חסידות בויאן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חסידות באיאן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית הכנסת המרכזי של החסידות בירושלים וישיבת רוז'ין

חסידות בויאן (נכתב ביידיש באיאן) הוא שמה של חצר חסידית מהעיירה בויאן בבוקובינה (כיום באוקראינה) שנוסדה על ידי רבי יצחק פרידמן מבויאן, נכדו של רבי ישראל מרוז'ין. חסידות בויאן מונה אלפי בתי אב ברחבי העולם והיא כיום החסידות הגדולה ביותר מבין החסידויות המשתייכות לבית רוז'ין. ברשימות שהוכנו באגודת ישראל לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתים שויכו לחסידות בישראל מעל 3,500 בעלי זכות בחירה[1].

היסטוריה

הפחד יצחק

הדור הראשון

מייסד חסידות בויאן היה רבי יצחק פרידמן, ה"הפחד יצחק", בנו הגדול של רבי אברהם יעקב מסדיגורה (הראשון). רבי יצחק כיהן באדמו"רות מתרמ"ג עד פטירתו, בי"ז באדר תרע"ז. לאחר שלוש שנים בהן הנהיג את החצר יחד עם אחיו הצעיר רבי ישראל מסדיגורה, החליטו שני האחים להיפרד ולחלק את הירושה. רבי ישראל קיבל את הנכסים בסדיגורה, כולל ביתו המפואר של סבם רבי ישראל מרוז'ין וכן את חלקת הקבר בה נקברו אבותיהם, ואילו רבי יצחק קיבל את נשיאות כולל ווהלין ואת בית הכנסת 'תפארת ישראל' בעיר העתיקה ואת זכות הדלקת מדורת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי. בי"ח בחשוון תרמ"ז רבי יצחק העתיק את משכנו לעיירה בויאן הסמוכה, בה הקימו עבורו חסידיו בית מדרש ובית מגורים ובהם ניהל את עדתו.

רבי יצחק היה חתנו של רבי יוחנן מרחמסטריווקא. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, כמו שאר אדמו"רי בית רוז'ין, כיוון שפחדו מהשלטון הרוסי, שעדיין שמר טינה למייסד השושלת, רבי ישראל מרוז'ין. הרוסים החריבו את ביתו ובית מדרשו בבויאן. בווינה המשיך האדמו"ר לנהל את חצרו. לאחר פטירתו נתמנו ארבעת בניו לאדמו"רים, תחילה בווינה ואחר כך התפזרו.

הדור השני והשלישי

רבי מנחם נחום עם חסידיו במירון, קיצוני משמאל החסיד ר' חיים טוביה וייטמן
  • רבי מנחם נחום, בנו הבכור של ה"פחד יצחק" הנהיג את רוב החסידים של אביו. לאחר מספר שנים עבר מוינה לצ'רנוביץ בבוקובינה שם גרו חסידים רבים. נפטר בי"ט באב תרצ"ו, ונקבר באוהל אביו בווינה. תורתו רוכזה בספר "תפארת מנחם".
אחריו שימשו באדמו"רות בניו רבי אהרן ורבי מרדכי שרגא, שסירבו באופן רשמי ליטול את כתר האדמו"רות, אך למעשה ערכו שולחנות יחד ואמרו דברי תורה, כשרבי אהרן היה המרכזי שבהם. רבי אהרן (תר"נ -י"ג בחשוון תש"ב) נפטר במגפת טיפוס במהלך שנות השואה ונקבר בווערחיווקי. רבי מרדכי שרגא (-ט"ז בטבת תש"ב) היה חתנו של רבי ישראל מויז'ניץ, נפטר ונקבר אף הוא בווערחיווקי.
בנוסף, חתנו רבי משה (משה'ניו) פרידמן, בן לאדמ"ורי הוסיאטין, החל לכהן כאדמו"ר מבויאן בווינה לאחר מעבר חמיו לצ'רנוביץ. בהמשך עבר לקראקא. לאחר פטירת חמיו, חלק גדול מחסידי בויאן, בפרט מארץ ישראל, היו לחסידיו. היה תלמיד חכם מפורסם וכיהן כחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל וכנשיא ישיבת חכמי לובלין. נרצח בג' באלול תש"ג.
  • הבן השלישי, רבי אברהם יעקב, כיהן בלמברג (לבוב), מעריה המרכזיות של גליציה, שרבים מתושביה נמנו על חסידי בית רוז'ין. בשנת תש"ב נרצח בחצר ביתו יחד עם אשתו ומשמשו. לא הניח אחריו צאצאים.
  • הבן הרביעי, רבי מרדכי שלמה נשאר בווינה שם כיהן באדמו"רות. בשנת תרפ"ה ביקר בארצות הברית וחסידי בית רוז'ין שם ביקשו ממנו להשאר ולכהן להם כאדמו"ר. בשנת תרפ"ז פתח את בית מדרשו בלואר איסט סייד במנהטן. כיהן כחבר מועצת גדולי התורה בארצות הברית וכנשיא אגודת האדמו"רים בארצות הברית. לאחר השואה ולאחר פטירת אחיו המבוגר יותר, רבי ישראל מבויאן-לייפציג בתשי"א, החסידים כולם קיבלוהו כרבם, ונהגו אליו כחסידים אל אדמו"ר. נפטר בה' באדר תשל"א, ארונו הובא לישראל ונטמן בהר הזיתים בירושלים. השאיר אחריו שני בנים ובת אשר לא ראו את עצמם כמתאימים לכהן כאדמו"רים ולכן הוחלט להכתיר את נכדו (בן בתו) הרב נחום דב ברייאר, האדמו"ר הנוכחי.

האדמו"ר הנוכחי

רבי נחום דב ברייאר, האדמו"ר מבויאן

רבי מרדכי שלמה פרידמן שהיה האחרון מבין בניו של ה"פחד יצחק" נפטר ב-ה'תשל"א בארצות הברית. במשך ארבע עשרה שנים לא עמד אדמו"ר בראשות החסידות, כיוון שבניו לא ראו עצמם מתאימים לתפקיד. נכד רבי מרדכי שלמה, רבי נחום דב, שהוא בנו של רבי מנחם מנדל ברייאר ומלכה בתו של ר' מרדכי שלמה, סומן כיורש. נחום דב עלה לארץ ולמד תקופה קצרה בישיבת ההסדר הר עציון, ומאוחר יותר בישיבת "תפארת ישראל" של החסידות. הוא נישא בשנת ה'תש"ם לשושנה בת הרב משולם זושא בן רבי אברהם יהושע השיל מקופיטשניץ ומאז הם מתגוררים בירושלים. לאחר נישואיו הוכתר לאדמו"ר, אך הוא סירב למעשה להתנהג באדמו"רות וערך לראשונה טיש בשנת תשמ"ה. דברי תורתו של האדמו"ר הנוכחי כונסו לכמה קבצים וספרים בשם "אמרי קודש".

מדי שנה בל"ג בעומר מגיע האדמו"ר מבויאן למירון כדי לממש את זכות ההדלקה המסורתית לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, זכות השמורה לאדמו"רי בויאן עוד מסוף המאה השביעית לאלף השישי [2].

החסידות בארץ ישראל

האדמו"ר מבויאן בעת עריכת טיש בסוכות (ה'תש"ע)
תלמוד תורה "תפארת מרדכי שלמה" ע"ש האדמו"ר מרדכי שלמה

אבי השושלת, רבי יצחק פרידמן, ויתר על החצר בסדיגורה לאחיו הצעיר רבי ישראל, בתמורה לקבלת נשיאות כולל ווהלין וזכות הדלקת המדורה בל"ג בעומר במירון. חסידי רוז'ין בארץ ישראל, בהם העסקן ניסן ב"ק, השתייכו לחסידות בויאן. גם רובם של מתפללי בית הכנסת תפארת ישראל בעיר העתיקה היו חסידי בויאן וזאת בין היתר בשל העובדה שאת כספי החלוקה של כולל ווהלין קיבלו החסידים בארץ דרך חצר הקודש בבאיאן[3]. כמו כן לחסידות היו בתי כנסת בצפת ובטבריה. בשל מרכזיותה של החסידות ביישוב הישן, הצטרפו לחסידות חסידים רבים, כמו משפחת רבינוביץ (צאצאי אדמו"רי פוריסוב) ומשפחת ברים (שהשתייכו לחסידות צאנז שהתנגדה לחסידות רוז'ין), שהיוו את אבן היסוד לתקומת החסידות לאחר שנכחדה באירופה בשואה. ארבעת בניו של רבי יצחק ביקרו בארץ ישראל, ואחד מהם, רבי ישראל, אף התגורר בה בסוף ימיו.

בשנת תרס"ח נבנתה שכונת בתי אורנשטיין לטובת כולל ווהלין. הנדיב היה חסיד בויאן, ומשכך חסידי בויאן קיבלו חלק גדול מבתי השכונה, וכן בית המדרש ('קלויז') השכונתי היה שייך להם. קלויז זה היווה את מרכז החסידות לאחר חורבן בית הכנסת תפארת ישראל בשנת תש"ח בנוסף לבית מדרש שהתקיים בבתי התימנים ולאחר מכן בישיבת חיי עולם, ובו גם התיסדה ישיבת תפארת ישראל (שנוסדה בשנת תשי"ג), ובהמשך הועברה לבית המדרש בשכונת בתי אורנשטיין בו שכנה עד לבניית המרכז הגדול והמפואר ברחוב מלכי ישראל בשכונת גאולה (נחנך בט"ו באב תשכ"ז), בו כיום מרכז החסידות והישיבה הגדולה. בסמוך לקלויז בבתי אורנשטיין נמצאת הישיבה הקטנה של החסידות. פליטי העיר העתיקה, יוצאי בתי הכנסת "ווארשעווער שול", הקימו בית כנסת בשם "תפארת ישראל" בקטמון. בית כנסת זה נסגר לאחר התמעטות החסידים בשכונה.

בחסידות ישנו דגש על אחווה בין החסידים, ובעקבות זאת נהוג בחסידות לפתוח בתי כנסת רבים ("קלויז'ן"), כך שבתי הכנסת לא יהפכו להמוניים. בירושלים נסגרו חלק מבתי הכנסת הקטנים עקב מגוריו של האדמו"ר הנוכחי בירושלים, אך חלקם עדיין פעילים בתפילות ואירועים אליהם האדמו"ר לא יוצא לבית הכנסת המרכזי. לאדמו"ר עצמו ישנו בית כנסת ליד ביתו בו הוא מתפלל בימות החול.

תלמוד התורה של החסידות (נפתח בשנת תשל"ג) היה במבנה של בית הספר למל בפאתי שכונת זיכרון משה. בסוף שנות ה-תש"ם נפתח תיכון לבנות החסידות בשם "בית חוה" (על שם אשתו של האדמו"ר רבי מרדכי שלמה). תיכון זה אף שמקבל תקציבים ממשלתיים, דומה במתכונת הלימודים ובאופיו לסמינרים של העדה החרדית ואין בו לימודי מסלול (שנים ה' ו').

החסידות מונה כיום אלפי בתי אב בארץ ובעולם, כשרובם הגדול מתגוררים בישראל[4]. מרכז החסידות הוא בירושלים אך הקהילה הגדולה של החסידות היא בביתר עילית, אליה פנו האברכים הצעירים מיום היווסדה, והיא מונה כ-900 משפחות. בביתר קיימת רשת של כוללים המאוגדים תחת ארגון "תלפיות" ומוסדות חינוך נוספים כתלמוד תורה וישיבה קטנה. קהילות נוספות קיימות בבני ברק, מודיעין עילית, בית שמש, קריית גת, אלעד, ועמנואל. בארצות הברית בבורו פארק, ויליאמסבורג ובמונסי באירופה בלונדון, מנצ'סטר, אנטווערפן ובמקומות נוספים. בסוף ה-תש"ס הוקם גוף בשם 'מרכז מוסדות רוז'ין - באיאן', שהוא ארגון על המאגד בתוכו את כל המוסדות הקהילתיים של החסידות.

כאמור, החסידות התבססה לאחר השואה על ידי החסידים מהיישוב הישן. מרבית החסידים בארץ ישראל מוצאם מבני היישוב הישן, וחלק גדול שימר את הלבוש השבתי הירושלמי. הלבוש הירושלמי לימות החול, נמצא במגמת ירידה, ומרבית החסידים לובשים את הלבוש החסידי הרגיל.

לחסידות מכון הוצאה לאור "משכנות הרועים", בראשות הרב דב בער רבינוביץ', גבאי האדמו"ר והיסטוריון החצר, המוציא ספרים ועלונים על תולדות האדמו"רים והחסידים. בין הספרים שהוציא המכון, אגרות הרה"ק מרוז'ין שלושה כרכים, משכנות הרועים על חצר בויאן באירופה, בקודש חזיתיך אודות ביקורי האדמו"ר מבויאן נ.י. בארץ ישראל.

השתייכות מפלגתית

מבחינה פוליטית זוהתה חסידות בויאן בעבר עם גוש שלומי אמונים שבתוך מפלגת אגודת ישראל, וחבר הכנסת מטעם גוש זה מאיר פרוש היה נמנה עם חסידי בויאן, עד לפרשת הבחירות בעיר החרדית ביתר עילית, שאז פרץ ויכוח ביניהם. פרוש בחר לתמוך במועמד שהתנגד לו רבו, ובחסידות בויאן ראו בכך פגיעה באדמו"ר[5]. בביתר הצטרפה בויאן למפלגה של חסידות ויז'ניץ. בדרך כלל נוטה השקפת האדמו"ר והחסידים לימין המפה הפוליטית, אך בשנים האחרונות מצטרפת החסידות באופן גורף לעמדותיה של חסידות גור ומנהיגה הפוליטי יעקב ליצמן.[דרוש מקור]

חסידים בולטים

כיום בולטים בחסידות הרב צבי שרייבר - רבה של החסידות (נכדו של הרב שלמה), הרב צבי רבינוביץ' - ראש ישיבת רוז'ין (בנו של הרב פישל), אחיו הרב פלטיאל יוסף רבינוביץ ממנהלי הישיבה, הרב דב רבינוביץ' - רב החסידות בביתר, והרב יעקב שפירא- רב ומייסד הקהילה והמוסדות בקריית גת ובמודיעין עילית, והרב אביש ציינויירט - מקובל.

קישורים חיצוניים

שושלת בויאן


 
 
 
 
רבי ישראל מרוז'ין
"הרוז'ינר"
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי שלום יוסף פרידמן
האדמו"ר מסדיגורה
רבי אברהם יעקב פרידמן
"האדמו"ר הזקן מסדיגורה"
רבי דב בער פרידמן
רבי דוב מליאובה
רבי מנחם נחום פרידמן
האדמו"ר משטפנשט
רבי דוד משה פרידמן
האדמו"ר מצ'ורטקוב
רבי מרדכי שרגא פרידמן
האדמו"ר מהוסיאטין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי אשר פרידמן

רבי שלמה פרידמן
רבי יצחק פרידמן
מייסד חסידות בויאן
רבי ישראל פרידמן
ה"אור ישראל"
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי יוסף ברייאר
רב בשטפנשט
 
רבי מרדכי שלמה פרידמן
האדמו"ר מבויאן - בניו יורק
רבי אברהם יעקב פרידמן
האדמו"ר מבויאן - בלמברג
רבי ישראל פרידמן
האדמו"ר מבויאן - בלייפציג
רבי מנחם נחום פרידמן
האדמו"ר השני מבויאן
 
רבי שלום יוסף פרידמןרבי ישראל פרידמן
האדמו"ר השני מהוסיאטין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב מנחם מנדל ברייאר
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי מרדכי שרגא פרידמן
[6]
רבי אהרן פרידמן
האדמו"ר מבויאן - בצ'רנוביץ
 
רבי משה פרידמן
האדמו"ר מבויאן - קראקא
 
רבי מנחם נחום פרידמן
מהוסיאטין-למברג
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב נחום דב ברייאר
האדמו"ר הנוכחי מבויאן
 
 
 
 
 
 
 


עץ שושלת כלל אדמור"י רוז'ין

הערות שוליים

  1. ^ חשיפה: מסמכי הויקיליקס של אגודת ישראל מייתרים את הפריימריז באתר בחדרי חרדים.
  2. ^ קובי נחשוני ואחיה ראב"ד, 400 אלף חוגגים ל"ג בעומר במירון, באתר ynet, 2 במאי 2010
  3. ^ לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט על חלוקת הזכויות בין חסידות סדיגורה לחסידות בויאן.
  4. ^ פנקס הטלפונים של הקהילה בישראל בשנת תשס"ז מונה יותר מ-1000 בתי אב.
  5. ^ נטע סלע, פרוש סולק מהחסידות, באתר ynet, 4 בנובמבר 2007
  6. ^ שימש לצד אחיו רבי אהרן באדמו"רות בויאן בצ'רנוביץ
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0