בית הכנסת תפארת ישראל
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| נוסח תפילה | נוסח ספרד |
תפארת ישראל או בית הכנסת ניסן ב"ק (ביידיש: ר' נישע'ס שול) הוא בית כנסת ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. בית הכנסת הוקם על ידי חסידי רוז'ין שבקרב אנשי היישוב הישן ונהרס בידי הירדנים מיד לאחר כיבוש העיר העתיקה ב-1948.
בנובמבר 2012 אישרה הוועדה המחוזית את התוכנית לשחזור בית הכנסת. בכ"ז באייר ה'תשע"ד (27 במאי 2014) הונחה אבן הפינה לבית הכנסת המשוחזר[1]. בספטמבר 2022 הוצבה אבן הראשה בגג בית הכנסת והושלמה בניית הכיפה [1].
היסטוריה
בניית בית הכנסת
בית הכנסת נבנה בשנות השישים של המאה ה-19 על ידי חסידי רבי ישראל פרידמן מרוז'ין ובנו רבי אברהם יעקב (הראשון) מסדיגורה, ונקרא "תפארת ישראל" על שמו. המסורת מספרת כי רבי ישראל תרם את הכסף לקניית המגרש בדחיפות, מאחר שאנשי הכנסייה הרוסית-פרבוסלבית עמדו לרוכשו על מנת לבנות בו כנסייה. על פי המסורת, הצאר הרוסי ניקולאי הראשון, שעמד מאחורי ניסיון הרכישה, רתח מזעם כאשר שמע שהיהודים הקדימוהו בשליחותו של רבי ישראל מרוז'ין, והכריז "פעם נוספת ניצח אותי היהודי ישראל פרידמן" (רבי ישראל נמלט מרוסיה מפני הצאר ניקולאי). הרוסים נאלצו לרכוש שטח מחוץ לחומות העיר העתיקה, והוא השטח המכונה מגרש הרוסים.[2]
תוכנית בית הכנסת כללה בית מרחץ ומקווה בקומה תחתונה, בית הכנסת אורחים, בית מדרש ותלמוד תורה מעליהם, ובקומה העליונה את בית הכנסת[3].
גם לאחר רכישת הקרקע נותרו מכשולים רבים בדרכם של בוני בית הכנסת. לפי המסורת על הקרקע שנקנתה עמד קבר שיח מוסלמי בשם אבּוּשוש והיה צורך לפנות את הקבר מהמתחם שיועד לבית הכנסת, אולם בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום לקראת שיקומו לא נמצא זכר לקבר זה. גם קבלת האישור לבניית בית הכנסת לא הייתה קלה ונדרשה התערבותו האישית של הקיסר פרנץ יוזף על מנת שיתקבל הרישיון המיוחל. הבנייה החלה בשנת 1857 ונמשכה שנים ארוכות, עד לשנת 1872.
הרוח החיה בהקמת בית הכנסת היה ניסן ב"ק שהיה איש ציבור ירושלמי ומראשי חוג החסידים בירושלים. ב"ק נזכר בפרסומים השונים גם כאדריכל בית הכנסת. לפי מחקרה של פאינה מילשטיין, סביר שאדריכל מגרש הרוסים, מרטין איוונוביץ' אפינגר היה מי שתכנן, או לכל הפחות ייעץ לניסן ב"ק בעת הקמת בית הכנסת.[4] ניסן ב"ק גם היה גבאי ראשי בבית הכנסת עד למותו בשנת 1899. עקב כך נקרא בית הכנסת בפי תושבי ירושלים ביידיש: 'נישע'ס שול' כלומר בית הכנסת של ניסן ומכאן שמו השני של בית הכנסת 'ניסן ב"ק'.
כלי כסף וזהב רבים נשלחו לבית הכנסת, מחסידים ברוסיה וברחבי אירופה[5] בית הכנסת נבנה בגודל של כ-10 מטר על 10-מטר והתנשא לגובה רב יחסית לאותה תקופה. בניית בית הכנסת עלתה הון רב ובשלב מסוים אזל הכסף, ולא ניתן היה להשלים את הבנייה. כך נשאר בית הכנסת ללא כיפה.
בחודש נובמבר 1869 ביקר הקיסר פרנץ יוזף בירושלים (כחלק מסיורו במזרח התיכון לרגל טקס פתיחת תעלת סואץ שהתקיימה ב-17 בנובמבר), ובמהלך ביקורו ראה את בנין בית הכנסת שעוד לא הושלם[6]. לפי האגדה הקיסר הביע את תמיהתו מדוע אין לבנין כיפה, ונענה בתשובה: "אדוננו הקיסר, בית הכנסת הסיר את כובעו לכבודך", תשובה אשר מצאה חן בעיני הקיסר. בעיתונות התקופה דווח[7][8] כי הקיסר תרם סכום של אלף פרנק צרפתי לבניית בית הכנסת.
כיפת בית הכנסת נצבעה בצבע ירוק והדבר הרגיז את המוסלמים שכן הצבע הירוק מקודש בקרב המוסלמים. בעיתון הלבנון מכ"ב אלול, תרל"ג (25 בספטמבר 1872) מסופר על כיפת בניין בית הכנסת תפארת ישראל באלו המילים:
"הישמעאלים ישומו וישרוקו ויחרקו שן בקנאתם... ומה עצמו חרונם בראותם הצבע הירוק אשר על כיפת בית הכנסת, כי צבע ירוק קדוש הוא לישמעאלים..."
בעיתון הצבי משנת 1887 (יט באייר, תרמ"ז) כתוב כי הברון רוטשילד שידע שצבע הכיפה הירוק גורם לעוינותם של המוסלמים כלפי בית הכנסת, שלח כסף לגבאי בית הכנסת נסים ב"ק (ייתכן כי זו שגיאת כתיב והכוונה היא לניסן ב"ק) למען צביעת כיפת בית הכנסת בצבע אחר.
פעילות בית הכנסת
בחודש אב ה'תרל"ב נחנך בית הכנסת. לכבוד המאורע חילקו, בהוראת ר' ניסן בק, לחם ובשר ל-400 מתושבי העיר העתיקה, אשכנזים וספרדים[5].
בית הכנסת היה כה מלא במתפללים, עד שחלקם נאלצו להביא כיסאות מהבית, מחוסר מקומות ישיבה פנויים[5].
הרבי מרוזין התבטא לפני הקמת בית הכנסת על חשיבותו, ואמר שבזמן שהיה בית המקדש קיים, היו התפילות של כל יהודי עוברות ועולות ממקום המקדש, ועתה, בזמן הגלות, יעברו התפילות דרך מקום בית הכנסת תפארת ישראל[5].עם פטירתו של רבי אברהם יעקב מסדיגורה, נפרדה חצר סדיגורה לשתי חצרות, כשהבן הגדול רבי יצחק מכהן כאדמו"ר מבויאן והבן הצעיר רבי ישראל ממשיך כאדמו"ר מסדיגורה. נשיאות בית הכנסת, זכות ההדלקה במירון ונשיאות "כולל וואהלין" ו"קופת מעות ארץ ישראל" עברו לבן הגדול, רבי יצחק מבויאן, ואף הוא כאביו פעל רבות לחיזוקו של בית הכנסת כשרוב מתפללי בית הכנסת משתייכים לחסידות בויאן.
יהודים רבים ברוסיה בהם רבנים מפורסמים, קנו מקום ישיבה בבית הכנסת, חלקם בשל הסגוליות שבדבר - אף על פי שלא התכוונו לעלות לארץ ישראל. כל רוכש קיבל מסמך בעלות שנקרא "ספר המקנה".[5] את הסמכות למכירת מקומות ישיבה, העניקו האדמו"רים נשיאי בית הכנסת לגבאים מיוחדים שמונו לצורך כך בארץ ישראל ובאירופה.
בשטר מכירת מקום בבית הכנסת מתקופת רבי יצחק מבויאן מופיעה הפסקה: ”בכח המסור בידינו מאת... מוהר"ר יצחק שליט"א מבאייאן יע"א הננו מוכרים למע"כ [למעלת כבודו] מקום בביהכנ"ס”.
בתחילת המאה ה-20 המשיך בית הכנסת להיות מלא במתפללים, למרות ההתפתחות הגדולה של היישוב היהודי מחוץ לעיר וירידת מספר המתפללים בבית הכנסת החורבה, בגלל שזקני החסידים המשיכו להתגורר ליד בית הכנסת. אולם כלי הכסף של בית הכנסת מושכנו במסגרת ניסיון לא מוצלח להרחבת הדרך ליד בית הכנסת על חשבון חצר הקראים שיצא מכלל שימוש ולמתפללים לא היו את האמצעים לפדותם[9]. עם כל גודלו של בית הכנסת, תיארו אליעזר בן-יהודה בשנת 1910 במילים[10]:
- "אפילו שני הבניינים היותר חשובים והיותר גדולים של היהודים, בית הכנסת הגדול של ר' יהודה החסיד ובית הכנסת תפארת ישראל, אפילו שני אלה הבניינים שבפנים הם עושים רשם פחות או יותר הגון, גם הם מבחוץ - חורבות ולא יותר! חורבות גדולות, חורבות חדשות, אבל חורבות."
לחיזוק מסוים זכה בית הכנסת, כאשר בשנת 1927 ביקר במקום האדמו"ר רבי מנחם נחום מבויאן, בנו- ממשיכו של רבי יצחק מבויאן, שהגיע לביקור מיוחד בארץ ישראל. אולם בעקבות ירידת קרנו של הרובע היהודי לטובת העיר החדשה שמחוץ לחומות, וההגירה המסיבית לשכונות החדשות, מצבו של בית הכנסת המשיך להתדרדר. נעשו ניסיונות על ידי אדמו"רי בית רוז'ין בראשותו של רבי שלמה'ניו מסדיגורה לשקם את המקום ולהשיב לו את זוהרו, ואף הוקמה "חברת תפארת ישראל", שבין פעולותיה, חיברה את הבניין לרשת החשמל, אך המקום לא שב לקדמותו.
במלחמת העצמאות
כשכנו, בית הכנסת החורבה, שימש גם "תפארת ישראל" כעמדה ללוחמי הרובע היהודי במלחמת העצמאות:
- "קצין "הגנה" אחד שסייר בעמדות שהוצבו בבית הכנסת ניסן בק ראה איך נוצלו ספרי גמרא בני מאתיים שנה לשימוש כמעין שקי חול. דלת ישנה שולשלה מן הכיפה להיות מחסה לצלף שיציץ מחלונותיו המסורגים של בית הכנסת אל הרחוב. מרעיד בקרה, מעוטף בשמיכה, רבץ השומר על הדלת כשבידו האחת אקדח ובשנייה ספר הלימוד שלו. למטה ממנו היו בחורי הישיבה חבריו מתעמקים בתלמודם".[11]
במהלך כיבוש הרובע היהודי בידי הלגיון הערבי, פוצץ לבו של הבניין באמצעות מטען של מאה קילוגרם. לגיונרים לא סדירים נהרו לתוך בית הכנסת והחלו לבזוז את תכולתו. קבוצה קטנה של אנשי "הגנה" ובראשה יהודית ג'הראן בת ה-16, ילידת הרובע, יצאה להתקפת נגד וכבשה מידי הערבים את הריסות בית הכנסת. אנשי ה"הגנה" מצאו את גופותיהם של הערבים הלא סדירים שנהרגו בהתקפה, כשפרוכות עוטפות את מתניהם, דפי תורה בתוך חולצותיהם ומנורות בכיסיהם. לאחר מכן נפל בית הכנסת שנית.[12] לאחר כיבוש הרובע, הרסו הכובשים את בית הכנסת ובזזו את תכולתו[5], ורק חלק מחזיתו שרד. את בית הכנסת החורבה הרסו הירדנים עד היסוד. היו אלו שני בתי הכנסת הגדולים והמפוארים בעיר העתיקה, שהתנוססו לגובה רב, מעוטרים בכיפה גדולה.
אתר בית הכנסת כיום
לאחר שחרור העיר העתיקה ויישובו מחדש של הרובע היהודי ביהודים, נותרו שרידי בית הכנסת על תילם ולא שוחזרו. חזיתו המעוטרת של בית הכנסת מזכירה מאוד את חזית בית הכנסת העתיק בברעם שבגליל העליון, שכנראה נתן השראה לבוני בית הכנסת. במרתף בית הכנסת ניתן היה בקלות להבחין בשרידי מקווה הטהרה שהיה בבנין.
שרידי המבנה שכנו ב"רחוב הקראים": מדרומו ומזרחו של האתר הוקם בניין ישיבת הכותל וממערבו בניין מגורים בו שוכן בית הכנסת הקראי.
באתר הוצבו שלטי הסבר הכוללים תמונות מהווי בית הכנסת המקורי.
שיקום בית הכנסת
לאחר מלחמת ששת הימים בקשו חסידי רוז'ין, ובראשם זקן השושלת רבי שלמה חיים מסדיגורה (רבי שלמה'ניו), לשקם את בית הכנסת. הוקם ועד חסידים לטיפול בעניין אך מאמציהם לא נשאו פרי של ממש.
במשך עשרות שנים, ריכזה את הפעילות לשיקום ושחזור ביה"כ ישיבת "תפארת ישראל – רוזין" שיסד האדמו"ר רבי מרדכי שלמה מבויאן. אלו פעלו בכל המישורים לבנייתו מחדש של בית הכנסת, המהווה סמל ראשון במעלה לחסידות. גם את בית הכנסת המרכזי של החסידות, בנשיאות האדמו"ר רבי נחום דוב מבויאן, בנו חסידי בויאן בקווים אדריכליים שמזכירים את בית הכנסת החרב בעיר העתיקה, ואף קראו לו בשמו של בית הכנסת החרב: בית הכנסת הגדול "תפארת ישראל".
לצד שימור האתר ושרידי בית הכנסת כאתר תיירות, התקיימה פעילות לשיקום בית הכנסת, כפי ששוחזר בית הכנסת החורבה. עם חידוש ההתיישבות היהודית בעיר העתיקה, התגורר בשכנות לבית הכנסת רבי משה שטיגליץ-אריאל (אביהם של הרב יעקב אריאל והרב ישראל אריאל). הלה, חסיד בויאן, שהיה עובר בו לפני התיבה במשך שנים, החל לפעול לשיקום בית הכנסת, וניהל מגעים עם גורמים שונים לשם כך. הוא יזם מחקר על צורתו המקורית של בית הכנסת, ואף הזמין ציור ענק (10 מ"ר) של חזית בית הכנסת, מדויק בכל פרטיו. הציור מוצב כיום בחדרי הפנימייה של ישיבת המקדש. שטיגליץ התלונן על כך שמאמצי החסידים מופנים בעיקר לעיר החדשה והם זונחים את העיר העתיקה. הרב ישראל אריאל, יו"ר מכון המקדש, ממשיך לקדם את היוזמה לשיקום בית הכנסת, כהמשך לשיקומו של בית כנסת החורבה, וזאת במקביל לפעילותה של עמותת 'עטרת כהנים'.
בשנת 2010 הקציבה החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי מיליון ש"ח לצורך תכנון ראשוני של שחזור בית הכנסת. המליונר היהודי ודים רבינוביץ' שמימן חלק ניכר משחזור בית הכנסת החורבה, הבטיח להשתתף במימון שחזור בית הכנסת תפארת ישראל, אולם בסופו של דבר נראה כי את בית הכנסת תבנה מדינת ישראל באמצעות משרד השיכון לאחר שתוכניות החברה לפיתוח הרובע להשגת המימון כשלו. בנובמבר 2012 אושרה תוכנית בית הכנסת להפקדה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה[13].
בנובמבר 2012 אישרה הוועדה המחוזית את התוכנית לשחזור בית הכנסת[14].
בכ"ז אייר תשע"ד, 27 במאי 2014 (ערב יום שחרור ירושלים) התקיים טקס הנחת אבן הפינה לשיקום ובנין הבית הכנסת מחדש, וזאת לאחר שממשלת ישראל החליטה בהחלטה רשמית להקציב סך של 50 מיליון ₪ לצורך שיקום ושחזור בית הכנסת.
בט' תשרי תשע"ז - 11 באוקטובר 2016 פרסמה החברה לפיתוח הרובע 'קול קורא' לבית הכנסת לפיו ייקבע זהות מפעיל בית הכנסת, כשלפי אמות המידה נקבע שבית הכנסת ישמש ברובו כמרכז תיירות, כמרכז אירוח לחיילי צה"ל ותלמידים, וכבית כנסת לאומי וממלכתי. המכרז עורר סערה רבה בקרב חסידי רוזין - בויאן, שיצאו למאבק לביטול המכרז באמצעות הנציגות החרדית בכנסת. בין השאר פורסמו ביום שישי 25 בנובמבר 2016 כתבות חריפות ביומונים החרדים המודיע, המבשר ויתד נאמן כנגד ה'קול קורא'.
בכ"ג בטבת תשע"ט (31 בדצמבר 2018), הונחה אבן היסוד לבנייתו מחדש של בית הכנסת[15].
ב-26 בינואר 2021 נערכה יציקת רצפת בית הכנסת המשוחזר, בהשתתפות שר הבינוי והשיכון.
בספטמבר 2022 הוצבה אבן הראשה בגג בית הכנסת והושלמה בניית הכיפה [2].
גלריית תמונות
-
אנשי הלגיון הערבי סוקרים את בית הכנסת, 21.5.1948 -
שרידי שער הכניסה הראשי לבית הכנסת, 9/07 -
שרידי הכותל הדרומי בבית הכנסת -
מבט כללי על שרידי בית הכנסת -
שרידי חזיתו הראשית של בית הכנסת ברחוב הקראים לצד בניין ישיבת הכותל, 9/07 -
בית הכנסת תפארת ישראל מתנשא מעל בתי הרובע היהודי, בקו שבין כיפת הסלע לבין כנסיית הדורמיציון, בין שנת 1910 לשנת 1948
לקריאה נוספת
- זאב ענר (עורך), סיפורי בתים, עמ' 21 - 23
- יהואש ביבר, בית הכנסת תפארת ישראל, תל אביב: הוצאת אורבך/משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ח - 1998
- ראובן גפני, יוחאי בן-גדליה ואוריאל גלמן (עורכים), גבוה מעל גבוה: בית הכנסת תפארת ישראל והקהילה החסידית בירושלים, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשע"ו.
קישורים חיצוניים
- יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, עמ' 345, באתר "כותר"
- תמר הירדני, שמים כיפה - סיפור כיפתו של בית הכנסת תפארת ישראל, סגולה 40, אלול תשע"ג, אוגוסט 2013
- איל דוידסון, יסוד שבתפארת - תפארת ישראל ואופיו עד למלחמת העצמאות, מתוך: גבוה מעל גבוה: בית הכנסת תפארת ישראל והקהילה החסידית בירושלים, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשע"ו.
- לילי ארד, ביופיו תחזינה עיניך, מתוך: גבוה מעל גבוה: בית הכנסת תפארת ישראל והקהילה החסידית בירושלים, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשע"ו.
- נדב מן, מבעד לעדשה של חנה ואפרים דגני - פרק א', באתר ynet, 6 בנובמבר 2009
- ישראל כהן, בית הכנסת של רבי ישראל מרוז'ין ברובע היהודי ישוקם, באתר כיכר השבת, 27 במאי 2014
- קול קורא לבניין בית הכנסת תפארת ישראל, החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי, 2016
- זעם: בית הכנסת תפארת ישראל יחולל, באתר חרדים10, 25 בנובמבר 2016
- סיפורו של בית הכנסת "תפארת ישראל" בתמונות, אתר Israel in Arabic
בית כנסת תפארת ישראל (אור יהודה), דף שער בספרייה הלאומית- ההשתלשות בקצרה באתר 'אהבת ירושלים'
הערות שוליים
- ^ חי: הנחת אבן פינה לביה"כ 'תפארת ישראל'
- ^ האגדה מופיעה במספר מאמרים בספר ראובן גפני, יוחאי בן-גדליה, אוריאל גלמן (עורכים), גבוה מעל גבוה, יד יצחק בן-צבי, תשע"ו
- ^ תפארת ישראל, חבצלת, 27 באוגוסט 1863
- ^ פאינה מילשטיין, 'בית הכנסת "תפארת ישראל": עיון אדריכלי ואורבני', ראובן גפני, יוחאי בן-גדליה, אוריאל גלמן (עורכים), גבוה מעל גבוה, יד יצחק בן-צבי, תשע"ו. עמ' 209-230
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 משפחה, י"ט תמוז, תש"ע, אליעזר ראוכברגר
- ^ בנימין זאב הלוי ספיר, כבוד קיסר אוסטריא בעה"ק ירושלם ת"ו, הלבנון, 13 בדצמבר 1869
- ^ שלום ירושלם, חבצלת, 7 באוקטובר 1870
- ^ מסע הכהן, הכרמל, 20 בפברואר 1870
- ^ השקפה ארצישראלית, הצבי, 18 בדצמבר 1912
- ^ אליעזר בן-יהודה, בוני ירושלים, הצבי, 6 ביולי 1910
- ^ דומיניק לאפייר, לארי קולינס, ירושלים, ירושלים, עמ' 85.
- ^ דומיניק לאפייר, לארי קולינס, ירושלים, ירושלים, עמ' 381.
- ^ בני משה, מתקרב שיקום בית הכנסת 'תפארת ישראל' בירושלים, באתר ערוץ 7, 28 בנובמבר 2012
- ^ יוסי אלי עיריית י-ם תשקם את סמל היישוב היהודי בעיר העתיקה
- ^ אלירן אהרון, ישוקם בית הכנסת "תפארת ישראל", באתר ערוץ 7, 31 בדצמבר 2018
| בתי כנסת משוחזרים בעיר העתיקה | ||
|---|---|---|
|
בית הכנסת תפארת ישראל35660686Q966792