שלמה ינאי
שלמה ינאי | |
לידה |
18 במאי 1952 (גיל: 72) כ"ג באייר ה'תשי"ב חולון, ישראל |
---|---|
השתייכות | צבא הגנה לישראל |
תקופת הפעילות | 1970–2002 (כ־32 שנים) |
דרגה | אלוף |
תפקידים בשירות | |
| |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת יום הכיפורים מבצע שלום הגליל המערכה ברצועת הביטחון האינתיפאדה הראשונה האינתיפאדה השנייה | |
עיטורים | |
עיטור המופת | |
תפקידים אזרחיים | |
מנכ"ל מכתשים אגן, מנכ"ל טבע תעשיות פרמצבטיות, יו"ר פרוטליקס, סגן יושב ראש קרן רוטשילד קיסריה |
שלמה ינאי (נולד ב-18 במאי 1952 בחולון) הוא תעשיין ישראלי, יושב ראש חברת הביוטכנולוגיה פרוטליקס, ממלא מקום וסגן יושב ראש קרן רוטשילד קיסריה. אלוף בדימוס, כיהן כמנכ"ל מכתשים אגן וכמנכ"ל חברת טבע תעשיות פרמצבטיות.
ביוגרפיה
ינאי נולד להורים ניצולי השואה. בגיל 8, בעקבות מחלת אמו, עבר לבתי אבות שע"י ישיבת פוניבז' - פנימייה לילדים יתומים. לאחר שנתיים, בגיל 10, עבר להתגורר עם אחיו הגדול בתל אביב. לאחר מכן החל ללמוד בתיכון הדתי-ממלכתי צייטלין. בהיותו בן 17 נפטר אחיו שעמו התגורר.
שירותו הצבאי
ינאי התגייס לצה"ל עם סיום מלחמת ההתשה, באוגוסט 1970. בקשתו לשרת ביחידה קרבית סורבה בשל פניית הוריו לצבא בבקשה שלא לשבץ את בנם היחיד בתפקידי לחימה ובשל פרופיל רפואי נמוך, והוא הוצב בחיל המשטרה הצבאית ושירת כמדריך בקורס מ"כים. במקביל לשירותו ביקש ממפקדיו ללא ידיעת הוריו הצבה מחדש ביחידה קרבית אך בקשותיו החוזרות נידחו. לאחר קורס קצינים וניתוח שעבר, ביקש להיפגש עם ראש אכ"א שאישר את העברתו לחיל השריון. במשך חודשים אחדים שירת ינאי כמדריך בקורס קציני שריון.
יום לפני מלחמת יום הכיפורים נשלחו צוותי הקורס שלו לרפידים ואיישו את טנקי חטיבה 7, שחייליה נשלחו לחזית הסורית. במהלך מתקפת הנגד של 8 באוקטובר נפצע באזור גשר פירדאן, פונה לטיפול במרכז רפואי סורוקה בבאר שבע אך שב להילחם עם יחידתו, גדוד 198 בחטיבה 460. השתתף בקרב השריון ב-14 באוקטובר ובקרב החווה הסינית וחצה עם יחידתו את תעלת סואץ. ב-20 באוקטובר, במהלך קרב באזור ג'בל ג'ניפה שממערב לאגם המר הגדול, נפגע הטנק שלו מטיל סאגר ששוגר ממארב מצרי. בפקודתו נטש צוות הטנק את הטנק הבוער אך נפגע מירי נק"ל ומפיצוץ התחמושת שבבטן הטנק וינאי שנפצע, נכווה קשה ונותר הניצול היחיד מהצוות. פינויו של ינאי מאזור הקרב ועד לאזור התעלה בנגמ"ש ארך 18 שעות ומשם הוטס לבית החולים סורוקה לתקופת אשפוז ממושכת עם כוויות של 50%. על תפקודו במהלך הקרבות הוענק לו עיטור המופת[1].
בשנים 1974–1977 מילא תפקידי מפקד פלוגה, סגן מפקד גדוד וקצין אגף מבצעים בחטיבת שריון ולאחר מכן למד במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה במקביל להקמת גדוד מילואים. בשנים 1978–1979 שירת כמפקד גדוד 430 של חטיבה 500 הסדירה. בשנים 1979–1980 שירת כמפקד גדוד 196 בקורס קציני שריון. בשנת 1983 סיים בהצטיינות יתרה תואר ראשון במדע המדינה ובכלכלה באוניברסיטת תל אביב. במקביל ללימודיו שירת כסגן מפקד חטיבת מרכבות הפלדה, חטיבת שריון במילואים, ולחם עמה במלחמת לבנון הראשונה בקרבות בגזרה המערבית.
בשנים 1983–1986 שירת כמפקד חטיבת שריון מילואים 679. במקביל, השלים תואר ראשון נוסף בהיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1986 נתמנה לסגן מפקד אוגדת שריון סדירה ובשנת 1987 למפקד חטיבת שריון 401, תפקיד בו שירת עד 1989.
בשנים 1989–1990 למד באוניברסיטה לביטחון לאומי בוושינגטון (NDU) ובמקביל סיים תואר שני באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון במנהל משאבים לאומיים (M.B.A). בשנים 1990–1992 פיקד על עוצבת עידן, אוגדת מילואים משוריינת והועלה לדרגת תת-אלוף. במהלך תקופה זו פיקד על קורס מפקדי חטיבות.
משנת 1992 פיקד על עוצבת הפלדה, אוגדת שריון סדירה. מאז ועד 1996 תיפקד כראש חטיבת תכנון והתעצמות במפח"ש. ב-1996 הועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד פיקוד הדרום. בסוף אוגוסט 1997 מונה לראש אגף התכנון במטה הכללי, תפקיד בו החזיק עד ל-26 בינואר 2001. לאחר שגבי אשכנזי הועדף על פניו לתפקיד סגן הרמטכ"ל, פרש ינאי מצה"ל בשנת 2002.
עשייה לאחר שחרורו מצה"ל
לאחר שחרורו מצה"ל החל לעבוד בתפקיד בכיר במכתשים אגן ובשנים 2003–2006 היה מנכ"ל החברה. בשנת 2007 החליף את ישראל מקוב כמנכ"ל חברת טבע תעשיות פרמצבטיות[2]. את תפקידו כמנכ"ל טבע סיים ינאי במאי 2012, חמש שנים לאחר שהתמנה לתפקיד. במהלך תקופת כהונתו המשיכה החברה בצמיחה מואצת דרך רכישה ומיזוג של חברות והכנסותיה גדלו מכ-8.4 מיליארד דולר ב-2006 למעל 18 מיליארד ב-2011.
בסוף 2012 מונה לדירקטור בחברת התרופות האמריקאית "קמברקס" (אנ'), וב-2014 מונה ליו"ר דירקטוריון החברה[3].
ביוני 2014 מונה ליושב ראש חברת הביוטכנולוגיה פרוטליקס. הוא מכהן כדירקטור בחברות נוספות, ובהן פריגו ולומניס. בשנת 2014 רכש 10% מהבעלות על "בירה אלכסנדר"[4].
בשנת 2009 הוענק לינאי תואר לשם כבוד מהמסלול האקדמי המכללה למינהל. בשנת 2012 העניקה לו אוניברסיטת בר-אילן תואר דוקטור לשם כבוד. מאז 2015 ינאי הוא יושב ראש עמותת עלם.
ביוני 2021 מונה לחבר בועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון[5].
חיים אישיים
ינאי מתגורר במושב רמת רזיאל, נשוי לאהובה ולהם שלושה ילדים.
לקריאה נוספת
- תומר לויסמן, בשדה הקרב של הזיכרון, כנרת זמורה-ביתן דביר, נובמבר 2020, עמוד 155
קישורים חיצוניים
- עמיר רפפורט, הוא פשוט מיליונר, באתר nrg, 1 באפריל 2005
- טל זגרבה, 24 פגזים התפוצצו. 400 ליטר סולר נדלקו. בערתי, באתר הגבורה, במחנה, 24 באוקטובר 2008 (מתוך "אתר הגבורה")
- עמיר קורץ ותומר קורנפלד, שלמה ינאי - "מנהל טוב יודע לעשות זום אין וזום אאוט", באתר כלכליסט, 5 בפברואר 2009
- אלי ציפורי, גתית פנקס ושירי חביב-ולדהורן, שלמה ינאי: "הפריטו את היכולת לקבל החלטות", באתר גלובס, 20 בינואר 2011
- יורם גביזון ושלי אפלברג, שלמה ינאי פורש אחרי 5 שנים: "מי שהסתכל על טבע כהשקעה לטווח ארוך - תמיד קיבל תשואה מעבר לכל מדד אחר", באתר TheMarker, 2 בינואר 2012
הערות שוליים
- ^ עיטור המופת שהוענק לשלמה ינאי, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- ^ נתן שבע, שלמה ינאי ייכנס לתפקידו בטבע בתחילת מרץ, באתר וואלה!, 11 בפברואר 2007
- ^ שירי חביב ולדהורן, קמברקס שבראשות שלמה ינאי נמכרת ב-2.4 מיליארד דולר, באתר גלובס, 7 באוגוסט 2019
- ^ גולן חזני, שלמה ינאי רכש 10% מבירה אלכסנדר של אורי שגיא, באתר כלכליסט, 9 באפריל 2014
- ^ נבחרו שלושת חברי ועדת החקירה של האסון במירון, באתר "סרוגים", 27 ביוני 2021
38526895שלמה ינאי
- מעוטרי עיטור המופת במלחמת יום הכיפורים
- מפקדי עוצבת הפלדה
- מפקדי עוצבת עידן
- מפקדי פיקוד הדרום
- אלופי צה"ל
- ראשי אג"ת
- מפקדי חטיבה 401
- מפקדי עוצבת יפתח
- מפקדי קורס מפקדי חטיבות
- מפקדי גדודים בחטיבה 460
- משפחת עמידרור
- בוגרי בית הספר צייטלין
- מנכ"לים יוצאי שירות קבע בצה"ל
- מנכ"לי טבע תעשיות פרמצבטיות
- דירקטורים ישראלים
- רמת רזיאל: אישים
- בוגרי אוניברסיטת תל אביב
- בוגרי האוניברסיטה לביטחון לאומי
- בוגרי אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון
- יושבי ראש ונשיאי עמותות
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
- חיילי חיל השריון במלחמת יום הכיפורים
- ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון
- ישראלים שנולדו ב-1952
- חיילי צה"ל במלחמת לבנון הראשונה