אורות בערפל
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אורי שגיא |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | ספר עיון, מלחמה |
| הוצאה | |
| הוצאה | ידיעות ספרים |
| תאריך הוצאה | 1998 |
| מספר עמודים | 326 |
אורות בערפל, הוא ספרו האוטוביוגרפי של אלוף במיל' אורי שגיא, בעברו מפקד חטיבת גולני, אלוף פיקוד הדרום, מפקד המפקדת חילות השדה וראש אמ"ן. בספרו מתאר שגיא את שירותו הצבאי כלוחם ומפקד בחטיבת גולני, וכן את חוויותיו כראש אמ"ן.
בספר
שגיא אשר נולד בכפר ביאליק בשנת 1943 למשפחת אייזנברג החיה בישראל מזה מספר דורות, מתאר בספרו את קורות משפחתו והתיישבותה בארץ. כמו כן מתאר שגיא בספר את הלבטים והדיונים שקדמו למבצע חטיפתו של מוסטפא דיראני בידי סיירת מטכ"ל. בהמשך מתאר שגיא כיצד התגייס לחטיבת גולני בשנת 1961 ושובץ בגדוד 51. שגיא עבר בגולני מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קצינים. בהמשך מתארות חוויותיו מן הלחימה במלחמת ששת הימים, בה היה מפקד פלוגה ב' בגדוד 51, פלוגת החוד בכיבוש תל עזזיאת, אשר הובילה את הגדוד בלחימה על היעד, מוצב פלוגתי סורי מבוצר ברמת הגולן[1]. בעת מלחמת ההתשה שימש כמפקד סיירת גולני והוביל אותה במבצעים מיוחדים[2], אשר חלקם מתוארים בספר. פרק מיוחד מקדיש שגיא לפקודו מן הסיירת, יעקב מרדכי ("פצ'נגה"), אשר נהרג בפיגוע בכפר יובל ב-15 ביוני 1975, ובו הוא מספר על פעולות שונות בהן השתתף מרדכי[3]. בשנים 1977-1976 שימש שגיא כמפקד חטיבת גולני, ופיקד על כוח מן החטיבה במבצע יונתן. שגיא מתאר בספרו כיצד בחר את לוחמי ומפקדי הכוח שהשתתפו במבצע[4], את ההכנות והתרגילים[5] וכן את חוויותיו מן המבצע[6]. שגיא מספר בספר על רשמיו מן ההסבה שעבר לשריון ועל ניסיונו כמפקד עוצבת געש. בהמשך מתאר שגיא את חוויותיו ממלחמת לבנון בה שימש כראש חטיבת המבצעים במטכ"ל[7].
פרק נרחב מקדיש שגיא למושג המפקד, ופורש בו בפני הקורא את הדגשים העיקריים שלו למפקד בצה"ל[8]. בהמשך מתאר שגיא את רשמיו משירותו כראש אמ"ן בימי ממשל רבין ובהם את רשמיו מן הלבטים על אישור מבצע עוקץ ארסי[9] ומן המשא ומתן עם סוריה. כמו כן מתאר שגיא את מפגשיו עם קצינים בכירים במדינות ערב ובהם הרמטכ"ל הסורי. בסוף ספרו מתאר שגיא את פרישתו מצה"ל[10] בשל העובדה שלטענתו ראש הממשלה ושר הבטחון דאז, יצחק רבין, לא עמד בסיכום שנקבע ביניהם כי יתמנה לסגן הרמטכ"ל[11]. בעקבות כך הסתכסך שגיא גם עם הרמטכ"ל היוצא דאז, אהוד ברק ועם מחליפו רא"ל אמנון ליפקין-שחק, עליו אמר כי הוא מעריך אותו מאד והריב ביניהם הוא תוצאה של מקורבים שנהגו כאנשי ריב ומדון וכלשונו: "טרחו לסכסך".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמודים 52-60.
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמוד 62.
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמודים 89-90, "זה היה אותו פאצ'אנגה, שבעת פשיטה על מחנה המחבלים הוואדי יאבס (מול טירת- צבי), בעודו בכוח החסימה, מבחין ראשון בג'יפ שהוביל את מפקד הגזרה של המחבלים, מצליח להמשיך בתנועה, למרות הנקר בגלגליו, שנבע מעלייתו על מסמרי החבלה והדוקרנים שהכוח הניח. הייתה עלולה להיות בושה גדולה, אך בעודנו עסוקים בטיהור של המחנה עצמו התרומם פאצ'אנגה- מעשה שהיה על גבול הפזיזות- וירה ררנ"ט מטווח כחמישים מטר לתוך הג'יפ וחיסל את יושביו. בתחקיר הוא שלף לפתע מכיסו אקדח, הגיש אותו לי ולמח"ט, יקותיאל אדם, ואמר 'שלא תוכלו להגיד שלא חיסלתי אותם...'."
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמוד 76, "בחרתי לעצמי את הכוח, שבעיקרו התבסס על מפקדים מכלל יחידות החטיבה וגרעין נוסף של לוחמים מסיירת גולני. במקרים כאלה עולה תמיד השאלה, האם לא נכון לשבץ למבצע כוח אורגני (פלוגה מאחד הגדודים, למשל) המקום ליצור נבחרות של מפקדים. אני סבור, היום כמו גם אז, שמבצעים מיוחדים מצדיקים בחירה של 'נבחרות', גם אם יש לוותר לשם כך על השלמות האורגנית של הכוחות. חיל הרגלים בכלל, והמפקדים בפרט, אמונים במקצועם על צוותים שונים ומגוונים, ולאחר מספר תרגולים, תוך התבססות על תרגולות ידועות, מגיעים לרמה טובה מאד. לא פחות חשוב מכך היה הרצון לטפח שדרת מפקדים ולהקנות לה ניסיון, כי חלק גדול מן המפקדים ממשיכים בשירות- קבע ארוך, ויש חשיבות עצומה לניסיונם המבצעי ולמורשת שהם צוברים. דומני שזה גם היה בסיס השיקולים של דן שומרון, כאשר בחר את היחידות המשתתפות במבצע".
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמודים 75-76, "בינתיים נוצרה דינמיקה, שתוך שעות ספורות הובילה לריכוז כוח שלנו יחד עם כוח הצנחנים וכוח סיירת מטכ"ל. עם הנעת נוהל הקרב הגיע שעתו היפה של צה"ל, שתמיד ידע להתכנס תחת מטרה מוגדרת ולהפיק מעצמו את המירב. הפקודות, התדריכים, התרגילים על מודל הביאו, תוך שעות ספורות ממש, להרגשה שאפשר יהיה לבצע את המשימה".
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמוד 79, "רק עם הנחיתה בארץ, שהתקשורת היטיבה לתאר את ההתרגשות העצומה שהייתה כרוכה בה, התחלנו לעכל את משמעות הפעולה. מבחינתי, זו הייתה הצהרה ערכית שצה"ל יעשה כל אשר לאל ידו כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל, הצהרת הערכה רבה מאד לכושר המודיעיני שאיפשר מבצע כזה בזמן כה קצר וליכולת הביצוע המוטסת של חיל האוויר. אשר לנו, האנשים שעל הקרקע, דומה כי הוטלו עלינו מבצעים קשים ומסובכים יותר בעבר. אל יובן מדברי שאני מקל- ראש או מזלזל במבצע אנטבה, ברם יכולת ביצוע מורכבת נדרשה כבר בעבר, ולא הייתה טעונה הוכחה".
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998. עמוד 101.
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמוד 114, "אלא שאם אין קמח אין תורה, אי אפשר לו לקצין הרצוי בעיני, מבלי שתתקיים בו רמה גבוהה מאד של מקצועיות. נגמלנו, אני מקווה, מתחושת ה'יהיה בסדר' שבאמצעות רוח היחידה, אומץ הלב והאמונה בלבד אפשר יהיה לעמוד במשימות תוך שמירה מרבית על חיי חיילינו. שהרי המקצוע הצבאי, הוא נרכש ומצטבר ואי- אפשר להידרש אליו רק תוך כדי אמונה בכושר המנהיגות שהיא ככלות הכל אומנות.".
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמודים 13-17.
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמוד 322.
- ^ אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998. עמ' 311-313
21867057אורות בערפל