רבי מנחם נחום פרידמן (הראשון)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי מנחם נחום פרידמן משטפנשט
לידה ה'תקפ"ג
רוז'ין
פטירה י"ד בכסלו ה'תרכ"ט (בגיל 45 בערך)
מקום קבורה יאס
מקום פעילות שטפנשט
השתייכות חסידות שטפנשט
בת זוג פערל
אב רבי ישראל מרוז'ין
אם שרה
צאצאים בנו רבי אברהם מתתיהו פרידמן, חתניו רבי אברהם יהושע השיל פרידמן ורבי אברהם יעקב פרידמן.
האדמו"ר משטפנשט ה־ראשון
תרי"אי"ד בכסלו ה'תרכ"ט

רבי מנחם נחום פרידמן (ה'תקפ"ג, 1823 - י"ד בכסלו תרכ"ט, 28 בנובמבר 1868), היה האדמו"ר הראשון משטפנשט, בנו של רבי ישראל מרוז'ין.

ביוגרפיה

נולד בשנת תקפ"ג ברוז'ין לרבי ישראל מרוז'ין ולשרה, נקרא על שם סבו זקנו רבי מנחם נחום מצ'רנוביל[1]. את עיקר חינוכו קיבל אצל אביו, והיה ידוע כשקדן גדול. בא' בתמוז ה'תקצ"ו נשא את פערל בתו של רבי אליעזר קושאנסקי נכד רבי גדליה מליניץ.

לאחר פטירת אביו בג' בחשוון ה'תרי"א הוזמן לכהן ברבנות בעיירה שטפנשט והקים בה חצר חסידית, וחסידים רבים נהרו אליו. הוא לא הרבה באמירת דברי תורה, והיה מרבה בצחוק, והיה ממהר בתפילתו. אביו התבטא עליו: "אם היה בני מנחם נחום מאריך בתפילתו, ואלמלא לא הייתה לו מידת הצחוק, הייתה מתבטלת מציאותו מפחד השם"[2].

כאביו נהג באורח-חיים מפואר ומלכותי. בביתו הקים קלויז, ובו חדר משובץ זהב וכסף וקירותיו מעוטרים ציורים שנקרא 'חדרו של משיח' ובו הניחו כתר זהב שנעשה בפיקוחו – מגולף ומורכב משלוש קומות. חדר זה נפתח בהוראתו לעיתים רחוקות ולחסידיו אמר כי כאשר יבוא הגואל הוא יגור בחדר זה.

כל שנותיו היה חלוש וחולני, לעיתים היה רתוק למיטתו במשך שבועות. בסוף שנת תרכ"ח החל לרמוז על פטירתו. בחודש חשון תרכ"ט נסע לקבלת טיפול רפואי בעיר יאשי (רומניה) ואמר "יהודי צריך שיהיו לו שלושה דברים: יד, כיס ולב" (לאחר פטירתו הבינו את כוונתו לי"ד כסלו). בתחילת חודש כסלו ביקש לכתוב צוואה ובי"ד כסלו קם ממיטתו, רחץ את פניו, סידר את זקנו ופאות ראשו, התיישב על המיטה והחל לנגן את ניגון "הדביקות" של אביו, אסף את רגליו אל המיטה ונפטר בי"ד בכסלו תרכ"ט ביאס. על קברו הוקם אוהל.

דברי תורתו נדפסו על ידי מכון 'תורת אמת - שטפנשט' בספר אמונת אמת. כמו כן נמצא ברשות המכון ספר הזכרונות בכת"י מילין סתימין, מזכרונותיו של המשב"ק רבי משה אליעזר קלארפלד.

משפחתו


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אביה של סבתו הרבנית חווה אשתו של רבי שלום שכנא מפראהבישט
  2. ^ נר ישראל, חלק ה' עמוד רד.