אסון השרפה בוואדי סלוקי
| מלחמה: הלחימה בדרום לבנון | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 28 באוגוסט 1997 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | נחל סלוקי, דרום לבנון | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
33°16′38.5″N 35°26′28.1″E / 33.277361°N 35.441139°E | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
אסון השרפה בוואדי סלוקי היה תאונה מבצעית שהתרחשה ב-28 באוגוסט 1997, במפגש הנחלים ואדי אל-בריך עם ח'לת-צלח-סעד וח'לת אל-עוג'א, כ-800 מטרים מזרחית לנחל סלוקי בדרום לבנון, שבמהלכה נספו חמישה לוחמים מחטיבת גולני ונפצעו חמישה נוספים.
המארב
ב-27 באוגוסט כשעה לפני הזריחה, הגיע כוח מגדוד 13 שכלל חמישה עשר לוחמי מחלקה 2, בפיקוד המ"פ, סרן אופיר לויוס[1] והמ"מ, סגן דותן דרוק, לנחל סלוקי, ופרס מארב למחבלי אמל. הכוח נחלק לשלוש עמדות אש שמוקמו על שתי שלוחות נפרדות באפיק הנחל. על העמדה הראשונה פיקד מפקד המחלקה, דרוק, על השנייה מפקד הפלוגה, לויוס, ועל השלישית סמל המחלקה חן נחום. בבוקר יום המחרת, 28 באוגוסט, זיהה הכוח שתי חוליות נפרדות של מחבלים הנעות בקרבתם. הכוח פתח באש, הרג שני מחבלים וריתק למקומם שלושה נוספים באש מקלעים ונשק קל[2]. שני מסוקי קרב מסוג קוברה הוזעקו לנקודת ההיתקלות כדי לספק סיוע באש ובתצפית. המסוקים ירו אש תותחים לתוך השיח שאליו נכנסו המחבלים[3]. לאחר למעלה משלוש שעות מתחילת ההיתקלות בחוליית המחבלים שהייתה על השלוחה ממול, ולאחר שספגו אש מהמארב ומתותחי המסוקים, החלו המחבלים לצאת משיח שבתוכו הסתתרו, שככל הנראה היה בו גם סלע גדול שהגן עליהם, ונורו על-ידי כוח המארב. ירי זה על חוליית המחבלים שיצאה מהשיח נמשך עד הגעת האש למקום בו התפצלו הוואדיות, עת נפגע ונהרג המחבל האחרון מתוך השלושה. עם הגעת האש לפיצול הוואדיות שבו שהה כוח המארב, היא החלה להתפשט במהירות והכוח נחלץ מהעמדות. מחבל נוסף (שישי) עזב את השטח עוד לפני הפתיחה באש, וככל הנראה היה מורה הדרך שהוביל את החוליה בוואדי.
השרפה
בעקבות זיהוי המחבלים, טיווח צה"ל אש ארטילרית לאזור אפיק נחל הסלוקי, שהיה סבוך ומכוסה בצמחייה שהייתה יבשה בעונה זו של השנה. עם פגיעת הפגזים באפיק הנחל ניצתה דליקה. רוחות עזות סייעו לאש להתפשט באזור, ומנגד תמונת המצב כפי שהצטיירה למפקדים בשטח כמו גם בחפ"ק הגדודי והחטיבתי, הייתה כי האש מרוחקת מן הכוח, וכי הלוחמים אינם מצויים בסכנה מיידית ושאין צורך לשנות מיקום או לסגת. השילוב בין הרוחות העזות לתנאי השטח ובעיקר היווצרות "אפקט הארובה" עם הגעת האש לפיצול הוואדיות גרם לאש להתפשט במהירות, ועד מהרה נלכדו החיילים בלב דליקה בשטח קשה לתנועה. כל עמדה נחלצה בעצמה והכוח נמלט מהאש, חלק מהלוחמים ניתקו משאר הכוח עמו היו בעמדה במארב[4]. לוחמי יחידת החילוץ של חיל האוויר - 669 הוזעקו על גבי מסוק אנפה ומסוק יסעור לזירת האירוע ועסקו בחילוץ הכוח הלכוד[5]. אל השטח הגיעו חבורות הפיקוד הקדמיות (חפ"ק) של מפקד הגדוד, מפקד החטיבה המרחבית ומפקד חטיבה מרחבית נוספת, חלקם חברו לכוח המ"פ והמ"מ שנותרו עדיין בשטח וחלקם סרקו ואיתרו לוחמים שנהרגו. לאחר סיום פעולות פינוי ההרוגים והפצועים ויציאת מסוקי הפינוי לכיוון ישראל, עזב הכוח את השטח ונע בחזרה למוצב טייבה[3].
תוצאות האירוע
השרפה קיפחה את חייהם של חמישה מלוחמי חטיבת גולני: סמל ידג שמעון, סמ"ר רועי שוקרון, סמ"ר אורן זריף[6], סמל שומטו קסהון וסמ"ר אושרי שוורץ. חמישה לוחמים נוספים נפצעו ואושפזו[7]. מפקד הכוח, לויוס, סבל מכוויות בעצמו אולם סירב להתפנות לבית החולים עד שמפקד חטיבת גולני אל"ם ארז גרשטיין הורה לו לעשות כן[4].
לאחר סיום התפנות הכוחות שנותרו מהשטח, נערך תחקיר בראשות הרמטכ"ל שבו נכחו צמרת פיקוד הצפון וגורמים מהמטה הכללי. בתחקיר הוצגו עיקרי האירוע על שלביו תוך מיקוד בהיתקלות ובחילוץ מהשריפה.
יום לאחר האירוע מינה הרמטכ"ל, אמנון ליפקין-שחק, ועדת חקירה והעמיד בראשה את עוזר ראש אג"ם האלוף גבי אשכנזי. בנוסף כללה הוועדה את אל"ם שמואל זכאי, אל"ם אשל פשטי, איש חיל התותחנים, אל"ם חזי לוי, סא"ל רחמים כהן, בעברו מפקד גדוד 890, וסא"ל רם כורש. לאחר תחקיר במשך כחודש הוועדה גיבשה מסקנות שהיו הבסיס לדו"ח הפצ"ר, תא"ל אורי שהם. הדו"ח קבע כי נושא ההתמודדות עם אש בסיטואציה מבצעית לא תורגל כיאות, וכי הקצינים והמפקדים לא יכלו לצפות את התפתחותו של אירוע כגון זה. מכיוון שכך אין לראות בהם אחראים פלילית או פיקודית לכשלים שהובילו לאסון. הוועדה ציינה כי יש להסב את לב המפקדים באירוע לטעויות בשיקול הדעת שגילו במהלכו. עוד ציינה לחיוב הוועדה במסקנותיה את אחד מטייסי המסוקים שפעל לחילוץ הלוחמים על עוז רוחו[3]. לאחד מטייסי המסוקים הוענקה תעודת הערכה מאת מפקד חיל האוויר על פועלו[8].
לקריאה נוספת
- חיים הר-זהב, לבנון המלחמה האבודה, תל אביב: הוצאה עצמית, 2019, מסת"ב 9789655990331
- דותן דרוק, משהו ממני נשאר שם, בן שמן: מודן, 2024
קישורים חיצוניים
- עמית לוינטל, מוות בוואדי השחור, באתר ישראל היום, 24 באפריל 2012
- עמרי אסנהיים, עמרי אסנהיים חוזר לאסון הסלוקי, באתר מאקו, 24 באפריל 2012
- "סלוקי": סרט מיוחד של עובדה ליום הזיכרון, באתר מאקו, 24 באפריל 2012
- חן קוטס-בר, בו בוערת אש, באתר nrg, 4 באוקטובר 2005
- עמרי אסנהיים, אש צולבת, מעריב, כפי שהועלה באתר פרש.
- אחיקם משה דוד, אחוזי נכות ללוחם גולני ששרד שרפה בלבנון, באתר nrg, 18 באפריל 2013.
הערות שוליים
- ^ אופיר לויוס (1999-2000), באתר גדס"ר גולני.
- ^ גל פרל, מי שנכנס לגיהנום, אין הגיהנום יוצא ממנו עוד": סקירת ספרו של ד"ר דותן דרוק", מערכות, 17 ביולי 2024.
- ^ 3.0 3.1 3.2 עמרי אסנהיים, אש צולבת, מעריב, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ 4.0 4.1 חן קוטס-בר, בו בוערת אש, באתר nrg, 4 באוקטובר 2005.
- ^ עמרי אסנהיים, עמרי אסנהיים חוזר לאסון הסלוקי, באתר מאקו, 24 באפריל 2012.
- ^ יוסי יהושוע ואמירה לם, "דו"ח איזנקוט", ידיעות אחרונות, 15.07.2011.
- ^ אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007, עמודים 172-173.
- ^ ליאור שליין, צל"ש ללוחם יחידה 669 שהשתתף בחילוץ נפגעי אסון השייטת, בטאון חיל האוויר, גיליון 120, אפריל 1998
39183299אסון השרפה בוואדי סלוקי