יורם יאיר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יורם יאיר
לידה 29 באוגוסט 1944 (גיל: 80)
קבוץ עין-הנצי"ב
כינוי יָה-יָה
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19631997 (כ־34 שנים)
דרגה אלוףאלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימיםמלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשהמלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפוריםמלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונהמלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
תפקידים אזרחיים
יו"ר "יחד למען החייל" (לשעבר האגודה למען החייל וקרן לב"י), ראש ועדות חקירה, יו"ר פרויקט אחריי!, מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה

יורם שמואל (יָיָה) יאיר (נולד ב-29 באוגוסט 1944) הוא איש צבא ישראלי ששירת כאלוף בצה"ל ואיש ציבור. מכהן כיו"ר האגודה למען החייל וקרן לב"י, יו"ר עמותת "אחריי!" וראש תוכנית רבין למנהיגות של בית הספר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה.

שירות צבאי

יורם יאיר נולד ברחובות, גדל בתל אביב ולמד בתיכון עירוני ד'. הוא התגייס לצה"ל באוגוסט 1963 במסגרת גרעין נח"ל, והתנדב לצנחנים לגדוד הנח"ל המוצנח. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. ב-1964 השלים קורס קציני חי"ר ועם סיום הקורס שירת כמפקד מחלקה בבית הספר למ"כים של הנח"ל במחנה שבטה. לאחר מכן שירת כמפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגה בגדוד הנח"ל המוצנח. במלחמת ששת הימים שימש כמפקד פלוגת החוד של גדוד הנח"ל המוצנח[1]. חטיבת הצנחנים בפיקוד רפול לחמה לכיבוש מערכי פתחת רפיח ויאיר שלחם בראש פלוגתו נפצע קשה בקרב. לאחר המלחמה יצא ללימודים אקדמאים. ב-1971 שירת כמדריך בבה"ד 1. שימש כפסיכולוג של בית ספר לקצינים, בתקופה זו הגה והמציא את שיטת הגיבושים המשמשת עד היום כמערכת המיון הצה"לית לקבלה ליחידות מובחרות. בתפקידו הבא שימש כסגן מפקד גדוד הנח"ל המוצנח עד אוגוסט 1973.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים היה רב-סרן יאיר חניך במכללה לפיקוד ומטה, הוא התבקש על ידי מפקד חטיבת הצנחנים לחזור לתפקידו הקודם, לעלות לרמת הגולן ולשמש סמג"ד בגדוד 50 של הצנחנים, (מפקד הגדוד נפצע בתאונת אימונים שבועיים קודם לכן ואת מקומו מילא הסמג"ד מנחם זטורסקי). חיילי גדוד 50 איישו את המוצבים בגזרה הדרומית של הרמה. בהגיעו לרמה התברר לו שאבד הקשר עם זטורסקי וקצין המבצעים הגדודי שהיו בדרכם לתל פארס ולפיכך נטל יאיר את הפיקוד על הגדוד. תחת פיקודו השתתף הגדוד בקרב הבלימה מול המתקפה הסורית בדרום רמת הגולן (קרב תל סאקי), ולאחר שניתנה לו הפקודה לסגת, הסיג את חייליו לקיבוץ עין גב. אולם נותר בעצמו לבד בעמדת התצפית שלו סמוך לקו הקדמי והוביל את ניסיון החילוץ השני של לוחמי תל סאקי אשר הצליח להגיע עד הנצורים ולחלצם[2]. על אף שהגדוד נפגע קשות ואיבד רבים מלוחמיו ומפקדיו, הצליח יאיר לאושש את הגדוד באמצעות תביעתו מן הפיקוד העליון של צה"ל כי על הגדוד להמשיך לקחת חלק בלחימה. הגדוד הפך לעתודה מטכ"לית והוטס לחזית הדרום. בסיני פעל הגדוד במסגרת אוגדה 162, בפיקוד אברהם אדן, יאיר הוביל בראש גדודו את התקדמות שלוש חטיבות השריון של האוגדה בצד המערבי של תעלת סואץ כנגד הקומנדו המצרי, בקרבות לטיהור החיץ החקלאי, לאורך כמאה קילומטרים, עד לפאתי העיר סואץ[3][4].

לאחר המלחמה התמנה למפקד על קורס מ"פים ונשלח לקורס פיקוד ומטה בארצות הברית. במבצע ליטני בעת שהיה ראש מדור תורת לחימה במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי, פיקד יאיר על צוות קרב חטיבתי משולב של שני גדודי בית ספר למכ"ים 906 ו-17 וגדוד שריון 53, תחת פיקוד הקצח"ר, תא"ל אורי שמחוני. הכוחות בפיקודו של יאיר כבשו את תל שעלבון, תל 850 וצומת צ'אף - אל הווא, והרגו כחמישים וחמישה מחבלים[5]. תפקידו הבא היה מפקד בית הספר לקצינים.

בשנת 1981 מונה יאיר למפקד חטיבת הצנחנים[6]. ב-19 ביולי אותה שנה, בעת מספר ימי קרב ארטילרי בין אש"ף לצה"ל, בהם הופגזו יישובי הצפון, פיקד יאיר על מבצע צלצל, פשיטה שביצעו הצנחנים מדרום למזרעת-אל-מצילה, כחמישה קילומטרים מדרום מזרח לשפך הזהרני שבלבנון. הכוח הוטס במסוקי יסעור לקרבת היעד, ופשט על מפקדת מחבלים מארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית של אחמד ג'יבריל[7]. בקרב שהתפתח נהרגו חמישה מחבלים. לכוח הפושט בפיקוד יאיר היו שבעה פצועים והרוג, קצין האג"ם החטיבתי יוסי טהר[8]. תחת אש עזה חולצו יאיר ואנשיו במסוקים מן השטח לאחר שהמשימה בוצעה במלואה והיעד הושמד[9].

כמפקד חטיבת הצנחנים הוביל יאיר את החטיבה במלחמת לבנון הראשונה. החטיבה נחתה מן הים בשפך האוואלי והובילה את צה"ל עד מבואות ביירות[10]. עם תחילת הלחימה בחר יאיר להוביל את חטיבתו בציר ההררי לאורך הרי השוף[11]. יאיר לחם בראש הצנחנים במסע קרבות קשה ומפרך[12], שכלל קרבות בעיירה דאמור ובכפרים מתא, שמלאן, וקבר שמון וסיל. למרות שלכאורה הבחירה בציר ההררי הייתה אמורה לעכב את כוחות החטיבה, הרי שבמבחן התוצאה החלטתו של יאיר השתלמה והצנחנים היו לכוח הראשון שהגיע לביירות[13] וחבר לכוחות הנוצרים בציר ביירות-דמשק. במהלך הקרבות נפצע יאיר באורח קל. לאחר טבח סברה ושתילה הוביל יאיר את ראשוני החיילים שנכנסו למחנה והיו לעדים הראשונים למראות הטבח[14]. בעקבות הטבח דרש יאיר להיפגש עם ראש הממשלה מנחם בגין, אולם תחת זאת נפגש עם שר הביטחון, אריק שרון[15].

בהמשך פיקד על אוגדת שריון במילואים, עוצבת עמוד האש (1985-1987), על קורס מג"דים ועל עוצבת הגליל. במסגרת תפקידו עמד בראש הצוות אשר פיתח את מערכות המיון והגיבוש למועמדים לקורס הקצינים, לחטיבת הצנחנים ולסיירות במתכונתם הנוכחית[16].

בשנת 1988 הועלה יאיר לדרגת אלוף והתמנה לתפקיד מפקד הגיס הצפוני. ב-1992 התמנה לראש אגף כוח האדם (אכ"א) במטה הכללי[17]. בהיותו ראש אכ"א עמד בראש הוועדה, יחד עם הפרופ' אסא כשר, ששקדה על חיבור מסמך רוח צה"ל, שעסק בגיבוש קוד אתי לצה"ל. עוד התפרסם ביחסיו המיוחדים עם משפחות שכולות, זאת בהיותו בעצמו אב שכול: בתו, סרן שלומית יאיר, שהייתה קצינת המבצעים של טייסת 113, נהרגה בתאונת מטוס ב-1990 עם עוד 4 מחבריה לטייסת. בתפקידו האחרון בצה"ל שימש כנספח צה"ל בארצות הברית.

לאחר השירות הצבאי

יורם יאיר ידוע כמפקד נועז וגם כאדם בעל אתיקה. תכונות אלו הביאו גורמים שונים להעמידו בראשות ועדות ציבוריות אחדות, ובהן:

לאחר שחרורו מצה"ל עסק בפעילות ציבורית ענפה ובין היתר:

  • יו"ר (בהתנדבות) הוועד המנהל של כפר הנוער הדסה נעורים.
  • יו"ר העמותה המחזיקה את כפרי הגמילה מסמים באילנות ובהר-טוב.
  • חבר הוועד המנהל בעמותת "אחריי! נוער מוביל שינוי", תנועה חינוכית חברתית המכינה בני נוער וצעירים מהפריפריה הגאוגרפית והחברתית לשירות משמעותי בצה"ל כמפתח להצלחה בחיים האזרחיים. בשנת 2013 החליף יורם יאיר את עומר בר לב שנבחר לכנסת ישראל בתפקיד יו"ר עמותת "אחריי!".
  • יו"ר (בהתנדבות) של האגודה למען החייל וקרן לב"י החל משנת 2015.

יאיר הוא בעל תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה חברתית ותעשייתית מטעם אוניברסיטת בר-אילן. בשנת 2009 הצטרף לסגל בית הספר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה.

כיום הוא מכהן כראש תוכנית רבין למנהיגות, במסגרת שיתוף פעולה של המרכז הבינתחומי עם מרכז יצחק רבין לחקר ישראל.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אלישיב שמשי, בהם יותר מכול - על סוד ההצלחה של צה"ל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2005, פרק שביעי: האדומים מנקים את השטח הירוק, עמודים 93-106.
  • יורם יאיר, אתי מלבנון - סיפורה של חטיבת הצנחנים במלחמת לבנון, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1990.
  • מעוזיה סגל, עדויות מגובה החול - קרב הצנחנים בחווה הסינית, הוצאת מודן, 2007, עמודים 298-323.
  • אלישיב שמשי, ולא אשוב עד כלותם - על מפקדי פלוגות בשדה הקרב, הוצאת מערכות, 2005, פרק שלישי: התמחות בטיהור שטח, סרן אריק מורן- מ"פ חי"ר בקרב התקפה, עמודים 35-44.

קישורים חיצוניים

מאמריו

הערות שוליים

  1. ^ עמוס הראל, אלופים במיל' לחלוץ: צה"ל לא הפגין דבקות במשימה, הארץ, ‏ 06/09/06.
  2. ^ מנחם אנסבכר, רסיס ממגש הכסף, דניאלה די-נור - מוציאים לאור והוצאת 'ליברוס', 2003, עמודים 137-139.
  3. ^ אלישיב שמשי, בהם יותר מכול - על סוד ההצלחה של צה"ל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2005, פרק שביעי: האדומים מנקים את השטח הירוק, עמודים 93-106.
  4. ^ שמעון הורוביץ וגדעון ארז, סיפורה של פלוגה איקס, נח"ל מוצנח, "ניר ותלם", גיליון מס' 47, ספטמבר 2013, עמ' 48-39
  5. ^ הכוחות שלקחו חלק במבצע, מבצע ליטני באתר חטיבת הצנחנים.
  6. ^ טל זגרבה, אלופים, במחנה, 5.09.2008.
  7. ^ מבצע צלצל, באתר "סיירת הצנחנים"
  8. ^ עמוס הראל, "עשה לך קרב", הארץ 10.03.2000.
  9. ^ יורם יאיר, אתי מלבנון - סיפורה של חטיבת הצנחנים במלחמת לבנון, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1990, עמודים 13-14.
  10. ^ עמנואל רוזן, לשם ובחזרה: עמנואל רוזן מצא את האמת שלו בבוץ של לבנון, בלייזר, ‏ 15.05.09.
  11. ^ יורם יאיר, אתי מלבנון - סיפורה של חטיבת הצנחנים במלחמת לבנון, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1990, עמוד 52.
  12. ^ אביחי בקר, מלחמות ישראל, באתר הארץ, 24.10.2001
  13. ^ משה (בוגי) יעלון, דרך ארוכה קצרה, ידיעות ספרים, 2008, עמוד 53.
  14. ^ אמיר אורן, ההוא מצאלים ב', באתר הארץ, 16 ביוני 2007
  15. ^ זאב שיף ואהוד יערי, מלחמת שולל, תל אביב: הוצאת שוקן, 1984, עמודים 348-349.
  16. ^ קורות חייו, מתוך האתר הרשמי של חטיבת הצנחנים.
  17. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 59, "לחקירה האירוע התמנתה ועדה בראשות ראש אגף כוח- אדם במטכ"ל האלוף יורם יאיר, הנחשב לבר סמכא מקצועי ללא עוררין בלחימת חי"ר".
  18. ^ ורד לוביץ', ועדת קבר יוסף: "דרך הפעולה הייתה סבירה", ynet, ‏ 13.11.2000.
  19. ^ זאב שיף, כשהמפקדים הם רק מנהלים, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2006.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23316263יורם יאיר