אמנון ליפקין-שחק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אמנון ליפקין שחק)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אמנון ליפקין-שחק
רא״ל אמנון ליפקין-שחק
רא״ל אמנון ליפקין-שחק
לידה כ"ג באדר ה'תש"ד
תל אביב
פטירה ז' בטבת ה'תשע"ג (בגיל 68)
מדינה ישראלישראל ישראל
השתייכות Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19621998 (כ־36 שנים)
דרגה רב-אלוףרב-אלוף
תפקידים בשירות
ראש המטה הכללי ה־15
1 בינואר 19959 ביולי 1998
(3 שנים ו־27 שבועות)
סגן ראש המטה הכללי מתן וילנאי
שאול מופז
תחת שרי הביטחון יצחק רבין
שמעון פרס
יצחק מרדכי
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימיםמלחמת ששת הימים
פעולת כראמה
מלחמת ההתשהמלחמת ההתשה
מבצע אביב נעורים
מלחמת יום הכיפוריםמלחמת יום הכיפורים
מבצע ליטני
מבצע שלום הגלילמבצע שלום הגליל
המערכה ברצועת הביטחוןהמערכה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
עיטורים
עיטור העוזעיטור העוז (2)
לגיון ההצטיינות (מפקד) לגיון ההצטיינות (ארצות הברית)
תפקידים אזרחיים
שר התחבורה ה־24
30 במאי 20007 במרץ 2001
(40 שבועות ויומיים)
תחת ראש הממשלה אהוד ברק
שר התיירות
5 באוגוסט 19997 במרץ 2001
(שנה ו־30 שבועות)
תחת ראש הממשלה אהוד ברק
חבר הכנסת
7 ביוני 19998 במרץ 2001
(שנה ו־39 שבועות)
כנסות 15
אמנון ליפקין שחק, מניח זר באנדרטה לזכר אסון הנ"ד, 1984
שר הביטחון וסגל המטה הכללי בדיון בתקופת מלחמת המפרץ 1991
רא״ל אמנון ליפקין-שחק, בוגר הפנימייה הצבאית בחיפה בטקס סיום מחזור מ״א בפנימייה הצבאית בחיפה, 1995
רא"ל אמנון ליפקין שחק הרמטכ"ל ואל"ם בני גנץ בתרגיל חטיבת הצנחנים 35, 10במאי 1996. (צילום דובר צה"ל)

אמנון ליפקין-שחק (18 במרץ 194419 בדצמבר 2012) היה הרמטכ"ל ה-15 של צה"ל, ולאחר מכן שר התיירות, שר התחבורה, וחבר הכנסת מטעם מפלגת המרכז. כלוחם וקצין בצה"ל הוענק לליפקין-שחק עיטור העוז פעמיים במהלך שירותו.

ביוגרפיה

אמנון ליפקין נולד לשרה חיה (לבית וילקובריסקי) וצבי בתל אביב ב-18 במרץ 1944, אח צעיר ליעקב ותמר. הוא נינו של יצחק ליפקין, מבוני שכונות ירושלים[1].

את שנות התיכון עשה בפנימיה הצבאית[2] שליד בית הספר הריאלי בחיפה[3]. בשנת 1962 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם והשתתף בפעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה. לאחר מכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר[4]. לאחר סיום הקורס מונה למפקד מחלקה בצנחנים. כסגן מפקד פלוגה בגדוד 202 השתתף בפעולות התגמול בג'נין וסמוע וכן כמ"פ בגדוד 890[5]. במלחמת ששת הימים מילא את מקומו של סמג"ד בחטיבה. לאחר המלחמה קיבל פיקוד על סיירת דוכיפת, איתה גם השתתף בפעולת כראמה[6]. על תעוזתו בפעולה זו עוטר בציון לשבח על ידי הרמטכ"ל[7] שהומר בהמשך לעיטור העוז[8].

תיאור המעשה: ביום ה-21 במרס 1968, בפשיטת צה"ל על כרמה פקד סרן אמנון ליפקין על כוח, שנקלע לשטח מוכה אש טנקים וארטילריה של האויב. סרן אמנון ליפקין המשיך בלחימה ובחילוץ נפגעים באומץ ובקור רוח, על אף התנאים הקשים בהם היה נתון הכוח שבפיקודו. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב-אלוף, ראש המטה הכללי.

בהמשך שימש כקצין האג"ם של חטיבת הצנחנים ולחם במלחמת ההתשה, בין היתר במבצע תרנגול 53[9]. בשנת 1971 כיהן כמפקד גדוד הנח"ל המוצנח בחטיבת הצנחנים[10] והשתתף בפעולות בגזרת לבנון. בפברואר 1973 פיקד על כוח מן הגדוד במבצע ברדס 54-55[11].

באפריל 1973 השתתף במבצע אביב נעורים בביירות, כמפקד כוח הצנחנים שתקף את מפקדת ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין, ששכנה ברובע פקהאני בלב העיר. בכוח היו לוחמים מהסיירת ומגדוד 50 של הצנחנים, בפיקוד אמנון ליפקין[12], אשר הגיעו ליעד במכוניות נהוגות בידי אנשי "המוסד". הכוח נתקל בהתנגדות עוד בראשית הפעולה. שניים מחייליו, אבידע שור וחגי מעין, פתחו באש והרגו את הזקיפים בחזית הבניין[13], אולם מיד בעקבות הירי הם הופתעו מאחור על ידי אנשי פת"ח שלא היה עליהם מודיעין. שור נהרג מאש מקלע, ומעין נפצע פצעי מוות[14]. התגלות הכוח הפכה את הביצוע למורכב ומסובך. אך למרות הנחיתות המספרית מול אנשי הפת"ח בבניין[15], הצליחו ליפקין-שחק וחייליו להטמין את מטעני חומר הנפץ ותוך כדי הנסיגה להשמיד את היעד, תוך שהם מנהלים קרבות פנים אל פנים מטווחים קצרים בחזית הבניין[16]. הבניין קרס וגרם למותם של עשרות אנשי פת"ח[17]. על האופן בו פיקד על חייליו הוענק לו עיטור העוז, בפעם השנייה[18].

תיאור המעשה: בליל ה-9–10 באפריל 1973, בפשיטה על בנין החזית הדמוקרטית בבירות, פקד סא"ל אמנון שחק על הכח הפושט. בתחילת הקרב, נפגעו שלושה לוחמים, שהיו שליש הכוח הפושט, על שארית הכוח נפתחה אש, הן מהיעד עצמו (בניין בן שבע קומות) והן על ידי מחבלים, שהגיעו מהסביבה הקרובה. למרות הנפגעים, אש האויב החזקה, וחוסר האפשרות לקבל סיוע מכוחות אחרים, התמיד סא"ל אמנון שחק בביצוע המשימה. הוא פינה את הנפגעים, השמיד את כח האויב ופוצץ את הבניין. במעשיו אלה, הוכיח מנהיגות מעולה, קור רוח, אומץ לב ותושייה למופת. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז תמוז תשל"ג יולי 1973, דוד אלעזר, רב-אלוף, ראש המטה הכללי.

במלחמת יום הכיפורים שימש כסגן מפקד חטיבת הצנחנים הסדירה. הוא לחם בחזית המצרית, תחילה בגזרת מפרץ סואץ במרדף אחר חוליות קומנדו מצריות ובהמשך בקרבות לבלימת הצבא המצרי. במסגרת מבצע אבירי לב לצליחת תעלת סואץ לחם עם החטיבה בקרב החווה הסינית[19]. עם העברת הלחימה לשטח מצרים השתתף בקרבות להרחבת ראש הגשר[10].

בשנת 1974 מונה לקצין האג"ם של פיקוד המרכז[10].

בשנת 1976 הועלה לדרגת אל"ם ומונה לראש תורת חיל הרגלים והצנחנים במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי[10], ולמפקד עוצבת שועלי מרום.

בשנת 1977 התמנה למפקד חטיבת הצנחנים הסדירה ופיקד עליה במהלך מבצע ליטני[20]. עם סיום המבצע כמעט שהודח מתפקידו על ידי הרמטכ"ל מוטה גור, משום שב-5 באפריל, שישה חיילים ואזרח יצאו עם רכב לטיול, עברו את המחסומים שהציבו חייליו באופן מכוון ונכנסו לשטחים שלא בשליטת צה"ל. בהתקלות עם מחבלים נהרגו 4 מהחיילים, חייל ואזרח הצליחו לחמוק אך נשבה חייל המילואים אברהם עמרם, ששוחרר מאוחר יותר בעסקת שבויים עם אש"ף. לאירוע זה קדם אירוע נוסף שהייתה מעורבת בו משאית קשר שעברה את המחסום בשוגג. תא"ל אורי שמחוני שכנע את הרמטכ"ל לחזור בו מכוונתו זו[21]. במהלך התפקיד פיקד ליפקין גם על מבצע שלכת[22], פשיטה של חטיבת הצנחנים ושייטת 13 על בסיס מחבלים בדהר אל- בורג' שבלבנון. במהלך המבצע נהרגו שני מפקדי פלוגות ונקברו תחת קיר בטון של אחד הבתים. חילוצם של השניים דרש זמן רב ובשל העובדה כי כוחות תגבורת של המחבלים עמדו להגיע במהרה לאזור הפעולה, קיבל ליפקין-שחק פקודה לסגת מבלי לחלץ את גופות הלוחמים. על אף זאת התעקש ליפקין-שחק על השלמת מאמצי החילוץ. עמדתו נתקבלה והכוח הצליח לפנות את ההריסות ולחלץ את הגופות[23]. כמו כן פיקד ליפקין-שחק על מבצע מנורה[24].

בשנת 1979 עבר הסבה לחיל השריון והועלה לדרגת תת-אלוף[10]. ב-1980 מונה למפקד עוצבת להב, אוגדת מילואים משוריינת בפיקוד המרכז[10], וב-1982 מונה למפקד עוצבת הפלדה, אוגדה משוריינת סדירה[10], ולאחר מכן היה מפקד אזור ביירות[25].

בשנת 1983 מונה למפקד פיקוד המרכז ונודע כמקורב לרמטכ"ל, משה לוי[26]. בשנת 1986 התמנה לראש אמ"ן. במסגרת תפקידו זה היה מעורב בתכנון מבצע הצגת תכלית[27], וכן שימש בתפקידו במלחמת המפרץ[28].

בשנת 1991 מונה לסגן הרמטכ"ל וראש אג"ם. בזמן כהונתו בתפקיד היה מעורב בהכנות ל"מבצע שיח אטד" ונכח במקום בעת שאסון צאלים ב' אירע. ליפקין-שחק מתח ביקורת על התנהלות הרמטכ"ל ברק בפרשה, בעת ההכנות למבצע ולאחר שקרתה תאונת האימונים[29]. כסגן הרמטכ"ל פיקד על מבצע שלמה להעלאת יהודי אתיופיה[30], וכן מונה על ידי ראש הממשלה יצחק רבין ליו"ר המשלחת הישראלית לשיחות טאבה.

שירותו כרמטכ"ל

ליפקין-שחק החליף את אהוד ברק כרמטכ"ל ב-1 בינואר 1995 בגיל 51. בתקופת השיחות עם הסורים נפגש עם רמטכ"ל צבא סוריה. בין האירועים הבולטים בתקופת כהונתו כרמטכ"ל היו מהומות מנהרת הכותל ב-1996, פרשיית יהודה גיל שהביאה למתיחות עם סוריה[31], מבצע ענבי זעם[32], אסון השייטת שאירע בשנת 1997[33], מבצע מרכבות האלים[34], מבצע טרף קל[35], אסון השריפה בוואדי סלוקי[36] וכן אסון המסוקים שאירעו אף הם באותה השנה.

כרמטכ"ל שינה ליפקין-שחק את דפוס החשיבה הצה"לי כלפי הלחימה בלבנון, מפעילות ביטחון שוטף למלחמה[37] וקבע כי יש לראות בחזבאללה ארגון טרור וגרילה ולפעול כנגדו בהתאם[38]. בשל כך הורה להקים מחדש את יחידת אגוז כיחידה ייעודית למלחמה בלבנון[39]. בין המבצעים הבולטים שביצעה אגוז בתקופת כהונתו ניתן למנות את מבצע נוף פראי, במהלכו נהרג בנו של חסן נסראללה. במהלך תקופת פיקודו על צה"ל הקפיד שחק על מתן גיבוי לפקודיו, גם אם נאשמו והועמדו לדין בשל ליקויים באימונים או בפעילות מבצעית, ואף קידם אותם במעלה התפקידים והדרגות[40].

נוסף לעיטור העוז[41] אותו קיבל פעמיים[42], עוטר ליפקין-שחק, בהיותו רמטכ"ל, בידי ארצות הברית באות לגיון ההצטיינות בדרגת מפקד[43]. ליפקין-שחק היה בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (פו"ם), המכללה לביטחון לאומי וקורס לפיקוד ולמטה במארינס בארצות הברית.

קריירה פוליטית

מיד לאחר שחרורו מהצבא, ב-9 ביולי 1998, מתח ליפקין-שחק ביקורת קשה על ראש הממשלה בנימין נתניהו[44], והכריז על רצונו להתמודד מולו על ראשות הממשלה. יחד עם דן מרידור, יצחק מרדכי ורוני מילוא, הוא הקים את "מפלגת המרכז", אולם לבסוף מונה יצחק מרדכי לראש המפלגה ולמועמד מטעמה לראשות הממשלה, על סמך סקרי דעת קהל. בשנת 1999 נבחר לכנסת ה-15 וכיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת המרכז. שחק מונה לשר התיירות, ועם התפטרות יצחק מרדכי כיהן במקביל גם כשר התחבורה. לאחר זמן מה פרש ממפלגתו וחבר לישראל אחת, בראשות אהוד ברק. לאחר כישלון ברק בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה ב - 2001, התפטר ליפקין-שחק מן הכנסת ומונה ליו"ר קבוצת תהל. ב-2003 השתתף בשיחות יוזמת ז'נבה, וחתם על ההסכם. משנת 2005 כיהן כחבר דירקטוריון בחברת התעופה אל על[45].

בעת מלחמת לבנון השנייה שימש ליפקין-שחק כיועץ לראש הממשלה אהוד אולמרט[46]. באוגוסט 2006, בעקבות המלחמה, הקים שר הביטחון, עמיר פרץ, ועדת בדיקה למלחמה בראשות ליפקין-שחק[47]. החברים בה היו יו"ר "טבע" אלי הורוביץ, והאלופים (במיל') אילן בירן והרצל בודינגר. בטרם הספיקה הוועדה לפעול הודיע בודינגר על פרישתו ממנה מ"סיבות אישיות". זמן קצר לאחר מכן פורקה ועדת שחק, והוקמה ועדת וינוגרד. באותה תקופה גם כהן כדירקטור בכמה חברות ציבוריות, בהם קרדן ישראל, הנסחרת בבורסה בתל אביב, ויזואל דפנס, שנסחרה בבורסת AIM בלונדון, וריטליקס, שנסחרה בנאסד"ק[48].

תדרוך של הרמכ"ל אמנון ליפקין-שחק לאחר אסון המסוקים, 1997

חייו האישיים

מחלתו

בשנת 1995, לפני מינויו לרמטכ"ל, יצא בהודעה לציבור על דבר מחלת סרטן הדם בה לקה, ואשר ממנה הבריא בטרם כניסתו לתפקיד.

ב-19 בדצמבר 2012 נפטר ממחלת הסרטן[49]. נטמן בבית העלמין הצבאי קריית שאול.

משפחתו

היה נשוי לדליה אבני, ולהם בן (היזם אורי שחק) ושתי בנות. בשנות ה-80 של המאה ה-20 נישא בשנית, לעיתונאית טלי זלינגר, הכתבת הצבאית של עיתון "דבר", ולזוג נולדו שני בנים.

שמו

בתחילת שנות ה-70[50], לקראת יציאה ללימודים בחו"ל, נדרש לעברת את שם משפחתו, כנהוג באותה עת. ליפקין בחר בשם "שחק" וזה שימש אותו במהלך הלימודים בצרפת. עם חזרתו, שב להשתמש בשם משפחתו המקורי וזנח את העברות. בהמשך, בהיותו מפקד פיקוד המרכז, נודע לו כי השם המעוברת שבחר עודנו מופיע במחשבי צה"ל, ובאותה תקופה הוא הופיע בעיתונות לסירוגין כ"אמנון ליפקין"[51][26][52], "אמנון שחק"[53], "אמנון שחק (ליפקין)"[54] או כ"אמנון (ליפקין) שחק"[55] בהמשך, בחר להשתמש בשילוב שני השמות, "ליפקין-שחק"[56].

הנצחה

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מכּתביו

הערות שוליים

  1. ^ נרי ליבנה ושרה ליבוביץ דר, ציוני כללי, הארץ, ‏ 25.12.1998, כפי שהועלה באתר פרש.
  2. ^ אמנון ליפקין-שחק, באתר "בהשקט ובבטחה".
  3. ^ גיורא רום,"צבעוני ארבע", ידיעות ספרים, 2008, עמוד 180
  4. ^ יוסי יהושוע וראובן וייס, "הגדוד של המדינה", ידיעות אחרונות במוסף "7 ימים", ‏7 באוקטובר 2011: "התגייסתי לגדוד יחד עם אמנון ליפקין-שחק', נזכר וילנאי. 'עשינו בו את המסלול, היינו בו מפקדי כיתות ויצאנו ממנו לקורס קצינים. אני לא יכול לשכוח את טקס סיום קורס הקצינים. זה היה פשוט מדהים, כי כל החניכים המצטיינים היו מ-890'."
  5. ^ יהונתן גפן, צומת בית ליד, באתר nrg
  6. ^ פנחס וולף, מיד כשהתחלנו לנסוע, חטפנו אש די מאסיבית מהטנקים הירדניים, באתר הגבורה, במחנה, 23 במרץ 2007 - אמנון ליפקין-שחק מספר על פעולת כראמה, באתר הגבורה
  7. ^ חמישה צל"שים הוענקו על גבורה ואומץ לב בקרב, מעריב, 19 ביוני 1968
    סרטונים הענקת עיטור העוז לאמנון ליפקין שחק, לגד מנלה ולד"ר פרלמן בעקבות מבצע כראמה, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
  8. ^ בשנת 1970 נחקק חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, בו נקבעו עיטור העוז ועיטורים נוספים. בעקבות החוק נבחנו מחדש המקרים של מי שקיבלו את צל"ש הרמטכ"ל על ידי ועדה וחלק מהצל"שים הומרו בעיטורים. במקרה זה הומר הצל"ש בעיטור העוז
  9. ^ אלעד שפינדל ואביתר אורן, "מילים אחרונות", במחנה, ‏ 27.12.2012, עמוד 30.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 10.6 רא"ל אמנון ליפקין-שחק, קורות חיים, באתר צה"ל
  11. ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 349
  12. ^ יואב לימור ואלון בן–דוד, מקום שני: סיירת צנחנים, באתר ynet, 29 בינואר 2008
  13. ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 366
    על כך אמר ליפקין-שחק כי: "הם היו החוד. הם יצאו נגד שומרים מזוינים, בעמדה. אף אחד אחר, מבין הלוחמים, לא התמודד עם הצורך להתקרב לאנשים מוכנים לירי, להסתכל להם בעיניים ולירות בהם. זה הקטע הכי קשה. כשנפתחת אש - הכל יותר קל. הם ביצעו את המשימה בצורה מושלמת."
  14. ^ טל זגרבה, שמענו פיצוץ אדיר, הבניין נחצה לשניים, במחנה, 12 במרץ 2008 - רפי איל על עיטור המופת שקיבל במבצע אביב נעורים, באתר "שבוז חיילים"
  15. ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 367.
    על כך אמר ליפקין-שחק כי: "פעולת הלחימה לא הייתה פשוטה. בעיקר הצורך להילחם מטווח קצר באנשים רבים. חוץ מזה התחלנו את הלחימה ברגל שמאל, עם שלושה נפגעים. זה מצב פתיחה מאוד לא נוח."
  16. ^ פנחס וולף, התחילו פרצי ירי. היה ברור שמשהו לא מתנהל לפי התוכנית, במחנה, ‏ 30.03.2007, כפי שהועלה באתר פרש.
    על כך אמר ליפקין-שחק כי: "התחילו חילופי אש וזריקת רימונים גם מהקומות הגבוהות של הבניין. ירינו אל הבניין והשתלטנו על תחתיתו, והאש משם נפסקה."
  17. ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 365
  18. ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 365, "מפקד הפעולה, תא"ל מנו שקד, שיבח עוד יותר. הוא אמר: 'מכל המפקדים הצטיין אמנון שחק. הוא נקלע למצב קשה מאוד, אבל ביצע את כל המשימות וחילץ את פקודיו. בהמלצתי הוא קיבל את עיטור העוז."
  19. ^ ד"ר עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 224: "בסביבות השעה 11:00 החל חילוצם של הצנחנים מהתעלות באמצעות נגמ"שי 'במבה' ונגמ"שי גדוד 100. אחרונים התפנו המח"ט עוזי יאירי, סגנו, אמנון ליפקין-שחק והמג"ד יצחק מרדכי".
  20. ^ אמיר בוחבוט, מיכל רשף‏, טלי ליפקין-שחק לבעלה: "נשארת שלך, עד פגישתנו הבאה", באתר וואלה!‏, 20 בדצמבר 2012.
  21. ^ אמיר אורן, פרדוקס מלון פארק, באתר הארץ, 17 ביולי 2006.
  22. ^ מבצע שלכת - מהלך המבצע, באתר "סיירת צנחנים".(הקישור אינו פעיל, 5.9.2019)
  23. ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה-ביתן דביר, 2013, עמוד 217.
  24. ^ מבצע מנורה, באתר "סיירת צנחנים"(הקישור אינו פעיל, 5.9.2019)
  25. ^ ערנות מבוקרת ביחידות צה"ל, מעריב, 12 במאי 1983
  26. ^ 26.0 26.1 יוסף ולטר, אפורים בחאקי, מעריב, 20 בספטמבר 1985
  27. ^ אילנה דיין, גלעד טוקטלי ואמיר תיבון, ‏לילה בחוף תוניס: מבצע חיסולו של אבו-ג'יהאד, באתר ‏מאקו‏‏, ‏27 במאי 2013‏.
  28. ^ אמנון ברזילי, חוקרי צה"ל: האיפוק במלחמת המפרץ היה נכון, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2002.
  29. ^ עמרי אסנהיים‏, סגן הרמטכ"ל ליפקין שחק התריע לפני אסון צאלים - ובכה אחריו, באתר וואלה!‏, 22 בדצמבר 2012.
  30. ^ ynet, "היית מפקד, מורה וחבר". גנץ נפרד מליפקין שחק, באתר ynet, 20 בדצמבר 2012.
  31. ^ זאב שיף, אתגר חדש ל"מר מודיעין", באתר הארץ, 20 ביולי 2001.
  32. ^ אמיר אורן‏, מסקנות ראשונות ממלחמת לבנון השנייה, באתר וואלה!‏, 19 באוגוסט 2006(הקישור אינו פעיל, 5.9.2019)
  33. ^ עופר שלח, הלוחם היחיד שלא נפגע באסון השייטת מדבר, באתר nrg‏, 20 בספטמבר 2008
  34. ^ חן קוטס בר, הצנחנים חוזרים לקרב הקשה בתולדות הסיירת, באתר nrg‏, 13 ביולי 2013.
  35. ^ איתן רבין, פגענו במחבלים שדם חיילי צה"ל על ידיהם, הארץ, ‏ 05.08.1997, כפי שהועלה באתר פרש.
  36. ^ עמרי אסנהיים, אש צולבת, מעריב, כפי שהועלה באתר פרש.
  37. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 116: "ההחלטה המרכזית שקיבל הרמטכ"ל וששינתה הלכה למעשה את הנחת העבודה של הצבא כולו הייתה שההתמודדות בלבנון היא מלחמה ולא פעילות ביטחון שוטף".
  38. ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש: פרק ראשון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמוד 22.
  39. ^ חן קוטס-בר, חיבוק של מח"ט, באתר nrg‏, 19 באוגוסט 2005
  40. ^ עמוס הראל, המפקדים בצה"ל כבר לא חוששים לצאת לפעולות בלי עורך דין, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2003
  41. ^ פנחס וולף, התחילו פרצי ירי. היה ברור שמשהו לא מתנהל לפי התוכנית, במחנה, ‏ 30.03.2007, כפי שהועלה באתר פרש, אמנון ליפקין-שחק: "עיטורים מוענקים בדרך כלל במקומות שהדברים לא הלכו לפי התוכנית. אם בכראמה הכל היה זורם לפי התוכנית, כנראה שלא היה צריך להעניק לי עיטור. אותו דבר בביירות. אם לא היינו מסתבכים והייתי צריך לקבל כמה החלטות, שלדעתי היו חצי אינטואיטיביות, לא הייתי מקבל עיטור."
  42. ^ החייל היחיד פרט לעובד לדיז'נסקי
  43. ^ Full Honors Ceremony for Chief of the General Staff, Israel June 05, 1997, U.S. Department of Defense, Office of the Assistant Secretary of Defense (Public Affairs)
  44. ^ אודי לבל, כשצה"ל יעבור לימין, באתר הארץ, 11 ביולי 2011
  45. ^ יובל מעוז, הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין שחק מונה ליו"ר אל על, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2008
  46. ^ עפר שלח, יואב לימור, שבויים בלבנון: האמת על מלחמת לבנון השנייה (עורך: איתי כץ), תל אביב: משכל, 2007, עמוד 346.
  47. ^ עמוס הראל וגדעון אלון, ליפקין-שחק יעמוד בראש הוועדה לבדיקת המלחמה; חלוץ: הרחבת המבצע לא אושרה בהנחה שיש יומיים, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2006.
  48. ^ אורי רונן, ליפקין-שחק - עלה התאנה של רייפמן, באתר TheMarker‏, 21 באוגוסט 2006
  49. ^ הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק נפטר בגיל 68, באתר nrg‏, 19 בדצמבר 2012
  50. ^ 527 עיטורים בשלושה טקסים - עיטור העוז, דבר, 14 במרץ 1973
  51. ^ אריה בנדר, חייל פצוע הסיר מסכת חמצן כדי לשוחח עם רבין, מעריב, 11 בדצמבר 1985
  52. ^ יוסף ולטר, דן שומרון: צבא קטן, ראש גדול, מעריב, 6 בפברואר 1987
  53. ^ רפאל מן, ארנס הוקיע מתיישבים הלוקחים את החוק בידיהם, מעריב, 4 בינואר 1984
    אבינועם בר יוסף ויוסף ולטר, חיסול החוליה הוא הישג עצום, מעריב, 8 באוקטובר 1985
  54. ^ יוסף ולטר, האלוף הצעיר - בעמדת זינוק לכס הרמטכ"ל, מעריב, 19 בינואר 1986
    עפרה ישועה ליית, אלוף שחק ייפגש עם ראש המודיעין של צי ארה"ב, מעריב, 27 במרץ 1987
  55. ^ אמנון אברמוביץ, ללכת על המים, מעריב, 24 בינואר 1986
  56. ^ אמנון ליפקין-שחק - תיק אישי, באתר ynet
  57. ^ מפקדת עוצבת "האש" נחנכה רשמית כמחנה ליפקין, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 29 במאי 2013.
  58. ^ עוזי ברוך, מדליה לזכרו של הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק, באתר ערוץ 7, 18 במרץ 2014.
אמנון ליפקין-שחק - תבניות ניווט
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0