סיירת דוכיפת

סיירת דוכיפת

פרטים
מדינה
שיוך
סוג	יחידת סיור
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	1966–1968 (כשנתיים)
מקים היחידה	אהוד שני
מלחמות	מלחמת ששת הימים פעולת כראמה
פיקוד
יחידת אם	חטיבת הצנחנים

סיירת דוכיפת הייתה סיירת של צה"ל שהוקמה בסוף 1966 במסגרת חטיבת הצנחנים הסדירה (חטיבה 35), על מנת לשמש כוח סיור ונ"ט מתנייע, ויביל אוויר. לשם השגת מטרות אלו נרכשו שיריוניות פאנהארד AML‏ 90 מתוצרת צרפת. סיירת דוכיפת נטלה חלק בקרבות הגזרה הצפונית של ירושלים במלחמת ששת הימים ומאוחר יותר, במרץ 1968, בפעולת כראמה ("מבצע תופת"). ב-1969 הוחלט לפרק את הסיירת במתכונתה המקורית.

מקים הסיירת ומפקדה הראשון היה סגן אהוד שני. למפקדה השני של היחידה מונה סרן אמנון ליפקין-שחק, שפיקד עליה בפעולת כראמה וזכה בעיטור העוז על אומץ הלב וכושר הפיקוד שגילה בקרב. עצירת טנקי הפטון של חטיבה 60 הירדנית במלחמת ששת הימים על ידי סיירת דוכיפת, הייתה מהקרבות המכריעים בקרב על ירושלים.^{[דרוש מקור]}

תאריך הקמה

היוזמה להקמת היחידה נולדה ב–1966 במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי (בפיקוד אהרון דוידי), במטרה להוסיף לכוחות הצנחנים כוח אש מוגבר ויעיל נגד טנקים, שיהיה גם בעל ניידות ועבירות גבוהות, יכולת להגיע לעומק שטחי האויב (לרבות בדרך האוויר) וממוגן בפני ירי מנשק קל. למטרה זו נרכשו ב-1966 14 שריוניות תוצרת צרפת, מסוג AML90. השריונית אוישה על ידי שלושה אנשי צוות (מפקד, תותחן ונהג) וצוידה בתותח 90 מ"מ בעל טווח ירי יעיל של כ–3 קילומטרים, ובמקלע מקביל 0.3. השריונית אמורה הייתה, על פי דיווחי היצרן, להיות יבילת אוויר לטווחים ארוכים במסוקי הסופר פרלון. בדיעבד התברר, כי מסוק הסופר פרלון לא היה מסוגל לבצע את העברת השריוניות באוויר ורק מטוסי התובלה הצליחו בהעברתן האווירית.

סגן אהוד שני, מפקד פלוגה מצטיין בגדוד הצנחנים 890, מונה להקים את סיירת דוכיפת. לאחר השתלמות מקצועית בצרפת, בה נטלו חלק סגל הפיקוד והסגל הטכני המיועדים, גויסו יתר חיילי הסיירת החדשה וקציניה מקרב כל יחידות חטיבת הצנחנים 35. בנובמבר 1966 נערך גיוס ייעודי למחלקת הסיור של דוכיפת. בתחילת 1967 החלו חיילי דוכיפת קורס מרוכז למקצועות השריון - כולל מפקדי שריוניות - בבית הספר לשריון בג'וליס. במהלך תקופת ההמתנה, שקדמה למלחמת ששת הימים, הוגבר קצב האימונים והכשרת הצוותים כמעט והסתיימה עד פרוץ המלחמה ב-5 ביוני.

מלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים פוצלה סיירת דוכיפת: שתי מחלקות (9 שריוניות), וכן מחלקת החי"ר והמחלקה הטכנית, תחת פיקודו של מפקד הסיירת אהוד שני, סופחו לחטיבת השריון 10 שמשימתה העיקרית הייתה השתלטות על גב ההר, צפונית לירושלים ומניעת חבירת כוחות ירדניים לכוחות הנלחמים בירושלים. מחלקת שריוניות נוספת, בפיקודו של סגן מפקד הסיירת, יורם כפרי, סופחה לחטיבת קרייתי, שתחילה נועד לה תפקיד ההגנה על מרכז ישראל ולאחר מכן הוטלו עליה המשימות של כיבוש לטרון ועלייה לגב ההר.

בשחר ה-6 ביוני, לאחר ליל קרבות עזים ורבי-נפגעים בין לוחמי חטיבה 10 וכוחות ירדניים, שהסתיימו בפריצת קווי הירדנים מול שייח' עבדול עזיז וגבעת הרדאר, סופחה סיירת דוכיפת לגדוד 106 של חטיבה 10 והתמקמה בראשו. הכוח התקדם בציר בידו-נבי סמואל, התגבר על כוח חי"ר ירדני באזור נבי סמואל לאחר חילופי אש קצרים והתקדם עד בית חנינה, בואכה שועפאט.

אותה שעה התקדמה לעבר ירושלים חטיבת השריון הירדנית 60, שצוידה בטנקי פטון חדישים ונחשבה למתקדמת ביותר בצבא ירדן, במטרה לסייע לכוחות הירדניים בירושלים המזרחית. מטוסי פוגה מגיסטר של חיל האוויר הישראלי ניסו, ללא הצלחה, לעצור את טור השריון הירדני, שנע בציר יריחו-חיזמה מצפון לירושלים. מפקד חטיבה 10, אורי בן ארי, הטיל על גדוד 106 - ועל סיירת דוכיפת בראשו - את המשימה לנוע במהירות האפשרית לכיוון צומת חיזמה ולתפוס עמדות שולטות על מנת לעצור את התקדמות השריון הירדני.

עם קבלת המשימה חצו שריוניות דוכיפת את שועפאט במהירות והמשיכו מזרחה בכביש המוביל לכפרים חיזמה וענתא, תוך ניהול קרבות מטווחים קצרים עם כוחות חי"ר ירדניים, שנלחמו בעיקשות. בשלב מסוים זיהו שריוניות דוכיפת מטווח של כ-1,000 מ' את כוח הפטונים הירדני, ששהה בוואדי בין חיזמה לשועפאט, והחל קרב שריון בשריון בין שיריוניות דוכיפת וטנקי הפטון הירדניים. בקרב זה נפגע אחד הטנקים הירדניים ולאחריו נפגעה אחת השריוניות ונהרגו מפקדה והתותחן. סמוך לאחר מכן נתקל במפתיע גם הכוח השני של סיירת דוכיפת בטנק של חטיבת הפטונים הירדנית. בקרב שהתנהל מטווח קצר של עשרות מטרים נפגע טנק ירדני. תוך כדי המשך תמרון בשטח, נפגעה השריונית של מפקד הסיירת. כתוצאה מהפגיעה נהרגו אהוד שני, מפקד הסיירת, והתותחן. בקרב נפצעו גם עוד שלושה מבין חיילי דוכיפת.

בעקבות הפגיעה בטנקי הפטון הירדניים נעצרה חטיבת הפטונים. חייליה נטשו את הטנקים ונמלטו ונבלמה התקדמותה של החטיבה הירדנית. כך הוצא מכלל פעולה כוח השריון הירדני העיקרי, שנועד לסייע לכוחות הירדניים הנלחמים בירושלים רבתי ^{[דרוש מקור]}.

הכוח השני של סיירת דוכיפת, חמש שריוניות בפיקוד סגן מפקד הפלוגה, יורם כפרי, שולב בסיירת חרוב שהשתייכה לחטיבת קרייתי. משימתו הייתה לפרוץ את ציר מעלה בית חורון בואכה רמאללה. במהלך התקדמותו, נתקל הכוח בכוחות קומנדו מצריים וירדניים, שניסו ללא הצלחה לחסום את הציר וכן שיתק ירי של תול"רים ירדניים.

מעת שחטיבה 10 הגיעה לשועפאט, שימשה סיירת דוכיפת ככוח החוד של החטיבה^{[דרוש מקור]}, עד סיום חלקה בחזית שומרון (עם ההשתלטות על מחנה חווארה, דרומית לשכם, והחבירה עם חטיבת השריון 37, שהגיעה לשכם מצפון, מכיוון טובאס). לאחר הקרב למרגלות תל אל-פול לא נתקלה חטיבה 10 בהתנגדות של ממש.

ביומה הרביעי של המלחמה, 8 ביוני, הוטסה סיירת דוכיפת, על שריוניותיה וציודה, מתל-נוף לעיירה א-טור, שלחוף מפרץ סואץ, שם הוטלו עליה משימות אבטחה, סיור ועוד. סיירת דוכיפת שימשה אותה עת הכוח היחיד^{[דרוש מקור]}, עד חבירת הטנקים מחטיבות השריון, שיכול היה לתת מענה נ"ט על חוף מפרץ סואץ. חייליה היו גם בין הראשונים, שהגיעו למנזר סנטה קתרינה ולג'בל מוסה לאחר תום המלחמה.

לאחר מלחמת ששת הימים

לאחר מלחמת ששת הימים מונה אמנון ליפקין-שחק, גם הוא מפקד פלוגה בגדוד 890 וסמג"ד בחטיבת הצנחנים, כמפקד היחידה. תחת פיקודו מילאה סיירת דוכיפת שורת משימות: פעילות ביטחון שוטף (בט"ש) ברצועת עזה ובבקעת הירדן, בה טרם נבנתה גדר המערכת, כולל השתתפות, על גבי השריוניות, במלחמת ההתשה בבקעת הירדן. בנוסף, נערכו אימונים שונים והושלם קורס מפקדי השריוניות. במשך כשנה (החל מסוף 1967) שימשה סיירת דוכיפת כסיירת המרדפים והביטחון השוטף של בקעת הירדן ^{[דרוש מקור]} וחייליה נטלו חלק בעשרות מרדפים.

פעולת כראמה ("מבצע תופת")

ב–21 במרץ 1968 השתתפה סיירת דוכיפת בפעולת כראמה מעבר לקו הפסקת האש עם ירדן, במטרה לפגוע בתשתיות ובפעילות ארגון הפת"ח, שהלכה וגברה אותה עת. במבצע זה פוצלה סיירת דוכיפת לשני כוחות: הכוח העיקרי, שתי מחלקות בפיקוד ליפקין–שחק, צורף לכוח הצפוני בפיקוד רפאל איתן, שחצה את נהר הירדן דרך גשר דמייה ואשר עליו הוטלה המשימה למנוע את בריחת אנשי הפת"ח מכראמה צפונה וכן, למנוע התערבות צבאית ירדנית. מחלקה אחת, בפיקוד סגן מפקד הפלוגה, גידי בן יוסף, צורפה לכוח שפרץ דרך גשר אלנבי בפיקוד דני מט, ומשימתה הייתה פגיעה במפקדות ובאנשי הפת"ח בעיירה כראמה.

פעולות צה"ל במבצע נתקלו בקשיים רבים בשני ציריו: בציר הדרומי, הצליחו חלק ניכר מאנשי הפת"ח, לרבות יאסר ערפאת עצמו, להימלט בכביש הבקעה הירדני צפונה. השריוניות השתתפו בפעילות חטיבת הצנחנים 35 בכיתור העיירה כראמה ובלחימה בתוכה. בציר הצפוני נתקע כוח השריון הישראלי סמוך לאחר חציית הירדן בציר התקדמותו המתוכנן בעקבות הצפת בקעת הע'ור מתעלות ההשקיה על ידי הירדנים, ולאחר מכן נקלע להפגזה ירדנית מדויקת מארטילריה ותותחי טנקים ירדניים. בניסיון לעמוד במשימה המקורית הורה מפקד הכוח, רפאל איתן, לכוח השריוניות של דוכיפת לנוע יחד עם כוח טנקים בציר הראשי העולה מגשר דמייה ולכבוש את הצומת, שנשלטה על ידי טנקים ירדניים מחופרים ומוסווים היטב. התקפה זו לא עלתה יפה והכלים הישראליים נפגעו קשות. שתי שריוניות וכמה טנקים נפגעו. ארבעה מחיילי סיירת דוכיפת נהרגו ושניים נפצעו. כוח השריוניות נקלע למלכודת אש מטווח קצר וניהל קרב במשך כ–8 שעות מול כוחות עדיפים, תוך כדי פינוי נפגעים תחת אש עזה (בסיוע הכוח בפיקוד גד מנלה). לאמנון ליפקין-שחק הוענק עיטור העוז על אומץ הלב וכושר הפיקוד שגילה בקרב..

פירוק הסיירת והפעילות במילואים

בסוף 1968 הוחלט בצה"ל על פירוק סיירת דוכיפת במתכונתה המקורית. אחת הסיבות לפירוק היחידה הייתה השריונית שלא ענתה על האפיונים המבצעיים והטכניים שצה"ל תכנן בעבורה. החיילים שובצו ביחידות חטיבה 35, סיירת חרוב ובחטיבת הבקעה, שם המשיכו ליטול חלק במרבית המרדפים ובבניית קו המוצבים לאורך הגבול הירדני. במהלך הפעילויות המבצעיות נפלו שניים מחיילי היחידה שפורקה.

רוב יוצאי סיירת דוכיפת המשיכו לשרת במילואים ביחידת סיור נ"ט מס' 70 עליה פיקד סרן גד נגבי. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים נשלחה יחידת סיור נ"ט 70 למשימות אבטחה בגזרת יריחו. אולם בלחץ לוחמי היחידה ומפקדה ובשל הצורך בכוחות חי"ר מעולה בחזית הדרום, הוטס כוח מן היחידה בפיקוד נגבי לסיני ולחם בגזרת ראס סודר, העיר סואץ והשתתפו בכיבוש ג'בל עתקה. במלחמת יום הכיפורים נפלו עוד שבעה מאנשי דוכיפת.

לאחר המלחמה צוידו ברכבים ייעודיים (תחילה רכבים בשם הצה"לי רב"י ולאחר מכן מסוג רא"ם), נושאי משגרי טילי טאו והפכו ליחידת נ"ט מתנייעת קלה ויבילת אוויר. במלחמת לבנון הראשונה לחמו יוצאי דוכיפת במסגרת חטיבת הנ"ט המטכ"לית, שביצעה מארב נ"ט מזרחית לג'בל בארוכ, בו הושמדו טנקי T-72 ומסוק גאזל סוריים, בקרב ייחודי שהיה אחד מהקרבות הבולטים במבצע שלום הגליל.

גלעד, הנצחה ועמותת סיירת דוכיפת

לאחר חזרתם לפעילות שוטפת בתום מלחמת ששת הימים, הקימו חיילי הסיירת, ביוזמתם ובמו ידיהם, גלעד לזכר חללי היחידה, למרגלות תל אל-פול. על גל-עד זה הונצחו מאוחר יותר חללי היחידה שנפלו לאחר מכן. כיום ניצב הגל-עד על תל א-טוויל (פסגת זאב) וסביבו נטעה עיריית ירושלים גן ציבורי. מדי שנה, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מקיים שבט "זוהר" של תנועת הצופים אזכרה לזכר חללי סיירת דוכיפת וחללי צה"ל, בו נוטלים חלק יוצאי היחידה ומשפחות החללים.
כמחווה לסיירת דוכיפת הוחלט בצה"ל לקרוא לאחד מגדודי חטיבת כפיר, שהוקמה בסוף שנות התשעים, בשם "דוכיפת".
שני רחובות בשכונת פסגת זאב בירושלים, מקום לחימתה של היחידה, מנציחים אותה: "רח' סיירת דוכיפת" ו"רח' הארבעה" (לזכר ארבעת חללי הסיירת בקרב מלחמת ששת הימים). גם ברמת גן, מאמצת חטיבות הצנחנים, נקרא אחד הרחובות על שם סיירת דוכיפת. ב-2010 הוקמה על ידי יוצאי היחידה ומשפחות החללים "עמותת סיירת דוכיפת".

לקריאה נוספת

• גרשוביץ, חשביה, אשכול, באמונה שלמה, סיפורה של סיירת דוכיפת ושל מפקדה סרן אהוד שני, הוצאת משרד הביטחון, 1988
• נחום ברוכי, חטיבת הראל שריון (10) במלחמת ששת הימים, הוצאת משרד הביטחון, 1988

קישורים חיצוניים

• סיירת דוכיפת, אתר עמותת סיירת דוכיפת
• משה שמיר, הסיירת חוזרת-ומשחזרת, דבר, 23 ביוני 1967 המשך המשך
• לוח זמנים של הקרב על ירושלים רבתי במלחמת ששת הימים, אתר גבעת התחמושת
• עידו בנבג'י, דוכיפת ציינו שנה למות הרמטכ"ל ה-15 ליפקין-שחק, גלי צה"ל, 5 בנובמבר 2013

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

20865891סיירת דוכיפת