שביית החייל אברהם עמרם בלבנון

תותח מתנייע ואוטובוס ישראליים במבצע ליטני

ב-5 באפריל 1978 נשבה בלבנון חייל צה"ל אברהם עמרם על ידי אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית. הדבר אירע זמן קצר לאחר תחילת מבצע ליטני, במסגרת טיול פרטי שערכה קבוצת חיילים בדרום לבנון. בתקרית זו גם נהרגו ארבעה חיילים. החייל השבוי הוחזר לישראל לאחר 11 חודשים בתמורה לשחרור 76 מחבלים שהוחזקו בבתי כלא בישראל. הייתה זו מעיסקאות חילופי השבויים ההמוניות הראשונות שערכה ישראל.

התקרית

ב-14 במרץ 1978, בעקבות פיגוע כביש החוף, יצא צה"ל למבצע ליטני - פעולה נרחבת בדרום לבנון שבה השתלט על השטח שמדרום לנהר הליטני ופגע במחבלים שנמצאו בו.

ביום רביעי, 5 באפריל 1978 בצהריים יצאו מבירנית לבינת ג'בייל שני חיילי צה"ל בטנדר אזרחי שגויס לשירות צבאי. מטרת נסיעתם הייתה לאתר טרקטור שיצא לדרום לבנון. הצטרפו אליהם ארבעה חיילים שביקשו לטייל בדרום לבנון. מבינת ג'בייל נסעו אל תיבנין ושם הצטרף אליהם אזרח ישראלי שנמצא במקום, שהיה מורה דרך. השבעה, ובהם שני חיילי צבא הקבע וארבעה חיילי מילואים, המשיכו לנסוע בין אתרים שונים בדרום לבנון והצטלמו לידם. בהמשך החליטו לחזור לשטח ישראל על ידי נסיעה לאזור צור ואל ראש הנקרה. בשעה 16:30 הגיעו אל מחסום צה"ל בשטח והחיילים שבו התירו להם לעבור אותו. כקילומטר אחרי המחסום, ליד הכפר ראס אל-עין, הגיע הטנדר למטע שסק. השבעה שוחחו שם עם ילדים לבנונים. לאחר מכן הופיעו במקום שני מחבלים חמושים (ואולי יותר) ודרשו מהחיילים באנגלית לבוא אתם. לאחר שאחד המחבלים ירה באוויר נכנסו השבעה לטנדר וניסו לנסוע מהמקום. המחבלים ירו אחריהם ומיריותיהם נהרגו מיד שלושה מהחיילים וארבעת האחרים נפצעו. המחבלים רדפו אחרי הטנדר. הטנדר פנה דרומה ולאחר שדרכו נחסמה על ידי רכב אחר פנה מזרחה לדרך עפר ונעצר. שלושת החיילים הנותרים והאזרח נטשו אותו והשאירו בו את ההרוגים. הם ניסו להגיע ברגל לשטח שבשליטת צה"ל אך רק האזרח וחייל אחד הצליחו להגיע לשם. צה"ל פתח בסריקות אחרי החיילים האחרים ולאחר פנייה לכוח או"ם צרפתי שנמצא בשטח הצטרפו גם חייליו לחיפושים, אך החמישה לא נמצאו והוכרזו כנעדרים.

ב-13 באפריל התברר שאחד החיילים - אברהם עמרם, בן 33 - לא נהרג אלא נשבה על ידי אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית, כשהוא פצוע בזרועו.

הרמטכ"ל מרדכי גור הורה על בדיקת התקרית, ובעקבותיה ננקטו צעדים משמעתיים נגד חיילים שאיישו את המחסום שדרכו עברו השבעה, ומפקד גדוד 202 שבו שירתו חיילי המחסום הודח מתפקידו. התקרית הייתה השלישית במהלך מבצע ליטני שבה הסתבכו חיילי צה"ל בקרב כתוצאה מאי ציות להוראות, והראשונה שבה נשבה חייל (באחת התקריות האחרות נהרג חייל ועשרה נפצעו). האזרח שהיה מעורב בתקרית הורשע בבית משפט אזרחי בכניסה ללבנון ללא אישור ובלבישת מדי צה"ל ללא אישור ונדון לשנת מאסר על תנאי ולתשלום קנס כספי.

עסקת החילופין

במהלך ימי שביו עבר השבוי אברהם עמרם חקירות שכללו שימוש בעינויים. הועברו מכתבים ממנו למשפחתו ומכתבים אליו וכן קיבל חנוכייה וחבילת מזון. בינואר 1979 ביקרו אצלו נציגי הצלב האדום הבינלאומי. מצבו הנפשי במהלך שביו היה קשה והוא אף ניסה להתאבד פעם אחת.

בין ישראל לארגון המחבלים נפתח משא ומתן על שחרור החייל באמצעות ארגון הצלב האדום הבינלאומי. המחבלים דרשו כי ישראל תשחרר 150 מחבלים פלסטינים שהיו כלואים בבתי הכלא בארץ. בסופו של דבר הוסכם על שחרור 76 מחבלים. העסקה אושרה בקבינט שבו היו חברים ראש הממשלה מנחם בגין וששה שרים נוספים. בתחילה נדחתה ההצעה ברוב של ארבעה - שר החוץ משה דיין, שר הפנים יוסף בורג, שר המשפטים שמואל תמיר ושר החקלאות אריאל שרון - נגד שלושה - בגין, שר הביטחון עזר ויצמן ושר הבריאות אליעזר שוסטק. בגין יזם לאחר מכן דיון נוסף שבו שוכנע אריאל שרון לשנות את דעתו ולתמוך בביצוע העסקה.

ההחלטה על עסקת החילופין התקבלה בעיצומו של המשא ומתן הסופי על הסכם השלום בין ישראל למצרים ולפני ביקורו בישראל של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, או במהלכו.

עסקת החילופין יצאה לפועל בז'נבה שבשווייץ ב-14 במרץ 1979. אברהם עמרם הובא שמה מדמשק בירת סוריה במטוס בולגרי, שאליו עברו 66 מהמחבלים ששוחררו, והם הוטסו ללוב. עשרה מהמשוחררים הורשו לשוב לשטחים. 12 מהמשוחררים היו נשים. ביניהן היו מרים שכשיר, שהניחה בשנות הששים מטען חבלה בקפטריה של האוניברסיטה העברית, עישה עודה ורסמיה עודה, אשר הניחו מטען חבלה בשופרסל אגרון, שהתפוצצותו גרמה למותם של שני סטודנטים, וכן שתי המחבלות הנוצריות חוטפות מטוס חברת סבנה, רימה תאנוס ותרז חלסה.

לאחר עסקת החילופין

ההחלטה על עסקת החילופין עוררה מחלוקת בעולם הפוליטי ובציבור בישראל. התומכים בה הדגישו כי חשוב היה להושיע את השבוי משום מצוות פדיון שבויים. המתנגדים לה טענו כי בכך נקבע תקדים מסוכן של משא ומתן עם ארגון מחבלים ושל שחרור המוני של מחבלים מורשעים ומסוכנים כנגד חייל ישראלי יחיד. במאי 1979 דחתה מליאת הכנסת שתי הצעות אי-אמון בממשלה שהוגשו בשל העסקה על ידי חברי הכנסת יגאל אלון (המערך) ושמואל טולידאנו (התנועה לשינוי ויוזמה).

גופות ארבעת החיילים שנהרגו בתקרית - יעקב באנוז בן עוזי, אלברט בן עזרא, דוד דרור וניסים זמיר זוננה - נאספו לאחריה על ידי המחבלים. לאחר פרוץ מלחמת לבנון הראשונה הוחזרו מלבנון גופות ארבעתם והובאו לקבורה בישראל.

לאחר שובו מהשבי הקים אברהם עמרם עסק עצמאי גדול בתחום הבניה, הוציא ספר על קורותיו בשבי, והפך ליקיר העיר חדרה. הוא נפטר בשנת 2015, בגיל 70, לאחר שנחבל בראשו בתאונה. כשנה לאחר מותו רחוב בעיר נקרא על שמו, ובשלט נרשם "איש רב פעלים".

סיפור השבי של עמרם פורסם בהמשכים בעיתון מעריב בחודש אוגוסט 1979.

עמרם כתב ספר אוטוביוגרפי בשם "מישיבה בשבי לישיבה עם ציפורים".^{[דרוש מקור]}

קישורים חיצוניים

• ידיעות מאתר עיתונות יהודית היסטורית:
  • יונה שמשי, חמישה חיילים נעדרים; חשש שגופותיהם בידי המחבלים, (המשך), דבר, 7 באפריל 1978
  • שרי רובר, ישראל פנתה ל"צלב האדום" לפעול להחזרת גופות חללי התקרית ליד צור, מעריב, 7 באפריל 1978
  • דוד זוהר, "אש תופת הומטרה עלינו", (המשך), מעריב, 7 באפריל 1978
  • יעקב ארז, קצין בודק הגיש דו"ח ראשוני על התקרית, (המשך), מעריב, 7 באפריל 1978
  • "החזית" הציגה השבוי הישראלי, דבר, 14 באפריל 1978
  • אברהם עמרם: החקירה אינה מתישה אותי, דבר, 3 במאי 1978
  • דן ארקין, דיפלומט ערבי העביר לשבוי אברהם עמרם חנוכייה וחבילת מזון, מעריב, 26 בדצמבר 1978
  • נציגי הצלב האדום ביקרו אצל השבוי אברהם עמרם, דבר, 19 בינואר 1979
  • אברהם עמרם חזר - נמסרו 76 אסירים ומחבלים מסוכנים, (המשך), דבר, 15 במרץ 1979
  • חיים איזק, אין מדיניות מול טרור, דבר, 16 במרץ 1979
  • דניאל בלוך, דיין, בורג ותמיר התנגדו לשחרור 76 הטרוריסטים - שרון הכריע הכף בעד העסקה, דבר, 5 במאי 1979
  • הכנסת דחתה הצעות אי אמון בעניין שחרור הטרוריסטים ועונש המוות, דבר, 10 במאי 1979
  • צה"ל הכין "שיעורי בית" לפגישה עם ח"כים על 'ליטאני', מעריב, 23 במאי 1979
  • יוסף ולטר, סיפור השבי של אברהם עמרם בעיתון מעריב: (חלק ראשון חסר), חלק שני, 10 באוגוסט 1979, חלק שלישי, 17 באוגוסט 1979, חלק רביעי, 24 באוגוסט 1979
• אבי אורנן, "החייל המסכן הזה, במה הוא חטא?", באתר nrg, ‏ 8 ביולי 2006
• מירית גולן, זכרונות מהשבי: "הרגשתי שחבל שנשארתי בחיים", באתר mynet, ‏27 בפברואר 2014
• מירית גולן ופאוזי אבו טועמה, נפרדים מאברהם עמרם, השבוי שהפך ליזם נדל"ן, באתר mynet, ‏1 בדצמבר 2015

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35523277שביית החייל אברהם עמרם בלבנון