קרקוב

מתוך המכלול
(הופנה מהדף קראקא)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרקוב
Kraków
Collage of views of Cracow.PNG
מראות שונים בקרקוב
מדינה פוליןפולין  פולין
פרובינציה פולין קטן (פרובינציה)פולין קטן (פרובינציה)  פולין קטן
ראש העיר יאצק מאחרובסקי
שטח 327 קמ"ר
גובה 219 מטרים
תאריך ייסוד 5 ביוני 1257
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין

758,334‏  (נכון ל-2012)
1,725,894‏  (נכון ל-2012)
קואורדינטות 50°03′41″N 19°56′14″E / 50.06139°N 19.93722°E / 50.06139; 19.93722
אזור זמן UTC +1
http://www.krakow.pl

קרקובפולנית: Kraków, להאזנה (מידע · עזרה), בפולנית נהגה השם: קְרָקוּב; בגרמנית: Krakau; ביידיש: קראקא, קְרָאקֶע) היא העיר השנייה בגודלה בפולין ואחת מעריה העתיקות של המדינה. העיר, שהוקמה במאה ה-7, שוכנת על גדות נהר הוויסלה. היא הייתה בירת פולין בשנים 1038-1596, ובירת דוכסות קרקוב הגדולה בשנים 18461918. כיום היא משמשת כבירת מחוז פולין קטן.

קרקוב היא עד היום אחד ממרכזי המדע, התרבות והאמנות של פולין. לאור ההיסטוריה המפוארת שלה, נשארה העיר לבה הרוחני של המדינה. היא משמשת אטרקציה חשובה לתיירים מקומיים וזרים, ובשל מגוון אתרי המורשת הנמצאים בה הכריז עליה אונסק"ו בשנת 1978 כאתר מורשת עולמית.

אטימולוגיה

נהוג לזהות את מקור שמה של העיר במייסד האגדי שלה, הנסיך קרקוס (Karkus, Krak, Grakch), שהיה שליט של שבט פולני. עם זאת, אזכורו הראשון של הנסיך קרקוס מופיע בשנת 1190, שנים רבות לאחר ייסודה של העיר. יש המייחסים את שם העיר למילה הפרה-סלאבית "krakula", שמתייחסת למשפט, או למילה הפרה-סלאבית "krak", שמשמעותה "אלון", הנחשב לעץ קדוש.

שמה הרשמי המלא של העיר הוא עיר הבירה המלכותית קרקוב (בפולנית: Królewskie Stołeczne Miasto Kraków), אך שם זה משמש רק באירועים טקסיים.

היסטוריה

ימי הביניים

הממצאים הארכאולוגיים בגבעת ואוול מעידים על התיישבות אנושית בקרקוב כבר בתקופת האבן[1], אך מקובל שהעיר נוסדה במאה ה-7. לפי האגדה נוסדה העיר על ידי הנסיך קרקוס הנ"ל שבנה אותה מעל למערה בה התגורר הדרקון של ואוול (Smok Wawelski)[2]. האיזכור הראשון של העיר בכתובים מיוחס ליהודי אברהם בן יעקב אשר ציין ב-985 כי העיר היא מרכז מסחרי חשוב[3], ונבנו בה מבני לבנים, כולל טירת ואוול, וכנסיות רומנסקיות. משנת 1038 החלה העיר לשמש כבירת פולין.

ב-1044 נזכרו לראשונה עתודות המלח במכרות המלח בווייליצ'קה השוכנים דרומית-מזרחית לעיר. הם נזכרו בכתב זכויות של המלך קז'ימייז' הראשון המכנה אותן בשם הלטיני "Magnum Sal" ("המלח הגדול"). מסמך אחר מ-1105 מעיד כי מלח מסוגים שונים הופק במקום כבר בתקופתו של המלך בולסלאב הראשון (מלך מ-992 עד 1025). העיר חרבה כמעט לחלוטין בפלישות הטטרים ב-1241, 1259 ו-1287, אך היא נבנתה מחדש ושוקמה, וב-1364 עלתה שוב לגדולה כאשר המלך קז'ימייז' השלישי ("הגדול") הקים את אוניברסיטת קרקוב (האוניברסיטה היגלונית)[4]. העיר המשיכה וידעה פריחה תחת שליטת השושלת היגלונית (1386-1572) ונמנתה על ברית ערי הנזה. תקופה זו ידועה כתקופת הזהב של העיר, והיא הייתה למרכז חשוב בתחומי התרבות, האומנות, האדריכלות, חקר המדע והמסחר.

הרנסאנס והעת החדשה

ב-1572, לאחר מותו של אחרון מלכי השושלת היגלונית, זיגמונט השני אוגוסט, עברה השליטה בקרקוב לשליטים זרים, והעיר החלה לאבד מחשיבותה. פלישת השוודים ומגפת דבר שגבתה את חייהם של כ-20,000 מתושבי העיר, החמירו את המצב, וב-1596 עברה בירת האיחוד הפולני ליטאי מקרקוב לוורשה.

עם חלוקתה השלישית של פולין ב-1795 שבאה לאחר מרד שהחל בעיר, עברה קרקוב לשליטת אוסטריה והייתה לחלק מגליציה. ב-1809 כבש נפוליאון את קרקוב וצירף אותה לדוכסות ורשה, אך לאחר תבוסת נפוליאון השיב קונגרס וינה ב-1815 את המצב לקדמותו, אם כי לעיר ניתן מעמד של "עיר חופשית" (Wolne, Niepodległe i Ściśle Neutralne Miasto Kraków z Okręgiem - "העיר החופשית, העצמאית והניטראלית לחלוטין של קרקוב וסביבותיה"). ב-1846 שוב פרץ מרד בקרקוב ובעקבותיו שוב סופחה העיר לאוסטריה ב-16 בנובמבר 1846. אזור העיר היה לדוכסות קרקוב הגדולה (Wielkie Księstwo Krakowskie) וקרקוב נבחרה לבירתו.

בחלקה השני של המאה ה-19 שוב ידעה קרקוב מידה של עצמאות ופריחה, והייתה למרכז תרבות ואמנות שהקנה לה את השם "אתונה הפולנית" (Polskie Ateny). בסוף במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הותקנו בעיר צנרת מים ורשת קווי חשמלית, ופרבריה אוחדו החל ב-1910 לעיר אחת (Wielki Kraków - "קרקוב הגדולה").

המאה ה-20

בתחילת המאה, חומת העיר העתיקה נהרסה באופן יזום מפני שלא היה בה עוד צורך. במקום שבו הייתה החומה נשתל גן, קראו לו "פלאנטי", והיום הגן הזה מקיף את העיר העתיקה בצורת טבעת.

במלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר למשך זמן קצר על ידי האימפריה הרוסית. השלטון האוסטרי בעיר הסתיים ב-31 באוקטובר 1918 והעיר צורפה לרפובליקה הפולנית.

עם תחילת מלחמת העולם השנייה נכבשה קרקוב בידי הנאצים וב־26 באוקטובר 1939 הכריזו עליה שלטונות הכיבוש כבירת הגנרלגוברנמן וקבעו את מרכזם בטירת ואוול. האוכלוסייה היהודית גורשה, הנותרים רוכזו בגטו ולבסוף נשלחו אל מותם במחנות השמדה. בניגוד לערי פולין האחרות וורשה בראשן, לא החריבו הנאצים את קרקוב, והיא שמרה על אופיה ועל מבני העבר שבמרכזה ההיסטורי. ב-1978 הכריז ארגון אונסק"ו על העיר כאתר מורשת עולמית.

בתקופה הקומוניסטית נבנה בעיר מפעל ענק לתעשיות פלדה ברובע נובה הוטה (Nowa Huta) שבצפון-מזרחה, והיא הפכה גם למרכז תעשייתי תוך שהיא שומרת על מעמדה כמרכז תרבותי, מסחרי ותיירותי.

התפתחות האוכלוסייה

חינוך

המרכז ההיסטורי בקרקוב
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
השוק בכיכר המרכזית
מדינה פוליןפולין  פולין
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1978, לפי קריטריונים 4
0017Planty.JPG

קרקוב היא מרכז ראשי של חינוך. ישנם 11 מוסדות אקדמיים בעיר, בהם לומדים כ-170,000 איש. בנוסף, קרקוב משמשת כבית לאחת מהאוניברסיטאות העתיקות והחשובות ביותר בפולין ובאירופה כולה - האוניברסיטה היגלונית (בפולנית: Uniwersytet Jagielloński, בר"ת: UJ).

האוניברסיטה היגלונית נוסדה בשנת 1364 ונודעה במשך ההיסטוריה כ"אקדמיית קרקוב", עד ששמה שונה ב-1817 ל"אוניברסיטה היגלונית". אוניברסיטה זו היא העתיקה והנודעת ביותר בפולין, ואף התפרסמה כאוניברסיטה הטובה במדינה. הנכס האקדמי העיקרי שלה הוא הספרייה היגלונית, בה למעלה ממיליון עותקים, כולל אוסף גדול של מסמכים מימי הביניים. באוניברסיטה, שמהווה את אחד ממוסדות המחקר המובילים בפולין, למדו ב-2005 42,325 סטודנטים. בין הסטודנטים שבאו בשעריה ניתן למצוא את קופרניקוס והאפיפיור יוחנן פאולוס השני.

האוניברסיטה למדעים וטכנולוגיה (Akademia Górniczo-Hutnicza או AGH) שנוסדה ב-1919 היא האוניברסיטה הטכנולוגית השנייה בגודלה בפולין, עם למעלה מ-15 מחלקות ו-30,000 סטודנטים.

תחבורה

התחבורה הציבורית מבוססת על רשת צפופה יחסית של קווי חשמלית ואוטובוסים המופעלים על ידי חברה עירונית. בנוסף, ישנם מספר קווי מיניבוס המופעלים על ידי זכיינים פרטיים. רכבות מקומיות מחברות בין קרקוב לפרברים. האזור ההיסטורי של העיר הוכרז כאזור ללא תחבורה, אך קווי חשמלית עוברים במרחק קצר ממנו.

תחבורת הרכבות מקשרת את קרקוב עם רוב ערי פולין, כאשר רכבות לוורשה יוצאות בכל שעה. בנוסף, ישנן רכבות שיעדיהן מצויים מחוץ לפולין, כברלין, בודפשט, פראג, המבורג, לבוב, קייב ואודסה. תחנת הרכבת המרכזית בעיר נמצאת מחוצה לה ומקושרת בצורה טובה על ידי תחבורה ציבורית.

שדה התעופה הבינלאומי ע"ש יוחנן פאולוס השני בקרקוב ממוקם כ-11 ק"מ ממערב לעיר, ורכבות ישירות מתחנת הרכבת המרכזית של קרקוב גומאות מרחק זה ב-15 דקות. בשנת 2006 עברו בו מעל 2.3 מיליון איש, כ-15% מנפח התחבורה האווירית בפולין. כיום עובר הטרמינל הרחבה.

אתרי העיר

ארמון מלכי פולין על נהר הויסלה בקצה העיר העתיקה
נהר הויסלה זורם במרכז העיר
  • קתדרלת ואוול - מקום מושבו של הארכיבישוף של קרקוב ומקום ההכתרה והקבורה המסורתי של מלכי פולין.
  • ארמון מלכי פולין (הוואבל) - המצודה הסמוכה לקתדרלה נמצאת על גבעה מדרום לרובע העתיק. מצידה האחד ממוקם הרובע העתיק ומצידה השני נהר הויסלה. ניכרים בה מספר סגנונות וזאת מאחר שהיא הוקמה לראשונה במאה התשיעית, נבנתה מחדש במאה ה-14 ושופצה במאה ה-16. היא שרדה את מלחמת העולם השנייה כיון שהגרמנים לא הספיקו לפוצץ אותה בטרם נסוגו מפני הצבא האדום. שטיחים פלמיים מהמאות ה-16 וה-17, אוהלים טורקיים שנלקחו שלל מהקרב בשערי וינה, חרב הכתרה משוננת בשם שצ'רביץ מהמאה ה-13. בירידה לכיוון הנהר ניתן לעבור דרך מערת הדרקון.
  • הכיכר המרכזית של קרקוב - אחת הכיכרות המרשימות ביותר באירופה. סביבה ניתן למצוא את אולם הבדים, מגדל בית העירייה העתיק (שריד לבית העירייה שנהרס בשנת 1820), בזיליקת הבתולה מריה ומספר לא מבוטל של בתי קפה. מכאן יוצאים הסיורים בכרכרות. החיבור של רחוב FLORIANSKA עם רחוב GRODZKA יוצר את הנתיב שנקרא "הדרך המלכותית".
  • תל קושצ'ושקו - נבנה על ידי התושבים בשנת 1820
  • בית החרושת של שינדלר - בית החרושת ששימש את אוסקר שינדלר להצלת יהודי גטו קרקוב במהלך השואה.

יהודי קרקוב

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות קרקוב, גטו קרקוב
רובע קז'ימייז' המחודש עתיר מוטיבים יהודיים
רחובות הגטו לאחר חיסול אחרוני היהודים, אדר ב' ה'תש"ג
כיכר השילוחים של הגטו החדש. הכיסאות הריקים בכיכר מהווים אנדרטה ליהודים שנספו

מהמאה השניה לאלף השישי הייתה בקרקוב אחת מהקהילות היהודיות החשובות ביותר באירופה. בשנת ה'רנ"ה גורשו היהודים מקרקוב לעיר החדשה שנבנתה סמוך לקרקוב ושמה קז'ימייז' (בפי היהודים קוזמיר). במרוצת הזמן הפכה קאז'ימייז' לשכונתה של קרקוב. בשנת ה'תרכ"ז הורשו היהודים לגור בכל חלקי העיר.

בפולין העצמאית (ה'תרע"ח-ה'תרע"ט) ניהלה הקהילה היהודית חיי תרבות וחברה ערים ביותר. יהודים היו כרבע מכלל הסטודנטים באוניברסיטה היגלונית. בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה סבלה הקהילה היהודים מהתגברות האנטישמיות.

באלול ה'תרצ"ט, כאשר כבשו הגרמנים את פולין, הם קבעו את קרקוב כעיר הבירה. ב־כ"ב באלול ה'תרצ"ט, עם כיבוש העיר, פתחו הנאצים ברדיפות שיטתיות של הקהילה היהודית בת אלף השנים, שמנתה לפני המלחמה כ־60 אלף נפש, כלומר כחמישית מתושבי העיר. על מנת לממש את תוכניתם ולעשות את קרקוב "יודנריין" (נקייה מיהודים), צימצמו הגרמנים את מספר היהודים בעיר עד למינימום.

ב־י"ג בחשוון ה'ת"ש הכריזו שלטונות הכיבוש על קרקוב בירת הגנרלגוברנמן, והדבר גרם להגברת ההתעללויות ביהודים. בקרקוב הונהגו כל הצווים האנטי-יהודיים על ידי שלטונות הגנרלגוברנמן. בימים כ"ג -כ"ד בכסלו ה'ת"ש ניהלו הגרמנים מבצע טרור מקיף בשכונות היהודיות, בעיקר במטרה לגזול רכוש יהודים בהיקף גדול. באותם ימים הועלו באש גם מספר בתי כנסת. ב־כ"ג בניסן ה'ת"ש פירסמו צו האוסר על היהודים להופיע בשדרות ובכיכרות המרכזיות של העיר. ב־י' באייר הודיע ראש העיר הגרמני ליהודים, שניתנת להם הזדמנות לעזוב את העיר "מרצונם החופשי", ואלה שיעשו כן יוכלו לקחת עימם את רכושם. היום האחרון שנקבע להם היה ה־י"א באב. ואמנם עד לאותו יום עזבו את העיר רבבות יהודים "מרצונם החופשי". בחשוון ה'תש"א החל הגירוש בכוח של יהודי קרקוב לעיירות הסביבה. עתה הורשו היהודים לשאת עימם רק מטען של 50 קילוגרמים לנפש. עד אדר ה'תש"א גורשו כ־40,000 יהודים, ובעיר נשארו כ־11,000 יהודים.

ב-ד' באדר ה'תש"א הוציא מושל המחוז אוטו וכטר פקודה בדבר הקמת "אזור מגורים יהודי", לפיה חייבים היהודים שנותרו בקרקוב, כ־15 אלף נפשות, לעקור אליו עד ל-כ"ב באדר. הגטו הוקם בפרבר פודגוז'ה, בדרום העיר קרקוב, בגדה הימנית של נהר הויסלה. בשטח זה, לפני המלחמה, גרו כ־3,000 יהודים וגויים יחד. בעת ריכוז היהודים בתחום זה, שלו קראו הגרמנים "הרובע היהודי", נצטוו הפולנים לפנות את המקום ונאסר עליהם לתת מחסה או עזרה אחרת ליהודים. הגטו חוסל סופית באדר ב' ה'תש"ג, עם משלוח אחרוני היהודים בו למחנות ההשמדה.

לאחר מלחמת העולם השנייה נותר קומץ יהודים בלבד בעיר. ניצולים בודדים שבו לעיר מהמחנות לאחר השחרור, או ממקומות מסתור. בשנים ה'תש"ז-ה'תשי"א היגרו רוב היהודים עקב גלי האנטישמיות. אחרי שנת ה'תשכ"ח נשארו בקרקוב כמה עשרות יהודים בלבד.

לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי בשלהי המאה השמינית לאלף השישי השקיעו פרנסי העיר משאבים רבים בשחזור ושימור הרובע היהודי של העיר - קז'ימייז', תוך הנצחת מורשתו היהודית. בתי הכנסת במקום שופצו ומהווים אתרי תיירות פופולריים, ובשכונה נפתחו מסעדות, בתי קפה וחנויות בעלי גוון יהודי.

כיום הרב אליעזר גור ארי מנהל את בית חב"ד בעיר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Krakow 2006 pn.jpg
Magnify-clip.png


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0