רבי יהודה לייב הלוי אשלג

הרב יהודה לייב הלוי אשלג
-

תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	24 בספטמבר 1884 ה' בתשרי ה'תרמ"ה לוקוב, האימפריה הרוסית
פטירה	7 באוקטובר 1954 (בגיל 70) י' בתשרי ה'תשט"ו ירושלים, ישראל
מקום פעילות	ישראל
השתייכות	מקובלים, חסידים
תחומי עיסוק	קבלה
תפקידים נוספים	רב שכונה
רבותיו	האדמו"ר מקלושין וכן צדיק נסתר
תלמידיו	הרבנים ברוך שלום אשלג, שלמה בנימין אשלג ועוד, ראו בערך חסידות אשלג
חיבוריו	תלמוד עשר הספירות, הסולם ועוד, ראו בפסקה חיבוריו
צאצאים	שלמה בנימין הלוי אשלג, ברוך שלום הלוי אשלג

הרב יהודה לייב הלוי אשלג (ה' בתשרי ה'תרמ"ה, 24 בספטמבר 1884 – י' בתשרי ה'תשט"ו, 7 באוקטובר 1954) היה מקובל, עסק בפירוש ובהפצה של תורת הקבלה. מכונה "בעל הסולם" על שם פירוש הסולם שחיבר לספר הזוהר. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשי"ג. מספר חצרות חסידיות הולכות בדרכו.

תולדות חייו

נולד בלוקוב שבפולין (אז באימפריה הרוסית). למד בישיבת גור בוורשה והיה תלמידו של רבי מאיר שלום רבינוביץ, האדמו"ר מקלושין. תשוקתו ללימוד חכמת הקבלה החלה עוד בצעירותו, במכתב לאברהם מנדל בראונשטיין, שפורסם בספר הזוהר עם פירוש הסולם תשט"ו^{[דרוש מקור]}, כתב אשלג כי מורה אלמוני לימד אותו קבלה עוד טרם עלייתו לארץ ישראל. מסופר שהיה מחביא דפי זוהר וכתבי האר"י בתוך דפי הגמרא. לאחר פטירת רבו היה לתלמידו של בנו הרב יהושע מפוריסוב. נסע גם (יחד עם רבו האחרון) לאדמו"ר מבעלז רבי יששכר דוב. בגיל 19 נשא את רבקה רויזא, בת דודו של הרב מאיר יוסף אברמוביץ, חסיד גור שהתגורר בפוריסוב.

לאחר תקופת מגורים קצרה על שולחן חותנו בפוריסוב עקר לוורשה, שם הוסמך לרבנות ושימש כדיין וכמורה-צדק במשך שש עשרה שנה. במהלך תקופה זו פגש במקובל נסתר שעבד לפרנסתו כסוחר. הרב אשלג מכנהו בכתביו "מורי הקדוש זצ"ל". מרבו זה למד את חכמת הקבלה, ואף היה נוכח בפטירתו.

לאחר פטירת מורו עלה לארץ ישראל עם רעייתו בט"ז בתשרי תרפ"ב-1921. התיישב בעיר העתיקה בירושלים, שם למד בישיבת חיי עולם. בישיבה החלו להיאסף סביבו אברכים לשיעורים בקבלה.

בארץ ישראל התפרנס תחילה מעיבוד עורות לסת"ם ובייצור סבון, באמצעות מכונה שהביא עמו מפולין. לאחר זמן קצר מינהו הרב קוק, שהיה הרב הראשי, לרבה של גבעת שאול, שהייתה אז פרבר בשערי ירושלים.

בשנים 1926–1928 שהה בלונדון שם חיבר את חיבורו המקיף "תלמוד עשר הספירות" (פנים מאירות ופנים מסבירות) על הספר "עץ חיים". וחלק מפירוש הסולם.

הרב אשלג הלחין ניגונים על מזמורי תהלים, זמירות שבת ותפילות הימים הנוראים. בין היתר הלחין את "למנצח על שושנים", (תהלים פרק מה) - לחן של כ-20 דקות, אסדר לסעודתא, ואזמר בשבחין

הרב אשלג נפטר ביום הכיפורים ה'תשט"ו (1954) ונקבר בהר המנוחות בירושלים.

מצבתו בהר המנוחות

על פי עדות נכדו, הרב שמחה אשלג, עוד מימי מלחמת העולם הראשונה הוא זעק רבות על חורבן העולם הממשמש ובא. בשנות השלושים הוא התריע על כך בקול גדול. בכתביו משנת תרצ"ג-1933 מצוי המשפט "כבר זעקתי על קץ העולם"^{[דרוש מקור][דרושה הבהרה]}. הוא הכריז על הצורך בלימוד ספר הזוהר בישיבות פולין, ולשם כך אף נפגש עם רבנים ואדמו"רים, בבקשה שייסדו סדרי לימוד בזוהר בישיבותיהם, אך הם לא שעו לבקשותיו. הוא ראה באגואיזם המתפשט בעולם סכנה גדולה, שבסופו של תהליך יוביל למשטר נאציסטי שעלול להחריב את כלל האנושות.

יחסו לארץ ישראל ולמדינת ישראל

בעל הסולם יחס חשיבות לעלייה לארץ ישראל. אחרי הצהרת בלפור הכריז שזה סימן משמיים שחובה לעלות לארץ ישראל^{[דרוש מקור][דרושה הבהרה]}. הוא טען כי "נותנים זמן מן השמיים - עשרים שנה כדי לעלות לארץ ישראל". ייסד קבוצה סודית של ארבעים משפחות אמידות בפולין כדי לעודד עלייה לארץ ישראל. משהתגלה הדבר מיד קמו לו מתנגדים מקרב הציבור החרדי שיחסו לו מניעים ציוניים. בעקבות זאת התבטלה הקבוצה. בעת הכרזת העצמאות אמר: "אכן הרגשתי מעט יום טוב". אמר שיסודו של יישוב יהודי בארץ ישראל לא יתבטל עד ביאת המשיח, עם זאת כתב שהגאולה תגיע מצד הבורא לעם ישראל כמתנה, ולא מצד עצמנו. "כל זמן שאין בן ישראל מסוגל לדת ישראל, עדיין ארצינו שבויה בידי הנכרים". במאמר "וזאת ליהודה" כתב שרבים בועטים בגאולה ויורדים מהארץ משום שאינם יודעים את משמעותה האמיתית. עוד הוסיף שזכינו להתפשטות ספר הזוהר וגאולת הארץ מידי הנכרים מצד הא-להים, ואנו עדיין זקוקים להשתלם בלימוד והבנת ספר הזוהר כדי שתגיע הגאולה השלימה.

פעולותיו הציבוריות

בעל הסולם ראה בקידום רעיונותיו תיקון האנוכיות ותיקון הבריאה כולה, לשם כך נפגש עם ראשי היישוב החדש, עם מנהיגי תנועות הפועלים ועם אישי ציבור, ובהם דוד בן-גוריון, זלמן שזר, משה שרת, חיים ארלוזורוב, מאיר יערי, יעקב חזן, דב סדן וחיים נחמן ביאליק.

בן-גוריון כתב כי נפגש עם הרב אשלג "הרבה פעמים": "אני רציתי לדבר איתו על קבלה, והוא איתי על סוציאליזם".

במאמרו "שלושה ביקורים ומה שביניהם" סיפר דב סדן: ”הרב ר' יהודה לייב אשלג, מגדולי המקובלים שבדור, שאמר לעשות את יסודות הקבלה מנוע היסטורי בדורנו, ומתוך תפיסתו הסוציאליסטית הבנויה על כך, ביקש מגע עם התנועה הקיבוצית”.

הגותו

אגואיזם ואלטרואיזם

עיקר תורתו של בעל הסולם סובבת על עניין האגואיזם והאלטרואיזם או "הרצון לקבל" ו"הרצון להשפיע". לדבריו, מטרתו של האדם בחייו היא להפוך את עצמו מ"מקבל" [אגואיסט] ל"משפיע" [אלטרואיסט], וכך ידבק האדם באלוקים, הזן ומפרנס ו"משפיע" לכל חי רצון.

תפיסה זו תואמת במידה מסוימת את התפיסות הקומוניסטיות האלטרואיסטיות, אך הוא הדגיש שהרצון לתת צריך להיות "לשם השם יתברך", ולא למטרה אנושית או תועלת חברתית.

בשנת 1933 כתב שברית המועצות מתקשה לדאוג לרווחתם הכלכלית של אזרחיה, ואף צפה את נפילתה, עקב האגואיזם הטמון בבסיס השלטון הקומוניסטי. חזונו לחברה העתידית כולל מציאות אלטרואיסטית התנדבותית ולא מתוך כפיה שלטונית, שתצמח מתוך תהליך חברתי כולל, שייצור מבנה חברתי שיתופי על בסיס השפעה-לזולת ללא רצון לקבלת תמורה.

יש להעביר את הקומוניזם מן הפסים של "שלי שלי ושלך שלך", שהוא מדת סדום, אל הפסים של "שלי שלך ושלך שלך", דהיינו לאלטרואיזם אבסולוטי. וכשרוב הציבור יקבל תורה זו בפועל, אז הזמן להגיע לכלל "לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך". והסימן הוא: אם כל אחד ואחד יעבוד כפועל בקבלנות. נמצא, מטרם שרוב הציבור מוכן להשפיע לזולתו, אין לקבוע משטר קומוניזם אלטרואיסטי.

— מאמר ״בנין החברה העתידית״

בניגוד לבן דורו, זיגמונד פרויד, ולרבים מהפילוסופים בני התקופה, דוגמת ניטשה והגל, ראה הרב אשלג באגו את המחריב העקרי של האנושות, ואף צפה, בשנת תרפ"ז, עלייתו של משטר שיטפח את האגו ופולחן האישיות לרמה של השמדת האחר. הוא האמין שלימוד קבלה, באופן מעמיק דווקא, המבוסס על שיטתו, עשוי להועיל לאנושות להנצל מחורבן.

השפעת החברה

תורתו של הרב אשלג עוסקת רבות בהשפעה החברתית על האדם, באומרו שכל מדריגה רוחנית או נפשית, הן לטוב והן למוטב, לא תושג כי אם ע"י דביקות והתקשרות. כי ע"י התקשרות לרשעים תשתווה צורת האדם לרשעים, וירשיע גם הוא חלילה. וע"י ההתקשרות לצדיקים ידבק האדם בטבע הצדיקים, עד שיגיע למדריגת הצדיקים הדבקים בבורא בכל עת.

כי החברה שאליה ייחשף האדם יכולה לשנות בן אדם בעוצמה ניכרת כל כך, עד כדי שלילת הבחירה החופשית, וכך כותב:

יש חירות לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו שמשפיעים לו שכליות טובות. ואם לא יעשה זאת, אלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת לפניו. שמשום זה ודאי יפול בסביבה רעה, או יבלה זמנו בספרים שאין בהם תועלת, שהם מרובים ויותר נוחים לפניו. שמתוך זה נעשה מוכרח להשכלות גרועות ורעות, המביאים אותו לחטא ולהרשיע, ודאי ענש יענש, לא מטעם המחשבות והמעשים הרעים, שאין לו בחירה עליהם - אלא מטעם שלא בחר להיות בסביבה הטובה, כי בזה ודאי יש בחירה. לכן, המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר - הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח ללא בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לבחור לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים הללו... רק בעניין בחירת הסביבה, משוער כל עניין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש... כי רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו, דהינו, בבחירת הסביבה, אולם לאחר שבחר הסביבה, הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר.

— מאמר החירות

וכמו כן בלי התקשרות לצדיקים אי אפשר להתקדם ברוחניות, וכך כותב:

האדם יבחר לעצמו אדם חשוב ומפורסם שיהיה לו לרב שממנו יוכל לבוא לעסק תורה ומצוות על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו... ונמצא בכל פעם שמשוה צורתו לרבו הוא מתדבק בו לשעתו, ומתוך כך הוא משיג ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, לפי מידת דבקותו... ואז יוכל התלמיד לעסוק בתורה ומצוות לשמה בכל לבבו ונפשו ומאודו, שהיא הסגולה המביאה לדבקות נצחית בהקב"ה.

— מתן תורה, עמ' קנז

צורה חדשה ללימוד הקבלה

הרב אשלג ראה חשיבות רבה בלימוד הקבלה והפצתה, ופעל לכך באמצעות כתיבת ספריו העיקריים: פירוש הסולם וספר תלמוד עשר הספירות. הרב אשלג מסביר בהקדמתו לתלמוד עשר הספירות כי החשש העיקרי שראו חכמים בהפצת חוכמת הקבלה היה חשש ההגשמה, שבו עוברים על איסור של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", ועל כן האריך בביאוריו באופן השולל הגשמה של זמן ומקום בעניינים רוחניים.

במאמר "עת לעשות" הוא מתבטא בתקיפות על מצב הדור, ועל כך שאנשים לא הגונים חיבלו בחכמת הקבלה. הוא מוסיף ואומר שלא שינה ולא הוסיף על דברי האר"י כקוצו של יו"ד. לדבריו, הוא בא רק להרחיב בנושאים עליהם דיבר האר"י בקיצור, עקב היותם ידועים לבני דורו, דוגמת משמעות המושג "אור חוזר".

בנוסף, ראה הרב אשלג מטרה עקרית בלימוד והפצת תורת הנסתר על פי דרכו, במטרה לתת פנים חדשות לעבודת ה' ולתיקון ישראל וכלל האנושות.

כבר בתחילת ימיו בירושלים העלו מקובלי ישיבת בית ק-ל טענות על דרך לימודו בקבלה, עם זאת זכה לתמיכה והסכמה לספריו מרבני ירושלים כרבי יוסף חיים זוננפלד, והמקובל רבי חיים שאול דוויק (המשתייך לזרם הרש"ש בקבלה) אם כי שיש הטוענים שהוצאה ממנו במרמה, כך קיבל הסכמות מהאדמורי"ם האמרי אמת מגור, רבי אהרן מבעלז, אדמור"י ויזניץ ואדמור"י בית רוזין.

יש לציין שהרבה מהמשייכים את עצמם לתלמידיו וממשיכי דרכו, אינם באמת צועדים בדרכו, המבוססת על שמירת תורה ומצות לפי כללי ההלכה, וההתנגדות אליהם אינה קשורה להתנגדות שהיתה על ספריו.

ממשיכי דרכו

ערך מורחב – חסידות אשלג

הרב אשלג לא הורה על ממשיך רשמי שלו ולאחר פטירתו תלמידיו לא התיימרו לתפוס את מקומו אלא רק עסקו בהפצת חכמת הקבלה לכלל ישראל, כפי שביקשם.

בין תלמידיו וממשיכי דרכו בלימוד ובהפצת הקבלה:

• בנו הרב ברוך שלום אשלג, אדמו"ר בבני ברק.
• בנו הרב שלמה בנימין אשלג, אדמו"ר בבני ברק.
• הרב יהודה צבי ברנדויין (מקובל), גיסו של בעל הסולם והאדמו"ר מסטרטין.
• הרב משה יאיר וינשטוק - מחברם של כשמונים ספרים בתורת הנגלה והנסתר.
• הרב דוד מינצברג היה מנהיג קהילה של תלמידי הרב אשלג, מבני היישוב הישן.
• הרב משה ברוך למברגר - שהיה גם משמשו של בעל הסולם.
• הרב בנימין סינקובסקי - מחבר ספר "יד בנימין" מאמרים ששמע מרבו בעל הסולם.

חיבוריו

שני חיבוריו העיקריים הם:

• תלמוד עשר הספירות - פירוש על קטעים נבחרים בכתבי האר"י. המהדורה הראשונה, שכללה 16 כרכים, יצאה לאור החל משנת תרצ"ז (1937).
• פירוש הסולם על ספר הזוהר (18 כרכים, יצאו לאור בין השנים תש"ה–תשי"ג (1945–1953)). הספר כולל את ההקדמות: מבוא לספר הזוהר, הקדמה לספר הזוהר, פתיחה לחוכמת הקבלה ופתיחה לפירוש הסולם.

חיבורים נוספים:

• פנים מאירות ופנים מסבירות, פירוש על ספר "עץ חיים" מרבי חיים ויטאל. ספר זה הורחב לאחר מכן לתלמוד עשר הספירות.
• קונטרסים: "מתן תורה", "הערבות" ו"השלום", 1933.
• בית שער הכוונות, הכולל את הפירוש "אור פשוט" ללקט קטעים נבחרים מכתבי האר"י, ת"ש (1940).
• פתח השער - יסודות בחכמת הקבלה
• כתבי הדור האחרון, יצירותיו האחרונות, בהן ניתח משטרים חברתיים שונים והתווה תוכנית מפורטת לבניין חברה עתידית מתוקנת.
• קול התור - הקדמות, מאמרים ורשימות דברים בנושאי תורה, ערבות ישראל, משיחיות וקבלה.
• עיתון "האֻמָּה" (1940). נסגר על ידי השלטונות הבריטים לאחר הוצאת גיליון אחד בלבד.

לקריאה נוספת

• יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, אישים כרך א', בהוצאת מוסד הרב קוק, עמ' כה-כז.
• אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ז, בני ברק, תשמ"ט, עמ' רכה-רמד.
• אברהם מרדכי גוטליב, הסולם, 1997
• בועז הוס, "'קומוניזם אלטרואיסטי': הקבלה המודרניסטית של הרב אשלג", עיונים בתקומת ישראל 16 (2006), עמ' 109–130.
• טוני לביא, 'סוד הבריאה-תורת האלוהות ותכלית האדם בקבלת הרי"ל אשלג', מוסד ביאליק תשס"ח
• טוני לביא, 'מחשבת הבריאה, הקונסטרוקציה והרקונסטרוקציה של הנברא במשנת ר' יהודה לייב הלוי אשלג', בתוך קבלה 10, תשס"ד, עמ' 249–334.
• טוני לביא, 'עולם האצילות: התפשטותו, שיעור קומתו ותכליתו בקבלת ר' יהודה ליב הלוי אשלג', בתוך קבלה 15, תשס"ז, עמ' 335–368.

קישורים חיצוניים

• אתר "קבלה מהמקור" - כולל את ספרי בעל הסולם והקלטות נדירות של כמה משיעוריו
• אור הסולם - מאגר מקוון של כל ספרי בעל הסולם הכולל תוכנת חיפוש ומילון, כתבי יד שלא יצאו לאור והקלטות
• מרכז תורני מוהרי"ל אשלג
• ניגוני בעל הסולם - אתר תיעוד שימור וחידוש ניגוני בעל הסולם.
• אתר "עמותת ברכת שלום" על תורתו של הרב אשלג (כולל ספרים)
• תולדות חייו של בעל הסולם ב"האתר לספרי קבלה"
• הרב אשלג זצ"ל - בעל הסולם 1884-1954 באתר מודעות
• רון מרגולין, תורת האהבה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 4 במאי 2012
• יובל רביד, רב-מקובל-קומוניסט: דרכו של הרי"ל אשלג (בעלון איגוד ספרני היהדות, גיליון כג)
• מיכה אודנהיימר, דרך הקבלה אל הקומוניזם, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2004
• אתר "הדף היומי בתלמוד עשר הספירות", שיעורים של הרב אדם סיני על כל הספר
• יונתן מאיר, "גילוי וגילוי בהסתר: על 'ממשיכי' הרי"ל אשלג, ההתנגדות להם והפצת ספרות הסוד", קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית, טז (תשס"ז), עמ' 151–258.
• יונתן מאיר, "גילויים חדשים על ר' יהודה ליב אשלג: הערות על הקבלה במזרח אירופה ובארץ ישראל בראשית המאה העשרים", קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית, כ (תשס"ט), עמ' 345–368

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31069867יהודה לייב הלוי אשלג