה שהציעה הממשלה עברה, משום שחברים בקואליציה התנגדו לעיתים לחוקים מסוימים.

ב-2005 הגדיל הווארד את מספר החיילים האוסטרלים בעיראק, בניגוד להבטחתו לפני הבחירות. גם ההבטחות בתחום הבריאות הציבורית נותרו לא ממומשות.

בסוף 2005 התמקד הווארד בהעברת חוק חדש למלחמה בטרור, העומד נכון לדצמבר 2005 בפני הסנאט להצבעה.

ב-2005 נבחר הווארד לאחד מ-100 האנשים המשפיעים בעולם, לפי המגזין האמריקני TIME.

ב-24 בנובמבר 2007 הפסיד הווארד במערכת הבחירות למועמד מפלגת הלייבור, קווין ראד. מפלגת הלייבור גרפה ניצחון סוחף על הווארד. בעוד מערכת הבחירות שקדמה לזו עסקה בעניין החיילים האוסטרלים השוהים בעיראק, ובתמיכתו המלאה של הווארד בנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש, במערכת הבחירות שחרצה את גורלו של הווארד הנושא המרכזי היה הכלכלה והעייפות מ-11 שנות שלטונו של ג'ון הווארד.

בתחילת 2009 העניק לו נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש את מדליית החירות הנשיאותית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון הווארד בוויקישיתוף

• האתר הרשמי של ראש ממשלת אוסטרליה
• ג'ון הווארד בארכיון הלאומי האוסטרלי

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25726406ג'ון הווארד